קרן אורה מעילה תקו

מדבריו דהחיוב הוא אחר הצירוף משום נותר או פיגול ונ"מ לענין כרת וחטאת וגם צריך להתרות בו משום פיגול ונותר. ואני לא אבין דלענ"ד הדבר פשוט דלא מחייב משום פיגול או נותר כיון דליכא שיעורא בכל חד אלא הא דמצטרף למלקות הוא משום לאו דלא יאכל כי קודש הוא דהוא לאו בפ"ע על כל פסולי המוקדשין וכל הפסולין מצטרפין לענין זה משום דלאו אחד לכולן אבל לענין כרת וחטאת וודאי לא מצטרפי אבל מלשון הרמב"ם ז"ל משמע דמצטרפין לגמרי לענין חטאת נמי. והוא בפי"ח מה' פסולי המוקדשין וכן מסתבר כיון דעיקר אזהרה דפיגול ונותר נפקא מהאי קרא דלא יאכל כי היכי דבכל חד לחוד איכא כרת ה"נ דמצטרפין לכל בין למלקות בין לכרת וחטאת. ויש לדקדק לפי מה שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ד דאמרינן התם דלאו דלא יאכל כי קודש הוא הוי לאו שבכללות. והקשו התוס' התם א"כ אמאי חשיב פיגול ונותר באלו הן הלוקין ותירצו כיון דקרא דלא יאכל כי קודש הוא כתיב בנותר לא הוי לאו שבכללות וענין נותר ופיגול ילפינן עון עון מנותר וזה אינו אלא באכל כל אחד בפ"ע אבל בצירוף שניהם אמאי לא הוי לאו שבכללות ולמה הוא לוקה. וצ"ל כיון דבכל חד לחודא לקי משום האי לאו ה"נ דלוקה על הצירוף ולפ"ז דווקא פיגול ונותר הוא דמצטרפי לענין אכילה כיון דהאי לאו עלייהו קאי אבל פיגול ויוצא אין מצטרפין אע"ג דגם עלייהו נאמר קרא דבכל שבקודש פסול מ"מ כיון דמלקות דיוצא לחודי' לאו מהאי קרא הוא וכמש"כ התוס' ז"ל במכות דף י"ח ע"כ אין מצטרפין ג"כ עם הנותר למלקות וע' בפ"ח מה' פסולי המוקדשין שנאמר שם קרא דלא יאכל כי קודש הם וצ"ל לא יאכל כי קודש הוא. וע' במשנל"מ שם שנסתפק באוכל מן העור או מן המרק דאין בהו משום פיגול אם לוקה עלייהו משום לאו דכל שבקודש פסול. ולפי הנ"ל אין כאן ספק דלאו דלא יאכל הוי לאו שבכללות ומש"כ משום לאו דלא תאכל כ"ת ג"כ אינו מובן דמה ענין לא תאכל כ"ת לפסולי המוקדשין ואמטיל מום בקדשים הוא דביארה הרמב"ם ז"ל בה' בכורות:

ויש להבין למאי מצרכה האי יתורא דכי קודש הוא אי ליוצא בהדיא כתיב ואי לנשפך דמו הלא זה בכלל אוכל קדשים לפני זריקה ואי לפיגול בלאו האי יתורא דכי קודש הוא הוי ילפינן עון עון מנותר. ואפשר לומר דלא איצטריך אלא ליתן לאו כולל לכל פסולי המוקדשין ונ"מ לענין צירוף:

