קרן אורה מעילה תקיא

בימי משה קדושת הגוף כמו כן העבודה מחנכתן לדורות ליקדש קדושת הגוף וכן פירש רש"י ז"ל בהדיא בשבועות דהחינוך היא לקדש קדושת הגוף ואז אין להם פדיון ככל קדושת הגוף לבד מבהמה בע"מ דאמרה תורה שתפדה. ומתני' דמנחות איירי נמי בהני שכבר נתקדשו וע"ז אמרו הטעם שלא נאמר פדיון אלא בבהמה אלא דאם נימא דמתני' לא מיירי אלא דוקא בשכבר נתקדשו א"כ אמאי לא ערבינהו בהדי רישא אלא ש"מ דבהני אפי' נטמאו קודם קידוש אין להם פדיון וכמו דמפרש הש"ס דלאו בני קבולי טומאה נינהו וכטהורין דמו אי משום דלא שכיחי למ"ד טהורין נפדין. ומאי דאקשינן בכתנות כהונה שבלו לא קשיא משום דעדיין ראוין הם לעשות פתילות למנורה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בה' כהמ"ק. וראיתי להתוס' ז"ל בקדושין שהקשו שם איך בגדי כהונה מתחללין הא בכלל כלי שרת הם ובכלי שרת יש מועל אחר מועל ותירצו דמיירי בחדשים. ולפי הנ"ל הדברים מוכרחי' דאפי' חדשים אין להם פדיון וע"כ צ"ל בזה כדברי הריטב"א ז"ל דבגדי כהונה לאו בכלל כלי שרת הם. והשתא הדרא קושיא לדוכתא אמאי אין בהם מועל אחר מועל לת"ק הא לאחר שנתקדשו ודאי אין להם פדיון. ועוד קשיא לי לשיטת התוס' ז"ל דכל היכא דאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל א"כ הא דאמרי' בגמ' איכא בינייהו עצים לת"ק אין בהם מועל אחר מועל וא"כ יש להם פדיון ג"כ זה תמוה חדא דלישנא דר' דקאמר כל שאין להם פדיון יש בהם מועל אחר מועל משמע דבפדיון לא פליגי וכ"ע מודים דאין להם פדיון. ועוד דהא בהדיא תנינן התם במנחות דעצים אין להם פדיון וכש"כ לאחר שנתקדשו בכלי שרת הוא הקרדום והתוס' בריש מנחות כתבו דבאמת לרבנן נמי יש בהן מועל אחר מועל בכלי שרת ועצים מדרבנן כי היכי דאין להם פדיון מדרבנן. וגם ע"ז קשה לי דא"כ אמאי מוקמינן מתני' דוקא כר' נחמיה לוקמא כרבנן ומתני' מדרבנן קאמר. ובשלמא למ"ד עצים איכא בינייהו א"כ ע"כ ת"ק מיירי בדברים שיש בהן מועל אחר מועל מה"ת דאי מדרבנן הא בעצים נמי יש בהן מועל אחר מועל מדרבנן דהא אין להם פדיון ומש"ה לא מצי לאוקמא רישא כרבנן דר' נחמיה אלא למ"ד קדשים בע"מ איכא בינייהו ע"כ איירי ת"ק נמי במעילה דרבנן דהא לרבי נמי בקדשים שמתו אין בהן מועל אחר מועל. ועוד דלדבריהם דהא דאין להם פדיון בכלי שרת ובעצים הוא מדרבנן א"כ אמאי לא מוקים הש"ס פלוגתא דרבי משום דכרבנן ס"ל דבכלי שרת אין מועל אחר מועל והיינו דקאמר כל שאין להם פדיון מה"ת הוא דיש בהן מועל אחר מועל אבל כלי שרת דיש להם פדיון מה"ת אין בהם מועל אחר מועל. ולזה י"ל דלישנא דרבי כל שאין לו כו' משמע דאתי לרבויי ולא למעוטי. ועיין בפני יהושע בקדושין שהקשה על דברי התוס' שהבאתי למה להו לאוקמי בחדשים הא בלא"ה רבנן דר' נחמיה פליגי וס"ל דאין מועל אחר מועל בכלי שרת ושפיר מתחללין. ולא ידעתי מאי קשיא ליה הא עכ"פ מדרבנן אין מתחללין וכמו שכ' לעיל דבריהם במנחות. ואחרי כל הנ"ל נראה לענ"ד איפכא דודאי בדבר שיש לו פדיון לכ"ע אין מועל אחר מועל. כי