קרן אורה הוריות רז

דבשלמא בגוי כולו לא קשיא דצריך למכתב כולו לאשמעי' דאיצטריך רוב צבור ורובו ככולו אבל הכא כל למה לי דהא בלא"ה ידעינן דצריך שיהיה רוב בהוראה ומשני דה"ק אי איכא כולו כו' היינו דצריך שישבו כולם בשעת הוראה אבל אינו צריך שיורו כולם ולפ"ז צריך לדקדק מנ"ל דאי אמר אחד מהן טועין אתם דלאו הוראה היא ואמאי לא נימא רובו ככולו כמו בכל הוראות כיון דכל עדת דרשינן לענין שיהיו כל הסנהדרין יושבין ולא יחסר אחד מהן אבל היכא דישבו כולם ליזיל בתר רובא ומש"כ הפני משה דהיינו טעמא דצריך שיהיו כולם משום שמא יאמר אחד מהם טועים אתם וש"מ דאם אמר אחד טועים אתם לאו הוראה היא לא נהירא לי דמידי דהוי אכל מילי דבעינן דוקא סנהדרי גדולה ולא שיחסר אחד מהן ואפ"ה כי ישבו כולם אזלינן בתר רובא וראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דילפינן להא מלתא דאם אמר אחד טועים אתם לאו הוראה היא מקרא דאם כל עדת ישראל ישנו שיהיו כולם בשגגה וכן מבואר בת"כ דאם אמר אחד איני יודע או שאמר טועים אתם לא הוי הוראה משום דכתיב כל עדת ישראל ישגו ולפ"ז לא תיתותב ר' יונתן אלא במאי דבעי שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל דבעי שיורו כולם אבל בהא מודים ליה דאם אמר אחד טועים אתם שפיר ילפינן מכל עדת וא"כ קשה לפ"ז מאי מותבינן עליה מקרא דהגוי כולו דרובו ככולו הא לדידן נמי תיקשי דהתם הוי רובו ככולו והכא לא הוי רובו ככולו דאם אמר אחד טועים אתם לא הוי הוראה מקרא דכל עדת וע"כ צריך לחלק דהתם כולו לאו מיותר הוא וכמ"ש מהרש"א ז"ל ג"כ והכא כל מיותר וא"כ לר"י נמי לא תיקשי ונראה לומר דר"י לא איתותב אלא בהא דאמר אפי' מאה והיינו מסברא בעלמא הואיל והקפידה תורה על כל העדה נגד הכלל דקי"ל בכל התורה רובו ככולו וא"כ ה"ה במאה שישבו צריך שיורו כולם ע"ז איתותב דהא התם נמי כתיב הגוי כולו ואפ"ה רובו ככולו וה"נ לית לן לאפוקי מכללא ונהי דמנין של סנהדרין צריך שיהיו כולם בשגגה מדכתיב כל אבל אם ישבו יותר ממנין סנהדרין בזה אמרינן רובו ככולו ואין האחד מעכב. והיינו הך דמסיק הש"ס דיתורא דכל לא אתי אלא למנין סנהדרין שיהיה בשלימות בשגגה אלא דלפ"ז בהא דאמר ר"י דשתיקה לאו הוראה היא לא איתותב ומדברי הרמב"ם ז"ל לא נראה כן שכתב דשתיקה דאחד מהן חשיבא הוראה ויש לומר עוד דהא בהא תליא דלר"י דבעי שתפשוט ההוראה מכולן בפירוש להתיר ע"כ אפי' מאה שישבו כולן צריכין שיורו' דאל"ה אכתי לא נגמר ההוראה כיון שיש מהן שותקין אבל לדידן דלא בעינן שתפשוט הוראה מכולן ואפי' יש מהן שותקין נמי מהני תו לא איכפת לן באלו שהן יותר ממנין הסנהדרין וכיון שיש שבעים ואחד בשגגה הוי הוראה אפי' אם הנוסף על המנין אמר טועים אתם וכן משמע קצת מהא דלא תנן לקמן במתניתין דאמר להם טועים אתם תלמיד שהגיע להוראה משום דלא איכפת לן ביה כיון דלאו ממנין סנהדרין הוא וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב להאי דינא דמאה שישבו לענין אם אמרו להם טועין אתם וכן משמע לקמן במתניתין דתני לה דומיא דהיה אחד מהן גר או ממזר דמסתבר דזה אינו מבטל ההוראה אלא אם הוא במנין הסנהדרין