דף יח משנה הערלה והכלאים מצטרפין זה עם זה כו' ופי' רש"י ז"ל כמו פיגול ונותר דאמרינן לעיל דמצטרפין לאכילה כבר כתב בזה התוי"ט ז"ל דמתניתין דהכא ע"כ כר"י משום ר"מ אתיא דאמר כל האיסורין מצטרפין מקרא דלא האכל כל תועבה כדאיתא בע"א דף כ"ו ואי קשיא הא הוי לאו שבכללות הא כבר כתבו התוס' ז"ל התם דהא דאין לוקין על לאו שבכללות היינו היכא דלא נאמר בכל חד לאו לחודיה כמו נא וצלי אש של פסח דתרווייהו נפקא לן מכ"א צלי אש אבל הכא דבכל האיסורין נאמר בהן לאו מיוחד בפ"ע ומלא תאכל כל תועבה נפקא לן דכולהו מצטרפי זה לא הוי לאו שבכללות ועפ"ז יש ליישב קושיית התוס' במכות דף י"ח שהקשו על הא דפריך התם ולילקי נמי משום הא דר"א כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו והא הוי לאו שבכללות כדאמרינן בפסחים ולפי הנ"ל ניחא דע"כ לא אמרינן בפסחים דהוי לאו שבכללות היינו למאי דס"ד דעיקר אזהרת יוצא ג"כ מהאי קרא נפקא שפיר הוי לאו שבכללות כיון דנכלל בו הרבה איסורין אבל לפי המסקנא דביוצא נמי כתיב לאו מיוחד לא הוי לאו שבכללות ולוקין על פסולי קדשים משום האי לאו דלא יאכל בין ע"י צירוף בין כ"א בפ"ע והוי ממש דומיא דלא תאכל כל תועבה לר"מ. הן אמת דמאי דפשיטא להו להתוס' ז"ל דלר"מ לוקין בצירוף האיסורין משום לאו דלא תאכל כל תועבה לא מצינו זאת מפורש ואי משום דאמר ר"מ מנין לכל איסורין שמצטרפין ולענין מאי בעינן לצירוף אם לא לענין מלקות אין זה מוכרח ולא מיבעי' דאמר חצי שיעור מותר מה"ת י"ל דר"מ לאסור מה"ת קאמר דמצטרפי ולאו למלקות אלא אפילו לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מה"ת מ"מ אפשר לומר דר"מ לענין לאסור התערובות קאמר דמצטרפי וע"ז מייתי הש"ס דברי ר' מאיר בע"א אלא דבירושלמי הביא הר"ש ז"ל אמרו בפירוש דלר"מ לוקין אצירוף שני איסורין וכן מוכח ממתניתין למאי דמסקינן דר"ש אין צריך לצירוף קאמר וע"כ מתניתין מיירי לענין מלקות ולא לענין תערובות ש"מ דמצטרפין גם למלקות וכר"מ וכדאיתא נמי בירושלמי עלה דהך מתניתין ששנויה נמי בערלה פ"ג:

ויש לי לדון לר"מ לענין חטאת מאי אי מצטרפי איסורין חלוקין או לא ומה שהביאני לידי זה הספק הוא לפי מש"כ לעיל דפיגול ונותר מצטרפי אהדדי גם לענין חטאת מקרא דלא יאכל כי קודש הם וה"נ כן לר"מ בכל האיסורין אבל באמת זה אינו מהא דפרכינן בכריתות משני מינין אין מצטרפין פשיטא ש"מ דליכא למ"ד דלענין חטאת יצטרפו איסורין חלוקין. ומשם מוכח נמי דפיגול ונותר נמי אין מצטרפין לענין חטאת דהא חשיב התם ברישא בחומר בשני מינים פיגול ונותר וא"כ עלה קאמר בסיפא חומר במין אחד אוכל חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרף ובשני מינים אין מצטרפין ש"מ דפיגול ונותר נמי לא מצטרפי לענין חטאת:

ומה אעשה אם מלשון הרמב"ם ז"ל לא משמע כן בפ"ו מה' שגגות הלכה ז' שהשמיט התם הא דפיגול ונותר ולא כתב אלא חלב ודם וסיים כשם שאין מצטרפין לענין מלקות כך אין מצטרפין לענין חטאת משמע דפיגול ונותר דמצטרפי לענין מלקות מצטרפי נמי לענין חטאת. ודבר תימה הוא לומר דמשני מינים פטור דתנן התם ברישא. עכ"פ לענין שאר איסורין כשיטא דלא מצטרפי לענין חטאת וכנ"ל. וע' מש"כ לעיל בסוגיא דדם השרץ לישב הא דלא דריש ר' יהודה הקישא דכל חלב וכל דם ללמד לדם השרץ ובשרו ע"ש. ולפי מה דקאמר ר"י דכל האיסורין מצטרפין א"ש בלא"ה דלר' יהודה דם בהמה ובשרה נמי מצטרף אלא דלפ"ז קשה מנ"ל דדם השרץ בכלל שרץ הוא לענין אכילה וע' ברש"י בכריתות שם שפי' הא דאמרינן התם דדמו חלוק מבשרו בבהמה היינו שדמו בכרת ובשרה בלאו וא"כ אפשר לומר דר"מ נמי מודה בכה"ג דאין מצטרפין אבל לא משמע כן כיון דיליף מקרא דלא תאכל כל תועב'. וגם לא ידעתי למה פירש רש"י ז"ל הכי ולא פי' כפשוטו דדמו חלוק מבשרו משום דלאוין חלוקין הם זה משום דם וזה משום נבילה או טמאה וצ"ע. ואחר כל הנ"ל ע"כ צריך לומר דמתניתין אתיא כר"מ דכל האיסורין מצטרפין וכמו שכתב התוי"ט ז"ל וכתבו עוד דמשנה זו פליגא על סוגיא דלעיל דאמרינן דנבילת טהורה עם נבילת טמאה אין מצטרפין משום דאין איסור חל על איסור ולר"מ וודאי פשיטא דכל האיסורין מצטרפין ומש"כ הבה"ז ז"ל דהני דלעיל מודו דלענין לאו דלא תאכל כל תועבה מצטרפין ולענין לאו דנבילה לא מצטרפי לא משמע כן לעיל גבי הא דאמרי' התם ל"ש אלא לענין טומאה אבל לאכילה לא מצטרפי ולר"מ לאכיל' נמי מצטרפי כדתנן הכא ואפשר לומר דלישנא דמתניתין התם כל הנבילות מצטרפין משמע דלחיובי משום נבילה קאמר דאל"ה מאי אריא נבילות הא כל האיסורין מצטרפין ואכתי יש לדקדק לפי מאי דמוקי התם ברייתא דמיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין כר' יהודה א"כ מ"ט לא מצטרפי מיתת פרה וחיי גמל הא אליבא דר"י כל האיסורין מצטרפין. זי"ל דתנא דברייתא ס"ל כוותיה דר"י בחדא ופליג עליה בחדא לענין צירוף איסורין חלוקין וס"ל דאין מצטרפין א"נ ר' יהודה משום ר' מאיר קאמר וליה לא סבירא ליה. ויש להסתפק למ"ד איסור חל על איסור וטהורה עם טמאה חייב משום נבילה אי חייב נמי משום דלא תאכל כל תועבה לר"מ דבאיסור נבילה לחוד או טמאה לחוד נראה דאינו לוקה משום לא תאכל כל תועבה דאטו לר"מ בכל האיסורין סופג שמונים משום לאו המפורש בו ומשום לא תאכל כל תועבה אלא וודאי לענין זה חשיב לאו שבכללות או דלא אתי לא תאכל כל תועב' אלא להזהיר על צירוף ב' איסורין אבל בטהורה וטמאה דאיכא גם צירוף ב' איסורין אפשר דלוקה גם משום לא תאכל כל תועבה וע' מש"כ לעיל בישוב ד' התוס' מכות וכ"ז צ"ע. ובצ"ק השיג על הבה"ז ז"ל במש"כ דלרב דאמר טהורה וטמאה אין מצטרפין מ"מ לוקה משום לא תאכל כל תועבה וכ' הצ"ק ז"ל דאישתמיטתי' דברי התוס' במס' ע"ג דדווקא היכא שהלאו מפורש בפ"ע אבל הכא בשניהם לאו אחד הוא לא תאכל כל נבילה. ודבריו תמוהים דהכא נמי איכא בכ"א לאו מיוחד בטהורה איכא לאו דנבילה ובטמאה איכא לאו דטמאה ולמה לא ילקה באוכל משניהם משום לא תאכל כל תועבה וגם מש"כ בדברי רש"י ז"ל דברים נפלאים הם ואין להם פירוש:

וכל זה כתבתי למאי דמשמע מפשטיה דהש"ס דמתניתין לענין צירוף מלקות איירי וכמו שהגיהו בדברי ר"ש תני אין צריך לצרף אבל באמת קשיא טובא לומר דסתמא דמתניתין דלא כהילכתא דוודאי לית הילכתא כר"מ בהא וכדמוכח במס' ע"ג שם ובכמה דוכתי דאיסורין אין מצטרפין עד שאני תמה בזה על הבה"ז ז"ל שנסתפק בזה לענין דינא ולדידי אין בזה שום ספק ור"מ יחידאה הוא. והתוס' ז"ל הקשו ממס' ע"ג דף ס"ח דמפרש התם דברי ר"ש כפשטן דאין מצטרפין קאמר וכתבו לתרץ הכא ובמס' ע"ג