פליגי בדבר שאין לו פדיון מה"ת רבנן ס"ל דאפ"ה אין בהן מועל אחר מועל משום דע"י מעילה שפיר מתחללין אפי' דבר שאין לו פדיון וכי היכי דאמרי' בקדושין דלר"מ דאמר במזיד מתחלל אפי' קדושת הגוף דבהמה מתחללת וה"נ לר' יהוד' לענין שוגג אי לאו קרא דבאיל האשם הוה אמינא דאפי' בהמה יוצא לחולין ע"י מעילה קמ"ל קרא דבהמה אינה מתחללת אבל כלי שרת ס"ל דשפיר מתחלל ע"י מעילה אע"ג דע"י פדיון אין מתחלל ור"נ יליף בק"ו דכלי שרת נמי אין מתחלל גם ע"י מעילה אבל שאר דברים שאין להם פדיון כמו עצים לרבנן דר' כיון דלאו קרבן הם אע"ג דאין להם פדיון מה"ת מ"מ ע"י מעילה מתחללין ורבי מוסיף ואמר כל דבר שאין לו פדיון ואתי לרבות גם עצים דקרבן הם לדידי בכולן יש בהן מועל אחר מועל אבל כל מיני קרבן לבד מעצים גם לת"ק יש בהן מועל אחר מועל כמו העופות והיין והשמן והלבונה וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מעילה. והא דתנן בהמה לאו דוקא ועיין בפרק ט"ו מה' מעשה הקרבנות שכ' הרמב"ם ז"ל דאם אמר הרי עלי עצים יוכל להביא דמים. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל בזה תליא בפלוגתא דרבי ורבנן ולרבנן דלאו קרבן הן יש להם פדיון והוא נגד סוגיא דמנחות דתנן בהדיא דעצים אין להם פדיון וכמבואר לעיל וכן כתב הרמב"ם ז"ל להדיא וכן משמע ממתני' דבפדיון לא פליגי ולכ"ע אין להם פדיון. וע"כ צ"ל דדוקא בתחלת הפרשה יכול להביא דמים אבל לאחר שכבר הפריש העצים תו אין להם פדיון והיינו דלא ניחא לרב פפא בהאי שינויא דרבא משום דס"ל דלרבנן נמי כקרבן הן כיון דאין להם פדיון. וע"כ היינו משום דנהי דלאו קרבן גמור הם מ"מ הם כקרבן לענין קצת דברים וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל לענין אם נמצא בו תולעת דהוי כבע"מ. כללא דמלתא בכל הני דראויין להקרבה יש בהן מועל אחר מועל ואפי' מנחות ונסכים שלא נתקדשו עדיין בכלי לפי מאי דקי"ל דטהורין אין נפדין זהו הנראה לענ"ד. ועי' בצ"ק ריש פרק המנחות והנסכים מה שכ' שם על דברי התוס' בד"ה וכלי שרת ול"נ כמה שכ' ועיין בתוי"ט ז"ל פרק המנחות והנסכים מה שכ' בזה ודו"ק:

שם תוס' בד"ה מאי טעמא בסוף דבריהם כתבו ובאיל האשם מיבעי ליה לדרשא אחריתי ע"ש. ולפי מה שכ' לכ"ע איצטריך קרא דבאיל האשם לגופיה דאינו יוצא לחולין ע"י מעילה אבל עוד ילפינן מיניה בב"ק פרק הגוזל עצים דהביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא שנאמר באיל האשם ואפי' דלר"מ דאמר בשוגג אין מתחלל כלל אפי' קדושת דמים ובמזיד מתחלל אפי' קדושת הגוף לדידיה לא איצטריך קרא דבאיל האשם לענין מעילה דהא אפי' בקדושת דמים יש מועל אחר מועל. ויש לדקדק קצת לפי מה דדריש הכא מבאיל האשם דיש מועל אחר מועל באיל האשם א"כ אמאי לא ילפינן מינה דיש מעילה בחטאות ואשמות ובתמורה אמרינן דמכל חלב ילפינן להו:

