קרן אורה מעילה תקז

דהך דהתם ברייתא היא ומיירי בתערובות ולא ידענא אמאי לא ניחא להו לפרש דהתם במס' עו"ג אמתניתין דערלה קאי דהוא נמי מיירי בתערובות כדתנן התם הערלה וכלאים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה דהיא רישא דהך דתבלין שנים ושלשה שמות ולשון התוס' במס' עו"ג שם צ"ע יותר ע"ש:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשניות שפי' למתניתין דהכא גם כן לענין תערובות ומצטרפין שניהם לאסור ונראה מדבריו ז"ל שדעתו ז"ל דסוגיא דהכא פליגי עם סוגיא דמס' ואין צריך להגיה מתניתין בדברי ר"ש ומוקמינן רישא דמצטרפין כהלכתא לענין לאסור התערובות ור"ש פליג ואמר דאין מצטרפין וכשיטתיה בפ' ב' דערלה אלא דאכתי קשיא סתמא אסתמא דהכא סתם לן תנא דאפילו שני שמות של איסור מצטרף לאסור התערובות ולעיל תנינן התרומה והתרומת מעשר וביכורים מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהם את החומש. ומפרש הש"ס משום דכולהו איקרי תרומה משמע דאי לאו דשם אחד הם לא הוו מצטרפין ובירושלמי דערלה מוקמינן להך מתניתין כר"ש הביאו הר"ש ז"ל אבל מסתמא דסוגין לא משמע הכי ואפשר לומר דמשום לחייב עליהם את החומש בעינן דווקא שם אחד או יאמר דגם לענין תערובות נ"מ מהא דשם אחד לכולן לאסור התערובות אפילו בזה אחר זה לאפוקי בשני שמות דאין מצטרף אלא בבת אחת אבל לא בזה אחר זה כדתנן התם הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה וכן הדין נותן לחלק בשני איסורין דכשהן בעין לא מצטרפי ואין לוקין כיון שלא אכל כשיעור מכ"א אבל אם נתערבו בהיתר ונותנין טעם אמאי לא יאסר התערובות כגון אם נתערב חצי רביעית יין של ערלה וחצי רביעית יין של כלאים בתבשיל של היתר ונותנין טעם בו אמאי לא נימא בזה טעם כעיקר לענין לאסור הכל. אבל אחר העיון בסוגיא דמס' עו"ג לא משמע כן גבי הא דפריך התם על רבא דאמר בתר שמא אזלינן ממתניתין דתבלין ג' שמות מצטרפין ומפרשי התוס' שם דשמות היינו איסורין ולרבא דאזיל בתר שמא האי שמא לחוד והאי שמא לחוד אמאי מצטרפי ומשני הא מני ר"מ היא דאמר כל האיסורין מצטרפין. משמע דלרבנן דפליגי אר"מ בצירוף שני איסורין בענין מלקות ה"ה נמי דלדידהו לא מצטרפי שני איסורין לאסור התערובות והא בהא תליא ותו אמרינן התם בשלמא לאביי ניחא דאזיל בתר טעמא משמע דלאביי אתיא מתניתא ככ"ע ואפילו כרבנן דר"מ דס"ל דלענין מלקות לא מצטרפי מ"מ לאסור התערובות שפיר מצטרפי ולא דמי צירוף תערובות לצירוף מלקות דלענין תערובות אזלינן בתר טעמא וכיון דטעם אחד להם מצטרפי אלא לרבא דאזיל בתר שמא והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד לא היה להם להצטרף אע"פ שטעמן שוה אלמא דשני איסורין וטעמן שוה אי מצטרפי לאסור תערובות פלוגתא דאביי ורבא הוא. ולרבא דלא אזיל בתר טעמא לא מצטרפי. אלא דיש לדקדק מנ"ל הא דרבא לא אזיל בתר טעמא בכה"ג דילמא דווקא בחמר' חדתא בעינבי אמר רבא דהוי מין בשאינו מינו ובנותן טעם ולא במשהו אבל היכא דאיכא טעמא אימא דרבא נמי מודה דטעמא לא בטיל וכן הוא להדיא דעת הש"ך