קרן אורה עירובין פט

לכותי וא"כ בשכירות ע"כ אינו חוזר בו דאם לא כן סגי בביטול אבל לשיטת הש"ס דילן דעיקר הטעם שמא ילמוד ממעשיו ולא תיקשי למה לא תקינו ביטול א"כ שפיר י"ל דיכול לחזור בו מן השכירות כדי להטריח על ישראל שיצטרך לשכור ממנו בכל שבת ועוד נראה דהירושלמי לא איירי אלא בחזרה בשבת עצמה אבל שלא יוכל לחזור בו בשבת אחרת לא שמעינן וזה תלוי בזמן ששכרו ממנו ועיין מ"א וט"ז סי' שפ"ב ועיין בהג"א ז"ל ומהא דלא חייש הכותי בשכירות רעועה דילמא אתי לאחזוקי ברשותי' נמי משמע דיכול לחזור בו וכ"ש לפי' התוס' דמוהרקי ואבורגני היינו כתיבת השכירות ושכירות רעועה היא בלא כתיבה וחותמות מש"ה יכול לחזור בו בכ"ז שירצה ולא מצי הישראל לאחזוקי ברשותי' ודו"ק:

ע"ב גמרא אמר מר חצירו של כותי כו'. הנה שיטת רש"י ז"ל בזה דלר"מ היכא דליתא לעכו"ם לאו דירה הוא לאסור על ישראל הדר עמו בחצר אבל ישראל האורח אסור להוציא מביתו של כותי לחצר מפני שהוא כחצירו של ישראל הדר שם וראב"י פליג אפילו לענין לאסור מביתו של כותי היינו דווקא בב' ישראלים דרים שמה. ויש לדקדק כיון דאמרינן כי ליתי' לא גזרו בי' רבנן א"כ אפי' מביתו של כותי לישתרי ואין לומר דדווקא חצירו של עכו"ם אבל ביתו מן הדין אסור א"כ מ"ט פליג ראב"י ואמר דבעינן דווקא ב' ישראלים ובס' אבן העוזר כ' דביתו של ישראל אפילו למ"ד דירה בלא בעלים לא שמה דירה מ"מ מביתו לחצר אסור מן הדין אף דליתא ומש"ה אסר נמי בכותי מביתו לחצר אע"ג דליתא אבל לאסור החצר דבישראל נמי אין זה אלא גזירה בכותי לא גזר כלל ע"ש בסי' אלא דהתינח לפי הגירסא דלעולם דירה בלא בעלים לא שמה דירה וא"כ איסור החצר אפילו בישראל אינו אלא משום גזירה היכא דליתא אבל הריטב"א ז"ל גריס לעולם דירה בלא בעלים שמה דירה היכא דחשיבי דירה כמו בישראל אבל בכותי דלאו דירה היא אלא משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו כי ליתא לא גזרינן אלמא דאפילו בדבר האסור מדינא בישראל לא גזרינן בכותי וא"כ ה"ה מביתו לחצר לישתרי כיון דליתי' וצ"ל דעכ"פ לא מהני הא דהוי בלא בעלים אלא לחצר דרשות של שותפין היא וכי ליתי' לכותי נשאר החצר כולו ברשות ישראל כמשאז"ל בתוספתא מפני שהוא כחצירו אבל ביתו דמיוחדת לו לבד אפילו כי ליתי' עדיין ברשותו הוא ואסור להוציא מביתו לחצר או איפכא וכ"כ הריטב"א ז"ל:

דף סג גמרא אמר רבא בפניו כו' עיין ריטב"א ז"ל בזה מ"ש על דברי התוס' בד"ה רב חסדא אורי כו' ע"ש ועיין רבינו יהונתן ז"ל:

ע"ב גמרא ההוא מבואה כו' אמר להו זילו בטילו רשותייכו כו' נראה קצת דאביי לית לי' כללא דשמואל לקמן דכל שאוסרין ואין מערבין אין מבטלין ועיין לקמן דף ס"ו בתוס' ד"ה ואי איתא נכרי מאתמול ושם יתבאר אי"ה:

שם תוס' בד"ה בטילו כו' ומ"מ יחיד במקום כותי לא חשיב ע"י עירוב עיין מהרש"א ז"ל שפי' עם הביטול ולא הבנתי דאכתי יצטרכו לשכור כיון דהם אסורים במבוי מפני שהם מחזיקים ברשותן ע"כ נראה כפשוטו דמחמת עירוב לחוד ליהוי כיחיד ומה שהקשה ז"ל הא קדיירי י"ל דשאני ע"י עירוב כיון דנעשו כמו שכולם דרים בבית א' והיכא דהרבה ישראלים דרים בבית א' ודאי חשיבי כיחיד במקום כותי אף דשכיח דדיירי ועיין בלשון הרא"ש ז"ל ודווקא הכא הוא דהוי ס"ד דמהני להם עירובן לעשותן כיחיד כיון דהעירוב מועיל להם לטלטל בחצירות מזו לזו אבל בלא"ה ודאי אין עירוב מועיל במקום כותי ועיין ריטב"א ז"ל בזה:

דף סד ע"ב תוס' בד"ה א"כ בטלת כו' עיין ברא"ש ובריטב"א ז"ל עוד בזה באורך:

שם גמרא ואמר רב יהודא אפילו שכירו ולקיטו נותן עירובו ודיו כו' ופירש"י ז"ל דשכירו ולקיטו של כותי נותן עירוב ותו אין צריך שכירות כלל אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דמפרש דילפינן חד מחברי' כי היכי דשכיר ולקיט של ישראל נותן עירובו ודיו ה"נ שכיר ולקיט של כותי משכיר ודיו כיון דבן ביתו הוא ולהכי להחמיר לא אמרינן כיון דכולן ב"ב הם ולפירש"י ז"ל יש לדקדק הא דבעי הי' לו ה' שכירים ולקוטים ופי' ז"ל בבית הכותי ולמה לא מיבעי' לי' בה' שכירים בבית ישראל אבל לפי' הרמב"ם ז"ל דבאמת בבית ישראל קמיבעי' לי' או בבית עכו"ם קא מיבעי לי' אי צריך לשכור מכאו"א וכן משמע בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' עירובין הלכה י"ב אלא דזה מילתא דפשיטא הוא לכאורה כיון דבמקום בעה"ב סגי בשכיר ולקיט כש"כ לגבי שכיר אחר וכן נראה מדברי הריטב"א ז"ל כפי' הרמב"ם ז"ל והתוס' לקמן דף ס"ו כתבו בשם הירושלמי דר' יוחנן לית לי' להא דשמואל דאמר ר"י התם ישראל וכותי שדרים בבית אחד צריך ישראל לבטל וכותי להשכיר ע"ש מה שחילקו בזה ויש לדקדק אמאי צריך ישראל לבטל למה לא יתן עירובו אלא דהכי תני התם בעשרה ישראלים שדרים בבית אחד צריך כ"א לבטל כיון דכולם שותפין בו וכן עשרה כותים צריך כ"א להשכיר מעשה באשה אחת של פרסי שהשכירה רשותה שלא מדעת בעלה ושרא שמואל סברינן מימר אפילו שמשו ולקיטו הרי לפניך דיש חילוק בין שותפין לשכירו ולקיטו והא דמסיים התם הלכה ישראל מבטל וכותי משכיר ג"כ איירי בשל שותפות ועיין בק"ע שם ואי תיקשי לפי' הרמב"ם ז"ל הא דעתו ז"ל דאין שכירות מועיל בישראל כמבואר בכ"מ שם פ"ב וא"כ שכיר ישראל בבית כותי איך יכול להשכיר ז"א דבשביל כותי שפיר יכול להשכיר ושליחותי' דכותי קעביד ודו"ק:

