קרן אורה הוריות ריט

כמו בנשיא על העלם דבר שאכל חצי זית כשהוא הדיוט בהעלם דבר וחצי זית כשנתמנה דלא מצטרפי אבל בשגגת מעשה חייב בכשבה ושעירה משום דאי נימא דבר כשבה הוא בשגגת מעשה. א"כ כי אכל בהעלם דבר לא גרע ושפיר מצטרפי. אלא ע"כ לאו בר כשבה הוא כלל וק"ל:

קמ"ל כו' ופירש"י דה"ה דהוי מצי למימר ס"ד נצטרף וניתי שעיר ואין זה מובן דזה לא הוי ס"ד כלל כיון דבחצי זית ראשון לאו בר אתויי שעיר הוא אלא לענין כשבה שפיר הוי ס"ד משום דלא גרע מהדיוט וכמו שכתבתי:

ליה מהא דאמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן תיפשוט והמיר דתו הואיל נדחה ידחה והקשה מהרש"א ז"ל מאי ס"ד למיפשט מהא דר' יוחנן דהא הכא דאם אכל כזית כשהוא הדיוט והפריש קרבן ונתמנה ודאי אינו נדחה והיינו משום דבר קרבן הוא וי"ל דלזה לא נדחה כלל להביא מה שנתחייב בשעה שהיה הדיוט אבל בחצי זית דלא חל עליו החיוב כשהוא הדיוט אלא אחר שעבר נגמר החיוב ובין כך היה שעת פטור מכשבה שפיר חשיב דיחוי.. תדע דהא בהמיר דתו גופא לא נדחה ממה שאכל קודם שהמיר וכי חזר בתשובה חייב להביא חטאתו דלא אמר ר' יוחנן אלא בהפריש קרבן דקרבן אידחי. אבל אם לא הפריש קרבן גברא ודאי לא אידחי וחייב להביא אחר שיחזור בתשובה והיינו משום כיון דכבר נתחייב קודם שהמיר תו לא פקע חיובא מיניה ולא קרי ליה הש"ס דיחוי אלא בחצי כזית דבאמצע החיוב היה שעת פטור ולפ"ז היכא דאכל חצי זית ואח"כ המיר וחזר בו ואכל חצי זית ודאי פטור הוא ונדחה כיון דבנתיים לא היה בר קרבן וכן בנשתטה בנתים. ועיין במל"מ בהל' שגגת שהאריך בפרטי דינים אלו ומצדד שם לומר דלאחר שעשה תשובה יתחייב גם על מה שחטא בעודו מומר והוא פלא דזה פשוט אם בשעת החטא פטור הוא מחטאת שוב לא יתחייב לעולם אלא דאני נבוך אפילו בהא שחטא בשעת כשרות ונדחה בנתים וחזר ונראה אולי יש דיחוי ופטור הוא לעולם ומר' יוחנן דנקט והפריש קרבן אין ראיה די"ל דרבותא קמ"ל דה"א כיון דכבר הפריש הקרבן שוב לא ידחה קמ"ל דאפ"ה נדחה אבל אם לא הפריש קרבן ודאי דנדחה בימים שבנתיים:

אלא דנראה דבגברא לא שייך דיחוי והראיה לזה מרבנן דמתני' דאמרי חטאו עד שלא נתמנו הרי אלו כהדיוטות וחייב כהן משיח להביא אפילו על שגגת מעשה שחטא כשהיה הדיוט אלמא דאינו נדחה אפילו אי לאו בר קרבן הוא דהא משיח בשגגת מעשה לאו בר קרבן הוא כלל ומש"ה נראה דלא מיבעי ליה אלא נשיאות מהו שתפסיק אבל משיח פשיטא ליה דמפסקת בשגגת מעשה כיון דלאו בר קרבן הוא כלל בשגגת מעשה אבל אין צורך לזה דבלא"ה משיח שעבר ג"כ אין עליו חיוב בשגגת מעשה כמ"ש לעיל. עכ"פ זה נראה ברור ופשוט דלא מיבעי ליה הכא אי מפסיק אי לא אלא בחצי שיעור דצריך שיצטרפו ומיבעי ליה כיון דהיה בנתים ימים של פטור אי מפסיקין אי לא. וע"כ לא מיבעי ליה אלא בנשיאות דבר קרבן הוא אבל בשאר דיחוין כמו המרה או נשתטה או נתחרש בנתים פשיטא ליה דמפסקת ולא מצאתי כעת דין זה מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל. והנה יש להסתפק בהא דפשיטא ליה להש"ס דחצי זית עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה בהעלם אחד לא מצטרפי ובחצי זית לאחר שנתמנה מספקא ליה אי מפסיק לענין שני זיתים שלמים מה דינן אם אכל כזית עד שלא נתמנה. וכזית משנתמנה ע"י העלם אחד. ואח"כ נודע לו על שניהם ולכאורה נראה דחייב שתים. כשבה או שעירה על מה שאכל כשהוא הדיוט ושעיר על מה שאכל בנשיאות וכן לענין הפסקה אם אכל כזית קודם שנתמנה וכזית לאחר שעבר מנשיאות אם נאמר כי היכי דמפסקת לענין צירוף ב' חצאי זיתים ה"נ מפסקת לענין שיביא ב' חטאות על העלם אחד ובזה דאין מביא אלא אחת מביא שעיר ומתכפר נמי מה שאכל קודם שנתמנה ועוד כמה הלכתא גוברתא אתמר בירושלמי בפירקין לענין ידיעת ספק ואין כאן מקום להאריך:

ויש להעיר מהא דאמרינן בכריתות כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו חייב לחד מ"ד והא התם היה בנתים שעת פטור אלא דלא דמי דגברא בר חיובא הוא וימות החול לאו זמן חיוב הוא כלל ושבת האחר עתיד לבא ועיין במשנל"מ בפ"ה מה' שגגות שנסתפק אם אכל חצי זית ספק חלב ביוה"כ עם חשיכה וחצי זית במוצאי יוה"כ אם מצטרפין ומסיק דלמ"ד דאין יוה"כ מכפר על חצי שיעור מצטרף ולכאורה הא דמיא להא דאם אכל חצי זית כשהוא הדיוט וחצי זית כשהוא נשיא דלא ומצטרפי כיון דבשעת החצי זית ראשון היה שעת פטור משעיר ה"נ כיון שאכל ספק חלב ביוה"כ דשעת פטור הוא מאשם תלוי תו לא מצטרף וי"ל כיון דאינו מכפר על חצי זית לא מיקרי שעת פטור:

אכל ספק חלב ונודע לו על ספיקו כו' כי תיבעי אליבא דר"ש נראה מדלא מיבעי ליה נמי אליבא דרבנן לענין צירוף כגון אכל חצי זית ספק חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ואכל חצי זית אחר בספק אי מצטרפי לענין חיוב אשם תלוי כיון שלא נשתנה לענין חיוב א"ת משמע דפשיטא ליה דלא מצטרפי דלא חמיר ספק מודאי וכיון דלא מצטרף לודאי לא מצטרף נמי לספק וכי קמיבעי ליה לר"ש דאזיל בתר ידיעה וכיון דהשתא נמי חייב אשם תלוי הרי היתה הידיעה בשעת חיוב ולא נשתנה לענין זה או דלמא הואיל ואישתני לודאי אישתני נמי לספק אבל בירושלמי בפירקין איתא דלענין אשם תלוי מצטרפי חצי זית קודם שנתמנה וחצי זית אחר שנתמנה וקאמר דמצינו ספיקו חמור מודאי. ולכאורה מבעיא דרבא נראה דלא כקושית הרשב"א ז"ל בכתובות דף מ"ב ע"ב בד"ה אימור שכתב דדוקא בקרבן אזיל בתר ידיעה לפטור משום דלא ידע הי קרבן לאתויי דאפילו יביא גדול לא יתכפר אם הוא מחוייב קטן. והא הכא דיכול להביא אשם תלוי דהשתא נמי בר חיובא הוא באשם תלוי ואפ"ה הואיל ואישתני לודאי אישתני נמי לספק והתם נמי הואיל ואישתני לפוטרה מסקילה אישתני נמי מחנק אף שהיא בת חיובא השתא בחנק וצ"ל דהכא אתינן עלה מטעם שלא יהא ספק חמור מודאי ודו"ק:

והרמב"ם ז"ל כתב להאי דינא דאכל ספק חלב ונודע לו לאחר שנתמנה לענין כה"ג וע"ש בלח"מ שכתב על לשון הרמב"ם ז"ל לפיכך כו' דלר"ש מספקא ליה ואין זה מובן דבכה"ג ליכא ספיקא לר"ש כלל דהא אישתני נמי לספק דכה"ג אינו מביא אשם תלוי ולכאורה יש לדקדק אפילו לרבנן אמאי לא ניזל בזה בתר השתא כיון דאי הוה אכל ספק חלב השתא היה פטור לגמרי וע"כ לא קאמרי רבנן דחטאו עד שלא נתמנו הרי הן כהדיוטות ואזלינן בתר מעיקרא אלא לענין ודאי חלב דהשתא נמי בר קרבן הוא ואזלינן בתר מעיקרא בתר שעת חטאו שיביא כשבה אבל היכא דהשתא שעת פטור הוא מנ"ל דאזלינן בתר מעיקרא לחיובא וי"ל דע"כ רבנן אזלי בתר מעיקרא אפילו אי הוי עביד השתא הוי פטור לגמרי דהא סתמא קתני חטאו עד שלא נתמנו הרי הן כהדיוטות וחייבים ומשמע אפילו חטא משיח בשגגת מעשה דהשתא שעת פטור הוא אי עביד בשגגת מעשה ואפ"ה אזלינן בתר מעיקרא וחייב אלא דיש להקשות מהא דתנן בסנהדרין פ' בן סורר ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור הואיל ואי עביד השתא היה פטור אלמא דלכ"ע אזלינן בתר השתא לפטורא אם עתה הוא שעת פטור וצריך לחלק דדוקא לענין מיתה אזלינן בתר השתא לפטורא משום דעיקר החיוב הוא בשעת גמר דינו ואי עביד השתא פטור הוא מש"ה אין לגמור דינו לחיובא אבל לענין קרבן לרבנן עיקר חיובא הוא אשעת חטאו אלא דמחסר ידיעה ומש"ה לא אזלינן בתר השתא אפי' אם עתה שעת פטור הוא אלא דבכתובות גבי הא דתני שילא סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק משום דאזיל בתר השתא ופריך עלה ממוציא שם רע דתניא היא וזוממיה בסקילה אפילו לאחר שבגרה ומשני רב נחמן בר יצחק דתנאי היא רבנן ור"ש דהכא והשתא לפי הנ"ל אין ראיה מדברי רבנן דאזלי בתר מעיקרא לענין קטלא דהא אזלי בתר מעיקרא לענין קרבן אפי' אי עביד השתא פטור הוי ובקטלא כה"ג לכ"ע לא אזלי בתר מעיקרא כדתנן בסנהדרין. וצ"ל כמו שכתבו התוס' שם דרב נחמן בר יצחק לא בא לשנויי אלא ברייתא דתני שילא דאזלינן בתר השתא בזה שפיר קאמר דתנאי היא דכיון דאזיל ר"ש בתר השתא אפילו גבי קרבן כש"כ דאזיל בתר השתא לענין קטלא אבל הא דאזלינן בתר מעיקרא גבי מוציא שם רע אתיא דלא כר"ש אלא סברא בעלמא הוא דאזלינן בתר מעיקרא אע"ג דאישתני מיתתו כל היכא דהשתא בר חיובא הוא נמי באיזה מיתה שיהיה ולמסקנא שם בכתובות מקרא דהנערה יליף לה הנערה שהיתה כבר אלא דאכתי צ"ע ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שפסק לענין סרחה ואח"כ בגרה דאזלינן בתר מעיקרא ולא אמרינן הואיל ואשתני אישתני וגבי ב"נ שבירך את ה' ונתגייר בימים הקדמוני' פסק דאזלינן בתר השתא והואיל ואישתני תני אישתני ופטור לגמרי דהתם אישתני דינו ואישתני מיתתו בזה לכ"ע אזלינן בתר השתא נמי ופטור הוא וכי פריך הש"ס התם לר' חנינא מהרג ב"י דחייב ולא אמרינן הואיל ואשתני הוי מצי לשנויי דר' חנינא ס"ל כר' שמעון דאזיל בתר השתא אפילו גבי קרבן לפוטרו לגמרי אלא דניחא לי'