קרן אורה עירובין צא

שיבטל אבל ברייתא א"א לפרש כן דאמאי חיצונה אסורה לרבנן ואפ"ל דמחצר לחצר אביי נמי מודה דצריך לבטל לכאו"א וכעין זה כתב הריטב"א ז"ל ודו"ק:

שם גמרא אני אומר מבטלין והמנונא אמר אין מבטלין שיטת רש"י ז"ל בזה דפליגי אפילו אי הוי מצי למיגר מאתמול ורב המנונא ס"ל כיון דא"א לערב אלא ע"י שכירות שפיר הוי בכלל אין מערבין ופי' כן משום דלא ניחא לי' לפרש דקאי אאתא נכרי בשבת כיון דהש"ס סתמא קאמר וכן משמע מהא דאמרינן לקמן דכללא דכל שנאסר למקצת שבת אתי לאתויי מת נכרי בשבת ואם נפרש דקאי דווקא היכא דאתי בשבת א"כ מנ"ל דאתי למעוטי מת נכרי דליכא אלא חדא דילמא לא אתי למעוטי אלא אתי נכרי בשבת דבעי תרתי אלא ש"מ דס"ל דכללא דווקא דכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכולו חוץ ממבטל רשות. ולהכי קאמר דאתי למעוטי מת נכרי דאפילו הי' מאתמול ולא שכרו ממנו ובשבת מת אפילו הכי אינו יכול לבטל כיון דנאסר למקצת שבת במה שלא שכרו ממנו ומה שהקשו התוס' מהא דפשיטא לעיל באתי נכרי מאתמול דשוכרין ומבטלין י"ל דלשמואל דתלי טעמא באין מערבין א"כ כי אתי מאתמול הוי מצי לערובי אבל רב אסי דאמר לא נשכור ס"ל דאין שוכרין כלל בשבת בכל גוונא וכפשטי' דברייתא דכל שנאסר למקצת שבת וקמיבעי לי' לרב חסדא אליבי' דילמא דווקא תרתי לא עבדינן אבל חדא ביטול לחוד עבדינן ולא הוי בכללא דכל שנאסר כו' או דילמא ל"ש כן נראה נכון ליישב שיטת רש"י ז"ל אלא דמ"ל בד"ה אני אומר לא משמע כן. וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל דבכל גוונא פליגי דז"ל בפ"ב מה' עירובין הלכה י"ג ב' ישראלים וכותי הדרים בחצר אחת שוכרין ממנו בשבת חוזר האחד ומבטל רשות לשני וכן אי מת כותי בשבת ולא ביאר דמיירי באתא כותי בשבת מזה נראה שדעתו ז"ל דפליגי בכל גוונא ועיקר הרבותא הוא דלא אמרינן כל שנאסר למקצת שבת כו' וליכא נ"מ בין אתא נכרי מאתמול או אתא בשבת אלא דלפ"ז הא כבר כ' ז"ל להאי דינא בהלכה י"ב דשוכרין מן הכותי בשבת וממילא שמעינן דיכולין לבטל אח"כ דאל"כ מאי מהני השכירות ולמה חזר וכתב להאי דינא בהלכה י"ג וצ"ע ובירושלמי פליגי נמי בשכירות בשבת ולמ"ד שוכרין מוסיף מברייתא דכל שנאסר כו' חוץ ממבטל ומשכיר ע"ש והתוס' ז"ל פירשו דמיבעי לי' היכא דאתי נכרי בשבת והם ז"ל פי' נמי דמ"ד אין שוכרין היינו רב אשי מחמת קושיא אחריתי ולד' ז"ל יש לדקדק אמאי לא קאמר הש"ס דדווקא לענין שכירות פליג אבל בביטול מודה ול"ל לחלק בין תרתי לחדא וכן משמע לעיל דרב אסי ס"ל דאין שוכרין בשבת. וכדפריך עלי' מהא דשוכר במערב וגם עיקר הספק שהי' להם הוא מטעם זה אי כמערב דמי או כמבטל רשות דמי ורב אסי ס"ל דכמערב דמי וא"כ ודאי בכ"ג אין שוכרין ודו"ק היטב:

שם ע"ב גמרא נימרי לי' לכותי לית לי' הריטב"א ז"ל הקשה לפי' רש"י ז"ל דהכל הוא בחצר אחת אמאי לא ביטל רבה רשותו להם ע"כ פירש דהתינוק הי' בחצר אחרת ול"נ דלא קשיא חדא דאין זה מוכרח אם מחוייב הוא לבטל רשותו כיון דאיכא התירא ע"י כותי. ועוד דילמא לא הי' לרבה בית אחר לפנות כליו כמו בעובדא דרבא לקמן וק"ל:

דף סח ע"א גמרא כיון דאי בעי לה מינאי ולא אפשר ליתבה בטיל שיתוף דתניא כו' הפירוש הנכון בזה דדווקא בכה"ג שמזכה להם אז אם הוא מקפיד אין זה זיכוי גמור אבל בעירוב שנשתתפו כולם אפילו מקפידים זע"ז הוי עירוב ולעיל בפרק מי שהוציאוהו הוא דפליגי במקפיד על עירובו והתוס' הוכיחו מכאן דצריך ליזהר שלא יעשה עירוב בדבר שמקפיד עליו ולכאורה אין זה ענין לכאן. והרא"ש ז"ל בפרק מי שהוציאוהו הוכיח מכאן דהלכה כשמואל במקפיד על עירובו וגם זה אינו מוכרח ועוד דא"כ תיקשי מברייתא דאחד מבני מבוי לר' חנינא דאמר לעיל דמקפיד על עירובו הוי עירוב ועיין בכ"מ פ"ה מה' עירובין. והרמב"ם ז"ל נראה דמפרש להא דאחד מבני מבוי היינו היכא דהיו שותפין ביין ושמן אפי' לסחורה דיוצאין בו משום שיתוף והיכא דמקפידין זע"ז ואינן רוצין ליתן לאחד מעט ויין ושמן לא חשיב שותפות ולהכי אפילו בקש מהן מאתמול לא הוי עירוב ועיין במגדול עוז ובריטב"א ז"ל:

שם גמרא תניא אין משתתפין באוצר ומסיק דתליא זה בפלוגתא דברירה כפירש"י והרי"ף ז"ל והתוס' ז"ל הביאו בשם הר"ר מנחם מייני ז"ל דפליגי אי בעינן הנחה לשם עירוב והקשו ע"ז ממתני' דבעל הבית שהי' שותף עם שכניו. אבל מלשון התוספתא נראה דהטעם שאין משתתפין באוצר הוא דאין מקום מיוחד לעירוב והכי איתא בתוספתא אין משתתפין באוצר ולא במבוי אלא א"כ יחד לו מקום וכי מזכה להו כדי שיעור עירוב באוצר אין לו מקום מיוחד והשתא לא תיקשי מבעה"ב שהי' שותף לשכניו או מהא דמניח את החבית דהתם שפיר ייחד לו מקום ונראה דאביי דקאמר תניא אין משתתפין באוצר ס"ל דטעמא הוא משום דלא יחד לו מקום ורבי אושעיא הוא דמסיק דתליא בברירה ודו"ק ועיין לקמן ד' ע"א גבי פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן:

ע"ב גמרא לימא שמואל ורב בפלוגתא דר"א ורבנן קמיפלגי ודחי הש"ס אמר לך רב אנא דאמרי אפילו כר"א כו' והוי מצי למימר דרב ס"ל יש ביטול רשות מחצר לחצר אלא דא"כ הו"ל לרב לאשמעינן רבותא טפי דיש ביטול מחצר לחצר ומדלא אמר הכי ש"מ דס"ל אין ביטול מחצר לחצר וא"כ לרבא דאמר טעמא משום חוכא שפיר מצינן למימר דרב ס"ל יש ביטול רשות מחצר לחצר ולא שייכא מחלוקת דרב ושמואל למחלוקת דר"א ורבנן וי"ל בזה דרבא לטעמי' דס"ל לעיל בטעמא דר"א משום דמבטל בעין יפה מבטל וא"כ ע"כ אסתלק לגמרי ורב לא מצי אתיא כר"א ולא מסתבר לאוקמא דרב כתנאי ע"כ ס"ל דטעמי' דשמואל הוא מחמת חוכא וא"כ שפיר מצינן למימר דרב כר"א אלא דס"ל יש ביטול רשות מחצר לחצר וק"ל:

שם גמרא אמר ר"ש כתנאי מי שנתן רשותו והוציא כו' לר"מ לא איסתליק לגמרי להכי אפילו בשוגג אוסר ור' יהודא ס"ל דאיסתליק לגמרי וא"כ לר"מ מבטלין וחוזרין ומבטלין ולר"י אין מבטלין וחוזרין ומבטלין וקשה לפי מה שפירשו התוס' ז"ל לקמן הא דפליגי ר"מ ור"י בעד שלא נתן רשותו והוציא דר"מ ס"ל דאפילו החזיק ברשותו אפ"ה יכול לבטל אח"כ ור"י ס"ל כיון דכבר החזיק תו אינו יכול לבטל א"כ הוי לאתויי הני תנאי לר' יהודא דאמר אינו יכול לבטל אחר חזקה אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דהא הראשון כבר החזיק ברשותו ולר"מ דאמר דאפילו אחר חזקה יכול לבטל מבטלין וחוזרין ומבטלין וי"ל דלר"י וודאי שמעינן שפיר דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין אבל לר"מ לא שמעינן דמבטלין וחוזרין ומבטלין להכי מביא מהכא דשמעינן לר"מ דלא איסתליק לגמרי אלא דאכתי תיקשי אמאי לא קאמר לעיל אליבא דשמואל אנא דאמרי אפילו כרבנן וטעמא דידי משום דס"ל כר"י דאחר חזקה אינו יכול לבטל ושמואל ס"ל כל מקום שאמר ר' יהודא בעירובין הלכה כמותו וסייעתא מכאן לשיטת רש"י ז"ל לקמן בהאי פלוגתא דמטעם מימר הוא דאתאן עלה ודו"ק אלא די"ל דווקא כשהחזיק באיסור אינו מועיל ביטול אח"כ:

שם גמרא אמר ר"א ב"ת משמי' דרבא דכ"ע אין מבטלין וחוזרין ומבטלין והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי. יש לדקדק הא רבא ס"ל לעיל משום דלא ליהוי כחוכא ואטלולא וא"כ בלא"ה דכ"ע ס"ל אין מבטלין וחוזרין ומבטלין ול"ל למימר דפליגי בקנסו שוגג אטו מזיד ומכאן משמע דרבא מודה דטעמא דשמואל הוא משום דאין ביטול רשות מחצר לחצר והא דאמר לעיל טעמא משום חוכא הוא סברא דנפשי' ואליבא דשמואל איצטריך למימר דפליגי בקנסו שוגג אטו מזיד אלא דלפ"ז הוי מצי למימר נמי דכ"ע מבטלין וחוזרין ומבטלין משום דיש ביטול רשות מחצר לחצר דהכי ס"ל לרבא לעיל והנה לאביי דאמר לעיל דמודה שמואל בזה לפנים מזה דמתוך שאוסרין מבטלין א"כ מ"ט דשמואל דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דלכאורה לא גרע הכא משתי חצירות זלפמ"ז וי"ל דהכא חשיב כבן חצר אחרת כיון דאיסתליק לגמרי הכא וכלישנא דהש"ס:

שם גמרא רב אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דר"א ורבנן קמיפלגי נראה מכאן דרב אשי ס"ל אין ביטול רשות מחצר לחצר דאל"ה מנ"ל דרב כרבנן ס"ל וא"כ רב אשי ורבא פליגי בסברות הפוכות רבא ס"ל יש ביטול רשות מחצר לחצר ואין מבטלין וחוזרין ומבטלין ורב אשי ס"ל אין ביטול רשות מחצר לחצר ומבטלין וחוזרין ומבטלין כמו שכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל להוכיח מדברי רב אשי דהלכה כרב דכרבנן ס"ל אלא דיש לדקדק הא לפי מאי דפסק הרי"ף דיש ביטול