שם תוס' בד"ה שיכור אל יתפלל כו' ומיהו משום מי רגלים פשיטא דאין צריך לחזור ולברך וכתב מהרש"א ז"ל דהוי להו למימר דאפילו לענין תפלה פשיטא דאין צריך לחזור ולהתפלל דלא אסרה תורה אלא כנגד עמוד ראשון וצואה תניא ע"ש ול"נ דאם התפלל כנגד מי רגלים במזיד ודאי חוזר ומתפלל ולא הקילו אלא במצא מי רגלים כנגדו אפילו במקום הראוי להסתפק כדאיתא בש"ע ועיין בתוס' ורא"ש בברכות גבי פלוגתא דהיו מים שותתין על ברכיו וק"ל:

ע"ב תוס' בד"ה ולמדנו כו' דאי ס"ל דאסור בהנאה הי' לו לאסור מספק עיין מהרש"א ז"ל שכתב מ"ק הא ספיקא דרבנן לקולא ולא הבנתי דהא מאן ס"ל דחמצו של כותי אסור בהנאה לאחר הפסח ר' יהודא היא ולר' יהודא מה"ת אסור אפילו של כותי כדאיתא בפסחים פ' כל שעה ע"ש ודו"ק:

דף סה ע"ב גמרא ישראל וכותי בפנימית וישראל בחיצונה בא מעשה לפני רבי ואסר כו' ומסיק דפנימי מותרת משום דהוי יחיד במקום כותי וחיצונה אסורה דאתיא כר"ע דאמר רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה ואפילו עירבו יחד אוסר הכותי עליהם אבל לרבנן אין צריך עירוב כיון דפנימי הוי רגל המותרת ואינה אוסרת אבל הרמב"ם ז"ל פסק הלכה כמעשה דרבי וברגל המותרת פסק כחכמים והוא תרתי דסתרי אהדדי והריטב"א ז"ל יישב זאת דסוגיא דהכא ס"ל אליבא דראב"י דדווקא היכא דישראלים אסרי אהדדי אז הכותי אוסר עליהם אבל היכא דישראלים לא אסרי אהדדי כמו בשתי חצירות גם הכותי אינו אוסר אף דשכיח דדייר אבל לפי סוגיא דלעיל בעובדא דלחמן בר ריסתק דמשמע דהיכא דשכיח דדייר אפילו יחיד במקום כותי אוסר א"כ ה"נ אפילו לראב"י אוסר הכותי על החיצונה אלא דאכתי אינו מיושב אמאי פנימית מותרת והריטב"א ז"ל יישב בדוחק ואי"ה בסוף פירקין יתבאר עוד בזה:

שם גמרא ר"ל ותלמידו ר"ח איקלעו להאי פונדק ולא הוי שוכר אמרו מהו למיגר ממשכיר עיין פירש"י ז"ל ומש"כ התוס' ע"ז והי' אפשר לפרש דמיבעי' להו אי צריכין לשכור מן המשכיר כיון דמצי מסלק לשוכר ע"כ אפילו ליתי' לשוכר מ"מ הא איתי' למשכיר וצריך למיגר מיני' או דילמא השתא מיהא הא לא סלקי' וברשותי' דשוכר קיימא ואין צריך למיגר ממשכיר ולפ"ז שפיר אמרו נשכור לחומרא אבל אם הי' שוכר בביתו הי' די בשכירות של שוכר אבל ירושלמי משמע דמיבעי' להו אם מהני שכירות בפונדק כמו פונדקאות של כפרים שהיושבים בהם יש עליהם רשות של האדון ואם הוא רוצה יכול לסלק הפונדק אולי לא מהני שכירות מן הפונדק וזה שאמרו ז"ל שם שמע ר"ל ואמר מאחר שהכותי בא ומוציאנו לא עשינו כלום אלא דצ"ע הא לא גרע משכירו ולקיטו דמהני שכירות כפי הנראה מהירושלמי שהבאתי לעיל ועוד י"ל דמיבעי' לי' בכל פונדק אי מהני שכירות כיון דהכותי בא ומוציאנו השכירות לאו כלום הוא:

והנה התוס' ז"ל דקדקו מפירש"י ז"ל שפי' והיו יראים שמא יבא כותי בשבת דהני אמוראי ס"ל כר' יהודא דאמר כותי אינו