קרן אורה מעילה תפח

דאמילו קיבלו וזרקו כשירים כו' ג"ז אינו מובן דהא תני התם בהדיא ניתז מן הקרן על הבגד אין דמה טעון כיבוס:

תוס' בד"ה לאו דלן דם לא דלן בשר כו' וא"ת ומאי ס"ד דמקשה כו' וקושיתם לכאורה הוא נגד דברי הש"ס דמנחות דדייק מדקתני שהית' לה שעת היתר משמע דאיירי בלן דם וכמו שפי' רש"י ז"ל שם אלא דהתוס' פירשו שם בע"א ע"ש:

ע"ב רש"י בד"ה הא קמ"ל כו' והא דתנן וכולן שקיבלו אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל כו' לא הבנתי מאי קשיא ליה דהא וכולן שקיבלו קתני וקבלת פסול וודאי אינו עושה שירים והכי איתא להדיא בזבחים ע"ש. ועיין ברש"י זבחים ד' צ"ב דכתב דלא גרסינן וזרקו פסולין משום דאחר זריק' אינו טעון כיבוס אפילו בכשירה והוא נגד הש"ס דהכא ועי' בתוס' שם. ועי' בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכו' פסולי המקדשים ובהשגות שם. ועי' בתוספות יום טוב במשנתינו שכתב דאפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דכל הפסולין אין מועלין בהם אלא מד"ס מ"מ היכא דקיבלו פסולין דלא חזו לעבודת ציבור ויש דם הנפש לקבל מועלין בהם מה"ת אך מלשון הרמב"ם ז"ל לא משמע ולא ידענא מאי מספקא ליה דפשיטא דמועלין בהם כיון דהזבח כשר ומשמעותו מדברי הרמב"ם ז"ל לא ידענא מקומו אי':

דף ו רש"י בד"ה כיצד לן לאחר זריקה אין מועלין אם זרק הדם שלן יצא מידי מעילה והוא תמוה דפסול לינה ליכא למ"ד דמוציא מידי מעיל' ובפיגול הוא דשקיל וטרי הש"ס לעיל. אבל לן דמה תניא לעיל בהדיא דאע"פ שחזרו וזרקו מועלין בו:

ועוד לפירושו מאי פריך בתר הכי מאי אירי' דקתני לפני זריקה ליתני קודם שקיעה דילמא בעי לאשמעינן האי מילתא דזריקת לן מוציא מידי מעילה. ונראה דלאחר זריקה היינו דנותר הבשר לאחר זריק' אע"ג דמילתא דפשיטא היא כיון דכבר יצא מידי מעיל' על ידי זריקה:

רש"י בד"ה אי הכי כו' קיבלו לאחר שקיעה דנשחט בלילה עכ"ל. אין זה מדוקדק דמאי ענין נשחט בלילה לכאן:

שם תוס' בד"ה תא שמע ר"ש אומר יש פיגול כו' ופירש רש"י ז"ל דלמ"ד היתר אכילה שנינו ואחר זריקה ממש ע"כ צ"ל דר"ש פליג אר"מ וס"ל דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה ולפני זריקה היינו גם שנרא' לזריקה כגון שפיגל בסוף קבלה. וצ"ע לכאורה כיון דכבר נתקבל כדי זריקה אם יכול לפגל עוד בשעת קבלת שאר הדם ועוד מאי קאמר אע"ג שנראה לזריקה דילמא ס"ל לר"ש הוכיח סופו על תחילתו ותחילת הקבלה ג"כ הי' בפסול. ועוד דלא דמי לפני זריקה לאחר זריקה דפיגול ללפני זריקה ולאחר זריקה דגבי נותר דהתם היינו דלן לאחר זריקה והכא לאחר זריקה היינו שזרקו בפיגול. ועוד אמאי לא מוקמינן לה כפשטי' דפיגל בשחיטה ולאחר זריקה אין מועלין בו משום דבזריקה אפקא ליה מידי מעילה. ובתוספתא לא מצאתי ברייתא זו דר"ש לענין פיגול אלא גבי נותר היא שנוי' וצ"ע. ומספקא לי' למ"ד היתר זריקה שנינו אי דווקא היכא דהוליך הולכה שא"א לבטלה ג"כ אבל קודם הולכה עדיין לא נראה לזריקה או דילמא כיון דהדם מצד עצמו ראוי לזריקה שפיר חשיב היתר זריקה גם קודם הולכה:

שם בא"ד דאי לא זריק מאי אירי' פיגל אפילו לא פיגל נמי דהא היתר אכילה שנינו עכ"ל. משמע מדבריהם דלמ"ד היתר זריקה שנינו מצינו למימר דר' יהושע מיירי בלא זרק ודווקא משום דפיגל בשחיטה הוא דמועלין בו אבל אם לא פיגל לא היו מועלין בו גם קודם זריקה כיון דאיתחזי לזריקה. וא"כ מי הכריחם בסוף דבריהם למימר לרב גידל דר' יהושע פליג עם ר"ש וס"ל דהיתר אכיל' שנינו ולמה לא נימא דר"י נמי ס"ל דהיתר זריקה שנינו ומיירי בלא זרק:

וכבר כתבתי לעיל לסייע לדברי הרמב"ם ז"ל דפסק כרב גידל ממתניתין דנשחטה חוץ לזמנו וע"כ לשיטתי' דפסק דהיתר אכילה שנינו צ"ל דמתניתין ס"ל כרב גידל וכמ"ש התוס' ז"ל ג"כ כאן. ולפמש"כ התוס' הכא דרב גידל תנאי הוא יש לדקדק קצת למה איתותב לעיל מהא דמקדש הלחם ואמאי לא משני דאתיא כר"ש דאמר דזריקה מוציא מידי מעילה וה"ה דמקדש הלחם ואיהו ס"ל כר' יהושע דס"ל דאין מוציא וי"ל דלא בעי לאוקמא רב גידל כתנאי וניחא ליה לחלק יותר בין קידוש הלחם ובין הוצאה והבאה לידי מעילה:

שם תוס' בד"ה תא שמע הפיגול כו' ע"ש מה שפירשו בזה ולי נראה לפרש בפשיטו' מאי לאו דזרק היינו שפיגל בזריקה ואפ"ה מועלין בו משום דהיתר אכילה שנינו ומשני דלא זרק היינו דלא פיגל בזריקה אלא בשחיטה והכי דייקינן במנחות לענין טומאת אוכלין כה"ג ע"ש ועי' בזה בסוגיא דמנחות ובתוס' שם ודו"ק:

וראיתי בבה"ז ז"ל שפי' הא דאמרינן לא דהוי שהות למזרקי' גבי פיגול היינו דבפיגול נמי אמרינן כל העומד ליזרק כזרוק דמי דבעי למיזרקי' לקובעו בפיגול ע"ש שנראה לו כן בפירש"י ז"ל. ולענ"ד אין לומר כן דע"כ לא אמרינן כל העומד ליזרק כזרוק אלא היכא דמצוה לזרוק כדאיתא במנחות שם בפי"ב אבל זריקת פיגול דליכא מצוה ואדרבה אסור לזורקו פשיטא דלא אמרינן כל העומד ליזרוק כזרוק דמי וכן מוכח מפירש"י ז"ל גבי הא דהפיגול בקדשי קדשים ע"ש:

שם ע"ב משנה בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים כו'. ופירשו התוס' ז"ל למ"ד היתר שחיטה צריך לומר שיצא קודם שנראה לקבלת הדם. ויש להבין ה"ד אי דיצא מקצת אבר לחוץ בסוף שחיטה ולא חתכו עד לאחר קבלה א"כ גם הדם פסול כדאיתא להדיא בזבחים ד' כו ע"א ואי דחתכו קודם קבלה ג"כ הדם פסול כדאמרינן התם הצורם אוזן הפר קודם קבלה הקבלה פסולה אם לא שנאמר כדאמרינן התם דחתך אחר שחיטה עד שמגיע לעצם וזה דוחק ולפמש"כ לעיל בלא"ה ניחא דר"א ור"ע ס"ל כרבנן דהיתר אכילה בעינן והא דפרכינן לעיל מברייתא דהפיגול בקדשי קדשים מועלים בו למ"ד היתר זריקה שנינו ולא משני דאתיא כחכמים משום דמשמע בתוספתא דהכל דברי ר"ש הוא דתני לה אחר ברייתא דיש נותר שמועלין בו כו' דדברי ר"ש היא וכן מוכח מהא דתנ' לקמן דיצא דם אע"פ שחזר וזרקו מועלין בו אלמא דהיתר אכיל' בעינן דהא היתר זריקה כבר הוי לה דכבר נתקבל ודו"ק:

והנה בזו הבבא דבשר קדשי קדשים וודאי אין לחלק בין איתניהו אבראי או הדר עיילינהו לר"א בכל גוונא אין זריקה מועלת ולר"ע בכל גוונא זריקה מועלת דכיון דכבר נפסל הבשר ביוצא א"כ מה לי הדר עיילינהו או לא ור"א ס"ל דאפילו בפסול יוצא אין זריקה מועלת ור"ע ס"ל דפסול יוצא הוי פסול מחמת דבר אחר ומהני בו זריקה ועי' בתוספתא במכילתין דמשמע קצת מחמת ריצוי ציץ הוא דמועיל בו זריקה:

ואף דאליבי' דר"ע אפשר לחלק ולומר דע"כ לא קאמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא היכא דהדר עיילינהו אבל אם עדיין הוא בחוץ מודה ר"ע דאינו מועלת. מ"מ לפי האמת זה אינו דכיון דכבר נפסל ליכא נפ"מ אם הבשר בחוץ או בפנים:

אבל בסיפא גבי אימורי קדשים קלים מפרש רב פכא בזבחים פ' כל התדיר דהיכא דחזרו לגוואי כ"ע לא פליגי דמועלין בהן משום דלא נפסלו האימורים ביציאתן קודם זריקה כמו הבשר שיצא קודם זריקה דאינו נפסל ביוצא וכי פליגי היכא דאיתניהו אבראי בשעת זריקה. ויש להקשות אהא דבעי למימר התם בזבחים דמש"ה קאמר ר"ע דמועלין בו משום דלא מיפסל ביוצא. משמע דאי הוי מיפסלי ביוצא היה מודה ר"ע דאין זריקה מקובלת והא ברישא גבי בשר קדשי קדשים דמיפסל ביוצא ואפ"ה אמר ר"ע דזריקה מועלת ליוצא ומדס"ל הכי לענין לאפוקי מידי מעיל' כל שכן דמועלת לאייתינהו כדאמרינן בגמרא עכ"פ רב פפא מסיק דבאיתניהו גוואי כ"ע מודו דזריק' כשירה היא וכי פליגי דאיתניהו אבראי ואפ"ה א"ש פירש"י הכא שפי' דבחזרו לפנים פליגי משום דרב פפא לא אמרה אלא לדחויא אבל לפי מאי דמייתי התם דאימורין נפסלין ביוצא אף קודם זריקת דמים וכן תנינן התם בברייתא בזבחים דף כ"ו א"כ הוי דומיא דרישא ואין חילוק אם חזרו לפנים או לא ובכל גוונא פליגי ועיין בבה"ז וצ"ק מש"כ בזה. ולענ"ד נראה כמש"כ מדברי רש"י א"ש