קרן אורה הוריות רטז

והנה לדבריהם ז"ל שכתבו דלרבי בעי אזהרה לקרבן א"כ לרבי ליכא מלקות בחייבי כריתות דהא לאו שניתק לקרבן הוא וכדאמרי' במכות שם וא"כ קשה הא דאמר ר' יוחנן סוף מכות חלוקין עליו חביריו על ר' חנינא בן גמליאל דאמר כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן פשיט' דחלוקין דהא אליבא דר' יוחנן ליכא מלקות כלל בחייבי כריתות דאיהו ס"ל כרבי דיליף מעלי' כמש"כ התוספ' בפ' כלל גדול דר"י ס"ל כמונבז דמתורה אחת יליף לשוגג דומיא דמזיד וע"כ יליף מגז"ש דעלי' כמ"ש התוס' שם למונבז אלא דאין דבריהם ז"ל שם מוכרחים די"ל דר"י לא ס"ל כמונבז בהיקשא דתורה אחת ולא ס"ל כוותיה אלא בתינוק שנשבה בין עובדי כוכבים לפטור או משום דיליף במה מצינו שוגג ממזיד כדאית' התם בבריית' או משום דס"ל אומר מותר אנוס הוא כפרש"י שם ואפשר אזיל לטעמיה דסבר במכילתין יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטו' וכמש"ל בריש מתינתין. ובזה יתישבו דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בתינוק שנשבה דלא כר"י אלא כרב ושמואל דמחייבי וכן כתב הפני יהושע שם בשבת וע' בלח"מ פ"ח מה' סנהדרין שעמד על דברי הרמב"ם ז"ל במה שפסק דחייבי כריתות בני מלקות הם מדבריו ו"ל בס' המצות ובפי' המשנה שכתב גבי כרת נמי לא ענש אלא א"כ הזהיר וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ' ח"י מה' מעה"ק דבכרת נמי לא ענש אלא א"כ הזהיר וא"כ אמאי איכא מלקות בח"כ הא לאו שניתן לאזהרת כרת הוא ותי' שם דפסק כרבינא ע"ש באורך. ודבריו צ"ע כיון דפסק דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין אפי' אם התרו בו למלקות ע"כ ליכא למימר אליבי' דטעמ' משום כדי רשעתו אלא משום דהלאו נאמר לענין מיתה וא"כ ה"נ בח"כ הלאו נאמר לחייב כרת וי"ל דיליף לעיני מלעיניך לענין כרת. ולענין מיתה לא יליף משום כדי רשעתו וכיון דליכא מלקות אם התרו בו למיתה מש"ה אין לוקין עליו אפי' התרו בו למלקות דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ודברי הרב המגיה שם במשנל"מ צ"ע:

והנה לפי דברי התוס' ביבמות שהבאתי לעיל דלרבי איכא כרת אפי' היכא דלא נאמר בהן לאו כגון פורק עול ומגלה פנים בתורה א"כ איכא למימר דפלוגת' דתנאי היא לרבי לא בעינן אזהרה לעונש כרת ולרבנן בעינן אזהרה אלא דלא מצאתי מקום מפורש כעת נגד דברי רבא דאמר כרת לא בעי אזהרה אם לא מדברי רבא גופא בריש פ' השוחט והמעלה דמשמע התם דבכרת נמי לא ענש אא"כ הזהיר וע' בתוס' שם שהקשו על פרש"י שם שפי' דבעינן אזהרה בשביל קרבן והקשו דרבא אדרבא דאמר במכות שם דקרבן נמי לא בעי אזהרה ולפי מש"כ התוס' דפליגי בזה רבי ורבנן י"ל דרבא קאמר הכי במכות אליבא דר' עקיבא דיליף מתורה אחת ומש"ה לא בעי אזהרה ורבא בעצמו ס"ל כר' דיליף מעלי' וקרבן בעי אזהרה ומש"ה איצטריך למילף אזהרה לשוחט בחוץ אלא דבריש פרק מי שהחשיך קאמר רבא בהדיא דילפינן מתורה אחת וכן קשיא לי מסוגיא דפ' מי שהחשיך אדברי התוס' שהבאתי לעיל דר' יוחנן ס"ל כמונבז וע"כ ס"ל גז"ש דעלי' כמו שכתבו התוס' שם ובהדיא אמרי' התם בפ' מי שהחשיך לר' יוחנן דיליף מדאיתקש לעבודת כוכבים:

והנה בדברי הרמב"ם ז"ל יש מקום עיון לברר דבריו מהיכן למד האי דינא דאין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת. ורואה אני דיליף מגז"ש דעלי' דליכא למימר מתורה אחת דהא כת' לדרשא דתורה אחת שלא לחלק בין יחידים למרובים ועוד דהא הוא ז"ל פסק דמגדף היינו מברך ה' כמש"כ הכ"מ בה' ק"ש והלח"מ בריש הל' שגגות. ובמגדף ליכא קרבן וא"כ ליכא למילף מהיקשא דתורה אחת. וצ"ל אליביה דיליף מגז"ש דעלי' ועפ"ז יש ליישב הא דכתב בה' יבום למילף איסור צרות מקרא דאשר לא יבנה משום דעלי' איצטריך לכדר' ובזה ניחא נמי הא דלא פסק כרבא במכות דכרת וקרבן לא בעי אזהרה משום דרבא לטעמיה דיליף מתורה אחת מדאיתקש לעבודת כוכבים אבל למ"ד מגדף היינו מברך ה' לא מצינן למילף מתורה אחת אלא מגז"ש דעלי' וע"כ קרבן נמי צריך לאזהרה וכמ"ש התוס' וא"כ ליכא למימר כשינויא דרבא. ויש להאריך עוד בזה ותן לחכם וכו' ודו"ק היטב וע' בת"כ דילפינן התם נמי כל התורה מעבודת כוכבים וגם מריבויא דכל מצות ע"ש באורך ותמצא נחת:

ע"ב אין חייבין על עשה ול"ת שבמקדש כו' נראה דבמשנה זו בא לפרש הא דתנן לעיל אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת והא דבעינן זדונו כרת ילפינן לה מגז"ש דעלי' או מדאיתקש לעבודת כוכבים והא דבעינן נמי שיהיה ביחיד על שגגתו חטאת קבועה בא למעט טומאת מקדש וקדשיו דאע"פ שחייבין על זדונו כרת מ"מ ציבור פטורין. והיינו דתנן במתני' אין חייבין כו' ובעי הגמ' מנה"מ והיינו משום דלא ילפינן לעיל מהקיש' דתורה אחת אי מגז"ש דעלי' אלא לענין חומר האיסור שיהיה זדונו כרת וכיון דבטומאת מקדש נמי זדונו כרת מנ"ל דאין הצבור חייבין וכן מיבעי ליה אהא דהנא אין מביאין אשם תלוי מנ"ל דאין חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וקאמר הש"ס אמר אשם בחטאת ונאמר ואשם בצבור ובאשם תלוי מה ואשם דיחיד בחטאת קבועה אף ואשמו בצבור בחטאת קבועה ומה צבור בחטאת קבועה אף אשם תלוי בחטאת קבועה ונראה דאשם תלוי לאו בצבור גמר לה דהא מצי למילף שפיר מיחיד דכתיב ביה ואשם. אלא ה"פ ומה צבור בקבועה היינו דבמה שאנו למידין דצבור בקבועה בהאי לימודא גופא אנו למידין אשם תלוי דבקבועה ומלשון רש"י ז"ל לא משמע כן ונראה כמ"ש וכמו שיתבאר ופריך אי הכי קרבן עולה ויורד נמי הא כתיב ואשם משמע דבעי למימר שיתחייבו על כל אלו שהן בעולה ויורד כמו שמיעת קול וביטוי שפתים וצריך לומר דפרכא זו לא קאי אלא לאשם תלוי אבל אציבור לא מצי למיפרך הכי דהא כבר ילפינן מהיי מהיקשא דתורה אחת דאין צבור חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושמיעת קול וביטוי שפתים אין בזדונן כרת. ומש"ה פרש"י ז"ל דהאי פרכא קאי על אשם תלוי ומסיק דיליף ואשם ומצות ה' אשר לא תעשינה מואשם ומצות ה' ופרש"י כשיטתו דאשם תלוי ילפינן מצבור ולא ידעתי למה פי' כן דבהדיא אמרי' בזבחים פרק איזהו מקומן ובכריתות דילפינן אשם תלוי מחטאת חלב ושם איתא דעיקר הלימוד הוא מגז"ש דמצות מצות ובאמת צריך להבין למה לי' להש"ס הכא למימר כל הני דהאי גז"ש דמצות מצות פשוטה היא וכדילפינן לעיל נשיא מצות מצות מצבור לענין דבר שזדונו כרת וי"ל דלא ניחא ליה להש"ס למימר דציבור ילפינן מיחיד בגז"ש דמצות מצות דדוקא בקבועה משום דיחיד גופא מציבור ילפינן לענין דבר שזדונו כרת ומשום הכי קאמר דיליף מואשם אבל לענין אשם תלוי באמת סגי בגז"ש דמצות לחוד אלא דאכת גם ציבור הוי מצי למילף בגז"ש דמצות מצות דאין גז"ש למחצה ועוד נילף מהיקשא דואם נפש וילמד עליון מתחתון דבקבועה ובירושלמי נמי קאמר דילפינן מצות מצות ולענין דבר שזדונו כרת אי בעינן באשם תלוי פליגי בזה ר"ע ורבנן ולר"ע לא בעינן דבר שזדונו כרת לענין אשם תלוי ומחייב נמי אספק מעילות אשם תלוי וע' מהרש"א ז"ל שהקשה למה ליה למילף מצבור לאשם תלוי ולמ"ש ניחא ומש"כ דדבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בגז"ש הלך בזה אחר דברי התוס' והדבר תמוה כמבואר לעיל בהגה"ה בדברי התוס' ז"ל:

שם אין חייבין על שמיעת הקול כו' והנשיא כיוצא בהן ע' פרש"י ז"ל דלהכי הדר תני אין חייבין אע"ג דכבר שמעינן לה ממתני' דלעיל משום דבעי אפלוגי ריה"ג ור"ע ונראה דהיא גופא אתי לאשמועי' דאין חייבין ב"ד ומשיח על שמיעת הקול וקמ"ל דמשיח אינו חייב גם בקרבן עולה ויורד דנהי דשמעינן מהא דלעיל דאין מביאין פר אבל קרבן עולה ויורד לא שמעינן דמשיח פטור דהא דנאמר מעם הארץ פרט למשיח היינו לפוטרו מחטאת קבועה. אבל מעולה ויורד לא שמעינן קמ"ל במתני' דגם מעולה ויורד פטור אלא דלמאי דמפרש בגמ' לעולא טעמיה דריה"ג מקרא דוהיה כי יאשם לאחת מאלה משמע דריה"ג לא פטר אלא הנשיא משום דליתא בשמיעת הקול אבל משוח משמע דחייב בעולה ויורד וכן משמע קצת מדלא הזכיר ריה"ג משיח כלל ולמאי דמפרש הש"ס טעמיה דריה"ג מלא תגיע ידו דמזה נלמד לפטור גם משוח צ"ל הא דלא הזכיר משוח משום דבכללא דרישא הוא בהא דקתני אין חייבין דלא צריכא אלא לאשמועינן דמשוח פטור גם מעולה ויורד. וע' בירושלמי במתניתין משמע קצת דריה"ג לא פליג אלא אנשיא דקאמר התם טעמא מקרא דאם לא תשיג ידו פרט לנשיא שאינו בדלות התיבון והרי משיח שאינו בדלות כצ"ל משמע דפריך להאי טעמא אמאי לא אמר ריה"ג דמשיח נמי פטור מכולן. ופריך עוד על האי טעמא א"כ לא יטמא הנשיא בצרעת מפני שאינו בדלות ומייתי נמי התם טעמ' דעול' וקרא דכי יאשם לאחת מאלה כל שמתחייב בכולן ופריך עליה אלא מעתה אשה לא תתחייב על ביאת מקדש מפני שאינה חייבת בכולן דאשה אינה מעידה והיה נראה לישב קושיות אלו דלא ממעטינן מקרא דכי יאשם או מקרא דלא הגיע ידו אלא נשיא ומשוח משום דמצינו בכל הקרבנות דחלוקי' המה משאר העם ולהכי כיון דשמעינן מקרח דכי יאשם או מקרא דלא תגיע ידו דהפרשה לא איירי בהם תו לא מצינן למילף אותם לחיובא משאר העם כיון דחלוקים המה בשאר קרבנות אבל לענין אשה שפיר ילפינן לענין טומאת מקדש ולביטוי שפתים מאיש לחיובא דהשוה הכתוב אשה לאיש דלא איכפת לן במה שאינה בשמיעת הקול וכן לענין קרבן צרעת דאין באים לכפרה אלא לאישתרויי בקדשים בזה שוה נשיא ומשוח לכל ישראל ושפיר נוהג בהן כל דין צרעת כמו בכל ישראל ומש"ה לא הוזכרו הנך פירכי בש"ס דילן. עוד נראה לומר דבאשה אשכחן קרבן שבועת העדות. כגון להעיד באשה שזינתה אחר סתירה דאשה נאמנת להעיד ע"ז כדאמרינן בשבועות הכל מודים בעד טומאה דחייב אלא דלפ"ז גם בנשיא מצינו שבועת העדות בכה"ג לפי מה שכתבו התוס' בסנהדרין ובשבועות