קרן אורה הוריות ריז

דלמילתא דאיסור' גם הנשיא מחויב להעיד ועדות טומאה הוי מילת' דאיסור' וע' בהל' מלכים פ"ג שנסתפק בזה הכ"מ לדעת הרמב"ם ז''ל אי נשיח ואפי' כה"ג מחויב להעיד במילת' דאיסור' ולקמן יתבאר עוד מזה:

דף ט ע"א נשיא שננטרע מהו ופירש"י ז"ל דמיבעי ליה אי מחויב בעולה ויורד וע"כ לא קמיבעי אלא אם נתחייב אחר שנצטרע דאי נתחייב קודם שנצטרע הא קיי"ל כרבנן דאזני בתר חטאה וא"כ קשה מאי קמיבעי ליה הא כיון שננטרע הרי הוא כהדיוט ופשיטא דחייב בקרבן עולה ויורד וגם מה שפי' רש"י דפשיט ליה דפטור משום דגזא דידיה כדקאי קאי ג"כ צ"ע דהרי הוא כהדיוט עשיר ואפשר לפרש דמיבעי ליה בעולה ויורד שנתחייב קודם שנצטרע מהו מידחא דחי היינו שנדחה מקרבן עולה ויורד אבל לא נפטר לגמרי וכיון שנצטרע ועבר מנשיאותו חייב או פטור ואפי' לאחר שנצטרע ופשיט ליה דחייב ועוד קשה לי לפירש"י איכא מחלוקת בין ריה"ג ור"ע גם בשמיעת הקול דלריה"ג פטור אפי' אחר שנצטרע ולר"ע וודאי אחר שנצטרע אין לו דין נשיא שלא להעיד והיה נראה עוד לפרש דמיבעי ליה לענין קרבן מצורע וכהא דפריך בירושלמי שהבאתי לעיל אי נימא כיון דבשעה שנצטרע נשיא היה ולא היה בכלל מי שלא הגיע ידו פטור הוא או דילמא כיון דע"י צרעתו עבר מנשיאותו ונדחה הרי הוא חייב ולא נתברר אצלו פי' הל' זו וצ"ע ולקמן מיבעי לי' לענין משוח שנצטרע:

על שמיעת הקול כו' היחיד ונשיא ומשוח חייבין אלא שאין כה"ג משוח חייב על טומאת מקדש וקדשיו ובבריי' בגמ' מסיק נמי דאין הנשיא חייב על שמיעת הקול ודעת ר"ש היא דעת שלישית דנשיא ומשוח חייבין בעולה ויורד לבד נשיא בשמיעת הקול וכה"ג בטומאת מקדש וקדשיו דפטורין והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כתב דמתני' דלעיל דתנן אין חייבין על שמיעת הקול לא פליגא אהך דהתם מיירי לענין העלם דבר ואין חייבים בפר והכא מיירי לענין קרבן עולה ויורד ולפ"ז קשה קצת הא דפריך בגמ' אימא סיפא כל שבעולה ויורד נשיא כיוצא בו משיח וב"ד פטורין ומאי קושיא לימא דהא דתני משוח ובית דין פטורין היינו מפר אבל בעולה ויורד חייבין וי"ל דא"כ נשיא נמי ליתני דפטור משעיר אלא ש"מ דפטורין מקרבן עולה ויורד קאמר ובחיבורו פסק כדתנן בהאי מתני' דנשיא ומשוח חייבין בכולן והשיג עליו הראב"ד ז"ל לענין נשיא בשמיעת הקול ולענין כה"ג בטומאת מקדש וקדשיו משום דלפשטי' דמתני' ליכא מאן דמחייב באלו דלריה"ג נשיא ומשוח פטורין בכל ולר"ע משוח פטור בכל ונשיא פטור משמיעת הקול ור"ש דמחייב בנשיא ומשוח מודה דנשיא פטור משמיעת הקול ומשוח מטומאת מקדש וקדשיו וא"כ נשיא בשמיעת הקול ומשיח בטומאת מקדש וקדשיו ליכא למ"ד לחיובא אבל הרמב"ם ז"ל מפרש הא דתנן הכא על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו יחיד ונשיא ומשוח חייבין הם דברי ת"ק מסתמא דמתני' דנשיא ומשוח חייבין בכולן אלא שאין משוח חייב בטומאת מקדש וקדשיו לדברי ר"ש אבל לת"ק חייבין בכולן וכן משמע קצת מסיפא דמתני' דר"א אומר נשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו משמע דלת"ק חייב בעולה ויורד בין משוח בין נשיא דתני מה הן חייבים. אלא דלקמן בסוף פירקין לא משמע כן דאמרינן שם דמש"ה לא תני ר"א משוח משום דפטור בטומאת מקדש וקדשיו ולא קאמר הש"ס דס"ל כר"ש משמע דלכ"ע פטור הוא בטומאת מקדש וקדשיו ויש להביא קצת ראיה לשיטת הרמב"ם מהא דאמרי' לקמן מאן תנא דפטור על טומאת מקדש וקדשיו ר"ש היא משמע דאיכ' מאן דמחייב דאל"ה הוי ליה למימר מאן תנא דלא פטר אלא בטומאת מקדש וקדשיו והתי"ט הקשה מסיפ' דמתני' דפרה פ' י"ב דתנן התם שאין כה"ג חייב על ביאת מקדש ומה שיקשה יותר מה שפסק דנשיא חייב בשמיעת הקול והוא נגד משנה דשבועות דאין שבועת העדות נוהגת אלא בראוין להעיד ואמרי' דאתי לאתויי נשיא דלא מעיד ואין שבועה חלה עליו וכמו שכתב הוא בעצמו בהל' שבועות וע' תוי"ט ומה שכתב הכ"מ דהא דלא מעיד היינו דווקא כו' לא משמע כן בשבועות דקרי ליה לא חזי לעדות מדאוריי' אלא וודאי מה"ת פטור הוא להגיד עדות שאין זה כבודו ואין בידי לישב דבריו ז"ל כעת אם לא ע"פ מה שכת' לעיל בשם התוס' דבמילת' דאיסור' מחויב להעיד. וא"כ מצינו גם בנשיא שבועות העדות כגון להעיד על אשה שנטמאה או שמת בעלה והא דתנן דאין נוהגת בנשיא היינו ברוב עדיות ואי קשיא ר"ע היכי יליף דנשיא אינו בשמיעת הקול כיון דאינו מעיד ולפי מש"כ גם בנשיא אשכחן עדות י"ל כמו שכתב התוי"ט כיון דרוב עדות ממון לא אשכחינן ביה לא מיירי קרא מיניה. ומאשה שמת בעלה בלא"ה לא קשיא דעדות זו מדרבנן היא אלא דיש להסתפק כיון דהנשיא אינו מחויב להעיד בשביל הממון אלא בשביל האיסור א"כ מדוע יתחייב בשבועת העדות ובירושלמי משמע נמי כשיטת הראב"ד ז"ל דאית' התם כיני מתני' שאין הנשיא מביא על שמיעת הקול ד"ה ואין המשיח מביא על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר"ש כן נראה לי להגי' ושמעינן דבנשיא בשמיעת הקול ליכא פלוגת' כלל ודברי הרמב"ם ז"ל נ"ע. אלא דבסוף פרקין בירושלמי מייתי בריית' דתני התם לא נחלקו ר"א וחכמים על שמיעת הקול וביטוי שפתים שאין מביא שעיר אלא שעירה מזה משמע דאיכא מאן דס"ל דנשיא ישנו בשמיעת הקול ויותר נראה דהרמב"ם ז"ל לישנא דמתני' נקט וסמך על מה שכ' בה' שבועו' ע"כ לא אמר ר"א אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה ואמר רב פפא ה"נ מסתברא מדלא תני נמי משוח מביא פר ש"מ דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו משמע מזה דאי לאו דאימעיט משוח מטומאת מקדש וקדשיו היה חייב פר וקשה הא כתיב לאשמת העם וכיון דצבור אין חייבין ה"ה משוח:

ועוד מאי פריך ניתני נמי משוח מביא פר בשמיעת הקול הא בשמיעת הקול לא שייך העלם דבר כיון דחייב אפי' במזיד וי"ל דס"ד השת' אליבא דר"א דכל היכא דיחיד חייב חטאת הנשיא מביא שעיר ומשוח פר דמשוח לא גרע מיחיד אע"ג דבשגגת מעשה קיל דפטור מכלום היינו היכא דמיעטה תורה בהדיא אבל באלו שבעילה ויורד דליכא מיעוט' ס"ד דמשיח חייב פר אפי' בשגגת מעשה כי היכי דחייב נשיא בשעיר. ומש"ה פריך ניתני נמי כו' וכיון דלא אמר אלא בטומאת מקדש וקדשיו תו לא מצי למיתני משוח דפטור הוא ופריך ודלמא ר"א אכולהון קאי ובמשוח סבר לה כר"ע דפטור מכולהון א"ל ר"ע מי פטר ליה מפר דלא אימעיט אלא מקרבן עולה ויורד אבל מפר לא אימעיט והא דמשמע ליה דלר"ש דפוטר משיח מטומאת מקדש וקדשיו פטור הוא אפי' מפר נראה דלר"ש אימעוט אפי' מזיד מכרת או משום דמיעוט' דונכרתה מתוך הקהל לא כתיב גבי קרבן עולה ויורד להכי אימעיט מכל קרבנו' אבל לר"ע לא אימעוט אלא מעולה ויורד האמור בפרשה ורש"י ז"ל פי' במתני' דלפי האמת ר"ע מחייב בפר בכולן ולענ"ד הוא דבר תמוה שיפלוג ר"ע על כל הני מתני' דלעיל דאין כהן משוח חייב אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ועוד דלא עדיף מנשיא דאינו מביא שעיר אלא עולה ויורד אלא וודאי לר"ע פטור לגמרי ולא קאמר הש"ס הכא אלא לר"א דאמר בנשיא דמביא שעיר א"כ במשיח יבוא נמי פר אפי' אי סבר לה כר"ע משום דלא אימעוט אלא מקרבן עולה ויורד וע' בלח"מ שכתב נמי דלר"ע מביא פר והוא פלא ובירושלמי ראיתי דמייתי נמי התם הא דר' יוחנן דלא אמר ר"א אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל בהכרת. ופריך ר' אושעיא אלא מעתה אפי' כן בקבועה פי' דלר"א מצינו בטומאת מקדש וקדשיו חטאת קבועה ואמאי אימעוט מהוריית ב"ד ומאשם תלוי א"ר יונה מיסבר סבור ר' אושעיא שנעקר מכל הפרשה פי' הא דמחייב ר"א לנשיא שעיר לאו מפני שנאמר בפ' חיוב קרבן אלא מחמת שהוא בכרת דומה הוא לכל איסורין ומביא שעיר ומש"ה פריך אפילו כן בקבועה אבל לא כן הוא אלא כהדיוט עשיר חשיב ליה. היינו דלא נעקר מכל הפרשה אלא דחיובו בשעיר הוא כמו הדיוט עשיר בשעירה ומש"ה לא חשיב קבועה כיון דהוא בכלל עולה ויורד ופריך א"כ דכהדיוט עשיר חשיב ליה אפי' שמיעת הקול וביטוי שפתים ותני לא נחלקו על שמיעת קול וביטוי שפתים שאין מביא שעיר אלא שעירה על מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו ולמה אינו מביא שעיר אלא שעירה על שמיעת הקול אם כהדיוט עשיר חשיב ליה והחיוב הוא מחמת מה שנאמר בפרשה א"כ בשמיעת קול וביטוי שפתים נמי הוה ליה למימר הכי אלא ש"מ דלאו כהדיוט עשיר חשיב ליה ונעקר מכל הפרשה במה שמחייבו שעיר כי הוא מחייבו במפני שהוא בכרת ושפיר פריך ר' אושעיא מעתה אפי' כן בקבועה ופריך עוד הרי משיח ועבודת כוכבים הרי אינו מביא שעיר אלא שעירה ופרכא זו קאי אפי' לטעם דמפני שהוא בכרת א"כ מ"ש דמשיח מביא שעירה וכן נשיא בעבודת כוכבים שהוא בכרת מביא שעירה ולא שעיר וסלקא טעמיה דר"א בתיובתא ודברים אלו בעצמן הוא מאי דשקיל וטרי הש"ס דילן לר"א אי חייב באשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו משום דס"ד דחשיב בקבועה ולפי המסקנא דאינו חייב באשם תלוי היינו דס"ל דטעמיה דר"א דנשיא מביא שעיר הוא מחמת ב' הסברות חדא שהוא בכרת וגם החיוב הוא מפני שחשוב הוא כהדיוט עשיר. וא"כ לאו קבוע הוא אלא דאכתי לפי הנ"ל לא אתי שפיר הא דאמרי' בסוגיין ר"ע מי פטר ליה מפר כיון דלמאי דלס"ד השתא דר"א מחייב נמי בשמיעת הקול ע"כ הוא משום דאינו מוצא מכלל הפרשה אלא כהדיוט עשיר חשיב ליה וא"כ כי ס"ל במשוח כר"ע דאינו בכלל הפרשה מאין לנו לחייבו בפר ודו"ק היטב בכל הנ"ל וע' בפני משה שפי' דברי הירושלמי הנ"ל בדרך אחרת והבוחר יבחר. הדרן עלך פרק שני