קרן אורה הוריות רטו

מביאין הצבור פר והיחיד כשבה או שעירה. ודרך אגב אכתוב כאן מה שראיתי בדברי מהרש"א ז"ל שם בסנהדרין דף ס"ד שכתב על דברי התוס' בד"ה ואע"ג דמתכוין לבזוי' שכתבו היינו דמתכוין לעובדה בביזוי אבל אם נתכוין ממש לבזוי' פטור דלא עדיף ממאהבה או מיראה ואפי' אביי דאמר התם חייב הכא מודה דפטור. וכתב המהרש"א ז"ל היינו דפטור ממיתה אבל חטאת בשוגג וודאי חייב וכן כתב הכ"מ שם כמו שהביא המהרש"א ז"ל בשמו ותמיה לי א"כ מאהבה ומיראה נמי חייב חטאת במכש"כ מנתכוין לבזותו וא"כ מאי קאמר אביי מנא אמינא לה כו' הא רבא נמי מודה דחייב חטאת כמו בפעור ונתכוין לבזותו אלא ודאי אם פטור הוא ממיתה במזיד ה"ה דפטור מחטאת בשוגג. וע' בזה בכ"מ פ"ג מה' עבודת כוכבים באורך בזה ומש"כ שם בשם הריב"ש ז"ל ואין כאן מקומו להאריך בזה עוד נראה להביא ראיה דהוי העלם דבר בכל גווני מהא דפליגי תנאי ביבמות בהורו ב"ד ששקעה חמה אי הוראה הוא אי טעות הוא וע"כ לא פליגי אלא משום דטעות היא ולדברי רש"י ז"ל תיפוק ליה בלא"ה לאו העלם דבר הוא דמה שהתירו הוא מפני שלדעתם חול הוא אבל לא נעלם מהם גוף האיסור אלא דלכאורה דברי רש"י ז"ל מוכרחים דאנ"כ אלא שפיר חשיב העלם דבר א"כ אמאי פליגי רבנן עליה דרבי ופטרי בשגגת מעשה היינו באומר מותר לעבוד מאהבה ומיראה הא העלם דבר הוא וי"ל כמש"כ לעיל דמיירי באומר מותר מתחילתו ולא היה לו ידיעה. אבל רבא דמשני באומר מותר בע"א ממש זה לא מסתבר לאוקמי שלא היה לו ידיעה מעולם להכי פריך היינו העלם דבר ועדיין צ"ע ויש לדקדק עוד כיון דלא מצינו שגגת מעשה בעבודת כוכבים אלא באומר מותר לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה א"כ למה ליה להש"ס למימר לקמן לרבי מי שכל חטאו בשגגה הא אפי' לרבי ליכא במשיח שום חטא בשגגה דהא בעבודת כוכבים נמי לא מצינו אלא באומר מותר וי"ל דשפיר מיקרי חטא בשגגה כל שאין בו העלם דבר בביטול מקצת ודו"ק ולשון הרמב"ם ז"ל צריך ביאור שכתב אבל אם שגג במעשה לבד בלא הוראה בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות פטור ושגגת מעשה בלא הוראה בע"א היכי משכחת לה דמאהבה ומיראה פסק כרבא דפטור. וע"כ באומר מותר. וא"כ איך כתב בלי הוראה:

דף ה' ושוין שאין מביא אשם תלוי צריך לדקדק אשם תלוי בעבודת כוכבים לכאורה היכי משכחת לה כיון דעיקר האיסור הוא אחר כוונת לבו ואם השתחוה לצורה ולא נודע לו אם עבודת כוכבים הוא אי לא תקשה ממ"נ אם השתחוה לשם עבודת כוכבים הרי קבליה לאלוה וחייב חטאת ואם לא השתחוה לשם עבודת כוכבים א"כ ודאי פטור כיון דלא היה בלבו לעבודת כוכבים וי"ל כגון שהיה לפניו פעור ומרקוליס וזרק אבן לאח' מהן ולא נודע לו אם למרקוליס וחייב או לפעור ופטור דהוי עבודה שלא כדרכה:

יחיד אמר קרא ואם נפש וילמד תחתון מעליון וכתבו התוס' דהוי מצי למילף מצות מצות כו' וביבמות אית' באמת הכי נשיא ויחיד יליף מצות מצות וי"ל משום דהא מילת' מספקא לן בזבחים אי דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש להכי קאמר הש"ס ביבמות מילת' דפשיטא דאתיא בגז"ש ודבר הלמד בגז"ש ודאי חוזר ומלמד בגז"ש והכא קאמר הש"ס הקישא משום דהקישא עדיפא וכמ"ש התוס' דגילוי מילת' בעלמא הוא אלא דאכתי קשה לדבריהם היכי יליף משיח בהיקש מציבור הא ציבור גופא יליף בגז"ש מאחות אשה וכן לקמן לרבנן דילפי כל המצות ביחיד מהקיש' דעבודת כוכבים ובתר הכי ילפינן ציבור מיחיד בהיקש דילמד עליון מתחתון ודבר הלמד בהיקש ודאי אינו חוזר ומלמד בהיקש וכש"כ דיקשה למאי דאמרי' ביבמות דציבור בעבודת כוכבים יליף בגז"ש מעיני מעיני. והתו' הקשו מהא דיליף עבודת כוכבים משאר מצות מגז"ש ושאר מצות מזקן ממרא ולא ידענא למה הביאו ממרחק מהא דלעיל לענין קיום מקצת ולמה לא הקשו כנ"ל מסוגין גופא וגם עיקר דבריהם אינן מובנים כמבואר בהג"ה. דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בגז"ש ע"כ נראה עיקר כמ"ש התוס' בזבחים דף מ"ח גבי הא דילפינן התם אשם תלוי בגז"ש מחטאת דאינו בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת והקשו שם נמי הא חטאת גופא יליף בהקיש דתורה אחת ותירצו שם דאין זה חשוב דבר הלמד בהיקש כיון דבלא הקישא ה"א דחייבין בכל איסורין וההיקש אתי למעט שלא יבא אלא על דבר שזדונו כרת אלא דסבר' זו צ"ע מהא דאמרי' התם לא יאמר צפונה באשם כו' לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגז"ש. והתם נמי אי לאו הקישא כל הרוחות כשירים ומהיקש ילפינן דווק' צפון וי"ל דהתם ילפינן דבדרום פסול והוי שפיר דבר הלמד בהיקש אבל הכא לא ילפינן אלא לפוטרו מקרבן ולא חשיב דבר הלמד בהיקש נפקא להו מדמתני כו' ע' בתוס' יבמות שהקשו א"כ נילף נמי דבעינן דוקא דבר שזדונו סקילה כמו עבודת כוכבים והוא קושית הירושלמי במכילתין אלא דשם אית' דרבנן ילפי שאר מצות מעבודת כוכבים בגז"ש דמעיני מעיני. ע"ש שקלא וטריא באורך אי רבי ס"ל גז"ש דמעיני ורוצה לדייק מהא דאמר רבי דמשיח בעבודת כוכבים בשגגת מעשה ש"מ דלא יליף מעיני מעיני. ודחי לה התם ע"ש וש"ס דילן לא ניח' ליה בילפותא דמעיני מעיני משום דבעבודת כוכבים גופא נמי איכא מילי דלית בהו אלא לאו גרידא כגון מגפף ומנשק ומש"ה איצטריך למימר דרבנן ילפי מתורה אחת וסמיך ליה והנפש אשר תעשה כו' אלא דאכתי לא איצטריך לתורה אחת ללמד על כל המצות כיון דעבודת כוכבים ביחיד שמעינן מדכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה דאינו חייב אלא בדבר שזדונו כרת וציבור בעבודת כוכבים ילפינן עליון מתחתון וציבור בשאר מצות מצינן למילף מעיני מעיני ויחיד בשאר מצות מואם נפש ילפינן תחתון מעליון:

