קרן אורה הוריות רו

ועל קושיא קמייתא בהא דפסק במיעוט בחלב ומיעוט בעבודת כוכבים דמצטרפי נראה לי קצת סיוע לדבריו ז"ל מהא דאמרינן לקמן במכילתין ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין. ופריך הש"ס כמאן דלא כר"א דאמר אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב ואי נימא דחלב ועבודת כוכבים לא מצטרפי מאי קושיא דלמא מיירי בכה"ג וכן הקשו התוס' שם אלא ש"מ דחלב ועבודת כוכבים נמי מצטרפי נפר' וא"כ אכתי קשה ממ"נ חייבין ולפרש"י שם אין מזה ראיה דאי מיירי בחלב ועבודת כוכבים א"כ למה לי קרא דונודעה החטאת בלאו קרא נמי ידעינן דלא מצי מייתי קרבן מספק כיון דאין קרבנן שוה אבל בחלב ודם דקרבנן שוה איצטריך קרא דלא ניחייבינהו בממ"נ אבל לפי מה שפי' הרמב"ם ז"ל ולא שיורעו החוטאים היינו דקרא אשמועינן דאפי' אם החוטאים מודיעים להם באיזה חטא חטאו אפ"ה פטורים א"כ שפיר הוי מצי לאוקמי בחלב ועבודת כוכבים וקמ"ל קרא דאין ידיעת החוטאי' מועלת אלא ש"מ דחלב ועבודת כוכבים נמי מצטרפי להביא פר ואכתי תיקשי ממ"נ ובירושלמי בפרקין מוקי לה באמת כר"א ובחלב ועבודת כוכבים ולא ידענא מאי מספקא להו להתוס' אם יביאו קרבן עבודת כוכבים וגם דחלב ולפענ"ד פשיטא לי דאין מצטרפין אלא להביא פר לחוד דבזה שניהם שוין והא דקרי להו אין קרבנן שוין היינו דבעבודת כוכבים איכא נמי שעיר או כפרש"י ז"ל דקרבנות היחידים אינן שוין. אבל לענין פר לחוד ודאי מצטרף איסור עבודת כוכבים דחמיר לאיסור חלב דקיל ומדברי התוספת בד"ה והורו שעבודת כוכבים מותר דמספקא להו היכא דעשו מיעוט בתחלה ולבסוף רובא או איפכא נראה דמפרשי להני איבעיות אפי' למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב דאל"ה ליכא נפקא מינה כלל בהאי ספיקא כיון דאיכא רובא והמיעוט ממ"נ פטור ומש"כ בפשיטות אי הוי מתחלה רובא ולבסוף מיעוטא אין המיעוט מצטרף לרוב לדידי מספקא לי בחד איסורא וכמו שכתבתי לעיל דכיון דחזרו והורו דחלב מותר בטלה חזרה הראשונה ובטל גם חיוב הפר שנתחייבו וכי חזרו בהם פעם שני יצטרפו כולם יחד בהבאת פר וכה"ג מיבעי לן בזבחים דף י"ב ביחיד שאכל חלב והפריש קרבן ואח"כ הורו ב"ד דחלב מותר אי נדחית חטאתו והיינו משום דבשעה שהורו דמותר לאו בר קרבן הוא וה"נ ע"י הוראתו להיתר אין צבור בני חיובא בפר הה וע' פרש"י שם בזבחים שפי' דלא מיבעי ליה אלא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דאם אכל השתא לאו בר קרבן הוא וא"כ בצבור ליכא למימר הכי אבל לא הבנתי דברי רש"י ז"ל נהי דר' יוחנן דפתר בדיחוים ס"ל דיחיד שעשה כו' פטור וכמו שכתבתי לעיל מ"מ גם לר' יוחנן בר קרבן הוא בכה"ג שנתחלף לו חלב בשומן כדאמר ר' יוחנן בריש מכילתין דחייב אלא ודאי אע"ג דבר קרבן הוא מ"מ הוי דחוי כיון דהשתא אין להביא קרבן על חלב כיון שהורו שמותר והשתא לאו בר קרבן הוא וע' שם בזבחים בפרש"י ותוס' ז"ל בהא דמחלקינן התם דגברא אידחי קרבן לא אידחי כו' יעו"ש:

והדרינן למלתא קמייתא דהיכא דחזרו והורו שחלב מותר מצטרף המיעוט לרוב וראיתי בזה שיטה עמוקה בירושלמי הלכה ב' ומפני שנצרכה לעניננו אבאר אותה כאן בעז"ה דאית' התם פלוגתא דר"י ור"ל באכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר ר"י אמר נדחית חטאתו ור"ל אמר לא נדחית חטאתו ואיתא התם מאן דמחליף דר"י אמר לא נדחית כי היכא דלא תקשה דברי ר' יוחנן מהדדי בהא דאמר דגוסס זורקין עליו מדם חטאתו אע"ג דאינו ראוי עתה להבאת קרבן דלאו בר מצות הוא ולכאורה אין זה דמיון גמור דגוסס שאני דמחמת אונס הוא דלא חזי תדע דאטו חולה שיש בו סכנה דהותר לו כל האסורין דחוי הוא מהקרבת חטאתו ואשמו אע"ג דיש לחלק דחולה עומד הוא להתרפאות ורוב חולים לחיים לאפוקי גוסס. מ"מ הא לא דמיא להוראת ב"ד והרי הוא כחי לכל דבריו כדאית' בכמה דוכתי ובאמת איכא מ"ד דלא מחליף ולית ליה האי קושיא וקאמר התם כמ"ד לא נדחית חטאתו מי מקבלה ממנו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד פי' וכי צריך הוא להמתין עד שיחזרו בהן ב"ד דקודם חזרת ב"ד לאו שעת הקרבה היא וקאמר אלא כשהיה כהן עבר והקריב וכפר פי' דאם עבר והקריב כפר ומשמע מדברי הירושלמי דלמ"ד לא נדחית חטאתו מקריבין אותה אפי' בשעה שהוא שוטה או בשעת המרתו וכן בשעת הוראת ב"ד כיון דכבר הפרישה ופריך היה שמעון בן עזאי מי מקבלה ממנו וע' מה שפי' הפ"מ ול"נ דה"פ היה שמעון בן עזאי בתמיה וכי שמעון בן עזאי היה הכהן שהעמיד על דעתו להקריב נגד הורית ב"ד אלא מי מקבלה ממנו ימתין עד שיחזרו ב"ד ובעי התם תולדות הוריה כהוריה כו" היך עבידא אכלו צבור חלבים והפרישו קרבנותיהם פי' ואח"כ הורו ב"ד דחלב מותר ופטרום מקרבנותיהם וכמאן דאמר נדחית חטאתו והרי זו תולדות הוריה דמחמת הוראתן נדחו הקרבנות אין תאמר כו' ומסיק כיני פשיטא לך תולדות הורית כהוריה וחייבין ב"ד אח"כ להביא פר והוא דין מחודש דלפי סוגית הש"ס דידן אין ב"ד חייבין עד שיורו לעשות והכא לא הורו לעשות ואמר עוד שם הורי' בהורי' מהו שיצטרפו היך עבידא הורו ב"ד חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ושל מכסה אסור חזרו והחליפו ואכלו רוב בראשונה ורוב בשני' אין תימר מצטרפין חייבין אחת ואין תימר כו' שתי הוריות בעבירה אחת מהו שיצטרפו:

היך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב על דעתיה דר"מ חייבין אחת על דעתיה דר"ש חייבין שתים והוא מאמר סתום ופי' הפני משה דחוק מאד כי מה ענין זה למחלוקת ר"מ ור"ש וגם מש"כ דאכלו רוב היינו שאכלו שחוטי חוץ הוא תמוה ואין זו הוראה כיון דאין בזה כרת ע"כ נראה לי לחלף הנוסחאות וה"ק שתי הוריות בעבירה אחת היינו דמעבירה אחת נולדו שתי הוראות כגון אכלו רוב והפרישו קרבנותיהם והורו ב"ד שחלב מותר ושחטו הקרבנות בחוץ והוי שתי הוראות דחלב מותר וממילא אין איסור לשוחטן בחוץ והכל עבירה אחת מהו שיצטרפו ומסיק אין תימר מצטרפין חייב אחת ואין תימר אין מצטרפין חייב שתים הוריה בהורי' מהו שיצטרפו היך עבידא שהורו תחלה בחלב של ימין והחליפו והורו היתר בשל שמאל ואכלו רוב בראשונה ורוב בשני' ע"ד דר"מ דלא אזיל בתר ידיעה מצטרפין ואין חייבין אלא אחת ע"ד דר"ש דאזיל בתר ידיעה הידיעה מחלקת וחייבין שתים אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשניה ע"ד דר"מ דאין ידיעה מחלקת חייבין. ע"ד דר"ש דידיעה מחלקת פטורים כיון דאין מצטרפין ליכא רובא וזה ברור לפענ"ד ומדלא קמיבעי ליה בחד מין חלב גופא וכהא דמיבעי' ליה בש"ס דילן נרא' סייעת' למש"כ לעיל דכי חזרו והורו להתירא בטלה חזרתן הראשונה ולכ"ע חד הוראה היא ואפי' ר"ש מודה בה. ולגמרי בתרי איסורי נמי לא מיבעי ליה משום דפשיט' ליה דאין מצטרפין ודו"ק היטב. תוס' בד"ה אלא כי תיבעי לך כו' צ"ע אי הוי מצי למיבעי נמי למ"ד ב"ד מייתי אם מתו מיעוט צבור הראשונים ולא נודע כ"א אל אלו החיים כו' דבריהם ז"ל אינן מובנין דלר"ש הא אמרינן לעיל דפטורים במרובין ונתמעטו כי נודע להם לאחר שנתמעטו ובין הב"ד ובין צבור פטורים דהא לר"ש הב"ד והצבור מביאין ולרבנן פשיטא לן דאפילו נתמעטו חייבין וצ"ל דהיינו דוקא היכא דבשעת החטא היו כולם קיימין אבל הכא דמתו הראשונים קודם שחטאו השניים אם כן למ"ד צבור מייתי פשיטא דפטורין כיון דלא היו רוב צבור בשעת החטא בבת אחת אבל למ"ד ב"ד מייתי מספקא להו כיון דמ"מ על פיהם עשו רוב צבור שלא כדת ולי נראה דגם זה פשיטא דב"ד נמי פטורים דאל"כ לר"ש במרובין ונתמעטו אמאי הב"ד פטורין אפילו כי נודע להם בשעה שנתמעטו הא כבר עשו רובן על פיהם שלא כדת אלא ודאי בעינן שיהיה רוב צבור או בשעת החטא לרבנן או בשעת ידיעה לר"ש בין למ"ד ב"ד מייתי בין למ"ד צבור מייתי וק"ל:

ע"ב גמ' אמר ר"י נכנסו מאה עד שיורו כולן ומסיק טעמיה מדכתיב כל עדת דמיותר הוא דבלא"ה קיי"ל בכל התורה דלא הוי הוראה אלא ע"פ רובן של סנהדרין ומדכתב רחמנא כל ש"מ דבעינן שיורו כולן ולא אזלינן הכא בתר רובא והואיל וכך אפילו מאה שנכנסו אין חייבין עד שיורו כולן ומשמע מסוגיין דלר"י בעינן שיורו כולן להתיר בפירוש או ע"י הרכנת הראש אבל אם שתק אחד מהם לאו הוראה היא והיינו כפשטיה דקרא דצריך שישגו כולם אבל אם אחד שותק ולא הודה לדעתם לא הוי כל העדה בשגגה ופריך ממתניתין דריש מכילתין וממתניתין דלקמן דמשמע דסגי שיורו רובן והמיעוט אפילו בשתיקה ומשני דהתם איירי שהרכין בראשו ויש לדקדק אכתי תיקשי במתניתין דלקמן מאי דתנן דוקא באמר להם טועים אתם והא אפילו בשתיקה לחוד נמי לאו הוראה היא ואפ"ל דלקמן הכי פירושא דהיכא דאמר להם טועים אתם אפילו הרכין בראשו אחר כך לאו הוראה היא אבל היכא דלא אמר להם טועים אתם אם הרכין בראשו בשעת הוראה הוי הוראה אבל אי שתיק לא הוי הוראה משום דבעינן בשעת הוראה להיתר שישגו כולם וכ"ת מנ"ל דרבי יונתן הכי ס"ל דלמא ר"י נמי לא אתי למעוטי אלא דלא יאמר אחד טועים אתם וכדתנן במתניתין דלקמן וכ"ת מאי קמ"ל ר"י מתניתין היא הא קמ"ל דאפי' מאה שישבו להורות ואחד אומר להם טועים אתם לאו הוראה היא וממתני' לא שמעינן אלא אם זה שאומר להם טועים אתם הוא ממספר הע"א וקמ"ל ר"י דאפי' איכא ע"א המתירין וא' שישב עמהם אמר להם טועים אתם לאו הוראה היא וי"ל דלישנא דר"י אין חייבין עד שיורו כולם משמע דאליביה צריכין כולן להורות להתיר בפירוש אבל אם שתק אחד מהם לאו הוראה היא והיינו משום דמפרש כל עדת ישראל ישגו על שעת הוראה להיתר ומסיק הש"ס להא דר' יונתן בתיובתא מברייתא דהגוי כולו אע"ג דכתיב הגוי כולו מ"מ הוי רובו ככולו ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא