קרן אורה הוריות ריח

דף י גמ' שיכול והלא דין הוא ומה נשיא כו' יש לדקדק מאי ק"ו הוא זה הא משוח שעבר עדיין בקדושתו קאי לכל דיני כהונה גדולה כדתנן לקמן. ומש"ה מביא פר אפילו אחר שעבר אבל נשיא שעבר הרי הוא כהדיוט והיכי מצינן למילף חד מחבריה ועוד למה לי קרא כלל למשוח שמביא לשעבר ולנשיא שהוא כהדיוט תיפוק ליה מסברא כיון דזה בקדושתו קאי וזה בטלה קדושתו ואין לומר דהא גופא בעי למילף אי בקדושתו קאי אי לא דא"כ מאי מועיל לזה חומר של שגגת מעשה:

והרמב"ם ז"ל כ' באמת בטעמא דמתניתין דמש"ה משוח שעבר מביא פר לפי שאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ. ונשיא שעבר הרי הוא כהדיוט וכן משמע בירושלמי בפרקין דטעמא דמתניתין כן הוא דאמר משיח שחטא אין מעבירין אותו ויליף מקרא דכי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה' מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו לעולם ועיין בקרבן אהרן דף ל"ז מה שפירש באלו הק"ו ומה שנראה קצת מתוך דבריו לחד פירושא דמשוח שעבר מביא על שגגת מעשה היא תמוה דלא מצינו פר בשגגת מעשה ובאמת לא ידענא מנ"ל דאין משוח שעבר מביא כשבה על שגגת מעשה וע"כ צ"ל כיון דבקדושתו קאי הרי הוא ג"כ בכלל מיעוטא דמעם הארץ פרט למשוח והרמב"ם ז"ל כתב הטעם בפי' המשניות דכהן משוח שנמשח בשמן המשחה קדושתו אינה בטילה אבל נשיא אינו נמשח אלא הראשון ולפ"ז לר"מ דאמר מרובה בגדים נמי יביא פר אטו אם עבר יהיה דינו כהדיוט:

כיון דלא נמשח. אלא נראה דכהונה גדולה שקדושתו לשמים אינה בטילה ממנו לעולם וכיון שעלה לא ירד אבל נשיאות שהיא התמנות על הציבור ואין בה קדושה כ"כ כי עבר ממנה בטלה לגמרי והרי הוא כהדיוט והיינו הא דאמרינן ביומא ובמגילה לר' יוסי שני אינו ראוי לכהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין דאין קדושתו מסתלקת ממנו והתוס' שם הקשו כיון דמדאורייתא הוא כה"ג למה לי טעמא דמעלין בקדש וכתבו דכה"ג מסתלק בפה להחשב ככהן הדיוט והביאו ראיה לזה מירושלמי דמכילתין וקשה לי א"כ משוח שעבר מחמת מומו אמאי הוא ככה"ג לטומאה ולהזהר על האלמנה יסלקיהו ויותר בכולם ועוד כיון דבע"מ הוא ממילא הוא מסולק אלא ודאי משמע דקדושתו אינה מסתלקת ממנו לעולם ולפמ"ש ניחא דהיינו טעמא משום מעלין בקדש ולא מורידין. והא דאמרינן בירושלמי וידע בן אלם שהוסע מן הכהונה היינו שלא לעבוד עבודת כה"ג אבל קדושתו נשאר עליו והנה בענין שלא להוריד כתב הרמב"ם ז"ל בהל' כלי המקדש דבכל שררה אין מורידין מגדולה לקטנה משום מעלין בקודש אלא דבדבר של שררה אם הורידוהו בטלה מעלתו. אבל בכה"ג כיון שהוא קדוש אין קדושתו מסולקת ממנו אפילו אחר שעבר. וכמ"ד בירושלמי בפירקין דיליף מקדוש יהיה לך כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו ולקמן בשמעתין יתבאר עוד אי"ה:

ר"ש אומר אם נודע להם כו' בירושלמי איכא למ"ד דמש"ה משנתמנו פטורין משום שהגדולה מכפרת ולפ"ז לא פליג ר"ש ארישא בנשיא שחטא ונודע לו לאחר שעבר אבל לאידך מ"ד שם דהטעם הוא משום דאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ארישא וכמו שפירש"י ז"ל וכן מבואר בש"ס דילן דהאי טעמא עיקר כמבואר לעיל במכילתין ובכתובות:

רבא אמר פרט לנגעי רוחות לא מצאתי דבר זה מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ונראה דמפרש דר' יהודה פליג בזה עליה דר"ש וס"ל דנגעי אונסין נמי מטמא:

פרט לנשיא שנצטרע פירש"י ז"ל דלא כר' יוסי דאמר לעיל מי שבא לידי עניות ונשיא שנצטרע לא בא לידי עניות ולא הבנתי דהתם לענין שמיעת הקול וביטוי שפתים שפיר י"ל כיון דאינו בא לידי עניות פטור הוא אבל מנ"ל דפליג ר' יוסי לענין שעיר נשיא דנעשה חפשי מן הנשיאות והרי הוא כהדיוט וכבר כתבתי לעיל דבעיא דרבינא לעיל לא נתבררה אצלי ועוד יתבאר בזה לקמן:

כוכב אחד לשבעים שנה כו' עיין מהרש"א ז"ל בח"א ויש לפרש עוד כי בא להורות איך דרכי ה' ישרים וכל הולך בה יגיע למחוז חפצי לקנין השלימות ובמלאת לו שבעים שנה יגיע לשלום למחוז חפצו בסגולתו אשר סיגל בתורה ומע"ט מה שאין כן עניני הזמן וחמדתו אשר העיקר הוא לאסוף הון המדומה ולתאותו יבלה כל ימיו לרדוף אחריו לירד הימה אולי ימצא שמה כל תאותו:

אבל אחר כל יגיעתו הגדולה לא ישיג תאותו כי יבא כוכב המתעה וישיבנו לאחור ויהיה להבל ולריק כל עמלו אשר עמל כל ימי חייו:

ולזאת אין טוב לאדם כי אם לעמול בתורה ובמצות ומיום אל יום יתקרב אל מחוז חפצו הטוב וזכות תורתו היא כאניות סוחר להביא ממרחק לחם לומדיה כדי שיהיו פנוים ללומדה ולזה שאל ר"ג את ר' יהושע כ"כ חכמה יש בידך ואתה עולה בספינה כי למה נצרכת לירד באניות אחר פרנסתך אם כ"כ חכמה יש בידך וכבר נאמר והחכמה תחיה את בעליה והיא היתה כאניות סוחר לכלכל את לומדיה והשיב לו ר"י אל תתמה על החפץ כי כבר אמרו ז"ל מזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא כי שני תלמידים יש לך ביבשה ויודעים לשער כמה טיפות יש בים יכוין כי גודל התמדתם בתורה היא עד שהם משערים כל טיפה וטיפה מהים היינו שסופרין כל רגע ורגע ולא יפנו לירד אל ים חמדת הזמן אפילו על רגע אחת ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש אלא שאין לתמוה ע"ז שכל זה נעשה כדי שיקבלו שכרם משלם בעוה"ב ולא כל אדם זוכה לשתי שולחנות ומעטים המה אשר יהיו במדריגה הזאת שלא יצטרכו לבוא לידי שום נסיון אפילו בעוה"ז ויראו עולמם הטוב בחיי העוה"ז ג"כ ואלו הדברים דרש רב נחמן בר רב חסדא אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים כו' היינו שזה שבח הוא לצדיקים שיעברו עליהם נסיונות בעוה"ז כדי שיותן להם שכרם משלם לעוה"ב. ולזה אמר רבא מי סני להו לצדיקי דאכלי תרי עלמא כי השבח היותר גדול הוא מי שזוכה לראות עולמו הטוב גם בחייו וכמו שמצינו בגדולי הראשונים ז"ל אשר לסוף ימיהם באו למדריגה הזאת כמו ר"ע שהיה עולה בסולמות של זהב:

ע"ב מאי דכתיב כי ישרים דרכי כו' אחר שביארו ז"ל דרכי העוה"ז איך הם קרובים להתעות באו לבאר עוד כי גם בדרכי ה' לא כל אדם ילך בטח כי אם הצדיקים אשר הולכים בתום אבל פושעים יכשלו גם בהם כי גם בדרכיהם הטובים עיניהם לבוא אל מחוז חפץ תאוותן ומשל ללוט ושתי בנותיו ועולא ורב נחמן בר יצחק באו לבאר שבח הצדיקים כי הוא בתכלית ההיפוך כי צדיקים אפילו בלכתם בדרכי הרשעים במחשבתם הטובה ינחם ה' ויבאו אל מחוז חפצם הטוב וכמעשה תמר ויעל אשת חבר הקני וכמו הרשעים מרוב אוות נפשם ברע לא ירגישו בטוב אפילו בעשותם מעשה הטוב כמו לוט כן להיפך הצדיקים אפילו בעשותם מעשה הרע כמו יעל אשת חבר הקיני לא ירגישו ברע מרוב חפצם בתכלית הטוב וזהו שאמרו טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. והנה רב נחמן בר יצחק דרש מקרא דיעל דעבירה לשמה גדולה ממצוה שלא לשמה מדכתיב תבורך מנשים כו' משמע דעדיף מעשה יעל אף דהפועל לא טוב היה מ"מ כיון שעשתה זאת לשמה בלי הרגש שום דבר רע מדרך כל הנשים אע"פ שמצוה היא מ"מ יעלה לרגל המצוה איזה הנאה גשמית אשר זה יקרא שלא לשמה ופריך והאמר רב יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות כו' ומשני אימא כמצוה שלא לשמה ולכאורה קשה הא מקרא דתבורך מנשים כו' משמע דעבירה לשמה עדיפא אבל הדברים מבוארים כי באמת יש בעבירה לשמה מעלה וחסרון ובמצוה שלא לשמה מעלה וחסרון. בעבירה לשמה המעלה היא שאינו מרגיש בנפש שום רע אבל יש חסרון ג"כ שאם ח"ו ירגיל בזה תפעל בו פעולות הרעות טבע הרגשת הרע בנפש ומצוה שלא לשמה הוא להיפוך כי בראשית פעולתו יש לו מעט הרגש רע אבל אם יתמיד בפועל הטוב תהפך טבעו והרגשת נפשו רק בטוב:

ובזה יובן כי לא ניחא להש"ס למימר דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה כיון שיש מעלה במצוה שלא לשמה להרבות בפועל טוב. משא"כ בעבירה לשמה ומש"ה אמר אימא כמצוה שלא לשמה כי בזה יש מעלה וחסרון ובזה ג"כ כמו כן וקרא דתבורך מנשים נמי ניחא דבפעם הראשון גדולה מעלת עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה בהרגש הפנימי אבל לענין זה מצוה שלא לשמה עדיף שפעולת הטוב מצד עצמה תהפך טבע עושיה לטוב כי ע"י פועל הטוב יקנה בחי' הטוב בנפש. ובלק יוכיח שעשה עבודה לשמים אם כי היתה בתכלית הכוונה שלא לשמה עכ"ז קנה לעצמו מעט טוב עד שזכה שיצתה ממנו רות:

דף יא הניחא לר"ש דאזיל בתר ידיעה כו' נראה דלאו למימר דהא דאזיל ר"ש בתר ידיעה יליף מקרא דמעם הארץ דזה וודאי פשיטא ליה מסברא דהיכא דהידיעה היתה בשעת פטור אזלינן נמי בתר ידיעה לפוטרו. אלא הכי קאמר דקרא דמעם הארץ אתי לאשמעינן דנשיא לאו בר כשבה הוא דהוי ס"ד דהתורה באה להחמיר עליו להביא שעיר אבל היכא דאינו יכול להביא שעיר כגון שחטא קודם שנתמנה ה"א דבר חיובא הוא בכשבה ושעירה ואפילו ר"ש מודה בזה כיון דבר חיוב כשבה נמי הוא קמ"ל קרא דמעם הארץ דלאו בר כשבה הוא כלל ואזלינן בתר ידיעה לפוטרו לגמרי לר"ש וכן מתפרש אידך שינויא כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו דהוי ס"ד דמחוייב להביא כשבה כיון דאינו יכול להביא שעיר והתורה באה להחמיר עליו ולא להקל קמ"ל מעם הארץ פרט לנשיא דבשעת נשיאתו לאו בר כשבה הוא כלל. ובזה א"ש הא דדרשינן פרט למשיח למעטו לגמרי בשגגת מעשה ואמאי לא דרשינן נמי כמו