וראיתי בתוס' בפ' כלל גדול ד' ס"ט בד"ה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת וא"ת מ"מ הקישא דשוגג למזיד למה לי דאפי' לא הוי כתיב התם והנפש אשר תעשה ביד רמה ילפי' שפיר מעבודת כוכבים שחייב על זדונה כרת. ותירצו דלית לן לאקושי אלא במאי דכתיב בהאי פרשה ולא הבנתי קושייתם ז"ל דאי לא כתב רחמנ' והנפש אשר תעשה כו' לא הוי שמעינן בעבודת כוכבי' גופא אי בעינן דוקא דבר שחייבין על זדונו כרת דהא איכ' נמי בעבודת כוכבים חייבי לאוין גרידא וכדאית' הכא בסוגיין ואפ"ל דהכי קשיא להו דע"כ מדהקישה התורה שאר מצות לבודת כוכבים ש"מ דלהכי איתקש דדוק' על דבר' שזדונו כרת ליחייב וממילא שמעינן דבעבודת כוכבים נמי אינו חייב אלא בדבר שזדונו כרת דאל"ה אלא אפי' בלאו גרידא כמו מגפף ומנשק חייב א"כ הקישא למה לי דהא בלא הקישא נמי אמרינן דחייב בכל גוונא אלא דלפ"ז לא איצטריך למש"כ שם לתרץ דלית לן לאקושי לעבודת כוכבים אלא במאי דכתיב בההוא פרשה ומחמת זה יצאו לחלק בין רבי לרבנן דלרבי בעינן עד שישגוג בלאו וכרת משום דכתיב לאו ואשה אל אחותה כו' ולרבנן לא בעינן שגגת לאו משום דלא כתיב לאו בפרשה דעבודת כוכבים דלפ"ז קשיא טובא הא תרווייהו צריכי גז"ש עלי' עלי' לענין דצריך שישגוג בלאו והקישא דתורה אחת דצריך שישגוג בכרת דזה לא שמעינן מגז"ש דעלי' דכרת לא כתיב התם בקרא דואשה אל אחותה וכ"ת דלא איצטריך עלי' דכתיב גבי ציבור לשגגת לאו דבלא"ה ידעינן בציבור שישגו בלאו משום דבעינן שיאמרו מותרים אתם דא"כ לרבי נמי מנ"ל דביחיד בעינן שגגת לאו דהא גז"ש דעלי' בציבור נאמרה ולכרת איצטריך ולא לשגגת לאו אלא ודאי העיקר דלימוד הגז"ש לרבי והקישא לרבנן אינו אלא לענין חומר האיסור דאינו חייב בשוגג אלא אם יש בו כרת במזיד ולרבי דיליף מעלי' ודאי אין צריך אלא חומר כרת ולרבנן נמי ד לפי מעבודת כוכבים לא ילפינן אלא כרת דלהכי איתקיש כדכתיב והנפש אשר תעשה והא דאמר ר' יוחנן דלא בעינן שגגת לאו הוא מסבר' כיון דשוגג בכרת שהוא דבר המחייבו חטאת מיקרי שוגג לענין קרבן ואע"ג דיחיד איתקוש לציבור ובציבור בעינן שוגג בלאו היינו משום דהתם עיקר החיוב הוא מפני שעשו ברשות ב"ד מש"ה בעינן שיאמרו מותרים אתם אבל בשגגת יחיד לא איכפת לן בשגגת לאו כלל בין לרבי בין לרבנן:

וראיתי עוד בתוס' ביבמות דף ט' שכתבו עוד מחלוקת בין רבי ורבנן דלרבי דיליף מעליה אין חטאת בא אלא אם יש לאו וכרת ולרבנן לא איצטריך לאו והביאו ראיה ממכות דממעט פסח ומילה משום דהוי קום ועשה ולא ממעט לה משום דלית בהו לאו ואין לשונם ז"ל מדוקדק דבהדיא בעי הש"ס התם למימר דבעינן אזהרה לקרבן והביא ראיה מפסח ומילה ודחי הש"ס דהתם לאו טעמ' משום דלית בהו אזהרה. אלא משום דהוי קום ועשה הרי בהדיא דלס"ד אמר הטעם משום דלית בהו אזהרה ולמסקנא לא בעינן אזהרה לחטאת מדאיכ' מלקות בחייבי כריתות ולרבי דיליף מעליה כתבו דבעינן אזהרה לקרבן וכתבו דמטעם זה ניחא הא דלא חשיב לרבי בשלשים ושש כריתות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה דס"ל לרבי דחייבי כריתות הם משום דליכא בהו אזהרה ומאי דחשבו מפר ברית בהדי הני דלא תני להו אינו מובן דהא חשיב התם פסח ומילה וכמו שכתבו הם בעצמם ביבמות ד' ע''ב דמפר ברית היינו שלא מל כלל גם מש"כ דלהכי לא חשיב לפורק עול ומגלה פנים בתורה משום דלית בהו אזהרה ג"כ צ"ע דהא קחשיב התם פסח ומילה אע"ג דלית בהו אזהרה. ועוד בלא"ה לאו בני קרבן הם דהא לית בהו מעשה ויותר נראה דלהכי לא חשיב להו משום דלא חשיב אלא מצות פרטית לאפוקי פורק עול דהוא כופר בעיקר ומגלה פנים בתורה שכופר בתורה הר' הוא ככופר בכל המצות מש"ה לא חשיב להו: