קרן אורה מעילה תקה

נבילה ובשרה מצטרפין אין כאן קושיא דמתניתין ר' יהושע היא ור"י ס"ל דם נבילות טהור. ועוד דאיירינן הכא בין לאכילה בין לטומאה ובנבילה לאכינה אין מצטרפין דם ובשר וכ"ז כתבנו לשיטת התוס' בסנהדרין. אבל למאי דמסקי התם דדם לאו בכלל בשר הוא צריך לפרש ג"כ סוגיא דכריתות ג"כ בזה הדרך דהקישא דכל חלב וכל דם אתי לאשמועינן דדם הוי כבשר גם לענין אכילה ורש"י פ' דם שחיטה על הא דאמרינן התם דבשרצים לוקה עליהם בכזית פי' דמוזה לכם הטמא נפקא ואין זה מדוקדק דוזה לכם הטמא לענין טומאה מיירי וגם מה שכתב דכזית נפקא לן מוזה לכם הטמא ג"כ אינו מדוקדק דשמונה שרצים שיעורן בכעדשה וגם בדברי התוס' ז"ל שם בריש כריתות ראיתי דברי תימה שכתבו שם דה"א לאכילה לא משום דשיעור אכילה בכזית והוא תמוה דמאי ענין כזית אצל שמונה שרצים דבשמונה שרצים איירינן התם דאית בהו טומאה והא דקאמר אבל לאכילה לא היינו כדכתיבנא דלאכילה ה"א דדם לאו כבשר הוא דליכא למילף אכילה מטומאה ולא טומאה מאכילה איצטריך למיכתב בתרוייהו. והיינו נמי דקמשמע לן רבותא דנחש נמי דמו כבשרו לענין אכילה דסד"א דדוקא בח' שרצים דשייכא בהו ג"כ טומאה הוא דדמן כבשרן קמ"ל דאין לחלק ובכל שרצים דמן כבשרם. ואין להקשות למה לי קרא להכי דדם הוי כבשר לענין איסור תיפוק ליה בלא"ה מקרא דהטמאין לאסור צירן ורוטבן ודם נמי בכלל הזה כדמשמע בריש בכורות בסוגיא דחלב בהמה טמאה י"ל דמקרא דהטמאין לא ילפינן מלקות וכמש"כ הרמב"ם ז"ל אף על גב דלא משמע כן בפ' העור והרוטב וכבר הערנו בזה בחי' לנדרים וע"פ הנ"ל יש לישב מאי דקשה לר' יהודה שם בכריתות דאיצטריך ליה הקישא דכל חלב ודם למילתא אחריתי מנ"ל הא דדמו מצטרף לבשר ולפי הנ"ל ניחא דר' יהודה לטעמיה דס"ל דדם נבילות נמי מטמא וא"כ לא איצטריך קרא לדם שרצים דהוי כבשר ורבנן לטעמייהו דס"ל בדם נבילה דלא הוי כבשר לענין טומאה ע"כ איצטריך הקישא למילף מינה דמצטרף היינו דגם הדם בכלל האיסור הוא. ואתי שפיר בזה קושית הנר תמיד בשם המפרשים דלר"ש דאמר כ"ש למכות למה לי' האי הקישא דכל חלב וכל דם וע' מה שתי' שם לגירסת הרמב"ם ז"ל והתוס' לפי' קמא דבעינן דווקא עודן בו היינו שיהיה הדם מחובר בבשר ואם כן הוי כמו בתערובות דלא אמר ר"ש בכ"ש לדעת התוס' בע"א והוא תמוה דמה ענין זה לתערובות כיון דאיסור אחד לשניהם וודאי חייב בכ"ש ולמש"כ ניחא דעיקר קרא אתי לאורויי דדם הוי בכלל איסור שרצים גם לענין אכילה ואע"ג דלישנא דהש"ס דחוק הוא קצת גם לפ"ז מ"מ נראה ברור כמש"כ דלענין צירוף לחוד וודאי לא צריך קרא דלמה לא יצטרפו כיון דשניהם שיעור אחד להם והא דילפינן מקרא דהטמאים לענין צירוף ב' שמות היינו משום דאתי לאשמועינן דיש נוגע וחוזר ונוגע לענין טומאה או משום דהוי ס"ד כיון דב' שמות הם לא יצטרפו אבל משם אחד וודאי לא צריך קרא לענין צירוף. ועדיין צריך לבאר דברי ר"א מה שהקשו התוס' ז"ל בסנהדרין דלמה לא בעינן בצלול שיעור שיקרוש ולפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דגבי דם שיעור אכילתו בכזית וכן אמרו ז"ל באכילת דם שרצים דלוקה עליהם בכזית א"כ שמעינן מינה דלא בעינן בדם שיעור רביעית לענין איסור אכילה וה"נ בשרצים לא בעינן לענין אכילה וטומאה כדי שיקרוש אבל בסוף פ' חרש משמע דשיעור דם ברביעית הוא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל גופא בפט"ו מה' מאכא"ס ועדיין צ"ע בזה וע' בזה בחי' במס' נזיר וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח שאלה י"ד מש"כ בזה וכמדומה שנעלמה מעין חכמתו ש"ס דפרק חרש ומש"כ דכזית ורביעית חד שיעורא הוא כוונתי לדבריו בזה אבל לא הזכיר שם דברי התוס' בסנהדרין ובמנחות דהוכיחו מן הירושלמי דאין שיעורו שוה מדלא מצטרף דם נבילה ובשרה. עוד נשאר שם בצ"ע על דברי התוס' שהבאתי לעיל דמצטרף חלב ויין להעלאה בחוץ ואני ישבתי זאת בטוב טעם:

ועתה אשובה לדברי הרמב"ם ז"ל ושיטתו בזה עוד שיטה אחרת כאשר אני אחזה וכמו שאבאר בעז"ה. הנה בפ"ד מה' אה"ט כתב דם השרץ ובשרו מצטרף לכעדשה והוא שמחובר בבשר ונראה דהוא ז"ל גריס נמי כגירסת התוס' ז"ל בפי' הראשון ולא ביאר לענין מאי בעינן דווקא מחובר בבשר. וראיתי בספר מים טהורים שרוצה להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל פי' האחרון של התוס' ז"ל דלהכי בעינן מחובר בבשר כגון אם נגע במקצתו אבל אם נגע בכולו לא בעינן מחובר בבשר ובזה רצה לישב מה דהשמיט הרמב"ם ז"ל החילוק בין מקצתו לכולו כי סמך בזה על דבריו בה' טומאת מת ע' בס' הנ"ל באריכות ותמיהני איך לא השגיח על ד' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מאכא"ס שכתב לענין אכילה ג"כ אינו מצטרף אלא אם מחובר לבשר ומה שייך לענין אכילה כולו או מקצתו ע"כ דבריו בדעת הרמב"ם ז"ל הם שלא בעיון במחכ"ת. והנראה ברור בדעת הרמב"ם ז"ל דהוא פי' הא דאמרינן בש"ס ועודן בו דלא ככל הפירושים הנ"ל דלכולהו קשיא טובא וכמש"כ ועוד דלכל הני פירושי מאי פריך מקרא דהטמאין דילמא מיירי לענין אכילה אע"ג די"ל דלאכילה לא צריך קרא מ"מ לא ניחא לי' להרמב"ם ז"ל בהני פירושי ופי' הוא ז"ל דהא דדם השרץ מצטרף לבשרו לכעדשה היינו דווקא בעודן בו שהדם מחובר לבשר ואז הוא מצטרף לכעדשה בין לאכילה בין לטומאה אבל אם הדם בפני עצמו אינו מטמא כלל ע"כ באכילה ג"כ אין שיעורו בכעדשה אלא בכזית אפילו בח' שרצים ולהכי אין מצטרף עור עם הבשר וכן משמע להדיא בדברי הה"מ בפ"ד מה' מאכלות אסורות שכ' שם על הא דבעי' מחובר בבשר אבל אם פירש שיעורן בכזית ואין מצטרף קל עם חמור והן הן הדברים שכתבנו ונמצא לפי דבריו ז"ל לא ילפינן מוזה לכם הטמא שני דברים דין הטומאה ודין הצירוף אלא כולי' חד מילתא הוא דאימתי הוא מטמא ומצטרף כשהוא מחובר עם הבשר אבל אם פירש אינו מטמא וגם אינו מצטרף. ואין להקשות למ"ד דדם נבילות מטמא אמאי לא יטמא דם שרצים דאין זה קושיא דליכא למילף לא נבילה משרצים ולא שרצים מנבילה דמה לנבילה שכן מטמא במשא ומה לשרצים שכן מטמא בכעדשה וע"כ בנבילה נמי לאו מסברא קאמר דדמו נמי מטמא אלא מאיזה יתורא דקרא נפקא לן. ואכתי קשה לשיטתו דדם בפ"ע אינו מטמא ואין שיעורו בכעדשה אלא בכזית א"כ הא דאמרינן בהעור והרוטב דאיצטריך למיכתב הטמאין גבי שרצים לאסור צירן ורוטבן ולא ילפינן מחלב משום דאי הוי ילפינן מחלב ה"א דשיעורן בכזית קמ"ל הטמאין לומר דשיעורן בכעדשה ואמאי משערינן בכעדשה הא צירן ורוטבן וודאי אינן מטמאין וכיון דטומאה לית בהו צריך לשערן בכזית כמו דם:

ולכאורה הא דלוקין על דם שרצים בפ"ע מריבויא דהטמאין נפקא דלא גרע מצירן דאלת"ה מנ"ל דלוקין על דם בפ"ע דילמא לא איתרבי אלא כשהוא מחובר בבשר אלא דז"א דהא על צירן אין לוקין לדעתו ז"ל ועל הדם לוקין כדאיתא בש"ס וע"כ צ"ל דאיסורא דדם בפ"ע נמי שמעינן מהא דמצטרף כשהוא מחובר בבשר דאי בפני עצמו לא היה בו איסור כלל לא הוי חזי לאיצטרופי ג"כ אע"ג דלענין טומא' בפ"ע אינו מטמא ובצירוף מטמא מ"מ אי לא הוי אסור באכילה בפ"ע לא היה מצטרף מ"מ צ"ע סוגיא דהעור והרוטב לשיטתו והא דאמרינן בכריתות הילכך דם נחש ובשרו מצטרף היינו כמש"כ דכיון דתנינן דבשרצים מצטרף ש"מ דדמו כבשרו לענין איסור שרצים ושפיר מצטרף דם נחש ובשרו. ועדיין צריך להבין לשיטתו הא דמשנינן בש"ס כאן בכולו כאן במקצתו ונראה לומר בזה דמה שכתב הוא ז"ל והוא שמחובר לבשר אין כוונתו שיהא הדם מובלע בבשר השרץ דא"כ קשה קושית התוס' פשיטא אלא הכוונה שיהיה הדם מחובר בבשר ולא יהיה זה בפ"ע וזה בפ"ע וא"כ אפשר אפילו דם מעכבר יצטרף עם בשר החולד בהתחברם יחד וז"ש כאן בכולו כאן במקצתו פירוש אם הוא כולו ביחד מצטרף אפי' משני שמות ואם זה בפ"ע וזה בפ"ע אין מצטרפין וע"ז קאמר ומנא תימרא דתניא איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא מאי מקצתו אילימא מקצת הדם הא אמר רבי חנינא רביעית דם שהגיס בה היינו שחלקה טהורה ואפי' האהיל על כול' טהור אלא ש"מ דאיהל על מקצתו נמי הכי פירושא אם אינה מחוברת כולה ביחד אלא מקצת מקצת אף דהאהיל על כולה טהור איהל על כולה היינו שמחוברת כולה ביחד טמא אלמא דמצינו דיש חילוק בין מחוברת לאינה מחוברת וה"נ לענין דם השרץ ובשרו וע"כ צ"ל כן לדעת הראב"ד ז"ל בפ"ד מה' טומאת מת שכתב להדיא דאפילו האהיל על כולו בקטפרס טהור הואיל והוא מפוזר והכא איתמר בהדיא דאיהל על כולו טמא אלא ע"כ צריך לחלק בין מחובר כולו ביחד או שהוא מפוזר ועדיין צ"ע כי לא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל האי חילוקא לענין רביעית דם השי"ת יאיר עיני באור תורתו:

ע"ב משנה הפיגול והנותר אין מצטרפין:

שם גמ' לא שנו אלא לטומאת הידים ופירש"י ז"ל משום דתקנתא דרבנן היא משמע מדבריו דאי הוי דאורייתא הוי מצטרפי ולפי עניות דעתי אין צריך לזה כי בלאו הכי לא מצטרפי לענין טומאה כיון דשני שמות ודווקא לענין אכילה הוא דמצטרפי הואיל ונאמרו בלאו אחד לא יאכל כי קודש הוא ואפילו נבילה מטהורה וטמאה נחלקו לעיל אי מצטרף לענין טומאה וק"ל וע' בתוי"ט ז"ל:

שם גמרא אבל לענין אכילה מצטרפין משום דכל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ופי' רש"י ז"ל אי רובא נותר חייב משום נותר ואי רובא פיגול חייב משום פיגול ואי מחצה על מחצה מחייב משום תרווייהו משמע