קרן אורה עירובין פח

תוס' בד"ה ועוד התיר רבי ומיהו יש בתוספתא כו' עיין בירושלמי ושם גרסינן נמי הכי:

שם משנה אנשי עיר גדולה כו' למאן דתני אין אנשי. יש לדקדק סיפא דלמודד שאמרו למה לי הא שמעינן מרישא דעיר גדולה עולה בחשבון לעיר קטנה וי"ל דקמ"ל דאפילו מערה עולה בחשבון אף דחד מקום הוא ועיין בק"ע בתוספותיו ד"ה לית כאן כיצד ואין דבריו ז"ל מובנים ופליגי התם בירושלמי עיר מהו שתעלה ממדת אלפים ופי' הק"ע דפליגי בפלוגתא לחושבה בד' אמות או לגמרי לא תעלה כדברי רבינו יהונתן ול"נ דהפירוש הנכון הוא כפשוטו דר"א דאמר עיר עולה ממדת אלפים מפרש למתניתין דעיקר הרבותא הוא משום סיפא דאנשי עיר קטנה אין מהלכין כל עיר גדולה ולא אמרינן דחשיבי כד"א והוא אזיל בשיטת דרב אידי דאמר מה לי כו' אלא דמש"ס דילן לא משמע כן דא"כ לא הוי צריך למימר דרב אידי תני אנשי ואנשי:

שם במשנה ר"ע אומר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה ובירושלמי אמרי דע"כ לא פליג ר"ע אלא בנותן עירובו ברחוב העיר אבל נתן עירובו בבית מודה ר"ע דכל הבית חשוב כד' אמות ועיר המעורבת חשיבה כבית ופליגי נמי התם בנותן עירובו בעיר חרובה לרבנן כי היכי דפליגי בש"ס דילן ומביא ראיה למ"ד מהלך את כולה מהא דאמר רב הנותן עירובו בדיר וסהר מהלך את כולה וחוצה לה אלפים ודיר וסהר כעיר חריבה דמי וא"כ למ"ד בעיר חריבה אין לו אלא ממקום עירובו כו' ה"ה בדיר וסהר וא"כ מי שהוציאוהו נכרים עדיף מנותן עירובו אבל יש לחלק דדיר וסהר עביד לדירה ועיר חריבה בטלו דיורי' ולא חשובה כ"כ עבידא לדירה ולפי שיטת הירושלמי דר"ע מודה בנותן עירובו בבית יש ללמוד מזה לענין יצא שלא לדעת ונכנס לבית ג"כ אפילו ר"ע מודה דמהלך את כולה ונ"מ לדידן ביצא לדעת ויש לחלק ואיתא תו התם שבת בקרפף מהלך את כולו נתן עירובו בקרפף אין לו אלא ממקום עירובו כו' ונראה דמיירי אפילו בקרפף ב"ס אלא דכיון דלא עביד לדירה כ"כ אין לו אלא ממקום עירובו כו' אבל בקרפף יותר מב"ס ודאי אפילו שבת אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה כדתניא לעיל פ' קמא שבת בתל ונקע כו' והשתא א"ש הא דנקט לעיל שבת דמשמע אבל הניח לא משום דבהניח אפילו בב"ס אינו מהלך את כולה והה"מ ז"ל בפ"ז מה' עירובין כ' בדעת הרמב"ם ז"ל דבשבת אפילו לא הוקף לדירה ויותר מב"ס מהלך את כולה ודקדק כן מדלא כתיב בפכ"ז מה' שבת לתנאה דבעינן מוקף לדירה. ולענ"ד אין זה מוכרח דהא כ' התם דיר וסהר ומערה וכל כיוצא בזה ואלו מוקפין לדירה הם אבל בפ"ז מה' עירובין כתב סתם רה"י לזה הזכיר התנאי שיהי' מוקף לדירה ומש"כ הה"מ דהכי משמע מסוגיין דבשבת בכ"ג נחשב כד' אינו מוכרח אלא דיש לדקדק לפי מאי דמשמע בירושלמי דלמ"ד עיקר עירוב בפת א"כ ה"ה אי אמר שביתתי במקום פלוני אפילו בקרפף ב"ס לא הוי כד' אמות ובפ' מי שהוציאוהו איתא להדיא דבמקום מסוים של ב"ס מהלך את כולה באומר שביתתי במקום פלוני וי"ל דלשיטת הש"ס דילן עדיף עירוב ברגל אפילו באומר שביתתי במקום פלוני מעורב בפת כמש"כ לעיל גבי הא דבעי רמב"ח בנותן עירובו אי יש לו ד' אמות גם מה שכ' הה"מ שאם שבת באיזה מקום וחזר גרע משבת שם ממש לא מצאתי טעם לחילוק זה ועיין בק"ע מש"כ בזה וכן משמע בריש מי שהוציאוהו דאפילו בשבת בעינן דווקא מוקף לדירה דהא משמע התם דכל היכא דשבת הוא כד' ה"ה בהוציאוהו כותים ובהוציאוהו כותים בעינן דווקא מוקף לדירה ודו"ק:

