קרן אורה עירובין פז

ויש לדקדק בלשונו ז"ל ודו"ק וגם בל' רבינו יהונתן יש דקדוקים רבים למעיין ועיין תוי"ט ז"ל:

שם ע"ב גמרא אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט מפני שהן של תורה יש לומר דדווקא בקידור שמודד אלא דמיקל במדידה זה לא אמרינן בשל תורה אבל הבלעה היכא דיכול להבליעו או היכא דדינו כאומד בעלמא כהא דאמרינן לעיל אפילו בשל תורה עבדינן כן והרמב"ם ז"ל לא ביאר הא דבערי מקלט אין מקדרין וכתב הקרבן עדה בירושלמי דוודאי למ"ד תחומין מה"ת דאלפים אמה לתחום שבת יש לומר דבערי הלוים דאין מקדרין אבל למאן דיליף תחומין של שבת מתחום ערי לוים ע"כ בערי לוים נמי מקדרין דאל"כ בעיקר אין מקדרין ובטפל מקדרין והוא מדברי הירושלמי בסוגיין אבל דבריו תמוהין דהא בש"ס דילן אמרינן להדיא דבשל תורה אין מקדרין ובדרבנן מקדרין משום דאקילו בה רבנן וליכא לאקשויי מעיקר אטפל:

דף נט ע"א גמרא אימא אף למקום שרובה עיין ברמב"ם ז"ל פ' כ"ח שכתב היו מוחזקים בתחום שבת ובא מומחה וריבה שומעין למקום שריבה וכתב הה"מ דתמה הוא לפרש כן דברי הש"ס ולא ידענא אמאי לא הביא דברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שפירש להדיא כן דברי הש"ס ע"ש ודו"ק:

שם גמרא ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר נראה דזה דוקא בשנים שמדדו במקום אחד ע"כ אם מרבה הא' על חבירו יותר ממדת העיר כו' וודאי יש הכחשה ביניהן ולא מקילינן לשמוע למרובה אבל ברישא דהמועט והמרובה הוי בב' מקומות אפי' המרובה הוא יותר שומעין לו דאיכא למיתלי המיעוט מחמת קידור וק"ל:

שם משנה עיר של יחיד כו' לכאורה אין סדר למשנה זו בכאן דכולי' פירקין איירי בעירובי תחומין ועיין בתוס' חדשים שעמד ע"ז:

רש"י בד"ה עיר של יחיד כו' הנה שיטת רש"י ז"ל דמתני' איירי שאין בה רה"ר גמורה דאם יש בה רה"ר מפרש בברייתא תקנתא לר"ה שמתוכה נראה קצת מלשונו דאם אין בה רה"ר של ט"ז אמה אין צריך תיקון כלל ולא מסתבר דע"כ צריך תיקון כיון דנפרץ יותר מעשר לכרמלית אלא צריך לפרש לשון רש"י ז"ל דמדקתני בברייתא ורה"ר עוברת בתוכה ובמתני' תנן סתמא ש"מ דמתני' איירי אפילו באין בה רה"ר גמורה והא דלא אשמעינן תקנתא במתניתין משום דמילתא דפשיטא היא ובברייתא אשמעינן רבותא דגם לרה"ר סגי בתקנתא דלחי וקורה וכר' יהודא אבל שיטת הרמב"ם ז"ל דמתני' נמי איירי ברה"ר עוברת בתוכה והא דקתני בברייתא ורה"ר עוברת בתוכה הוא פירושא על הא דנעשית של רבים אבל אם אין רה"ר עוברת בתוכה לא חשיבא כלל עיר של רבים ויכול לערב את כולה ועיין תוס' ד"ה עיר של יחיד שכ' ואתיא נמי מתני' כרבנן דלית להו תקנתא דר"י משמע מד' דאם נאמר דמתני' איירי ברה"ר עוברת בתוכה לא מצי אתיא כרבנן ולא הבנתי דאפילו ברה"ר עוברת בתוכה מצי אתיא כרבנן אם נתקנה ע"י דלתות נעולות ואפ"ה בעי שיור וכ"כ הריטב"א ז"ל להדיא ומש"כ לעיל לדברי הרמב"ם ז"ל דאם אין בה רה"ר גמורה לא בעי שיור אינו מבואר כן בדברי הרמב"ם ז"ל אלא כתב סתמא אם רבים נכנסין לה בזו ויוצאים לה בזו בעי שיור. אבל הריטב"א ז"ל כתב כן בשיטה זו והביא ראי' לזה מהא דאם אין לו אלא פתח אחד מערבין את כולה והיינו משום דלאו רה"ר היא כיון דאין לה כניסה ויציאה משער לשער אלא דיש לדקדק לפ"ז מ"ט דמאן דאמר סולם תורת פתח עליו וצריך שיור אטו ע"י סולם נעשה רה"ר הא קי"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה ודו"ק:

שם רש"י ד"ה לחי מכאן ולחי מכאן נראה מלשונו ז"ל דבעיר של רבים מתחילתה לא מהני תיקון לרה"ר לבד אלא לכל מבואות צריך תיקון כיון דמפולשין הם וצ"ע א"כ בעיר של יחיד ונעשית של רבים אמאי אין צריכין תיקון לכל המבואות כיון דמפולשים הם בלא מחיצה אלא ודאי צריך תיקון לכל פילוש וא"כ מה בין עיר של יחיד ונעשית של רבים או אם היתה של רבים מתחילתה ועיין רש"י ז"ל לקמן גבי הא דערבינהו למחוזא ערסייתא ערסייתא ומהרש"א ז"ל שם:

ע"ב גמרא אמר רב פפא לא אמרן אלא לארכה אבל לרחבה מערבין כו' וכתבו כל הראשונים דאין מערבין לרחבה אלא אם עשה בין זל"ז צה"פ או ב' פסין דאל"ה הוי נפרץ במילואו למקום האסור לו ולא ידענא מהיכא שמעינן להא מילתא דע"י ב' פסין יכול לערב לחצאין ומנ"ל דב' פסין עדיף מלחי אחד ועוד דעיקר האי מילתא מדברי הירושלמי שמעינן לה דפריך התם על הא דאמר ר' יהודא אין מערבין לחצאין אמאי הא אמר ר' יהודא דאפי' רה"ר מערבין בלחי וקורה אלמא דלחי מחיצה גמורה אפילו להתיר רה"ר ואמאי לא תהני לערב לחצאין ומשני דהא דאין מערבין לחצאין איתמר עלה דאם אין לו אלא פתח אחד כו' אמר ר' יוסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין נתנו אלו ואלו שניהם אסורין אלמא דבמקום מתוקן לא מהני לחלקו בלחי וקורה אפילו לר' יהודא דס"ל לחי משום מחיצה ומנ"ל דמהני ב' פסין לרבנן ועיין מהרש"א ז"ל שכתב דלרחבה מהני לחי וקורה ולא הביא דברי הרא"ש ז"ל שכתב דלרחבה נמי בעינן תיקון גמור כמו במבוי מבוי ודו"ק ועיין בריטב"א ז"ל באריכות בזה:

דף ס משנה מי שהי' במזרח כו' מותר לביתו ואסור לעירובו וכתב רש"י ז"ל לחלק בין הא דלעיל גבי שביתתי תחתיו דאמרינן לא יזוז ממקומו משום דהכא מביתו לא עקר דעתו וכ"כ התוס' ז"ל לעיל ג"כ ורבינו יהונתן ז"ל כ' סברא אחריתי דהכא כיון דע"י שליח הוא יכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דתניא לעיל אמר לשנים צאו וערבו עלי אם מיצעו עליו את התחום לא יזוז ממקומו לא דמיא להא וק"ל:

ע"ב תוס' בד"ה כאן שכלתה מדתו כו' ותוכן דבריהם דלמ"ד נותן עירובו אין לו ד' אמות אין העיר נחשבת לו כלל ויש לדקדק א"כ אמאי נחשבת בד' אמות לדידן והיכן מצינו פלוגתא בזה דעיקר פלוגתייהו הוא במקום עירובו ומ"ד אין לו ד' אמות משום דלא קרינן בי' שבו איש תחתיו כיון דלא שבת שם בעצמו אבל עיר שבתוך תחומו ממ"נ אי אין חושבין אותה כלל לרמי בר חמא כיון דמוקף מחיצות לדידן נמי לא נחשוב אותה. ומלשון רבינו יהונתן נראה דלכ"ע אין העיר נחשבת כלל למדת תחומו אפילו בד' אמות. והנה התוס' ז"ל כתבו בד"ה אין אלו אלא כו' דבלן בה אפילו כלתה מדתו בחצי העיר מהלך את כולה והביאו ראי' מפ' הדר ומפ' בכל מערבין אף דאינן מוכרחות מ"מ גם דעת הטור ז"ל כן וכ"כ הש"ג ובש"ע הביאו בזה ב' דעות וא"כ לסברת התוס' אליבא דרמי בר חמא דאין העיר בחשבון כלל א"כ ה"נ לא יהי' העיר בחשבון וי"ל דהכא כיון דמקום לינה היא לו חשיבא כד' אמות לכ"ע וצ"ע לעיל גבי שבת בבקעה והקיפוהו כותים מחיצה דאינו מהלך אלא אלפים ופירשו ז"ל משום דהוי ככלתה מדתו בחצי העיר ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל ובריטב"א ז"ל ועיין בתוספתא דאיתא להדיא המניח עירובו בסוף אלפים אם ביתו סמוך לחומה יכנס ואם לאו לא יכנס ויפלא בעיני שלא הביאו הפוסקים דברי התוספתא ויש לדקדק בזה עוד לפי הנראה לר"ע דס"ל דאפילו נתן עירובו בעיר אין לו אלפים מעירובו ואין העיר חשובה כד' א"כ כש"כ בכלתה מידתו בסוף העיר דאין לו אלא ממקום עירובו וא"כ הוי מצי לאוקמא הא דתניא ומפסיד כל העיר אתיא כר"ע ויש ליישב קצת בזה מה שהקשו התוס' ז"ל מאי קאמר ר"א אין אלו אלא ד' נביאות הא ע"כ צריך לחלק כן דלא תיקשי ברייתא ומתניתין אהדדי ולפי הנ"ל ניחא דאפשר לאוקמא ברייתא כר"ע אבל לרבנן אין חילוק חצי העיר לסוף העיר אלא דאכתי מרומי' דמתני' דהכא אמתני' דלמודד שאמרו ע"כ שמעינן לחלק בין חצי העיר לסוף העיר כמש"כ התוס' ז"ל:

דף סא ע"א גמרא עיר שיושבת על שפת הנחל עיין פירש"י ז"ל והרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פי' בע"א דע"י הדקה נחשבת הנחל בכלל העיר ומודדין משפת השני של הנחל ולפ"ז צריך לפרש הא דקאמר הש"ס הני דעביד דקה והני לא עביד דקה היינו דבני גדר עבוד דקה וניתוסף להם על העיר וא"כ היינו דומיא דעיר גדולה ועיר קטנה ועוד דא"כ מאי איריא דקה הא מצינן למימר דגדר הוי לה עיבורין וחמתן לא הוי לה עיבורין אבל לפרש"י א"ש והנה לקמן גבי הא דקאמר עיר גדולה ועיר קטנה הואי פרש"י ז"ל והכי קאמר שיהא בני גדר עולין לחמתן להיות כולה כד' אמות להשלים לה השאר ולא פי' כן למאי דס"ד דעביד דקה דכיון דחמתן אין ישיבתן קבועה ומודדין להם מפתח בתיהם לא חשיבי כד' אמות: