קרן אורה מעילה תפו

שאין בו מעילה מש"ה לא גזרו בה רבנן אלא דלפ"ז קשיא הא דרבא שם לימא ליה אשם ששחטו בדרום לשם שלמים בשינוי בעלים יוכיחו דשינה את השם ואת מעשיו ואפ"ה מועלין בו וצריך עיון:

ע"ב גמרא אמר רב גידל זריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה כו'. איתבי' רב פפא לאביי השוחט את התודה כו'. שיטת רש"י ז"ל בזה לא זכיתי להבין. וכבר הקשו התוס' על ראשית דבריו שפי' שחטה חוץ למקומה קידש הלחם היינו לענין מעילה. וכן מה שפירש לקמן הקומץ מבית את השירים לידי מעילה ג"כ אינו מובן דבשירים אין בהם מעילה ובעיקר שיטתו דהא דמשני ר' אבא בזריקה הוא לחלק בין היכא דפיגל בזריקה להיכא דפיגל בשחיטה לחוד והזריקה היתה בשתיקה והיכא דהזריקה היתה בשתיקה לא הוי פיגול גמור אלא דווקא אם פיגל גם בזריקה ומבואר כן מדבריו על קושיא דרבינא מהא דאילפא ע"ש והוא תמוה דדבר פשוט הוא דפיגל בשחיטה לחוד אם זרק אח"כ אפילו בשתיקה חייב עליו כרת ומבואר כן בכמה משניות בזבחים ועוד אינו מובן לדבריו מאי דפריך הש"ס א"ה גבי תודה נמי לכי זריק דו"ק והבן:

אבל שיטת התוס' ז"ל בזה הוא ברור דהם ז"ל פירשו בד"ה אמר רב גידל דר"ג מיירי בשחט בפיגול וזרק בשתיקה וכוונתם אף בכה"ג וכש"כ בפיגל גם בזריקה אלא משום דהקושיא מתודה איירי בשחט חוץ לזמנו ע"כ פירשו גם להא דר"ג בכה"ג אבל באמת אין שום חילוק בין פיגל בשחיטה או פיגל בזריקה ותרווייהו פיגול גמור הוא ופירשו הקושיא מתודה דהכי פריך כי היכי דאמר רב גידל דבשחיטה לחוד הוי פיגול ולא מהני הזריקה אח"כ להוציאה מידי מעילה משום דכבר נפגל בשחיטה א"כ ה"נ לא תיהני שחיטת פיגול לקדושי ללחם. ומשני ר' אבא דבאמת בשחיטה לחוד לא חשיב פיגול גמור ואין הפיגול נקבע אלא אחר זריקה כהרצאת כשר. ע"כ בתודה אע"ג דהשחיטה היתה חוץ לזמנה מ"מ הלחם קדוש כיון דשחיט' מקדשא ליה. ובשעת שחיטה עדיין לא הי' עליה שם פיגול גמור. אבל לענין הבאה לידי מעילה בקדשים קלים כיון דבשעת זריקה נגמר הפיגול אין הזריקה מועלת כלל:

ותו פריך מהא דאמר עולא קומץ פיגול כו' פקע פיגולו ממנו מדקאמר פקע פיגולו משמע דשם פיגול עליו תיכף אחר קמיצה אף קודם הקטרה ולא לענין חיוב כרת דהחיוב כרת וודאי אינו חל עד אחר הרצאה אלא לענין שיחול שם פיגול עליו קודם זריקה והקטרה. ואפ"ה תנינן דקידש הלחם וה"נ זריקת פיגול מביאה לידי מעילה ותיקשי לרב גידל ומשני איסורא דמייתי לידי פיגול אבל הפיגול גמור לא הוי עד לאחר זריקה. וא"ש הא דקידש הלחם. ולשונם ז"ל אין מדוקדק קצת מה שכ' לעולם אין פיגול חל עד שעת זריקה לענין להביא לידי מעילה אבל כוונתם ברור כמו שכתבתי:

ופריך מהא דאם אחרים מביא לידי פיגול כו' ואם לא פקע פיגולו ממנו היאך מביא אחרים לידי מעילה בהקטרתו הא עפרא בעלמא הוא ואי נימא דפיגול לא חייל קודם הקטרה אמאי חשיב ליה עפרא בעלמא ומשני דמש"ה חשיב עפרא כיון דכבר התחיל בו איסור פיגול אבל שם פיגול ממש לא חייל עד שעת זריקה ולא כתבתי זאת אלא לפרש דבריהם בקצרה:

דף ד תוס' בד"ה והאמר אילפא כו' ופליני ר' יהודה ורבנן במפגלין בחצי מתיר. לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל בזה דמנ"ל דרבנן ס"ל אין מפגלין בחצי מתיר הא מוכח להדיא בזבחים דטעמייהו דרבנן הוא משום דעירוב מחשבות הוא ואפילו בשתי עבודות גמורות כמו שחיטה וקבלה לרבנן עירוב מחשבות הוי ודבריהם כאן הם שלא בדקדוק ועי' בתוס' זבחים ד' כ"ט. ופי' הקושיא לפי שיטתם דהיאך אפשר לומר דפיגול לא חייל עד אחר זריקה. א"כ אמאי קאמר ר"י דבשתי עבודות לא הוי עירוב מחשבות משום דמחשבת הזמן קדמה הא אין כאן קדימה כיון דשניהם לא חיילין עד אחר זריקה וא"כ תרווייהו פסול דחוץ לזמנו וחוץ למקומו באין כאחת:

ולדברי התוס' ז"ל ניחא דפריך דווקא מאילפא דאמר בשתי עבודות מחלוקת. אבל לר' יוחנן דאמר בעבודה אחת מחלוקת אין להקשות משום דאף אם לבסוף שניהם חלין כאחת אפ"ה ס"ל לר' יהודה דתפוס לשון ראשון אבל לפי' רש"י ז"ל אפילו לר' יוחנן הוי מצי לאקשויי ולהוכיח דפיגול חל בשחיט' לחוד. ומשני לכי זריק איגלאי מילתא למפרע דהפיגול חל משעת שחיטה ושפיר קדמה מחשבת חוץ לזמנו למחשבת חוץ לקמומו אליבא דר' יהודה. ופריך אי הכי הדרא קושיא לדוכתא. מתודה אמאי קידש הלחם לכי זריק תיגלי מילתא למפרע דהפיגול היה משעת שחיטה ולא יקדיש הלחם. ומשני מאי קידש הלחם ליפסל והשתא הדר ביה מכל השקלא וטרי' דלעיל ומחלק בין קידוש הלחם ליפסל לענין הוצאתו והבאתו לידי מעיל' דהלחם לפסול שפיר מקדש ליה אפילו שחיטת פיגול אבל אינו מוציאו ואינו מביא לידי מעילה ע"י זריקת פיגול:

והנה במנחות פרק התכלת ד' מ"ז בעי הש"ס למימר דר"ע ס"ל כר"א בר"ש דזריקה מקדש ליה ללחם ואם זרק במחשבת פיגול הלחם קדוש ומפוגל. ופריך עליה מרב גידל דאמר דזריקת פיגול אינו מוציא מידי מעיל' וקאמר עלה ולא איתותב רב גידל. והדבר ברור דהיינו לענין קידוש הלחם איתותב דאפי' שחיטה או זריקת פיגול מקדש ליה ללחם ליפסל כדמסיק הש"ס הכא והוי זריקת פיגול לר"א בר"ש כמו שחיטת פיגול אליבא דרבי דמסקינן הכא דקידש הלחם וגם חייבין על הלחם משום פיגול כדתנן להדיא בפ"ק דמנחות השוחט את התודה לאכול ממנה למחר היא והלחם מפוגלין וה"נ זריקת פיגול לר"א בר"ש מקדשא ליה ומפגלא ליה ללחם. ולא הבנתי מש"כ התוס' שם אף דרב פפא משני לה התם לא ס"ל הני שינוי' ולענין קידוש הלחם לא מצינו שום שינויא כדמסיק הש"ס הכא דפיגול מקדש הלחם ליפסל ובאמת הוי מצי לאקשויי עליה דרב גידל מאי דס"ד מעיקרא דאין הלחם קדוש ע"י שחיטת פיגול ממשנה מפורשת דמנחות הנ"ל דשמעינן מינה דהלחם קדוש ומפוגל אפילו ע"י שחיטת פיגול ועי' בסוף פרק י"ב מהל' פסולי המוקדשים הלכ' י"ח בכ"מ שם ודבריו ז"ל אינן מובנים ואולי יש איזה ט"ס בדבריו שם:

אבל לענין הוצאה מידי מעילה לא איתותב כלל והילכתא כוותי' וכן משמע ממתניתין דקתני שנשחטה חוץ לזמנו דמועלין בו ודוחק לאוקמא בדלא זרק דא"כ מאי למימרא. דאין לומר דקמ"ל דלאו כמאן דחנקינהו דמי וכמו שכ' התוס' ז"ל בד"ה אי לא זריק כו' דהא הם בעצמם כתבו לעיל דבפיגול לא איצטריך לאשמעינן דלאו כמאן דחנקינהו דמי כיון דלכ"ע אם עלה לא ירד. ועוד לרבה דאמר דכל הני מעילות מדרבנן הם א"כ ליכא רבותא בזה דאפילו כמאן דחנקינהו דמי אפ"ה מועלין בהן מדרבנן מידי דהוי אקדשים שמתו ועוד דמכללא דר' יהושע דאמר כל שלא הי' לו שעת היתר לכהנים מועלין בו משמע דזריקת פיגול נמי בכלל דהא לא היה לו שעת היתר לכהנים וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דהלכה כרב גידל בתרווייהו דבפ"ג מהלכות מעילה כללא קא כייל דכל שלא היה לו שעת היתר לכהנים מועלין בהן ושם באותו הפרק הלכ' ג' כתב להא דרב גידל לענין קדשים קלים דזריקת פיגול אינו מביא האימורין לידי מעילה:

ותמיה לי על דברי הר"י קורקס ז"ל שהביא הכ"מ שם דס"ל להרמב"ם ז"ל דהא דאיתותב רב גידל היינו לענין דאינו מוציא מידי מעילה אבל בהא דאינו מביא לידי מעילה לא איתותב. ולענ"ד בתרווייהו פסק כרב גידל ואדרבא עיקר קושיא דרב פפא הוא על הבאה לידי מעילה אלא דבסוף שמעתין מייתי סייעתא להא דאינו מביא לידי מעיל' בקדשים קלים ולענין הוצאה מידי מעילה בקדשי קדשים ליכא סייעתא. אבל תיובתא ג"כ ליכא והדבר ברור דדעת הרמב"ם ז"ל בתרווייהו כרב גידל. וע' בתוס' מנחות ד' מ"ז ודו"ק:

דף ד ע"א גמ' אי דלא זריק מאי למימרא. יש לדקדק לשיטת הרמב"ם ז"ל דכל מעילה בפסולין מדרבנן היא א"כ מאי קאמר מאי למימרא. ועוד דמדברי רב גידל דאמר דזריקת פיגול אינו מוציאה מידי מעילה ג"כ לא משמע דלענין מעילה דרבנן קאמר דלא שייך בזה הוצאה כיון דבלא"ה לית ביה אלא מעילה דרבנן. ועוד דלענין הבאה לידי מעילה וודאי לא שייך הבאה מדרבנן דלא מצינו דגזרו רבנן מעילה בקדשים שמתו אלא בקדשי קדשים דמחיים נמי אית בהו מעילה אבל בקדשים קלים דלית בהו מעיל' מחיים לא שייך למגזר ביה מעילה לאחר מיתה וא"כ מאי קמ"ל רב גידל בזה דאינו מביא לידי מעיל' הא בלא"ה לית ביה מעילה כיון דלאו קדשי ה' וצ"ל דהא דפריך מאי למימרא אזלי אליבא דרב יוסף דס"ל דאית מעילה מה"ת בכל הפסולין ודו"ק היטיב.