קרן אורה הוריות רה

כשבה או שעירה כצ"ל והוא כשיטתו בשמעתין דס"ל יחיד שעשה חייב אלא דבשמעתין מוקי למתני' כר' יהודה ובירושלמי מפרש למתני' נמי כחכמים ור' יוחנן אמר אפי' כל יחיד ויחיד נמי פטור כצ"ל ולטעמיה אזיל דס"ל נמי בשמעתין דיחיד שעשה כו' פטור. ופריך וקשיא על דעתיה דשמואל לא נמצא כל יחיד מתכפר לו בשני חטאות כיון דבשעה שעשה עדיין יחיד היה ונתחייב בכשבה או שעירה אח"כ כשנשנם רוב צבור צריכין להביא פר ונמצא היחיד מביא ב' חטאות ומשני היחיד תלוי ועומד אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא ומייתי הש"ס התם ברייתא דתני בה כל הוריות שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה וכל הוראה שאין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה. שמואל פתר לה ברוב ומיעו' אכלו רוב דב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה כו' כצ"ל אבל אכלו מיעוט דאין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה דיחיד שעשה כו' חייב ור' יוחנן פתר מתני' בהוראת ב"ד הורייה שאין ב"ד מביאין פר כגון הורו לעקור כל הגוף היחיד מביא כשבה כצ"ל אבל הוריי' שב"ד מביאין פר כגון הורו לבטל מקצת אין היחיד מביא כשבה בכל גוונא אפי' לא עשו אלא מיעוט ומייתי תו התם ברייתא דועדיין אני אומר שמואל פתר מתניתא עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב"ד מביאין פר אבל רוב הקהל פטורין שב"ד מביאין פר ת"ל עם הארץ אפי' רובו ר' יוחנן פתר מתניתא מיעוט הקהל שעשו בלא הוריי' חייבין שכן בהורייה אין ב"ד מביאין שמואל אמר אפי' (בירושלמי איתא אבל) הן מביאין כשבה וכדדייקינן בש"ס דילן. ור' יוחנן לא הן מביאין כשבה כרב פפא ומסיק על דעתיה דשמואל יליף חיוב מחיוב וניחא פי' דיליף מיעוט בשגגת מעשה ממיעוט בהוריית ב"ד. וכי היכי דמיעוט חייבין בהוריית ב"ד ה"נ חייבין בשגגת מעשה על דעתיה דר' יוחנן דיליף חיוב מפטור פי' דיליף מיעוט בשגגת מעשה דחייבין מפטור דב"ד הגדול פטורין גם במיעוט בהורי' וקאמר עוד מתניתא פליגא על שמואל או הודע אליו חטאתו יצא המומר. וה"נ אימעוט יחיד שעשה בהורייה דלאו שב מידיעתו הוא מתניתא פליגא על שמואל נפש כי תחטא בעשותה הרי אלו מיעוטין התולה בב"ד פטור הדא פליגא על שמואל ולית לה קיום פי' דאין לזה ישוב וכתבתי כל דברי הירושלמי בזה כי ראיתי בספר פני משה שפירש בזה בדרך אחר ול"נ כמ"ש:

דף ג אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י שנאמר ויעש שלמה את החג כו' קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת כו' למה לי ש"מ הני הוא דאיקרי קהל כו' ובירושלמי אית' אמר ריב"ל לראיה הולכין מלבוא חמת עד נחל מצרים ונראה פירושו דחיוב לעלות לראיה אינו אלא ביושבי א"י דקרא דשלמה נאמר בראיה היינו בחג וש"מ דאין מחוייבין בראיה אלא מלבוא חמת עד נחל מצרים ואם נאמר דש"ס דילן נמי ס"ל הכי א"כ קשה קצת מנ"ל למילף מהאי קרא לענין הוראה דהא איצטריך מלבוא חמת כו' לראיה גופא וי"ל דאכתי קהל גדול יתירא הוא דליכתוב וכל ישראל עמו מלבוא חמת עד נחל מצרים קהל גדול למה לי אלא למילף דכל היכא דכתיב קהל בתורה לא מיקרי קהל אלא היושבים בא"י וא"כ גבי פסח נמי דכתיב ושחטו אותו כל קהל ישראל היינו קהל היושבים בא"י וע' תוס' ריש פסחים ד"ה מאליה מי קספו לך שכתבו דהדר בח"ל פטור מפסח וראיה ותמה ע"ז המשנה למלך ז"ל ומכאן קצת סיוע לדבריהם ז"ל ויש לדקדק עוד מדאיצטריך לריב"ל למילף דהדר בח"ל פטור מן הראיה מקרא דלבוא חמת כו' ש"מ דלא ס"ל להא דרבי אמי דאמר כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל מלא יחמוד איש את ארצך דאי ס"ל כר' אמי א"כ תיפוק ליה מלא יחמוד איש את ארצך נמי ליושבי ח"ל דהא לא קרינן בהו לא יחמוד איש את ארצך דח"ל לאו ארצך ואפילו יש לו קרקע בא"י כיון דאינו דר בה לא שייך בה לא יחמוד כו' בעלותך לראות כיון דבלא"ה אינו דר בה ועפ"ז יש ליישב קצת מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל להא דר' אמי אלא דגם זה לא מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל דיושבי ח"ל פטורים מן הראיה (אה"כ. עיין בספר קהלת יעקב להגאון המנוח מהר"י אבד"ק קארלין בחידושיו לפסחים שכתב טעם נכון לדברי הרמב"ם ז"ל בזה וראיה מפורשת מבבלי וירושלמי לדברי התוס' דהדר בח"ל פטור מן הראיה עי''ש) מרובין ונתמעטו פלוגתא דר"ש ורבנן לרבנן דאזלי בתר חטאה חייבין להביא פר לר"ש דאזיל בתר ידיעה והידיעה היתה לאחר שנתמעטו פטורין מועטין ונתרבו מאי דממתני' לא שמענו אלא דאזיל בתר ידיעה לפטורא והיינו במרובין ונתמעטו. אבל במועטין ונתרבו מי אזיל בתר ידיעה לחיובא לחייבם פר או לא וכן פי' התוס' וע"כ צ"ל דסוגיא דאיבעיות אלו אזיל כמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. ולפ"ז א"ש דליכא למיבעי במרובין ונתמעטו אי אזיל ר"ש בתר ידיעה לחיובא היינו בכשבה או שעירה כיון דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ומש"ה במרובין ונתמעטו ליכא לספוקי כלל אבל במועטין ונתרבו איכא לספוקי אי אזיל ר"ש בתר ידיעה לחיובי פר או לא ומסיק דאין כאן פלוגתא דר"ש נמי אזיל בתר חטאה ולכ"ע פטורין וגם מזה מוכח דס"ל להש"ס יחיד שעשה כו' פטור דאל"ה גם במועטין ונתרבו איכא פלוגתא דלרבנן חייבין בכשבה או שעירה ולר"ש פטורין לגמרי דאזיל בתר ידיעה לפטורא ומכאן קצת סעד לשיטת התוס' בשבת דר"ש ס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור אלא דבמועטין ונתרבו י"ל דאפילו לר"ש לא אזלינן בתר ידיעה לפטורא דבשלמא בנשיא שנודע לו לאחר שנתמנה לאו בר הכי הוא להביא כשבה או שעירה ע"כ אזיל בתר ידיעה לפטורא אבל רוב צבור נמי בני אתויי כשבה או שעירה הם כגון בשגגת מעשה א"כ י"ל דבהוראה נמי כיון דאין הב"ד מביאין פר מחוייבין הם להביא כשבה או שעירה עכ"פ וצ"ע. הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט וחזרו ב"ד כו' היה נראה לפרש דע"כ לא מיבעי לן כל הני בעיא אלא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור א"כ המיעוט הראשון לא היה עליהם שום חיוב קרבן להכי כי חזרו ועשו מיעוט שני יכולין שפיר להצטרף לחיובי פר אבל למ"ד יחיד שעשה כו' חייב א"כ כי חזרו ב"ד כבר נתחייבו המיעוט קמא להביא כשבה או שעירה מסתבר לומר דאפי' עשו אח"כ עוד מיעוט מ"מ לא יצטרפו כיון דבשעת חטאה וידיעה מיעוט הוי וכבר נתחייבו בכשבה או שעירה והנה לפי גרסתינו דגרסינן בש"ס מיעוט בחלב שעל הקרב כו' ובאידך בעיא מיעוט בחלב ומיעוט בדם ולא גרסי' וחזרו כו' אפשר לפרש דע"כ לא מיבעי לן אלא היכא דלא נודע לב"ד בינתיים ודווקא בחד איסורא הוא דבעינן חילוק הידיעות אבל בתרי איסורי אפילו בלא חילוק ידיעות שפיר מיבעיא לן אי מצטרפי אבל אם נודע לב"ד בנתים בתרי איסורי אפשר דפשיטא ליה דלא מצטרפי אבל מדברי התוס' ז"ל נראה דגם במיעוט בחלב ומיעוט בדם גריס וחזרו בהן אלא דכתבו דה"ה דקמיבעי ליה נמי אפי' לא ידעו בנתים עכ"פ נראה לי מילתא דמסתבר דלא מיבעי לן אלא למ"ד יחיד שעשה כו' פטור אבל למ"ד חייב כיון דכבר נודע למיעוט קמא שאכלו חלב ונתחייבו חטאת יחיד תו לא מצטרפי:

וכן הא דמיבעיא לן לקמן בהורו ב"ד ועשו מיעוט הקהל ומת אותו ב"ד ועמד ב"ד אחר והורו מהו היינו נמי אם לא נודע לראשונים חטאם. אבל אם כבר נודע לראשונים וחזרו בהן הב"ד הראשון תו לא מצטרפי למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב משום דכבר נתחייבו בחטאת יחיד וע' מש"כ לעיל בדברי הירושלמי בהא דפריך אליבא דשמואל לא נמצא כל יחיד מתכפר בשני חטאות כו' אבל אחר העיון נראה דבבעיא קמייתא דההוראה בחד איסורא היתה אפי' למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב קמיבעיא ליה דנהי דחזרו בהם אבל כי חזרו והורו להתירא בטלה החזרה הראשונה ושוב אין על הראשונים חיוב חטאת ואחר שחזרו בהם פעם שני אז יכולין להצטרף לרובא:

והנה בדברי הרמב"ם ז"ל יש כאן תרי תמיהי חדא מאי דפסק אפי' במיעוט חלב ומיעוט עבודת כוכבים דמצטרפי ובש"ס סלקא בתיקו ועוד מה שפ' בהוראת ב"ד אחר דאין מצטרפין. ומשמע דחייבין בחטאת יחיד וגם זה סליק בתיקו:

ומן הדין אין מביאין לא פר ולא חטאת יחיד וכבר עמדו על דבריו ז"ל הראב"ד וגם נושאי כליו ז"ל ולקושיא השניה יש ליישב קצת ע"פ מ"ש דלא קמיבעי לן אלא למ"ד יחיד שעשה כו' פטור. אבל למ"ד חייב פשיטא דאין מצטרפין וא"כ הרמב"ם ז"ל לשיטתו שפיר כתב דאין מצטרפין וחייבין בחטאת יחיד כיון שפסק יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ועוד דאפי' נאמר דלמ"ד חייב נמי קמיבעי ליה מ"מ אין לפטור מחמת ספק למיעוט קמא כיון דכבר נתחייבו בחטאת יחיד מיד כשנודע לב"ד הראשונים אלא דלפ"ז יש לחלק בין מיעוט קמא למיעוט בתרא וזה לא נראה אבל אם נאמר דלמ"ד חייב לא מיבעי ליה שפיר י"ל כמ"ש אבל אכתי תיקשי אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל היכא דלא נודע לב"ד קמא דספיקא הוי אם לא שנאמר היכא דלא נודע לב"ד קמא ודאי דלא מצטרפי משום דלא נודעה החטאת להם היינו לב"ד הראשון שהורו ולכאורה המיעוט הראשון פטורים לגמרי. דחזרת ב"ד האחר אינו מועיל אלא להוראתן אבל לא להוראת ב"ד הראשון. וכעין שכתבתי לעיל בריש מכילתין גבי הא דאוכל חלב בזמה"ז תדע דאטו אם עשו רוב צבור ע"פ ב"ד ומתו אותו ב"ד ולא נודעה להם החטאת. כי עמדו ב"ד אחר ואמרו להם שטעו הראשונים אטו יביאו הצבור פר וא"כ אמאי לא קמיבעיא ליה להש"ס בכה"ג אלא דלישנא דהש"ס לא משמע כן דמסיק או דלמא ידיעה דההיא ב"ד דהורו בעינן וע' רש"י ז"ל משמע דהא גופא מספקא ליה אי בעינן ידיעה דההוא ב"ד או לא. ועדיין צ"ע: