קרן אורה מעילה תקד

דאבר דידהו לא מטמא ולפי מש"כ לפרש שייך הך פירכא נמי גבי עוף לחלק בין טהור לטמא דעוף טמא נמי קרוי מובדל ונחמיר בשיעורו ולא ליבעי כזית באכילתו דע"כ האי לטמא דכתיב בקרא איסורא נמי משמע אלא מדשני קרא בלישנא ילפינן נמי טומאה. וע' רש"י ז"ל ביבמות פ' חרש ובזבחים פ' השוחט והמעלה שנראה מדבריו דבכל השרצים שיעורן בכעדשה והוא דלא כמבואר בסוגין וכבר הקשו התוס' ז"ל ע"ד:

דף יז משנה כלל אמר ר' יהושע כל ששיעורו וטומאתו שוה מצטרפין טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו אין מצטרפין כו'. איתא ביומא פ' יוה"כ על הא דתנן האוכל והשותה ביוה"כ אין מצטרפין מאן תנא אמר רב חסדא במחלוקת שנייה ור' יהושע הוא דאמר כל שאין שיעורן שוה אין מצטרפין ר"נ אמר אפילו תימא רבנן ע"כ לא קאמרי רבנן אלא בטומאה דשם טומאה אחת היא אבל גבי יוה"כ בעינן דמיתבא דעתיה ובהכי לא מיתבא דעתיה. ויש לדקדק היכי מצינו דפליגי רבנן אר' יהושע דמתניתין דכאן במכילתין לא מצינו שום מחלוקת. ועוד טומאתו ולא שיעורו מאי ניהו אי כמו שפירשו התוס' ז"ל בשר מן המת ואבר מן המת הא בזה וודאי לא פליגי רבנן כיון דליכא אבר של חצי זית בשר וודאי לא יצטרף אליו ועוד לפירושם למה ליה האי טעמא דאין שיעורן שוה הא בלא"ה לא מצטרפי אבר ובשר דלא עדיף מאבר שנחלק לשנים דאין מטמא כדאנן באהלות וכן לענין כל הטומאות וודאי אין מצטרפין איברין ובשרם מטעם זה ואי כמו שפירש רש"י ז"ל דטומאתן ולא שיעורן היינו נבילה ושרץ ובהא פליגי רבנן וס"ל דמצטרפין גם ע"ז קשה לי חדא דמאי קאמר התם שם טומאה אחת היא הלא שני שמות הם נבילה לחוד ושרץ לחוד. ועוד דא"כ יקשה מדברי רבנן על א"ד לרב אסי לעיל דאפילו טמאה וטהורה לא מצטרפי לטומאה משום דלאוין חלוקין הם והכא קאמרי רבנן דאפי' נבילה ושרץ מצטרפין וע"כ לא פליג ר' יהושע אלא משום דאין שיעורן שוה אבל אי לאוין חלוקים לא איכפת לן לכ"ע. ע"כ נראה בדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' טומאת אוכלין דנבילה ושרץ לא מיקרי טומאתן שוה משום דזה מטמא במגע לבד וזה מטמא גם במשא או משום דשני שמות ה ובכלל לא שיעורו ולא טומאתו הם וטומאתו ולא שיעורו הוא בשר נרקב מן המת דשניהם טומאת מת הם ובזה אפ"ל דרבנן פליגי וס"ל דמצטרפי משום דגבי רקב מצטרפין אפילו מב' מתים אבל אכתי לא ידענא היכן מצינו דפליגי רבנן בזה וצ"ע:

והנה לרב נחמן דאמר דביה"כ אפילו רבנן מודו דלא מצטרפי משום דלא מיתבא דעתיה משמע דבשאר איסורין דלאו משום מיתבא דעתיה הם מצטרפין לרבנן דר' יהושע אפילו אין שיעורן שוה ולפ"ז המעלה בחוץ חצי זית בשר עולה ולוג וחצי יין נסכים מצטרפין וחייב ודלא כמה דפשיטא להו להתוס' ז"ל בזבחים דף ק"ט דלא מצטרפי וראה זה חידוש הוא ובס' שמות בארץ שחיבר הגאון מהר"מ בן חבי"ב ז"ל בתוס' יוה"כ שלו ראיתי שכתב לחקור לרבנן דס"ל דמצטרפי אי מצטרפי לקל שבשניהם או לחמור שבשניהם וכן לענין יוה"כ אי בעינן מלא לוגמיו או ככותבת וכתב שם כיון דלא קאי הכי לא נחית בזה לעומק הדברים ולפי מש"כ נ"מ טובא לשאר איסורין אליבא דרבנן ולפי מה שכתבתי דמחלקותן הוא בבשר המת עם הרקב נראה דהא פשיטא דרקב אינו מצטרף לכזית בשר וע"כ צ"ל דפליגי לענין צירוף הבשר עם הרקב וזה לכאורה מסתבר דבשר משלים המלא תרווד דלא גרע בשר מרקב אבל העיקר נראה דצירוף דאמרינן הכא הוא להצטרף שני חצאי שיעורין מתרווייהו כגון חצי זית בשר וחצי תרווד רקב המונחים בבית אם מצטרפין לטמא באהל ולרבנן מצטרפי חצי שיעיר מזה וחצי שיעור מזה לטמא באהל וכן באיסורין אם אכל חצי זית מבשר עולה וחצי רביעית מנסכים מצטרפין למילקי עליה משום לאו דכליל תהיה:

שם משנה דם השרץ ובשרו מצטרפין זע"ז:

גמ' אמר רב חנן כו' הנה בהלכה זו רבו השיטות כאשר אבאר בעזר השם. שיטת רש"י בזה הוא דר' זעירא בא לפרש דמתניתין דווקא בדם של אותו שרץ הוא דמצטרף אבל לא בדם של שרץ אחר ופריך עליה מהטמאים דאפילו מב' שמות מצטרפין ומשני כאן בכולו כאן במקצתו אם הדם בא מכולו מצטרף אפילו עם שרץ אחר וכשבא ממקצת השרץ דווקא עם בשרו הוא מצטרף אבל לא עם שרץ אחר ושיטה זו קשה מאוד להבין טעמה דמאין לנו לחלק לענין צירוף בין בשרו לבשר שרץ אחר כיון דשיעור שוה וכל הדברים ששוין בשיעורן אמאי לא יצטרפו וה"נ שיעורן שוה בכעדשה. ועוד מאי נ"מ אם הדם בא מכל השרץ או ממקצתו והיותר תמוה הוא מש"כ דרביעית דם הבא ממקצת המת אינו מטמא והוא חידוש אשר לא נמצא בשום מקום וכבר הערתי בזה בחידושי למס' נזיר:

והתוס' ז"ל בפי' הראשון הוא קרוב לשיטת רש"י ז"ל אלא דגרסי והוא דעודן בו פי' דאינו מטמא אלא בעוד הדם עם בשר השרץ ויתר הדברים הולכים בדין אחד עם פירש"י ז"ל וכבר הקשו בעצמם על פי' זה ע"כ פירשו בדרך אחרת ונראה להם עיקר דר' זעירא אמר דווקא דם השרץ ובשרו מצטרף כגירסת רש"י ז"ל ופריך מהטמאים דאפילו שני שמות מצטרפין ומשני כאן בכולו כאן במקצתו פי' אם נגע בכולו היינו בשני החצאין אפילו מב' שמות מצטרפין אבל אם לא נגע אלא במקצתו אינו מטמא אלא דם ובשרו דכמחוברים דמי וכן פי' הר"ש ז"ל בפ"ג דאהלות ומסיק שם דהא דמצטרפין בשרץ לענין מגע גזירת הכתוב דיש נוגע וחוזר ונוגע מריבוי דהטמאים וגבי נבילה צ"ל דלענין משא קאמר דמצטרפין אבל לענין מגע אין נוגע וחוזר ונוגע ולפי שיטה זו שמענו בשרץ דברים שאינן בשאר טומאות והם ג'. הא' דמצטרפין שרץ ושרץ לענין מגע ואין בזה משום נוגע וחוזר ונוגע וילפינן לה מריבוי דהטמאים. הב' דדמו מטמא כבשרו אע"פ דבנבילה אינו כן ודבר זה ילפינן מקרא דוזה לכם הטמא כדברי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי. הג' דדם השרץ ובשרו מצטרפין זה עם זה ואפילו נגע במקצתו טמא כאלו נגע בכולו משום דכמחוברים דמי:

ויש לדקדק מנ"ל האי דינא דדם השרץ ובשר כמחוברים דמי ואפילו נגע במקצתו כאלו נגע בכולו אי מריבויא דוזה לכם הטמא הא איצטריך לגופא דדם שרצים מטמא ואם נאמר כדבעי התוס' ז"ל למימר בריש סנהדרין דדם בכלל בשר הוא ולא איצטריך לגופיה דמטמא כבשר וא"כ ע"כ אתי לצירוף ואם נגע בכולו הא כבר שמעינן לה מריבויא דהטמאים דאפילו משני שמות מצטרפין אלא ע"כ אתי לאשמעינן דדם ובשרו אפילו נגע במקצת הוי כאלו נגע בכולו. אלא דלפ"ז תראה דקושית התוס' ז"ל בסנהדרין שהקשו דמנ"ל דדם מטמא בכעדשה ולא בעינן כדי שיקרוש ויעמוד על עדשה תיקשי ממ"נ בין למ"ד דם הוי בכלל בשר ובין למ"ד דם לא הוי בכלל בשר דלתרווייהו איצטריך קרא דוזה לכם הטמא לדרשא אחריתי דלמ"ד דם לא הוי בכלל בשר איצטריך לגופיה דדם מטמא כבשרו ולמ"ד נמי דדם כבשר הוא אכתי איצטריך דדם ובשרו מצטרפין ואפילו נגע במקצתו כאלו נגע בכולו. ואפ"ל דמהא דמצטרפי דם ובשר שמעינן נמי דלא בעינן יותר מכעדשה דאל"ה אמאי מצטרפי הא אין שיעורן שוה. ומסקנת דברי התוס' ז"ל בסנהדרין שם דדם לא הוי בכלל בשר וא"כ צריך קרא לגופיה דדם שרץ מטמא ואכתי מנ"ל דמצטרפי אפילו נגע במקצתו ודוחק לומר דמסברא פשיטא לן הכי. וצ"ל דאיכא תרי יתורי וי"ו דוזה וה"א דהטמא ותרוויהו שמעינן מינה. והנה לכל הני פירושי לא איירינן אלא בענין צירוף הטומאה אבל לענין אכילה פשיטא דבכל גוונא מצטרפי בין משם אחד בין מב' שמות כיון דשוו בשיעוריהן לא יצטרפו:

ואחר כל הנ"ל קשיא לי טובא סוגיא דריש כריתות דילפינן התם מקרא דכל חלב ודם דדם שרצים ובשרם מצטרפין לאכילה ופריך מהכא נפקא מוזה לכם הטמא ומשני סד"א ה"מ לענין טומאה אבל לענין אכילה לא קמ"ל ולמה לן קרא להכי שיצטרפו דם ובשר פשיטא דמצטרפין כיון דשוו בשיעורין. הן אמת שראיתי בדברי התוס' ז"ל בסנהדרין ובמנחות דהני תרי מילי דאיתמר בש"ס דילפינן לה מוזה לכם הטמא שהדם מטמא כבשר וגם מצטרפי אהדדי כולי חד מילתא הוא ותחילה ילפינן עיקר מילתא דדם מטמא כבשרו בכעדשה ומזה ממילא שמעינן דמצטרפין זע"ז כיון דשוו בשיעורין. ולפ"ז צ"ל הא דאמרינן סד"א ה"מ לענין טומאה אבל לענין אכילה לא היינו דלא הוה ידעינן דלענין אכילה שיעורן שוה דליצטרפו וקשיא טובא ע"ז חדא דהלשון לא משמע כן ועוד כיון דשיעור אכילה בכעדשה מטומאה ילפינן א"כ כיון דגלי לן קרא דדם מטמא בכעדשה ממילא שמעינן דלוקה על אכילתו בכעדשה וגם מצטרפין. ועוד דאמרינן התם הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין ופריך פשיטא ומשני דה"א ה"מ שרצים דמצטרפי לענין טומאה מצטרפי נמי לענין אכילה אבל נחש אימא לא ולדברי התוס' ז"ל אכתי תיקשי פשיטא כיון דשיעורן שוה כדאמרינן בפ' דם שחיטה דדם שרצים לוקה עליהם בכזית אם התרו בהן משום שרץ ואין לומר דקמ"ל דלא בעינן רביעית בדם שרצים ולא יצטרף לבשרו דאין שיעורן שוה קמ"ל דסגי בכזית דאכתי תיקשי באמת מנ"ל דלא בעינן רביעית בשאר שרצים ואפשר לומר דהני קאמרינן כיון דחזינן דבשרצים הטמאין דמן שוה לבשרן בשיעור ולא בעינן כדי שיקרוש ה"נ בנחש דמו שוה לבשרו ובכזית. אבל הדברים דחוקים מאוד וגם מאי דפשיטא להו דכזית ורביעית חשיבי אין שיעורן שוה לדידי מיבעי לי דכיון דטעמו של רביעית הוא כדי שיקריש ויעמוד על כזית א"כ כולי' חד שיעורא הוא והא דלא תני במתניתין זה