שם גמרא ולמודד שאמרו כו' בירושלמי אמרו ע"ז הדא אמרה עיר שיש לה שני פתחים אם יש בין זל"ז ד' אלפים אמה אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה ד' אלפים חסר אחת מהלך את כולה נראה שהוא מפרש להא דתנן ולמודד שאמרו דנותנין להם אלפים חוץ למערה היינו דווקא אם המערה היא פחות מד' אלפים דכלה מדת תחומו חוצה לו אז נחשב כולו כד' אמות אבל אם הוא ד' אלפים דכל תחומו כלה במערה אין נותנין חוצה לה אלפים וצ"ע עוד יש שם דברים נפלאים בדין גגה של מערה ועיין בק"ע שם ובפרק מי שהוציאוהו בהא דאמרינן ואלו שבת במערה כו' ועיין בתוספתא:

ע"ב גמרא מאי אין בה דיורין אינה ראוי' לדירה ופירש"י ז"ל שנפרצו מחיצתו וקשה א"כ מאי קמ"ל פשיטא דלא הוי כד' אמות בלא מחיצות ונראה דאינה ראויה לדירה היינו שאין ראוי' לדור שם מאיזה טעם שיהי' וכדאיתא בירושלמי רואין כאלו מלאה רפש וטיט וע' ברבינו יהונתן ז"ל:

הדרן עלך פ' כיצד מעברין ובעז"ה נתחיל לפרש פרק הדר פרק ששי תוס' בד"ה ראב"י אומר כו' נראה מד' דאי ס"ל לראב"י כותים גרי אמת נמי א"ש דפליג ואמר דיחיד אינו אוסר וכן פליג אצדוקי את"ק ויש לדקדק מ"ט בשלמא בכנעני מן הדין לא אסר כלל אלא דרבנן גזרו משום שמא ילמד ממעשיו ולא גזרו אלא במילתא דשכיחא. אבל צדוקי וכותי דהוי ישראלים מומרים וא"כ אפי' במקום יחיד ליתסר והנה בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' עירובין מבואר דישראל המחלל שבת בפרהסיא והעובד כו"ם הוי כעכו"ם דלא מהני אלא שכירות. אבל המינים כמו הצדוקים ובייתוסים שכופרין בתורה שבע"פ ואינן מודים בעירוב אין שוכרין מהם ואין מערבין עמהם אלא מבטלין והוא מברייתא דלקמן דתני משמר שבתו בשוק מבטל רשות אבל נותן לא כיון דאינו מודה בעירוב ופסק בזה כר' יהודא אליבא דר"ג וכמסקנת הש"ס לקמן ות"ק ס"ל דכל מי שאינו מודה בעירוב לגמרי ככותי הוא אלא דלפ"ז קשה מאי פריך הש"ס לקמן צדוקי מאן דכר שמי' כיון דצדוקי לאו מודה בעירוב הוא א"כ הרי הוא בכלל מי שאינו מודה בעירוב שאמר ת"ק והריטב"א ז"ל כתב באמת מחמת קושיא זו דצדוקים מודים בעירוב והא דקאמר הש"ס צדוקי ה"ה ככותי לאו דברי ת"ק הוא דת"ק אמר דווקא מי שאינו מודה בעירוב אלא ד' ראב"י הוא וכבר כתבתי לעיל דמסתבר דבצדוקי לא בעי ראב"י ב' ישראלים וכמש"כ למש"כ הריטב"א ז"ל דמודה בעירוב הוא ופשיטא דדירתו שמי' דירה ע"כ נראה דוודאי צדוקי המודה בעירוב ליכא מ"ד דה"ה כעכו"ם אלא נותן רשות ומבטל רשות אבל רוב צדוקים אינן מודים בעירוב ומש"ה בכלל מי שאינו מודה בעירוב לא הוי אלא כותאי דכולהו לאו מודים בעירוב הם אבל צדוקי כיון דקצת מינייהו מודו בעירוב שפיר קאמר צדוקי מאן דכר שמי' ועל הא דכ' הרמב"ם ז"ל דלר"ג נמי אינו נותן רשות גם בזה חלק הריטב"א ז"ל וכ' דגם נותן רשות אפילו כותאי דוודאי אינו מוד' בעירוב והביא ראי' מהא דאמרינן בחולין דף ו' דעשאום לכותים כעכו"ם גמורים לענין ליתן רשות ולבטל רשות דתניא ישראל משמר שבתו בשוק נותן רשות ומבטל רשות ונותן רשות היינו ע"י עירוב כמבואר בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל במתני' אף דמהא דמפרש כיצד אמר רשותי קנוי' לך רשותי מבוטלת לך קנה משמע דנותן רשות היינו רשותי קנוי' לך במתנה וכן פירש"י ז"ל בחולין אבל הרמב"ם גופא מפרש דנותן רשות היינו ע"י עירוב אלמא דמי שאינו מודה בעירוב יכול לערב אבל אחר הדקדוק בפי' המשניות נראה דגירסתו הי' גם בחולין כמו בפירקין ישראל משמר שבתו בשוק מבטל רשות מפני שאמרו ישראל גמור נותן רשות ומבטל רשות דיכול גם לערב אבל משמר שבתו בשוק אינו מערב כיון דאינו מודה בעירוב אבל מבטל רשות ודו"ק היטב ועיין בתוספתא בזה:

דף סב גמרא וכותי לא מוגר עיין פי' רש"י ז"ל ד"ה אלא כו' הטריחוהו כו' ליתן שכר בכל שבת הקושיא מפורסמ' הא בגמרא אמרו דכותי לא מוגר אבל הרא"ש ז"ל ביאר דברי רש"י ז"ל דהא דקאמר הש"ס דכותי לא מוגר היינו דחוזר בו תמיד ואיכא טירחא לשכור בכל שבת ואפשר לומר בזה עוד אבל אין צורך ומלשון התוס' נראה דהא דקאמר הש"ס וכותי לא מוגר הוא טעם למה אין מועיל עירוב או ביטול לכותי עצמו וקשה דפשיטא דעירוב אינו מועיל בכותי כיון דלאו בר עירוב הוא וביטול נמי לא שייך כו' ואמאי לא נפרש כפשוטו דתקינו רבנן דאין עירוב וביטול מועיל לישראלים במקום עכו"ם וכן פי' הרמב"ם ז"ל ולפי מאי דמשמע מדברי רש"י ז"ל יכול העכו"ם לחזור בו מן השכירות אם ירצה אבל בירושלמי משמע דאין יכול לחזור בו דפריך התם ויבטל הכותי ומשני חוזר הוא בו שכירות נמי חוזר הוא בו ומשני מיכן והולך בגזל הוא משתמש אלמא דאין יכול לחזור מן השכירות אבל אין ראי' דהירושלמי לשיטתי' דטעמי' דר"מ וראב"י לאו משום שמא ילמד ממעשיו הוא מדפריך ויבטל