אבל אם הוא נוסף על המנין ודאי נראה דאינו מבטל ההוראה כיון דאיכא עדה שלימה זולתו. אלא דהא דתני התם או שלא היה מופלא ב"ד עמהם ע"כ מיירי דהמנין שלם זולתו וכמו שכתב רש"י ז"ל שם במתניתין ובאמת גם בזה צ"ע מהא דאית' במכילתין פלוגתא דרבי ורבנן בהא דתני התם הורו ב"ד ואחד מהם אינו שם פטורין רבי אומר אומר אני עד שיהא מופלא שבהן משמע מזה דפלוגתייהו בחסר אחד מן המנין דאל"ה מ"ט דת"ק דאמר אם לא היה אחד מהן פטורין כיון דאיכא אחר במקומו ורבי מיקל דאפילו חסר אחד הוי הוראה אם לא כשאין שם מופלא ב"ד וכן הוא דעת התוס' לקמן במתניתין אבל מ"מ לא נראה לומר כן כפי גירסת הש"ס בסוגיין אי איכא כולן כו' וכמו שכתב המגיה שם בתוס' וכן משמע מגופא דמתניתין מדגר או ממזר מבטל הוראה ואי נימא דחסר אחד מהם אינו מבטל הוראה א"כ יהיה הגר כאלו אינו אלא ש"מ דצריך שיהיה המנין בשלימות וכן מוכח מדברי הירושלמי דמוקי למתניתין דלקמן דתנן שלא היה מופלא לב"ד כרבי דלת"ק אפילו חסר אחד מהן שאינו מופלא לאו הוראה היא ואי נימא דלת"ק לא מבטל אלא בחסר אחד מן המנין אם כן הוי מצי לאוקמי מתניתין אפילו כת"ק וכגון דאינו חסר מן המנין אלא ש"מ דלת"ק נמי מבטל בכל גוונא אלא דעדיין לא הבנתי טעמו של דבר לפ"ז:

ולענין גר או ממזר מצאתי בזה מחלוקת בירושלמי לקמן במתניתין בהלכה ד' רבי חנינא ורבי מינא חד אמר בתוך שבעים וחרנא אמר חוץ לשבעים מאן דאמר חוץ לשבעים ניחא ומאן דאמר בתוך שבעים אבל חוץ לשבעים לא פי' אינו מבטל ההוראה ומפרש טעמא כיון שאינו ראוי להוראה נעשה כאבן ואינו נחשב למנין כלל והא דמשמע דדוקא מי שאינו ראוי להוראה הוא דלא מבטל אם הוא חוץ לשבעים משום דהרי הוא כאבן אבל מי שהוא ראוי להוראה שפיר נחשב במנין לבטל ההוראה אפילו אם הוא חוץ לשבעים ושמעינן מינה דלא כמש"כ לענין אם אמר להם טועין אתם דבעינן נמי שיהיה דוקא תוך שבעים אבל אין מזה ראיה דהירושלמי לטעמיה דמייתי להך מימרא דר"י והתם מתנו לה בשם רבי תנחום לענין טועין אתם כדאיתא התם בהלכה ב' רבי אמי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהם והוא כמו אמר מר דרבי אמי אמר בריש מכילתין דתלמיד שהגיע להוראה כגון שמעון בן עזאי שנחלק עליהם והוא חייב והצבור פטורין ע''ז פריך במה אנן קיימין אם בשסילקן תבטל הורייתן אם בשסילקו אותו תבטל הורייתו וגם הוא יפטר אלא כינן קיימין כשזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו הורייתן אצלו אינה הוריה שלא סלקו אותו והוא עומד בתשובתו ולהכי חייב אצל אחרים הורייתן הוריה שלא סילקן והם עומדין בתשובתן ופריך לית הדא פליג' על ר' מנא בר' תנחום דאמר נכנסו מאה עד שיורו כולם ואם כן אפילו לא סילקן לאו הוראה היא כיון שהוא חולק עליהם ואין כאן הוראת כולם ואמאי אחרים פטורים ולא ניחא ליה בשינויא דש"ס דילן כגון שהרכין כו' כיון דלשיטתו לא מיירי בשותק אלא בעומד בתשובתו ואומר להם טועין אתם ומשני בשלא נכנס פי' שלא נכנס לישב עמהם אלמא דאפילו בטועים אתם ס"ל נמי דכל הנכנס מצטרף לבטל ופריך עוד אי בשלא נכנס מעכב וקושיא זו לא הבנתי דהא תלמיד שלא נכנס ודאי אינו מעכב וצ"ל דהקושיא קאי על הא דתני ברישא וידע אחד מהן שטעה דע"כ צריך לפרש נמי בשלא נכנס ואם כן מעכב כדברי ת"ק בתוספתא ומשני פתר לה כרבי דאמר אין לך מעכב אלא מופלא שבב"ד בלחוד ולפ"ז מחולקין המה ש"ס דילן עם שיטת הירושלמי לפי שיטת הש"ס דילן מוקמינן רישא דמתניתין בשותקין ומש"ה הוי אצל אחרים הוראה ומתניתין דלקמן מיירי באומר להם טועין אתם ולא הוי הוראה כלל ולשיטת הירושלמי מתניתין דריש מכילתין נמי מיירי באומר להם טועין אתם ואפ"ה אצל אחרים הוראה דמיירי בשלא נכנס עמהם ומתניתין דלקמן מיירי בשנכנס דלאו הוראה היא כלל וזה ברור ולא הבנתי דברי הפני משה ז"ל שפי' להא דר' אמי אמתניתין דלקמן ומש"ה דחיק לפרש דמתני' דלקמן לצדדים קתני כמו שהאריך שם ודבריו תמוהין למעיין. ואין צורך לכ"ז כי הדברים ברורים כמ"ש דכל שיטת הירושלמי ארישא דמתניתין קאי ודו"ק. שם הא אחר פטור כו' מכאן שמעינן דלענין יחיד שעשה בעינן גם כן כל אלו התנאים דבעינן לענין חיוב הפר לב"ד או לצבור וצריך לעיין מנ"ל הא כיון דברשות עשה דהא בכל התורה אזלינן בתר רובא כדכתיב אחרי רבים להטות וא"כ אפי' כי אמר אחד טועין אתם למה לא יפטר היחיד כיון דברשות עשה. וכן הבאתי לעיל דברי הירושלמי דר' יוחנן מפרש לברייתא דכל הוריי' שאין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה היינו בהורו לעקור כל הגוף אלמא דלענין הוראת יחיד לפוטרו גם כן בעינן כל דיני הוראה כמו לענין חיוב ב"ד או צבור ולא עמדתי כעת על טעמו של דבר בבירור והתוס' בריש מכילתין בד"ה הורוה ב"ד להנשא כתבו דלפטור את היחיד לא בעינן דוקא סנהדרי גדולה אלא כל ב"ד שהורו לה להנשא הרי היא פטורה וקשיא לי טובא מ"ש האי תנאה דלא בעינן לענין יחיד ושארי תנאים בעינן והיה נראה לי דלהכי פטורה היא התם בהוראת כל ב"ד כיון דכבר נתפשטה הוראה זו בכל ישראל הרי היא חשיבא כהוראת ב"ד הגדול ולפ"ז מצינן לאשכוחי הא דמיבעי לן לעיל בהוראת ב' בתי דינין אפילו בלא מת הב"ד הראשון כגון בכה"ג דב"ד הגדול הורו למחצית הצבור דחלב מותר ועשו ע"פ וחזרו והורו ב"ד אחר לאשה להנשא ואחר כך חזרו בהן הב"ד הראשון וגם נודע שבעלה קיים ונמצא שרוב צבור עשו ע"פ הוראת ב' בתי דינין מהו שיצטרפו ודבר פשוט הוא דלענין זה הכל מצטרפין לרוב צבור אנשים ונשים. שם אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דר"ש הואיל וברשות עשה. א"ד כו' אומר היה ר"ש על הוראה שיצאה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור נראה לפרש דהני תרי לישני דרב פליגי אליבא דר"ש ללישנא קמא טעמיה דר"ש הואיל וברשות ב"ד עשה והוי כיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ולאידך לישנא ס"ל לר"ש דיחיד שעשה כו' חייב והכא פטור משום שיצאה ההוראה ברוב צבור ולא היה צריך לשאול כלל וכל יחיד העושה אחר שיצתה ברוב צבור פטור והיינו שלא נתנה הוראה כו' לאפוקי היכא דכבר נתפשטה ברוב צבור תו אין צריך להוראה ופטור הוא ובכלל ציבור יחשב וכמו שהם פטורים כן גם היחיד פטור. ולפי האי לישנא סברת ר"מ ור"ש הפוכים ר"מ פוטר יחיד שעשה כו' ור"ש מחייב ובעושה אחר חזרת ב"ד ר"מ מחייב ור"ש פוטר ולפ"ז