קרן אורה הוריות ריא

ודרך עיוני בסוגיין ראיתי בירושלמי פסחים דבר נוסף מה שלא נאמר בירושלמי דמכילתין דקאמר התם טעמ' דר"י דאית ליה גרירא שנאמר ונסלח לכל עדת בני ישראל משמע דכולן צריכין סליחה אפי' אלו שלא חטאו ור"ש דלית ליה גרירא יליף מלכל העם בשגגה דאין חייבין אלא אלו שהיו בשגגה וקאמר התם ר"ש מאי עביד ליה בקרא דונסלח פרט לנשים וקטנים משמע מזה דנשים נמי לא שייכי למנין רוב צבור גבי הוראה. והוא דלא כמו שכתבתי לעיל בפשיטות דנשים משלימות לרוב וע' בק"ע שם. וגבי פסח אמרו בהדיא דלמ"ד נשים חובה משלימות לרוב:

ע"ב רש"י בד"ה י"א שבטים לא כו' ע' מהרש"א ז"ל שכתב דאין דבריו מוכרחים דהא ר"מ ס"ל דב' שבטים לא איקרו קהל ולפי מ"ש לעיל דברי רש"י נכונים דלא פליגי בזה כלל ור"מ נמי מודה דאיקרי קהל אלא דאפ"ה כיון דליכ' קרא יתירא לא מחייבינן אכל קהל וקהל אלא ב"ד לבד מביאין אבל באמת נראה דהא דאמרי' לעיל דלמא שאני ירושלים דהוי נמי בנימין לאו למימרא דב' שבטים איקרו קהל אלא כיון דאיכ' נמי בנימין שייך לומר קהל יהודה וירושלים היינו אסיפת שני השבטים. ועפ"ז יש ליישב קושית התוס' ז"ל שלא הביא הש"ס מקרא דגוי וקהל גוים דהתם נמי הפירוש אסיפת גוים. וע"כ קאי אמנשה ואפרים וגוי קאי אבנימין וכן פרש"י ז"ל בחומש וכדאית' במדרש אלא דא"כ מונתתיך לקהל עמים נמי אין ראיה דקאי אמנשה ואפרים כמו שפרש"י ז"ל שם ובירושלמי ילפי מקרא דגוי וקהל גוים ע"ש שם תוס' בד"ה ה"א עד דעבדי ב"ד תימא כו' ולא הבנתי תמיהתם דק"ו פריכא הוא דה"א דאין חייבין אלא אם ב"ד נמי עשו בהדי צבור ונהי דמיעוטא שלא עשו לא מעכבי אע"ג דכתיב כי לכל העם בשגגה רובא ככולו אבל ב"ד שהורו ה"א דגם הם יעשו עם הצבור:

דף ו גמרא והא מייתי להו הנהו דחטאו לפי מאי דס"ד השתא דכל הדור ראשון כדאמר לקמן הכא מי הוי חיים. צ"ל הא דפריך והא מייתי להו היינו כיון דמתו כל הראשונים הוי ס"ד דחטאת צבור נמי מתה והא דתנן במתניתין בתמורה דאין חטאת צבור מתה היינו אם מתו מקצתן ומשני רב פפא דאין מתה בצבור כלל. והוי בעי למימר מתחת אבותיך כו' ואיפרכא וקאמר אלא דיוקא דרב פפא משעיר דר"ח דלמא מייתו מישראל ופריך מי דמי שעיר ר"ח דלמא לא מייתי הכא ודאי מייתי ופרש"י ז"ל דבשעיר ר"ח ספק הוא ואינו מובן אטו אי ידעינן שמתו כמה אנשים לא נקרבו השעירים ונראה לפרש דהתם ליכא לספוקי אלא במיתת מקצתן אבל הכא ודאי מתו כולן ובזה יש שינויא בין סוגיא דהכא לסוגיא דתמורה דהתם לא פרכינן להאי פרכא כאשר יתבאר ומסיק אלא טעמא דרב פפא מדכתיב כפר לעמך כו' ראוי' כפרה זו ופריך עלי' מי דמי התם מגו דמתכפרא אחיים מכפרא נמי אמתים אלא הכא מי הוי חיים ומשני אין הכי נמי כו' ופריך ודלמא מיעוטא הוי ואכתי הוי חטאת שמתו בעלי' ואין כפרה למתים ומשני דחיים רובא הוי ומשמע מסוגיין דדברי רב פפא קאי אדוכתי' וקשה לי כיון דמסיק דחיים הוי רובא א"כ תו אין צריך לומר דכי גמירי כו' הא בלא"ה הכא לא מתו בעלי' כלל והיה נראה לומר דמ"מ איצטריך לסברת רב פפא דמשום חיים לחודייהו לא היו צריכין להביא כיון דלא היו עתה בימי עזרא רק ב' שבטים יהודה ובנימין ויתר השבטים בח"ל היו ואם כן איך הביאו י"ב פרים לר' יהודה אלא כיון דהיו צריכין לכפרה צירפו נמי בכפרת המתים הדור שהיו בימי צדקיהו שהיו אז כל הי"ב שבטים שהחזירן ירמיה כן היה נראה לכאורה אלא דכבר נחלקו הראשונים בזה אי היו בימי עזרא כל הי"ב שבטים עיין תוספות גיטין פרק השולח ובעירובין דף ל"ב ובדברי הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' שמיטין וכל סוגיא זו איתא נמי בתמורה דף ט"ו בסגנון אחר דקאמר התם קס"ד למ"ד חטאת ציבור שנתכפרו בעליה מתה חטאת שמתה בעליה נמי מתה והא הכא דאיכא דמתו בעליה וקרבה משמע מזה דלמ"ד כיפרו בעליה אינה מתה בציבור מתו בעליה נמי לא איכפת לן ולא פריך אלא לר"י דאית ליה כיפרו בעליה תמות אפילו בציבור ומשני רב פפא אפילו למ"ד נתכפרו מתה אבל מתו בעליה אינה מתה לפי שאין ציבור מתה ומסיק התם דיליף משעירי הרגלים ור"ח ודלמא מייתי מרייהו דהני זוזי אלא ש"מ אין הצבור מתים ולא פריך התם מי דמי כו' ונראה דשקלא וטריא דהתם אזלא דחיים היו מקצת מאותן שבימי צדקיהו גם למאי דס"ד ומש"ה לא פריך מי דמי ועיין בתוס' שם בתמורה ד"ה וקא קרבה ובתר הכי אמרינן ואיבעית אימא כי אקרבינהו להנהו חטאות אחיי אקרבינהו. ולפ"ז תו לא איצטריך לדרב פפא אלא דלמ"ד נתכפרו בעלים תמות אפי' בצבור ה"ה נמי מתו בעליה אלא התם אחיי אקרבינהו ולא הוזכר שם קרא דכפר לעמך ישראל ואפ"ל דסוגיות אלו מחולקים המה בזה אי עלו כולם בימי עזרא וסוגיא דהכא ס"ל דעלו כולם וא"כ א"צ לקרא דכפר לעמך דבלא"ה אחיים לחוד היו יכולין להביא וראיתי ברש"י ז"ל שם שפי' על הא דפריך דלמא מיעוטא הוי ואמיעוטא לא מקריבין כמרובין אלא כיחידים כשבה או שעירה והוא נגד מ"ש לעיל מרובין ונתמעטו ופרש"י שמתו מקצתן חייבין להביא כשעת חטאן אלא נראה עיקר פרש"י הכא משום דמתו רוב בעלים הוי חטאת שמתו בעליה ולקמן יתבאר עוד אי"ה:

הא מזידין הוי כו' הוראת שעה היתה כו' וכתבו התוס' דעל כולהו הוי מצי לתרוצי הכי ומלישנא דהש"ס משמע דצרכינן לשינויא דלעיל משום דאל"ה על מי הביאו כפרה זו וכן משמע מהא דאמר רבי יהודה על עבודת כוכבי' הביאום אבל בירושלמי ראיתי דמיבעי' לרבי יוחנן במת אחד מן הצבור מהו שיביא תחתיו ורוצה לפשוט מהאי קרא דהבאים משבי הגולה ודחי דהוראת שעה היתה. שם מת אחד מן הצבור חייבין כו' עד סוף הפרק והנה רב יוסף בעי לאוקמי כר"ש ומת אחד מן הצבור חייבין דאין צבור מתים והיינו דילפינן משעיר דר"ח או מבני הגולה דודאי מתו כמה מהם ואפ"ה אינה מתה כיון דרובן נשתיירו אבל מת אחד מן הב"ד פטורין דשותפין נינהו ובשותפין אפילו מת אחד מהן הוי חטאת שמתו בעליה ודחי אביי דהא מצינו לר"ש דאמר גבי פר יוה"כ שאין חטאת צבור מתה ופרו של אהרן אינו אלא דשותפין ואפ"ה קאמר ירעו אלמא דבשותפין נמי לא גמירי לה לחטאות המתות וא"ל רב יוסף כהנים קאמרת שאני כהנים דאיקרי קהל והוי של צבור אבל של שותפין אפילו נתכפרו בעלים נמי מתה ולפ"ז ס"ל לרב יוסף דבשותפין נמי נאמרו הני חטאות המתות שישנן בשותפות וצריך להבין מ"ש בצבור דלא גמירי למיתה אפילו אלו שישנן בצבור כיון דלא ס"ל לרב יוסף אליבא דר"ש דבחד מקום גמירי מדאיתנהו בשותפין א"כ מ"ש בצבור דליתניהו ובשלמא לענין מתו בעלים יש לחלק מסברא בין צבור לשותפין משום דאין צבור מתי' וכדילפינן לעיל משעיר דר"ח או מבני הגולה דאפילו מתו מקצתן מביאין. אבל בנתכפרו בעלים מ"ש בין צבור לשותפין וצ"ל דמסברא בעלמא ס"ל לרב יוסף לחלק בין צבור לשותפין וכיון דבצבור אין בעליו מיוחדין לא איכפת לן אם נתכפרו בעליו או מתו בעליו אבל שותפין דבעליו מיוחדין הוי כיחיד אלא דלפ"ז לא יתישב הא דקאמר שאני כהנים דאיקרי קהל ומאי מועיל הא דאיקרי קהל מ"מ בעליו מיוחדין המה כמו שותפין ע"כ נראה דס"ל לרב יוסף אליבא דר"ש דדוקא בצבור לא נאמרה הלכה דחטאות המתות אבל שותפין כיחידים דמו וע"ז קאמר דכהנים נמי איקרי קהל ובכלל צבור הם ופריך אלא מעתה נייתו פר בהורא' וכ"ת ה"נ א"כ טפי להו שבטים י"ב שבטים וכהנים הרי י"ג אלא אמר רב אחא בר יעקב שבט לוי לא איקרי קהל מפני שאין להם אחוזה וכיון דשבט לוי לא איקרי קהל כהנים נמי לא איקרי קהל ופרו של אהרן הוי של שותפין אלמא דשמעינן לר"ש דאפילו בשל שותפין לא גמירי למיתה ותו ליכא לאוקמא כר"ש וכהגהת הר"ש ומוכח מכאן דבפרו של אהרן לא נתכפרו אלא הכהנים ולא הלוים. מדהוצרך רב יוסף למימר דכהנים איקרי קהל ועיין בתוס' שבועות סוף פ"ק ובתוס' מנחות דף צ"ב ופריך הש"ס א"כ דשבט לוי לא איקרי קהל תשרי להו י"ב שבטים. אמר אביי אפרים ומנשה נחשבין לשנים ורבא פריך עליה לנחלה הקשו ולא לדבר אחר ואם כן כל חד לנפשיה לא מיקרי קהל ואם כן ע"כ ס"ל לרבא דשבט לוי איקרי קהל והיה נראה לכאורה כיון דשבט לוי איקרי קהל כהנים נמי איקרו קהל ושפיר מצינן לאוקמא כר"ש דלא שמעינן ליה בשל שותפין ורש"י ז"ל לא פירש כן אלא רבא נמי ס"ל דכהנים לא איקרי קהל והדין עמו דאל"כ יקשה נייתו פר בהוראה וטפי להו שבטים אלא ודאי הא דאמר רב יוסף דכהנים איקרי קהל פריכא היא ולפ"ז איפשיטא שפיר דר"ש אפילו בשל שותפין לא ס"ל דתמות ואם כן מאי קמיבעי מאי הוי עלה הא שפיר איפשיטא וראיתי ביומא פרק הוציאו לו דשקיל וטרי הש"ס התם נמי בפרו של אהרן אי של ציבור הוא או קרבן יחיד לענין שנכנס אחר בדמו של פר ומותיב אביי התם לרבא דאמר דהוי קרבן יחיד מברייתא זו דפר ושעיר שאבדו כו' דאמר ר"ש ירעו לפי שאין חטאת צבור מתה אלמא דקרבן צבור הוא והכא קאמר אביי איפכא דשל שותפין הוא וראיתי בתוס' ישנים שם ביומא שעמדו ע"ז וכתבו דלבתר דשמעה מרב יוסף קבלה והוא תמוה דא"כ הדק"ל נייתו פר בהוראה ואביי מסיק הכא דאפרים ומנשה נחשבים לשני שבטים אבל כהנים ודאי לא איקרו קהל ע"כ נראה דאביי לא פריך אלא אהא דדחי רבא לתירוצא דרב עמרם דאמר דחטאת ציבור היא