ז"ל בריש הלכות תערובות וא"כ גם לרבא אזלינן הכא בתר טעמא ושפיר מצטרפי. וצ"ל דהכי פריך הש"ס התם כיון דלרבא חילוק השם מילתא היא הכא בב' איסורין לא היה להם להצטרף לא מיבעי' למאן דאמר דטעם כעיקר הוא בדאיכא כזית בכדי אכילת פרס א"כ בשני איסורין ליכא טעם כעיקר דאורייתא אלא היכא דאיכא ב' זיתים בכדי אכילת פרס וזה מילתא דלא שכיחא הוא והוה לן להקל בזה ולמימר דלא מצטרפי כיון דב' שמות הן. אבל לאביי דאמר דחילוק השם לאו מילתא הוא שפיר מצטרפי לאסור התערובות כיון דטעם אחד להם אבל לרבא אפילו אי נימא דטעמו ולא ממשו ג"כ דאורייתא הוא מ"מ הכא בב' איסורין דב' שמות הן לא יצטרפו. ואכתי קשה אמאי לא פריך מרישא דמתני' דערלה דתנן התם הערלה וכלאים מצטרפין לעלות באחד ומאתים ומהתם תיקשי אפילו לאביי כיון דהתם ליכא טעמא ואי מוקי לה כר"מ וכשיטת הירושלמי א"כ מאי פריך אביי מהא דתבלין כו' ע"כ נראה דבדברים ששוין בטעמן לגמרי לכ"ע מצטרפין בין ב' איסורין בין שאר שני שמות והעיקר בזה כשיטת רש"י ז"ל דג' שמות היינו ג' מינים ובזה נמי מצטרפו ואביי הוכיח מזה דאזלינן בתר טעמא ומשום הכי מצטרפי הכא אע"ג דאין שוין בטעמן לגמרי כיון דשוין במיתוק הקדירה אלא לרבא דאזיל בתר שמא א"כ הכא דטעמן נמי אינן שוין לגמרי לא היה להם להצטרף כלל וע"ז משני רבא דאתיא כר"מ דאמר כל האיסורין מצטרפי וכיון דמצטרפי לענין מלקות מצטרפי נמי לאסור התערובות כל שיש להם קצת שיווי בטעם ור"ש לחוד הוא דפליג וס"ל דאפילו שוין בטעמן לגמרי לא מצטרפי. ובזה מיושבין היטיב דברי הרמב"ם ז"ל שהצריך בפ' ט"ז מה' מאכלות אסורו' שיהיו שוין בטעמן לגמרי כמבואר בדבריו ז"ל שם ולא פסק כחזקיה דאמר במיני מתיקה שנו והיינו משום דחזקיה אזיל אליבא דר"מ ע"כ אפילו אינן שוין לגמרי בטעם מצטרפים אבל לדידן דלא קי"ל כר"מ וב' איסורין אין מצטרפין לענין מלקות שפיר בעינן דווקא שיהיה שוין לגמרי בטעם וכ"ע מודים דמצטרפין וזה נראה ברור בס"ד וע' בלח"מ שם שהאריך לישב שם ד' הרמב"ם ז"ל בדרך רחוק ע"ש:

וראיתי להתוס' ז"ל בשבת פ' ר"ע שכ' דרך אחרת בזה ותוכן דבריהם כן הוא דצירוף תערובות ומלקות שוין הן לגמרי. וכתבו התם דלאביי ניחא דכיון דאזיל בתר טעמא רבנן נמי מודו דמצטרפי שני איסורין שוין בטעמן בין לענין לאסור התערובות בין לענין מלקות ואתי שפיר הא דתבלין ג' שמות מצטרפין אלא לרבא דאזיל בתר שמא א"כ אפילו שוין בטעמן לא מצטרפי בין למלקות בין לאסור התערובות וא"כ קשיא אמאי מצטרפי תבלין ג' וב' שמו'. וצריך לדקדק בדבריהם ז"ל ממ"נ אי סבירא לי' לאביי דרבנן נמי דרשי לא תאכל כל תועבה לצירוף איסורין א"כ לרבא נמי לא תיקשי כיון דהתורה עשתה כל האיסורין אחד למלקות אלא ע"כ רבנן פליגי עליה דר"מ ולא דרשו לא תאכל כל תועבה לצירוף איסורין א"כ מנ"ל לאביי דמצטרפי גם אם טעמן שוה וצ"ל דמסברא פשיטא ליה לאביי דאזיל בתר טעמא וכל שטעמן שוה אפילו ב' איסורין מצטרפין גם למלקות אבל לרבא דאזיל בתר שמא הדין נותן שלא יצטרפו כיון דב' איסורין הם והקשו התוס' ז"ל התם מהא דאמר ר"ל בזבחים הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה מבטלין זה את זה ואמאי הא מצטרפין למלקו'. ולא ידענא מאי קשיא להו דילמא ר"ל ס"ל כרבא דאזיל בתר שמא ולדידיה אין איסורין מצטרפין לרבנן וכן איירי התם רבא אליבא דר"ל והם ז"ל תירצו דאף דמצטרפין למלקות כשהן בעין מ"מ אם בללן מבטלין זה את זה וכן כתבו התוס' ז"ל סברא זו בזבחים שם וגם על זה יש להשיב דא"כ הדרא קושין לדוכתין אמאי מצטרפין שני איסורין לאסור התערובות כיון דאפילו אם לא נתערבו בהיתר כשהם מעורבים מבטלין זה את זה כש"כ כשהן מעורבין בהיתר ועוד לפי מה שכתב דלאביי מסברא כשיטא ליה דאיסורין ששוין בטעמן מצטרפי א"כ אפילו בללן זה בזה נמי ועוד דכל אכילת ב' איסורין בצירוף נבללין המה בשעת אכילה בתוך פיו ועוד כיון דהכתוב עשאן כולן באיסור אחד מקרא דלא יאכל כי קודש הוא א"כ אמאי יבטלו זה את זה. ובזבחים הקשו מקרא דלא יאכל כי קודש הוא ותירץ שם עוד תירוץ אחד דמשום לא יאכל ליכא מלקות משום דלאו שבכללות הוא והא דאמרי' לעיל דלענין אכילה מצטרף פיגול ונותר היינו לאסור התערובות וכבר כתבנו לעיל בזה דוודאי איכא מלקות בקרא דלא יאכל קודש כמו לר"מ בכל האיסורין ואין זה לאו שבכללות כמו שכתבו התוס' במס' עו"ג. ונראה עיקר בזה כמו שכתבו התם לתרץ דמשום פיגול ונותר אינו לוקה אלא משום לא יאכל כי קודש הוא או משום לא תאכל כל תועבה לפי קושיתם בשבת וכמש"כ לעיל וכתבו עוד שם דהא דאמרינן לעיל דפיגול ונותר מצטרפין משום לא יאכל כי קודש הוא לר"ש איצטריך דס"ל דשאר איסורין לא מצטרפי ובפיגול ונותר מודה דמצטרפין וגם זה לא ידענא למה הוצרכו לכך ואמאי לא נימא דאליבא דרבא איצטריך דלדידיה נמי שאר איסורין לא מצטרפי והכי הילכתא ולדבריהם דלר"ש קאמר ע"כ צריך לפרש דלענין לאסור התערובות קאמר דלמלקות אין צריך צירוף לר"ש דאמר כ"ש למכות וכן כ' המהרש"א ז"ל. ולפ"ז קשה מהא דאמרי' בנזיר דלר"ש לא איצטריך מכל אשר יעשה מגפן היין ללמד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה משום דס"ל כ"ש למכות ולפי הנ"ל אכתי איצטריך ללמד דמצטרפין לאסור תערובתן. וצ"ל כיון דאיסורי נזיר אין טעמן שוה אין מצטרפין לאסור התערובות. וכל זה כתבתי לשיטת התוס' ז"ל בשבת אבל מה אעשה שלא זכיתי להבין דבריהם ז"ל דאיך אפשר לומר דלאביי איסורין השוין בטעמן לכ"ע מצטרפין זה עם זה א"כ ברייתא דמיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין אתיא דלא כמאן דלר"ש אין צריך צירוף ולרבנן כיון דשוין בטעמן מצטרפי. ע"כ נראה לענ"ד כמש"כ והיא שיטת הרמב"ם וזה נראה ברור לשיטת הש"ס דילן רק עדיין צ"ע ממתניתין דהתרומה ותרומת מעשר כו' דמשמע דדווקא משום דשם אחד מצטרפין וצ"ע יותר בזה בדברי הפוסקים וע' בפר"ח בריש ה' תערובות שהאריך ג"כ בדינים אלו:

עוד הלכה אחת ראיתי לבאר בדברי הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות מאכלו' אסורות שדעתו שם דכל מיני טבל מצטרפין לכזית אע"פ דאין טעמן שוה והשיג עליו הראב"ד ז"ל מהא דתבלין דבעי' דווקא מיני מתיקה ולענ"ד דברי הרמב"ם ז"ל ברורין דדווקא