תוס' בד"ה קדשי מזבח תמימים ונעשו בע"מ כו'. וכתב הבה"ז ז"ל דלפירושם לא גרסינן בדרב פפא ועבר ושחטן אלא אפי' לא עבר ושחטן פליגי לרבי חמירא קדושתן דבעו העמדה והערכה ומש"ה יש בהן מועל אחר מועל אפי' מחיים ורבנן ס"ל דלא בעי העמדה והערכה וקיל פדיונן וקדושתן מש"ה אין בהן מועל אחר מועל והפי' הזה תמוה הוא לא מיבעי לגירסא זו דגרסינן בדברי רבי כל דבר שאין לו פדיון ודאי ליכא לפרושי הכי דהא בע"מ יש לו פדיון אלא אפי' לגירסא דכל דבר שיש בו פגם ג"כ קשה דהא בע"מ חשיב לה במתני' לעיל דבר שיש בו פגם. ועוד הא קדשי בדק הבית ודאי היו בכלל העמדה והערכה ואפ"ה אין בהן מועל אחר מועל ולרבנן נמי אם לדידהו קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה וכי משום קולא היא זו מטעם דלא אלים קדושתיה. והעיקר נראה פירש"י ז"ל דבעבר ושחטן פליגי ומועל אחר מועל דרבי מדרבנן הוא דלאחר מיתה אין בהן מעילה מה"ת וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ויש קצת חסרון בדבריו ז"ל שם אבל קודם שחיטה פשיטא דלכ"ע אין בהם מועל אחר מועל משום דאית להו פדיון וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מעילה הלכה ו'. ולא הבנתי מה שהקשה התוי"ט ז"ל פסקי הרמב"ם ז"ל אהדדי האמור בה' מעילה וכנ"ל עם האמור בפ"ד מה' ערכין שפסק דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה ואיני רואה שום סתירה בזה ופסק כחכמים דתמורה וכר' יוחנן דו"ק והבן. וכבר הערתי בזה בתמורה ועי' במשנל"מ ז"ל שם ובפ"א מה' איסורי מזבח בלח"מ ובמשנל"מ ז"ל שם ותוס' חדשים במשנתינו ודו"ק היטיב:

שם משנה נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופריך הש"ס מה לי הוא מה לי חבירו ומשני הכא בגיזבר המסורות לו אבני בנין עסקינן ושיטת התוס' ז"ל בזה דאם לא היה גיזבר היה מועל תיכף בשעת לקיחתו מן ההקדש ע"מ לגוזלה ולהוציאה מרשות ההקדש אע"פ שלא נהנה ממנה כלום והיינו דפרכינן נמי בסיפא כיון דשנייה מעל ומה לי דר או לא דר כי מיד שבנאה בתוך ביתו וסיתתה ועשה בה שינוי ממילא הוציאה מרשות הקדש אע"פ שהוא גיזבר. ומשני כגון שהניחה ע"פ ארובה ולא עשה בה שום שינוי דמה שחיברה אל הבנין לאו שינוי הוא ולא יצתה מרשות הקדש על ידי זה ומש"ה בעינן שידור תחתיה בשוה פרוטה ועי' תוס' בב"ק דף כ'. אבל כבר הארכתי בזה לעיל דלענ"ד ליכא שום מעילה בלא הנאה ואפי' אם נתכוין לגוזלה וכן מוכח ממתני' דאין מועל אחר מועל דמיירי בנתכוונו לגוזלה כמו שכ' התוס' ז"ל בקדושין ואפ"ה בעינן רכב על בהמה או שתה בכוס של זהב וכן מוכח מהא דשופר של עולה דלא אשכחינן טעמא דיוצא בו אלא משום דיוצא לחולין ע"י תקיעתו ורבא פריך עליה כי קא תקע באיסור קא תקע ולשיטת התוס' ז"ל הא בנתכוין לגוזלה מיד בלקיחתו יוצא לחולין וכי תקע בהתירא תקע. ולשיטת התוס' ז"ל ע"כ מיירי התם בנתכוין לגוזלה דבלא"ה אינו יוצא לחולין כמו שהארכתי לעיל בשיטתם ועי' בזה בתוס' בחגיגה מה שכ' שם. ע"כ אני אומר כי בשביל כל הנ"ל אחז לו הרמב"ם ז"ל שיטה אחרת בפי' משנה זו דמאי דפריך הש"ס מה לי הוא מה לי חבירו היינו אמאי לא ימעול גם חבירו באבן הזאת. ומוקי לה כגון שנתנה לחבירו במזיד דלא יצא לחולין בנתינה לחבירו