קרן אורה הוריות רי

רוב שבטים עשו כמו שנאמר כי לכל העם בשגגה ומיבעי לן בגמ' אליבא ואיפשיטא דבזה ס"ל כר"י דשבט אח' נמי חייב אם עשו בהוראת ב"ד הגדול אלא דאכתי אין דעתו שוה לגמרי עם ר"י גם בזה לשיטת רש"י ז"ל דלר"י בכל גוונא צריכין להביא לפי מספר השבטים שעשו ולר"ש אין מביאין לכל שבט ושבט אלא אם עשו ז' שבטים דהוי רובא אבל אם לא חטאו אלא ששה אין מביאין כולן אלא פר אח' כמו שבט א' ומוכרח לומר כן מבריית' דמה הן מביאין דלא מיתוקמא אלא בהכי והתוס' ז"ל תמהו ע"ז דהיכן מצינו מחלוקת זו בין ר"ש ור"י ולקמן יבואר עוד מזה:

והנה לר"י לשיטת רש"י ז"ל דאפי' אחר שבט א' נגררין כל הקהל א"כ הא דאמר ר"י בבריית' חטאו שנים מביאין ב' חטאו ג' מביאין ג' למאי נפקא מינה קאמר האי חושבנא הא אפי' ע"י שבט א' כל השבטי' מביאין וצ"ל דקאי אהוראת בית דינו:

והא דבמתני' משמע דר"מ בעי תרתי רובא רוב שבטים ורוב ישראל איתמר בבריית' פלוגת' ע"ז דרשב"א אומר משמו דחד רובא סגי או רוב שבטים או רוב ישראל ובאמת צריך להבין טעמו של ר"מ במתני' דבעי תרי רובא כיון דאליביה שבטים לא רמיזא הכא וסתמא נאמר כי לכל העם בשגגה היינו רוב ישראל. ומנ"ל דבעינן נמי רוב שבטים וצ"ל דמסברא קאמר הכי דלא חשיב רוב קהל אלא אי איכא גם רוב שבטים. תדע דלרשב"א נמי דווק' חטאו ששה שבטים והן רובו של קהל חייבין אבל מיעוט שבטים אפי' הן רובו של קהל אין מביאין דאלת"ה אלא לאו דוקא ששה א"כ למה הוצרך לאוקמי בריית' דמה הן מביאין כו' בחטאו ששה שבטים דקשיא ע"ז מ"ט דר"ש וכמו שהקשו התוס' לוקים בחטא שבט אחד והיא רובו של קהל אלא ודאי גם רשב"א לא קאמר אלא בחטאו ששה שבטים דוק' ומספקא ליה ג"כ בהא דאמר או חטאו ז' אע"פ שאינו רובו של קהל אי דוק' קאמר שאינו רובו אבל מחצה בעי כמו בשבטים או דלמא אפי' הוי מיעוט הקהל חייבין ומצאתי בירושלמי מפורש דתרווייהו דוק' רוב קהל ומחצית שבטים. או רוב שבטים ומחצית קהל זו היא שיטת רש"י ז"ל ומאי דקשיא ליה לשיטתו הא דאמרי' לקמן בשלמ' לר"י משכחת לה שנים עשר פרים כגון שחטאו י"ב שבטים אוז ' שבטים ואינך ע"י גרירה ולמה ליה ז' שבטים אפי' אחר שבט אח' נגררין אליב' דר"י ועוד קשה ר"י מאי עביד ליה בקרא דכל העם בשגגה כיון דאליביה לא בעינן רובא דכל ישראל וברוב שבט אח' סגי ועוד קשה קצת הא דאמר רב אסי לעיל ובהורא' הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל ולשיטת רש"י ז"ל ע"כ כר"מ אתיא ואנן קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר' יהוד'. ונראה דמטעם זה לקח לו הרמב"ם ז"ל דרך אחרת בסוגיין שכ' בפי' המשניות ובחבורו דהא דאמר ר' יהודה דכל ישראל נגררין אחר שבט אח' היינו אם השבט הוא רוב ישראל דוק' ולפ"ז פלוגתייהו במתני' הכי הוא דר"מ בעי דוקא רוב ישראל ורוב שבטים והכי דווקא הוא דאיקרי קהל ור"י ס"ל דשבט אח' נמי איקרי קהל היכא דהוא רוב ישראל אבל שבט אח' בלא רוב ישראל אפי' לר"י אין הצבור נגררין אחריהן ולא עוד אלא נראה דאף הן עצמן אין מביאין כיון דהוי מיעוט' וכן נראה מדבריו ז"ל בחיבורו דפסק כר"י ולא כתב לחייב אלא ברוב שבטים אפי' מיעוט ישראל או רוב ישראל ואפי' שבט אחד אבל שבט אחד והוא מיעוט ישראל משמע דפטור לגמרי אלא דלפ"ז הא דשבט אחד חייב לר"י בהוראת בית דינו ע"כ ג"כ דוקא אי הוי רוב ישראל. דאל"כ יקשה השתא ע"י הוראת ב"ד חייבין אפי' הוי מיעוטא כ"ש ע"י הוראת ב"ד הגדול אלא ודאי גם בזה בעינן שיהיה רוב ישראל וא"כ איך יפרש הא דתניא אליבא דר"י חטאו ב' מביאין ב' פרים ואמאי כיון דע"כ ליכא בחד שבט רוב ישראל א"כ אמאי הן חייבין דלא מסתבר לומר שיצטרפו שני שבטי' לרוב ע"פ הוראת בית דינם ולפי הנ"ל הא דפשטינן לקמן לר"ש דשבט אח' מייתי היינו נמי דוקא אם הוא רוב ישראל וכן משמע קצת בלשונו ז"ל בפי' המשניות שכתב שם ויראה שאף ע"פ שלא בא בזה מקרא שכשיהיה השבט ההוא רוב קהל שעשו בהוראת ב"ד הגדול שב"ד לבדם מביאין פר והיינו לר"ש אלא שאין מדוקדק לשון ב"ד הגדול לבדם הא אותו השבט נמי חייב ויש לי עוד לדקדק בלשונו ז"ל שם בפי' המשנה אלא שלא רציתי להאריך:

ויש להביא ראיה עוד לשיטת הרמב"ם ז"ל מהא דאמרי' לעיל דף ג'. ואיבע"ת אימא בשבט שעשה בהוראת בית דינו קמיפלגי ומאן חכמים ר"י דקשה לכאורה הא דתני ר"מ פוטר:

ומאי אריא בהוראת בית דינו אפי' בהוראת ב"ד הגדול נמי פליג ר"מ כיון דליכ' אלא שבט אחד אבל לפי הנ"ל דמיירי שאותו השבט הוי רוב ישראל יש לומר דהא דר"מ פוטר הוא דוקא בהוראת בית דינו אבל לא בהוראת ב"ד הגדול והיינו ר"מ אליבא דרשב"א ולאו דוקא ששה שבטים קאמר אלא אפי' שבט אחד וכדמשמע מלישנא דש"ס דילן דמעיני משמע מיעוט' ובתר הכי מוקי התם בחטאו ששה שבטים ומאן חכמים רשב"א וה"ה דהוי מצי למימר מאן חכמים ר"י:

ולפי שיטה זו ניחא נמי תמיהת התוס' בהא דמוקי לקמן בריית' דמה הן מביאין בחטאו ששה כו' ואמאי לא יביאו ששה פרים לששה שבטים כיון דס"ל לר"ש דשבט אח' מייתי ולפי הנ"ל ניחא דע"כ לא קאמר ר"ש דשבט אחד מייתי אלא אי הוי רובו של קהל ומש"ה ששה שבטים והן רובו של קהל נמי אין מביאין אלא פר אח' וע"י בכ"מ ובלח"מ ז"ל שלא ביארו כל הצורך בזה:

וראיתי בת"כ דגרסינן התם בדברי ר"י חטאו שנים מביאין ב' פרים חטאו ג' מביאין ג' ושאר כל השבטים שלא חטאו מביאין ע"י פר:

ולפ"ז א"א לפרש דמיירי בהוראת ב"ד של השבט וא"כ הדק"ל מנינא למה לי הא אפי' בשבט א' כל השבטי' מביאין ואי לאו דמיסתפינא הייתי אומר דשבטים שלא חטאו אין מביאין למנין השבטים אלא כולן מביאין פר אח' דדוקא אותן השבטים שחטאו כ"א מיקרי קהל וכל שבט בפ"ע מביא פר. אבל אותן שלא חטאו אין מביאין כולן אלא פר אח' והכי משמע לישנא דמתני' ובריית' אלא דלקמן לא משמע כן בהא דאמרי' באנשי הגולה שחטאו ז' שבטים ואינך ע"י גרירא אלמא דגם אותן שלא חטאו מביאין לכל שבט ושבט:

וראיתי בתוס' מנחות פרק התכלת דף מ"ה בד"ה בז' שבטים כו' שכתבו והא דלא כר"י דבעי פר לכל שבט ושבט. ונראה דאפי' לר"י ניחא דמיירי במיעוט שבט עכ"ל ודבריהם ז"ל תמוהין אצלי דמיעוט שבט כמאן דליתא הוא ובהדיא תנן במתני' ז' שבטים שחטאו או רובן ולכ"ע בעינן רוב שבט אלא דבאמת קשיא טובא כמאן אתיא מימרא דר' יוחנן שם במנחות אי כר"מ ב"ד מביאין פר אחד לבד. ואי כר"ש הא איכא ח' פרים דפר לב"ד והתם איתא שבעה ועוד לשיטת רש"י ז"ל בכה"ג דשבעה שבטים ולא הוי רובא של קהל גם לר"ש אין מביאין אלא פר אחד. ולא מצאתי דרך ליישב זאת אם לא ע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל דאין גרירא לר"י בשבט אח' אלא אם הוא רובו של קהל. ונאמר אליביה דשבט עצמו חייב אפי' אם הוא מיעוט הקהל ודלא כמו שכ' לעיל וא"כ תו לא איצטריך לן לאוקמי בחטאו ששה כו' אלא מיירי בשבט אחד והוא מיעוט הקהל ות"ק ר"י הוא דאין מביא אלא פר אח' ור"ש אמר ב' פרים אבל היכא דהוי ז' שבטים ואפי' מיעוט הקהל מודה ר"ש דכל שבט ושבט מביא ואתיא הא דמנחות כר"ש או שנאמר דהא דכתיב וספרתם שבעה לאו ז' פרים קאמר אלא אשבעה שבטים קאי ועי' פירושו ז"ל שם אבל דברי התוס' ז"ל לא זכיתי להבין. ובירושלמי ראיתי דאמרי' התם מאן תנא רוב דתני ר"מ אומר הוא מחצית כל השבטים הוא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב ר"י אומר חצי כל שבט ושבט ובלבד רובי שבטים שלמים. ומשמע קצת מזה דלר"י לא בעינן רוב כל שבט ושבט אלא חצי כל שבט רק שיהיה ז' שבטים מ"מ במיעוט שבט ליכא למ"ד והדברים עתיקים. שוב ראיתי במ''ג סי' רי"ח שהעיר בזה ע"ש מש"כ:

יש לדקדק למאי דפסק הרמב"ם ז"ל הכא כר' יהודה דשבט והנה אחד איקרי קהל. א"כ אמאי לא פסק כוותיה נמי לענין פסח הבא בטומאה דאמר ר"י התם דאפי' בשביל שבט אח' עושין כולן בטומאה וכן אית' בירושלמי כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין לענין פסח וי"ל דלסוגית הש"ס דילן לא שייכין להדדי דהא אמרי' הכא דהיינו טעמ' דר"י דכתיב הקהל יתירא לחייב על כל קהל וקהל. אבל אי לאו קרא יתירא לא הוי מחייבינן על כל קהל וקהל וא"כ התם גבי פסח מנ"ל ועוד דלשיטת הרמב"ם ז"ל לא מחייבין הכא על כל קהל וקהל אלא אם הוא רוב ישראל או רוב שבטים אבל שבט אחד והוא מיעוט הקהל פטורין לגמרי וא"כ אמאי קאמר ר"י גבי פסח דבשביל שבט אח' עושין הכל בטומאה אלא ש"מ דלא דמיין אהדדי והכא בקראי פליגי דמסברא בעלמ' לא הוי מחייבינן על כל קהל וקהל אי לאו דכתב רחמנא הקהל יתירא לר"י ור"ש. ור"מ נמי מודה דשבט אחד איקרי קהל אלא דלא דריש קרא דהקהל לחייב על כל קהל וקהל והתם לענין פסח בסברא פליגי במאי דכתב רחמנא איש כי יהיה טמא איש נדחה ואין צבור נדחין. ת"ק ס"ל אע"פ דשבט אחד איקרי קהל מ"מ לא מסתבר שידחה את הטומאה אלא ברוב ישראל ור"י ס"ל דשבט אחד נמי לאו בכלל איש הוא ודוחה את הטומאה ולפ"ז א"ש דגבי פסח קיי"ל כת"ק וכדסבירי להו לכל אמוראי שם בפסחים והכא פסקינן כר' יהודה דדריש הקהל לחייב על כל קהל וקהל ודו"ק היטב:

ויש להסתפק לענין פסח אי רוב שבטים טמאים ולא הוי רוב ישראל מה דינו. אי נימא כי היכי דלענין הוראה רוב שבטים הוי כרוב ישראל או דילמא התם בעינן דוקא רוב צבור ומסתברא דהתם בתר רוב ישראל אזלינן וכדמשמע כולי סוגיא דפסחים שם.