קרן אורה הוריות רכג

שאין בין כו' אלא דבכהן שעבר אחר שחזר הראשון פסק כר' יוסי אבל בזה כ"ע מודים ועיין בלח"מ ז"ל שם וא"כ קצת קשה היכי מוכיח רבא דר"ש סבר לה כר"מ מדאמר וכולן נוהגין במשוח שעבר דלמא מיירי במשוח שעבר מחמת זקנה דמודה בה ר"י וכדמשמע לישנא דמשוח שעבר דאילו כהן שנתמנה בשעה שאירע פסול בראשון אינו נמשח וי"ל דכיון דלר"י נמי הרי הוא ככה"ג לענין טומאת קרובים ולענין אלמנה ובתולה א"כ הו"ל למינקט נמי וכולן אין נוהגין בכהן שעבר חוץ מה' דברים אלא ש"מ דבכלל משוח שעבר הוא וכר"מ (ועיין בפ"מ שכתב לדעת התוס' דלר' יוסי אם שימש בד' בגדים עבודתו כשירה והא ליתא דא"כ אינו מוזהר על האלמנה) ובמשוח מלחמה נמי אמרינן ביומא בסוף בא לו כ"ג דאינו משמש בד' משום מעלין בקודש כו' ואפ"ה מוזהר על האלמנה אם לא שנאמר דשאני משוח מנחמה דילפינן לקמן מקרא דמוזהר:

וכולן נוהגין במרובה בגדים חוץ מפר הבא על כל המטת הקשה הב"ש ז"ל הא כיון דאינו מביא פר א"כ הרי הוא כהדיוט בכשבה או שעירה. ואמאי יפטור על טומאת מקדש וקדשיו הא חטאתו שוה ליחידים וקושיא אלימתא היא והיה נראה דנהי דאימעיט מרובה בגדים מפר מדכתיב המשיח עכ"פ אימעיט נמי מקרא דמעם הארץ פרט לכה"ג דאינו מביא כשבה. וא"כ אין חטאו שוה ליחידים אלא דלא מסתבר לומר דלא יהא למרובה בגדים שום כפרה וע"כ צ"ל דלא ממעטינן מעם הארץ אלא משיח ונשיא דחלוקים הן בדינן משאר עם הארץ אבל מרובה בגדים הרי הוא בכלל עם הארץ וצ"ל כיון דפטורו על טומאת מקדש וקדשיו הוא מפני שמביא על שגגתו פר. א"כ ממילא ש"מ דמרובה בגדים שאינו מביא פר חייב בטומאת מקדש וקדשיו. ומש"ה לא תני לה בהדיא:

וכולן נוהגין במשוח שעבר חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה. גם כאן קשה אמאי לא קאמר נמי חוץ מפר הבא על כל המצות למאי דמפרשינן משוח שעבר היינו זה שנתמנה בשעה שאירע פסול בראשון וזה ודאי לא נמשח כדאיתא בירושלמי וא"כ פר נמי אין נוהג בו וי"ל כיון דאיכא נמי משוח שעבר שחייב בפר כגון עבר מחמת זקנה או מום מש"ה לא תני לה. ובמגילה לא הביא הש"ם שם שינויא דרבא דר"ש הוא ואפשר היינו משום דיש לפרש משוח שעבר לר"ש היינו מחמת זקנה וכמו שכתבתי לעיל והנה לפי דברינו אלה מצינו מחלוקת בין ר"ע וריה"ג ור"ש דכולהו פטרי כהן משיח מטומאת מקדש וקדשיו ואפ"ה יש ביניהם מחלוקת דלר"ש דאמר הטעם דכהן משיח פטור על טומאת מקדש וקדשיו מפני שאין חטאו שיה ליחיד משוח שעבר נמי פטור כיון דחייב בפר ומרובה בגדים חייב כיון דאינו מביא פר ולר"ע דפוטר מטעם שנאמר זה קרבן אהרן כו' זו באה חובה כו' הוי איפכא דמרובה בגדים פטור כיון דבר עשירית האיפה הוא ומשוח שעבר חייב כיון דאין עשירית האיפה באה חובה לו ולריה"ג דיליף מפני שאינן בעניות ודלות כולם פטורים דאין בהם עניות ודלות אפילו אחר שעבר והוא דבר פלא ולא מצאתי מי שביאר דברים אלו ולישנא דמתניתין בד' ר"ש לעיל הכי משמע דתנן אלא שאין כה"ג משוח חייב על טומאת מקדש משמע דוקא כה"ג משוח אבל לא מרובה בגדים אלא דבמתניתין פי"ב דפרה תנן סתמא שאין כה"ג חייב על ביאת מקדש וצ"ע וגם בהכלל שנתן ר"ש לעיל יש לדקדק וימה שאמר ברישא אלא שאין משיח חייב על טומאת מקדש היינו דוקא משוח ולא מרובה בגדים ומה שאמר בסיפא כל שהיא בעולה ויורד משוח וב"ד פטורין ומסיק הש"ם שם דפטורין מדלי דלות כר"ע ובזה לאו דוקא משוח אלא ה"ה מרובה בגדים כיון דבר עשירית האיפה הוא:

בתנאי והוא אשה בבתוליה יקח כו' ר"ע אמר אין לי אלא שעבר מחמת קריו מחמת מומו מניין ת"ל והוא נראה דהא דקאמר כתנאי היינו דפליגי תנאי במשוח מלחמה אי מוזהר על הבתולה דר' ישמעאל מרבה מוהוא לרבות משוח מלחמה. וא"כ לא שמעינן לדידיה עבר מחמת מומו כיון דאינו חוזר לעבודתו ולר"ע דמרבי עבר מחמת מומו לא שמעינן אליביה משוח מלחמה שמצווה על הבתולה ולפ"ז נתיישב מה שהקשיתי לעיל דלמא ר"ש מיירי בעבר מחמת זקנה משום דכיון דהוא יליף מוהוא משוח מלחמה א"כ לא שמעינן אליביה עבר מחמת זקנה או מום שאינו חוזר לעבודתו שמוזהר על הבתולה אלא דהרמב"ם ז"ל פסק כתרווייהו דעבר מחמת מום ומשוח מלחמה שניהם מוזהרין על האלמנה ומצווין על הבתולה וצ"ל לדבריו ז"ל דתרווייהו איתרבו מוהוא. וא"כ לא אתי שפיר הא דקאמר כתנאי כיון דלא פליגי כלל ר"י ור"ע והנה למאי דבעי ליה לרבא משוח שנצטרע אי מותר באלמנה והיינו משום דבטלה קדושתו א"כ לפ"ז נראה דגם לענין פר בטלה קדושתו והא דתנן לעיל חטא אחר שעבר מביא פר היינו בעבר מחמת קריו או השני שעבר כשחזר הראשון לעבודתו. דכה"ג הוא לכל דבריו וכרבנן דלא בעינן משוח דוקא וא"כ אפילו לבתר דמרבינן מוהוא דמוזהר על האלמנה אכתי מנ"ל דבקדושהו קאי לענין פר ולמאי דכתיבנא לעיל דילפינן מהא דמביא חטאתו משעבר ש"מ דבקדושתו קאי לענין זה א"ש עכ"פ לישנא דהש"ס דאמר כתנאי לא נתיישב אצלי לפי שיטת הרמב"ם ז"ל:

אין לי אלא שעבר מחמת קריו משמע דמרבי ליה מאיזה קרא ולא נודע לי כעת מאין ועיין לשון רש"י ז"ל דמשמע קצת דמסברא פשיטא ליה ואפ"ל דקאי אדרשא דכי נזר שמן משחת אלהיו כו'. אני ה' ודרשינן מינה בירושלמי מה קדושתי קיימת אף קדושת כה"ג קיימת יע"ז אמר אין לי אלא עבר מחמת קרויו כו':

משיח שנצטרע מהו באלמנה נראה דלא מיבעי ליה אלא לענין אלמנה והיינו משום דקרא דומן המקדש לא יצא שנאמר קודם לא מיירי בעבר מחמת מומו ומש"ה מיבעי ליה נמי בקרא דוהוא אשה בבתוליה יקח אי קאי אעבר מחמת מומו אבל לענין פריעה ופרימה וטומאת קרובים פשיטא ליה דהרי הוא ככה"ג:

כל המקודש מנא הני מילי דתנא דבי ר"י וקדשתו בזבחים פרק כל התדיר תנן נמי הכי כל המקודש מחבירו ולא מייתי התם קרא דוקדשתו משום דהתם מיירי בקדושת הקרבן לקדם כל המקודש והכא מיירי בקדושת המתכפר ובעי מנלן דאיש הקדוש מחבירו כל מעשיו קודמין לחבירו ומייתי שפיר מדתנא דבי ר"י וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון. אלמא דהוא ראשון גם בעשיית מצוה ואכתי לא ידענא למאי איצטריך הא דוקדשתו דליקדם פר משוח לפר העדה יליף לקמן מקרא דושרף את הפר וכל הני דיני קדימה דחשיב לקמן בקרבנות לכולהו לא אינטריך קרא דוקדשתו אם לא לקדימת שעיר נשיא לשעירת יחיד ולקמן ותבאר עוד בזה ושמעינן מהכא דכל המקודש מחבירו הוא קודם לחבירו בכל מעשיו וכדאיתא בירושלמי לענין נדבה דנדבת משיח קודמת לנדבת ציבור ומכאן נראה דכהן וישראל שהיה להם שתי תינוקות למול ביום אחד דהכהן מוקדם לעשות מצותו תחלה לישראל. כי היכי דנדבתו קודמת לשל ישראל:

דאיג שעירת יחיד קודמת לכבשת יחיד. וכן פסק הרמב"ם ז"ל ולענין נדבה פסק דכשבה קודמת לשעירה והיינו דלענין נדבה לכ"ע כשבה קודם שנתרבתה אצל המזבח באליה אבל לענין חטאת שעירה קודמת מפני שנתרבתה לע"א באותו ענין שעשה בשגגה וק"ל וראיתי בירושלמי דאררינן התם קרבן איש וקרבן אשה איש קודם בד"א שהיו הקרבנות שוין אבל האשה פר והאיש שעיר של אשה קודמת משמע מזה דחשיבת הקרבן עדיף מחשיבת איש המביאו ולא משמע כן מהא דמייתי התם לעיל בירושלמי נדבת משיח ושעיר פ"א שעיר ע"א קודם מפני שננוס דמו לפנים משמע הא לשאר חטאת יחיד נדבת משיח קודם. אלמא דחשיבת האיש המביאו עדיף דהא חטאת חובה עדיף מנדבה ואפ"ה נדבת משיח עדיף ואפ"ל דחשיבת משיח נגד יחיד עדיף יותר מחשיבות איש נגד אשה וצ"ע וכ"ז הוא כשבאו שניהם כאחד אבל אם בא שאינו מקודש תחלה ואח"כ בא המקודש שאינו מקודש קידם כיון שהוא הביא תחלה ואם כן ה"ה לענין הילדים הנ"ל אם הביא הישראל תחלה שלו קודם לשל כהן ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות תמידין ומוספין:

חכם קודם כו' וא"כ כ"ש דקודם לנביא ויש לדקדק קצת לכאורה דתיפשוט להו מהכא דחכם עדיף מנביא בריש בבא בתרא דמספקא להו ואיל י"ל דלענין מעלת הנביאות נמי קאמר דחכם עדיף:

משיה קודם למרובה בגדים. כבר כתבתי בנזיר פרק כה"ג במה שהקשו התוס' שם היכי תימצי שיהיו ביחד משיח ומרובה בגדים. וכתב שם דמרובה בגדים היינו כהן שנתמנה בשעה שאירע פסול בראשון וכר"מ וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב מרובה בגדים העומד לשרת קודם למשוח שעבר מחמת קריו אלא דתחלת דבריו צריך ביאור שכתב משוח קודם למרובה בגדים וע"כ מיירי במשוח העובד א"כ המרובה בגדים אינו עומד לשרת כיון דהוא ז"ל פסק כר' יוסי דשני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט וי"ל כיון דעומד הוא לשרת בכל עת שיארע פסול במשיח וקדושתו חמורה ממשוח שעבר שפיר נקרא מרובה בגדים. ועוד דהא מיירי הכא לפדותן משבי וא"כ שפיר מצינן לאשכוחי כגון שנשבה המשיח ונכנס תחתיו המרובה בגדים ואח"כ נשבה גם הוא וקמ"ל דהמשיח קודם לפדותו ועיין בב"ש שהאריך בזה: