קרן אורה עירובין צט

ולהכי כיון שהניח הרב עירוב לשמו של העבד הוי כמו ששלחו לשם ונקנה לו המקום הזה וקרינן בי' אל יצא איש ממקומו ועיין לעיל פ' מי שהוציאוהו מש"כ לענין עיר של שני שותפין:

דף פג ע"ב גמרא מכאן אמרו האוכל כמדה זו הרי זה ברי' ומבורך יש מקשי' אמאי אמרו ז"ל בב' סעודו' של עירוב או לעני העובר ממקום למקום דדי בששה ביצים והכא אמרינן דמזון ליום הוא עשירית האיפה ונראה דשאני מן דזה הי' כל מזונם וטעמו בו כל הטעמים ובכל מיני מזון שרגיל האדם לאכול ביום אחד הוא מג' ביצים אבל פת לחוד לא הוי שיעורא אלא ששה ביצים וק"ל:

שמ רש"י ד"ה אנשי חצר כו' שמעינן מינה דמחיצה גמורה אף דנדרסת היא שמה מחיצה ולא אמרינן לקמן בפ' כל גגות דמחיצה נדרסת לאו כלום הוא אלא במחיצה שע"י גוד אסיק ועיין תוס' לעיל גבי שבילי בית גלגל בפ' עושין פסין ועיין ריטב"א ז"ל שדקדק על רש"י ז"ל הא בלא"ה הוי רגל המותרת במקומה ע"ש:

שם גמרא היינו חלון שבין שתי חצירות עפירש"י ז"ל ובירושלמי אמרו היינו בית שבין שתי חצירות דתניא לעיל דשתיהם אסורין בו ע"ש והוא מפורש יותר מחלון שבין שתי חצירות דלא שמעינן אלא מכללא כמו שפירש"י ז"ל וכתב הריטב"א ז"ל דכל הני מילי דמתני' מיירי שהם של שותפות דאי הם של אחד מהם אין השני יכול לאסור עליו דיש דין גזל בשבת ובירושלמי הקשו ולא של תחתנים היא ומשני זאת אומרת חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה כאלו היא שלו:

תוס' בד"ה קס"ד כו' עיין בריטב"א ז"ל שביאר יפה שיטת רש"י ותוס' ז"ל בזה בכל הלכה זו עוד כתב ז"ל דכל הדברים האלו מיירי ברחבים ד' דאל"כ קיי"ל כר' יוחנן דשניהם מותרין במקום שאין בו דע"ד וא"כ בפחות מכאן אמאי שניהם אסורין אבל מש"כ דבפחות מעשרה גם רב מודה דבטיל להכי ולהכי לא משמע כן לעיל בפ' חלון גבי הא דאמר ורב לית לי' דרב דימי ע"ש וצ"ע בירושלמי בזה ודו"ק:

דף פד ע"א תוס' בד"ה ה"נ מסתברא כו'. ומדברי הרמב"ם ז"ל מבואר דרב נמי מודה בזה דבני מרפסת אסרי אפילו במופלגת דאיהו פסק כרב דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ומפרש פסק במופלגת דאף לחצר ועיין בריטב"א שכ' ג"כ די"ל דרב נמי מודה בזה לשיטתו שכ' דמתניתין מיירי דכל הדברים הם בשותפות ע"ש באריכות אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בהא דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר וצ"ע גדול ליישב דבריו ז"ל בהלכות אלו וסוגיית הש"ס ג"כ קשה ליישב לדבריו ז"ל עיין בפ"ג ובפ"ד ותראה פלאות:

שם רש"י בד"ה אמאי כו' ונהי דלשמואל כו' עיין ריטב"א ז"ל ושם מבואר כוונת רש"י ז"ל דלכאורה מאי קושיא דילמא הכא הוי למרפסת בשלשול וזריקת הפלגה ולחצר בזריקה לחוד מש"ה הוי כפתח לחצר לז"כ דשלשול נוח הוא וא"כ הני תרי שוין הם עם זריקת גובה דחצר. וכתב בריטב"א ז"ל דלא הוצרך לזה דבלא"ה אין חילוק בין כח א' לב' כחות כדמוכח גבי הא דפריך בור מא"ל וכמש"כ התוס' בד"ה בור ולא הבנתי דוודאי לרב אין חילוק וכל דלא הוי לאחד בפתח גמור אף דנוח לו מן השני אסרו אהדדי כדאמר גבי לזה בשלשיל ולזה בזריקה כו' דשלשול וודאי נוח הוא מזריקה ואפ"ה כיון דלאו פתח הוא אוסרין זע"ז א"כ לזה בכח א' ולזה בב' כחות אבל דשמואל דאמר דנותנין לזה שבשילשול אלמא דאזלינן בתר נוח אף דלא הוי פתח א"כ הכא ניחא תשמישתי' לחצר משום דליכא גבה אלא זריקה ולבני מרפסת איכא תרתי לז"כ דשוין הם וכן פירש"י ז"ל להדיא לקמן גבי ב' גזוזטראות דאפי' אי קיימי בתוך עשרה הוי לעליונה בנחת ולתחתונה בקשה ומן הדין לא היתה התחתונה אוסרת על העליונה אלא משום דבתוך עשרה כולי' חדא רשותא היא אלא דהריטב"א ז"ל לא ניחא לי' התם בפירש"י ז"ל ופי' דאביי מוקי לה במופלגת ואפ"ה אסרי אהדדי והיינו משום דבתוך עשרה קיימי עכ"פ זה וודאי ברור דאין להביא ראיה מרב לשמואל והנה לפירש"י ז"ל י"ל דלרב הוי דווקא לחצר ולאו מטעם דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר אלא משום דהוי לזה בשלשול ובזריקת הפלגה ולזה בזריקת גובה לחוד וכמש"כ התוס' דזריקת הפלגה גרע מזריקת גובה אבל הרמב"ם ז"ל פסק דאף לחצר אפי' במפלגת ואפילו אליבא דרב וכבר כתבתי לעיל לענין מש"כ התוס' באיסור דרך אויר דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל כוותייהו בהא אלא כסברת הריטב"א דבדבר של שותפות אוסר אפילו דרך אויר וא"כ ע"כ טעמא דרב לקמן בגזוזטרא מופלגת משום דהוי לזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול וא"כ ה"נ הוי לזה בשלשול וזריקת הפלגה ולזה בזריקת גובה ואין לומר דהתם הוי ג' כחות וכמש"כ התוס' דהא הוא ז"ל פי' למופלגת דאמר רב גבי גזוזטרא היינו בגובה לחוד דגבוה העליונה עשרה מן התחתונה וא"כ ע"כ רב נמי מודה היכא דלזה בכח אחד ולזה בב' כחות נותנין אותו לזה שבכח א' וא"כ ה"נ הוי למרפסת בב' כחות ולחצר בכח אחד אמאי אין נותנין אותן לחצר במופלגת ארבעה אבל כבר כתבתי כי שיטת הרמב"ם ז"ל נפלאה היא בהלכות אלו וצע"ג:

שם גמרא הכא בכותל תשעה עשר עסקינן כו' עיין מהרש"א ז"ל ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ בזה:

ע"ב גמרא כגון דקיימין בגו עשרה והנה למאי דקאמר רב לקמן דבמופלגת עליונה מותרת משמע דאפילו בקיימי בתוך יו"ד עליונה מותרת משום זריקת הפלגה לפמש"כ לעיל בשם המפרשים דהא דאמרינן לקמן דילמא משום דהוי כו' לאו דיחויא הוא וא"כ זריקת הפלגה גרע מזריקת גובה דבזריקת גובה אסר רב אפילו באיכא עשרה בין זל"ז שמעינן מהא דהא דתנן אבל במופלגת אפי' גבוה יו"ד לחצר ומפרש הש"ס אף לחצר היינו דווקא בגבוה יו"ד אבל אם אין גבוה יו"ד לחצר דווקא משום דלחצר בפתח כיון דאין גבוה יו"ד ולמרפסת בקשה דהא איכא גבייהו זריקת הפלגה אבל הכ"מ פ"ד לא כתב כן ע"ש בפ"ד מה' עירובין וכן מסתבר לשיטת הרמב"ם ז"ל שלא כתב כלל להפלגת ד' ברוחב ועיין מהרש"א ז"ל לקמן בגמרא ודו"ק ומהא דגג הסמוך לרה"ר משמע נמי דכל תוך עשרה אפילו הוי לזה בנחת ולזה בקשה אסרי אהדדי לפירוש ר"ת בתוס' ד"ה גג וע"ש מש"כ אע"ג דסולם עראי הוי תשמיש נחת טפי לחצר ולכאורה בלא סולם כלל נמי הוי לחצר בנחת ולבני רה"ר בקשה דהא בני רה"ר משתלשין בגג ע"י הפלגת ד' אמות ועיין ריטב"א ז"ל בזה באורך ועיין בעהמ"א ז"ל מה שכ' בזה והרמב"ם ז"ל השמיט להאי דינא דגג הסמוך לרה"ר:

דף פה ע"א גמרא בור שבין שתי חצירות עיין בל' הרמב"ם ז"ל בפ"ג בזה ובמ"מ שם וצ"ע ליישב סוגית הש"ס לשיטתו ז"ל:

שם גמרא שני בתים וג' חורבות ביניהם כי גם בזה לא כתב הרמב"ם ז"ל אלא טעמא דהתירא משום דלזה תשמישו בנחת ולזה בקשה ובש"ס מסקינן דטעמא היא משום דאין אדם אוסר דרך אויר ולדבריו ז"ל לא שמעינן כלל דרב ס"ל דאין אדם אוסר דרך אויר דהא לא שמעינן לרב דאמר הכי אלא מהך דג' חורבות ותמהני שלא עמדו ע"ז מפרשי דבריו ז"ל:

שם תוס' בד"ה שני בתים כו' מחלקותן בזה עם רש"י ז"ל ועיין בריטב"א ז"ל באריכות יותר ובירושלמי משמע קצת דאם החורבה האמצעית הוא של אחרים שניהם מותרים בה ואין אוסרין זע"ז אלא כשהיא של שותפות והריטב"א ז"ל העיר בזה ולפירש"י ז"ל ג"כ ע"כ לא מיירי שהם ממש של שותפות דא"כ אפילו קיימי בשורה האמצעית אסורה לפמש"כ הריטב"א ז"ל דבשל שותפות לכ"ע אדם אוסר אפילו דרך אויר אלא מיירי דשל הפקר הם ואלו משתמשין בה:

ע"ב גמרא לימא שמואל לית לי' דרב דימי כו' ומשני חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ויש לדקדק הא לעיל בפ' חלון אמרינן דרב נמי לית לי' דרב דימי ברשויות דרבנן ואוסר במקום שאין בו דע"ד וא"כ קשיא דרב אדרב דהכא אמר דאין אוסר דרך אויר ובמקום שאין בו דע"ד אוסר לכתף אף דהוי כמו דרך אויר למאי דמדמי הש"ס אהדדי שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שעמד ע"ז ותי' דדרך גרוע טפי ולא שייך למיגזר כ"כ כמו במקום שאין בו דע"ד ולשמואל פריך מכח כש"כ אם גזר הכי בדרך אויר פשיטא דיש לן למיגזר במקום שאין בו דע"ד ולמאי דמסיק הש"ס דשמואל לא אסר אלא ברשויות דרבנן א"כ הא דגג הסמוך לרה"ר דאמר שמואל דצריך סולם צריך לאוקמא בכומתא וסודרא אפי' לפי המסקנא דשמואל ס"ל דאדם אוסר ע"ח דרך אויר דהא התם הוי