קרן אורה מעילה תקא

כתבתי דלמ"ד אין מעילה בגידולין איסור תורה נמי אין בהן וצריך לעיין בזה בע"א בסוגיא דאשירה שם וכאן קצרתי ודו"ק. וי"ל עוד דבקדושת בדק הבית לא שייך לאסור הגידולין מחמת דאין קדושתן קדושת הגוף אלא קדושת דמים. ומה שפי' התוס' כאן דלשינויא דר' אבוה הקן אסור אפי' באייתי מעלמא עיין במשנל"מ מה שדקדק ע"ז ועיין בתוס' בע"א שפי' דלר"א הקן מותר ע"ש:

רש"י בד"ה לעולם אימא לך כו' ולא קשיא לר' יוחנן כו'. עיין במשנל"מ ז"ל מה שהגיה בדבריו ז"ל:

שם תוס' בד"ה בונין בחול ואח"כ מקדישין. ופי' התוס' ז"ל הטעם משום דא"א לחלל המעות על המלאכה ומחלקין בין נדבת ציבור לנדבת יחיד דבנדבת ציבור שייך לב ב"ד מתנה עליהם ולענין דבר שקדוש קדושת הגוף מצינו איפכא דבמותר הקטורת של ציבור מחללין אותה דוקא על מעות האומנין ולא בשכר האומנים. ויחיד שהתנדב דבר הראוי למזבח כגון קטורת אית ליה לר"ע דמתחלל על המלאכה וכמו שכתבו התוס' בשבועות דף י"ב. ובלא"ה נראה לכאורה דהא דפליגי אי הקדש מתחלל על המלאכה היינו דוקא בקדושת הגוף או קדושת דמים שלא ניתן להוצאה כמו טלית של הקדש כדאיתא בתוספתא דמכילתין ובדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' מעילה אבל מעות למה לא יתן אותן בשכר המלאכה כיון שע"מ כן הקדישן. ועוד יש לדקדק בדבריהם ז"ל אמאי לא הקשו מכל הני דנותנין שכרן מתרומת הלשכה כמו בית אבטינוס וע"כ צ"ל דצורך קרבן כקרבן דמי וכמו שכ' הר"ב ז"ל בשקלים א"כ הכא נמי אמאי לא יתנו מעות שהתנדב לבדק הבית לצורך בנין הבית וצ"ל דעכ"פ הכי שפיר טפי כיון דאפשר לעשות תקנה:

שם ע"ב מותר הקטורת מה היו עושין בה כו'. עיין בכריתות דף ו' שפירש"י ז"ל דבאומני בנין איירי ותמה שם הב"ש ז"ל דלא איירי אלא באומני בית אבטינס ולא הבנתי דהא משמע הכא להדיא דבאומני בנין איירי. וכן כתבו התוס' בשבועות דף כ' אלא דיש לדקדק מנ"ל לסוגיא דילן דמיירי באומני בנין ותיקשי ליחליה אבנין דלמא איירי באומני בית אבטינס וי"ל משום דתנינן התם בשקלים המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור ינתנו לאומנין בשכרן דברי ר"ע ואומנין דהתם ע"כ אומני בנין קאמר דאומני בית אבטינס נותן להם שכרן מתרומת הלישכה ולא מנסכים אלו שהן לבדק הבית כמו שפי' הר"ב ז"ל. ומטעם זה יש לדקדק על דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שכ' דהך מתני' דמותר הקטורת אתיא כבן עזאי ולא כר"ע ואי מיירי באומני בנין אין ראיה כמו שכתבו התוס' ז"ל בשבועות שם אלא דהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם בשקלים מפרש גם להנך אומנין דהמקדיש נכסיו באומני קטורת. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דלמה יתנו שכרן מהני נכסים דקדושת בדק הבית עליהם. הן אמת דבירושלמי משמע דבאומני קטורת איירי דאיתא התם דמהני מעות שחזרו לקדושתן מקיצין בהם את המזבח ואי מיירי בשכר אומני בנין יותירו לבדק הבית אלא דצ"ע התם בחילופי גירסאות ועיין בירושלמי ובק"ע מה שכ' בזה:

פירש"י ז"ל בסוגין אינו מיושב קצת וכן בדברי התוס' ז"ל אין הדברים מסודרים ועיין בשבועות שם ברש"י ותוס' ז"ל הדברים מבוארים יותר:

רש"י בד"ה שם רב פפא כו' דאי אפשר דלא ליתבו בטולא וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולכאורה מש"ה לא הוי גזרינן דאין בזה אלא איסור דרבנן כדאיתא בפסחים גבי צילו של היכל:

שם גמרא כי תנן מתני' בעצים דיומיה. וללישנא קמא דטעמא משום שכר האומנין לא תיקשי ממתני' משום דללישנא קמא אין איסור בדבר אם קנו אבנים ועצים בדמי הקדש אלא דלכתחלה לא היו עושין כן ועיין במשנל"מ סוף ה' שקלים מה שכתב שם:

ובהא דאין מועלין בשיפה ונביה פירש"י ז"ל משום דהגזברין לא הקדישו אלא העצים ולא שיפוי ונביה ומש"ה פירש לעיל במקדיש החורש דמועלין בכולו היינו אפי' בשיפה וגביה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו נ"ל דהא דאין מועלין בשיפה ונביה הוא משום דאין ראוין לשום מלאכה והוי כמו ערבה דלעיל והא דמקדיש את החורש מועלין בכולו פי' דקאי אדסמיך ליה דאם הקדיש האילן בקן שבראשו לא נהנין ולא מועלין אבל אם הקדיש החורש כולו מועלין גם בקן שבראש האילנות או מה שביניהם אלא דלמאי דמוקי לה הש"ס בקן דאייתי מגופא דאילנא ובגידולין הבאין לאחר מכאן ק"ק אמאי מועלין במקדיש החורש בקן דאייתי מגידולין הבאין לאחר מכאן ודו"ק:

הדרן עלך פרק ולד חטאת קדשי מזבח פרק רביעי תוס' בד"ה השתא יש לומר כו'. ולפירושם ז"ל אינו מדוקדק הא דאמר האי קדושת הגוף והאי קדושת דמים כו' הא עיקר הקושיא מטעם דמסיפא שמעינן לה נמי דקדשי מזבח מצטרפין ועוד דבנוסחת המשניות איתא קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זע"ז ע"כ נראה דהכי פריך אמאי לא תני בקצרה קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זע"ז והוי שמעינן הכל:

שם רש"י בד"ה למעילה לחייב משום מעלה בחוץ ובמתניתין לא תני לה משום דמתני' איירי בכל הזבחים ובבשר קדשי קדשים אין בו משום מעלה בחוץ ולקמן יתבאר דמשמע ליה להש"ס דמתני' לא איירי אלא בקדשי קדשים ולא בעולה ועיין בצ"ק מה שכ' בזה:

תוס' בד"ה מחוורתא כו'. מדבריהם נראה דלא היה בגירסתם בדברי ר' ינאי בדק הבית ועולה אלא בדק הבית לחוד והקשו דרבי ינאי אדרבי ינאי מהא דתמורה ומסקו דרבי ינאי לא בא להוציא אלא קדשי קדשים כמו חטאת ואשם אבל עולה ובדק הבית שניהם שוין וכולן לה' הם ולפי דבריהם יש להבין מאי פריך על ר' ינאי ממתני' דלמא מתני' איירי בעולה כמו שפי' התוס' במתני'. ולזה יש לומר מדלא קתני במתני' העלאה בחוץ ש"מ דבחטאת ואשם מיירי אבל הא קשיא מאי פריך מהא דעולא דאמר קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת ש"מ דמחיים אית בהו מעילה מה"ת ומש"ה מפיק דברי ר' ינאי מפשטיה ומאי קושיא דלמא בעולה קאמר עולא וי"ל דלישנא דקדשים שמתו לא משמע דקאי בעולה לחוד:

ומסקנת התוס' ז"ל בד"ה מהאי קרא כו' הכי הוא דמריבויא דכל חלב שמעינן דיש מעילה בבשר קדשי קדשים קודם זריקה ובאימורים של קדשים קלים לאחר זריקה ואע"ג דכל חלב נאמר באימורים מ"מ שמעינן נמי בשר קדשי קדשים לפני זריקה מדחזינן דקדשי ה' לאו דווקא וכן איתא להדיא בתמורה דף ל"ב ע"ב אלא דצריך לדקדק מנ"ל דבשר קדשי קדשים איתרבו למעילה דלמא לא איתרבו אלא אימורי קדשים קלים דסלקי לגבוה וצ"ל דבשר קדשי קדשים קודם זריקה נמי לה' הוא אלא דאחר זריקה כהנים משולחן גבוה קזכו וכיון דחזינן מכל חלב דלא בעינן דוקא קדשים המיוחדים לה' לגמרי אלא אפי' בחלק המיוחד מהם לה' שייך בו מעילה ע"כ בשר קדשי קדשים נמי אע"ג דאחר זריקה אין בו מעילה מ"מ קודם זריקה מועלין בהם דבאותה שעה קדשי ה' הם ואיתרבו מלה' ואפי' חרמי כהנים אמרינן התם דאיתרבו מלה':

ואגב נבאר קצת דין אזהרת מעילה מאין באתה רש"י ותוס' ז"ל כתבו דילפינן חטא חטא מתרומה כדאיתא בסנהדרין פרק הנשרפים. והקשו התוס' ז"ל מנ"ל אזהרה בקדשי בדק הבית דלא ילפינן מתרומה אלא מידי דקדוש קדושת הגוף והרמב"ם ז"ל כתב בריש הל' מעילה ובמנין המצות דילפינן מונדריך שנאמר בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך ועיין במשנל"מ בריש הל' מעילה שהאריך בזה. ובאמת קצת קשה אמאי לא יליף חטא חטא מתרומה ובסוגיא דמכות צריך לעיין היטב כי שם משמע דקרא דונדריך אתי לאוכל אחר זריקה ולעבור עליו בשני לאוין ע"ש בדברי התוס' ז"ל שהאריכו בזה הרבה ועיין בלח"מ פי"א מה' מעה"ק ומה שכ' המשנל"מ ז"ל דע"כ קרא דונדריך אתי ללאו דמעילה משום דלאכילה לא צריך קרא דמכליל תקטיר נפקא לא משמע כן שם במכות:

שם תוס' בד"ה לא יהא אלא כמקדיש אשפה והקשו ז"ל הא בעינן העמדה והערכה ותירצו דאתי כמ"ד קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה וזה דוחק דמאי פריך לר' ינאי מהא דעולא דלמא עולא מיירי בבדק הבית וס"ל דבעי העמדה והערכה ונראה דפריך ממ"נ אם הוי בכלל העמדה והערכה אין בהם מעילה כלל אפי' מדרבנן משום דדוקא בקדשי מזבח דקדשי קדושת הגוף הוא דגזרו ביה רבנן מעילה