קרן אורה הוריות ריב

ולא למיתה אזלא ומביא ראיה מהא דאמר לו ר' מאיר כו' מכלל דאיכא למ"ד דצבור ורבא קדחי דכ"ע ס"ל דקרבן יחיד הוא ומשמע לענין דינא דימות ע"ז פריך ליה אביי דהא בהדיא אמר ר"ש דירעו והשיב לו רבא דלא אעיקר דינא דרב עמרם פליגנא אלא אנא נמי ס"ל כרב עמרם דלא אזלא למיתה משום דשותפין הוא:

ולא פליגנא עליו אלא במאי דבעי למימר דתנאי פליגי בזה אי קרבן יחיד הוא או קרבן צבור וע"כ למ"ד של צבור הוא היינו לגמרי של ציבור דאל"ה אין כאן מחלוקת דלכ"ע של שותפין הוא ובזה פליגנא עליה דלכ"ע לאו של ציבור הוא ומסיק הש"ס למאי נפ"מ דלא מייתו כהנים פר בהוראה וכדפריך הש"ס הכא עליה דרב יוסף ויפלא בעיני על רש"י ז"ל שם שכתב דמש"ה לא מייתו כהנים פר משום דלא איקרי קהל אלא אותן שנטלו נחלה והוא פלא דהא רבא ס"ל הכא דשבט לוי איקרי קהל כיון דאפרים ומנשה כחד חשיב להו אלא כהנים לבדן ס"ל לרבא דלא איקרי קהל ודלא כרב יוסף וראיתי בתוספות ישנים שם בד"ה ומאי נפ"מ שהקשו אמאי לא קאמר דנפ"מ אליבא דר' יהודה דאי חטאת השותפין היא כי מת כה"ג החטאת תמות כמו במת אחד מן הב"ד אבל אי חטאת הצבור היא גם לר"י אינה מתה וכדאמר רב פפא לעיל דר"י נמי מודה במתו בעליה דאינה בצבור ולמ"ש ניחא דקאמר הנ"מ דמחמת זה מוכרח דלאו חטאת צבור הוא דאל"כ טפי להו שבטים והתוס' שם כתבו לישב דע"כ לא אמרינן דלר' בחטאת השותפין תמות במת אחד מהן אלא גבי ב"ד דהפר בא על חטא ידוע אבל פרו של אהרן שאינו בא על חטא אינו נדחה בשביל מיתת אחד מהן אפילו לרבי יהודה והקשו ע"ז מהא דדייקינן לעיל משעיר דר"ח ומאי דוקיא הא שעיר דר"ח אינו בא על חטא וכתבו דהתם איכא למיחש שמא כל המעות שלו ולא הבנתי דהא בפרו של אהרן וודאי כל המעות של כה"ג הוא והיכי כתבו דמודה ר"י בזה עוד כתבו שם בד"א דר"י מודה בפרו של אהרן דלא אזלא למיתה משום דבא על כל השבט וכי היכי דאין ציבור מתים ה"נ גמירי דלא כלה שבטא ומלשונם משמע דלוים נמי מתכפרין בו וכבר כתבתי לעיל להוכיח דאין לוים מתכפרין בו ולענ"ד נראה איפכא דבפרו של אהרן אפילו למ"ד של ציבור הוא לר"י אזלא למיתה וע"כ לא מודה ר"י אלא היכא דאיכא חיים והם מביאין מתכפרין נמי בו המתים וכדאמרי' ראויה כפרה זו כו' אבל היכא דהופרש בשביל כל הכהנים ומת אחד מהן הוי בכלל חטאות המתות אלא דמשעיר דר"ח משמע דכ"ע מודים דאפילו מת אחד לא אזלא למיתה אפי' הופרש בשבילו כמו מעות תרומת הלישכה שיש לו חלק בהם אבל יש לדקדק על האי דיוקא משעיר דר"ח אמאי לא יבטל ברוב המעות של כל ישראל אשר הם חיים. ועיין במשנל"מ הלכות מעילה. ולמש"כ לעיל לפי הגירסא דתמורה דבמסקנא לא סלקא הא דרב פפא ודאי אין חילוק לר' יהודה במת אחד מהן לאחר הפרשה בין ציבור לשותפין כיון דאין שום ראיה לזה אבל היכא דלא הופרש פשיטא לי לאידך גיסא דלכ"ע חייבין להביא אפילו מת אחד מהן כיון דאלו החיים שנשארו חייבין להביא מחמת עצמן מאי איכפת לן במיתת אחד מהן וכי בשבילו יבטל החיוב מהרבים ואדרבה קשה לי על הא דאמר רב יוסף טעמא על מת אחד מן הציבור חייבין משום דאין ציבור מתים בלא"ה הם חייבים מצד עצמן כאלו לא היה ביניהם זה שמת כלל ובשלמא במת אחד מב"ד שפיר אמרינן דהוי חטאת שמתו בעליה אפילו לא הופרש מתחילה משום דצריכין זל"ז והחטא נעשה ע"י כולן. וע"כ זה שמת צריך שיצטרף להבאת כפרתן ושפיר הוי מתו בעליה אבל במת אחד מן הציבור קודם הפרשה פשיטא דלא אשיב מתו בעליה כיון דבלעדו נמי חייבין מחמת עצמן אם לא שנאמר דקמ"ל אפילו אם כבר גבו מכולם ואח"כ מת אחד מהם נמי מביאין ממעות אלו שגבו כבר וי"ל עוד דהכא דבלעדי זה שמת לא הוי רובא א"כ ע"כ צריך הוא ג"כ להצטרף בכפרה זו שפיר הוי חטאת שמתו בעליה ולזה איצטריך לטעמא דאין ציבור מתים ולישנא דהירושלמי שהבאתי לעיל נמי מסייע לו דמיבעי ליה לר"י במת אחד מהן מהו שיביאו תחתיו משמע דלא קמיבעי ליה אלא אם יביאו גם בעדו אבל הציבור וודאי חייבין ועדיין אין הדברים מבוררין אצלי וצ"ע:

והרמב''ם ז"ל פסק כרבא דאפרים ומנשה חד שיבטא הוא:

ועיין בלח"מ ז"ל שכתב דלרבא לא קיימא הוכחה מברייתא דפר ושעיר שאבדו כו' משום דאליביה ע"כ שבט לוי קהל וכבר כתבתי לעיל דלרבא נמי מוכח מברייתא דלעיל דחטאת השותפין אינה מתה משום דכהנים ע"כ לא איקרו קהל וכמו שפירש רש"י ז"ל. ויש לדקדק בלשון סדר העבודה דאתה כוננת שבווידוי אומר אני וביתי ובני אהרן עם קדשיך לאפוקי לוים ולבסוף מסיים ואתה בטובך מעורר רחמיך וסולח לשבט משרתיך מזה משמע דכל השבט מתכפרין בו וכעת לא ראיתי מי שהעיר בזה ודו"ק בכל הנ"ל ועיין מהרש"א ז"ל וראיתי דבר פלא בדבריו ז"ל על רש"י ד"ה ר"י אומר ימותו שכ' דר"י ס"ל דחטאת ציבור מתה וכתב ע"ז לא ידענא מי הכריחו לזה דאימא דר"י מודה בחטאת ציבור כו' והוא תמוה דמשנה מפורשת היא בתמורה דלר"י חטאת ציבור נמי תמות בנתכפרו בעליה ע"ש וגם מה יאמר על שעיר דברייתא. והא דפריך רב יוסף ונוקמא כר"ש ומאי עדיף ליה ר"ש מר"מ נראה דלטעמיה אזיל דאמר כהנים הואיל ונאמר קהל גבייהו מיקרי ציבור א"כ לר"מ ב"ד נמי איקרי קהל כיון דדריש והקריבו הקהל זה ב"ד ושפיר הוי לר"מ חטאת ציבור ומסתבר לומר כן כיון דליכא כפרה אחרת אלא זו של ב"ד אבל לר"ש הוי חטאת השותפין כיון דישראל מתכפרין בשלהם ושל ב"ד אינו בא אלא עליהם לבדם. וגם לא מיקרי קהל ומאן דס"ל דלר"מ נמי הוי חטאת השותפין י"ל משום דלר"מ אין הציבור צריכין כפרה לטעמיה דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ועפ"ז ניחא הא דפריך הש"ס ביומא שם ולטעמיך הא דאמר רבי יעקב והלא פר העלם ושעירי עבוד' כוכבי' וחגיגה דקרבן ציבו"הם ואין דוחין את השבת מכלל דאיכ' של יחיד ומאי קושיא דילמא כר"מ ס"ל דב"ד מביאין ולא הוי אלא קרבן יחיד לענין לדחות את השבת ודוחק לומר דמחגיגה לחוד פריך ולמש"כ ניחא דלר"מ נמי קרבן ציבור הוא וא"ש בזה נמי מה שהקשו התוס' ישינים מחביתי כה"ג דוודאי קרבן יחיד הם לכ"ע ולפי הנ"ל ניחא דס"ל לרב עמרם דאליבא דת"ק חשיב קרבן ציבור כיון דלא בשביל כה"ג לחוד קריבה אלא חובת היום הוא בשביל כל ישראל אע"ג דהכה"ג מביאה משלו אבל פר יה"כ דכל ישראל יש להם כפרה אחרת וכן לר"ש פר של ב"ד דישראל מתכפרין בשלהם זה הוי קרבן יחיד ובתוספתא תמורה ראיתי דר' יהודה אמר להאי כללא דקרבן ציבור דוחה את השבת וקרבן יחיד אינו דוחה ולפ"ז בלא"ה פריך שפיר מכלל דאיכא למ"ד של יחיד היינו ר' יהודה וזה א"א דהא לר"י ב"ד לא מייתי כלל וציבור הוא דמייתי ולפי מאי דס"ד לרב עמרם דת"ק ס"ל דפר של כה"ג קרבן ציבור הוא י"ל דאזלי לטעמייהו בזה דת"ק הוא ר"י ס"ל דכהנים איקרי קהל וקרבן ציבור הוא ור"מ לטעמיה דס"ל דאפילו שבט אחד לא איקרי קהל כש"כ כהנים לחודייהו ולהכי קרי לה קרבן יחיד אלא דכבר כתיבנא לעיל דאין הכרח לומר דר"מ ס"ל דשבט לא איקרי קהל וכמו שהארכתי לעיל וע"ש ביומא והאי דבעי ר"א פרו של אהרן אי עושה תמורה לדברי האומר קרבן יחיד ופי' התוס' שם דר"א מיבעי ליה דילמא דווקא קרבן יחיד הוא ולא של שותפין והיינו משום דשמא אחיו הכהנים מקופיא מכפרי ואם כן לא הבנתי דבריהם שם בד"ה תמורת חטאת היא כו' שכ' ולא מצי לשנויי ר"ש הוא דלית ליה מיתה בחטאת השותפות ומאי שינויא הוא כיון דס"ל השתא דעושה תמורה משום דמקופיא מכפרא אם כן לענין זה נמי חשיב קרבן יחיד ותמורתו מתה וצ"ל דסבירא ליה מדלא מיבעי ליה לר"א לענין מיתה אי תמות אי לא במתו בעליה או נתכפרו ש"מ דלענין זה פשיטא ליה דחטאת השותפין היא וע' בתוס' ישנים שם אלא דלפ"ז תיקשי היכי דייקינן מדברי ר"ש דשל שותפין נמי אינה מתה מהאי דיוקא דלא מצינו ולד תמורה בשותפין ולפי הנ"ל אין כאן הוכחה דהא מצינו תמורה בשותפין וליכא למימר דמולד גמרינן לה דליכא בשותפין דהא אמר ר"ל בתמורה הוא דגמירי לה למיתה ביחד. והשתא לענין צבור א"ש דע"כ איכא בינייהו הני דליתניהו בצבור ומינה ילפינן לכולהו דליתניהו בצבור אבל שותפין מנ"ל דלמא כל הארבעה הוי אלו שישנן בשותפות תמורה ומתו בעליה ונתכפרו בעליה ועברה שנתה אלא ש"מ דאי הוי חטאת יחיד לענין לעשות תמורה הוי נמי חטאת יחיד לענין מיתה ודברי התוס' צ"ע ומאי דלא מיבעי ליה לר"א לענין מיתה י"ל דס"ל בלא"ה חטאת השותפין מתה. וכדאמר רב יוסף הכא ויש לישב דבריהם ז"ל לדברי ר' נתן שם בתמורה ואין כאן מקומו להאריך בזה ועפ"ז ניחא הא דפסק הרמב"ם ז"ל בפשיטות דאין עושה תמורה. אע"ג דלא איפשיטא בעיא דר"א משום דכל אמוראי ס"ל התם דלא אזלא למיתה אלמא דשל שותפין היא והוי נמי של שותפין לענין תמורה ודו"ק. הדרן עלך פרק הורו בית דין