קרן אורה עירובין פו

דף נא גמרא פלוגתא דר"נ ור"ח ר"נ אמר דר"מ ור"י פליגי בשביתתי במקומי ר"מ ס"ל עיקר עירוב בפת ולא התירו לומר שביתתי במקומי אלא לעני ור"י ס"ל עיקר עירוב ברגל ולא התירו לערב בפת אלא להקל על העשיר שיכול לשלוח עירובו אבל במקום פלוני לכ"ע עני אין עשיר לא ור"ח אמר דלתרווייהו עיקר עירוב ברגל ופת להקל על העשיר הוא וכי פליגי במקום פלוני לר"מ דווקא לעני ולר"י אחד עני ואחד עשיר הי' נראה לומר דר"נ לטעמי' דאמר לעיל דבשל תורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וכיון דאמרינן לעיל דר"מ ס"ל תחומין דאורייתא ליכא למימר אליבי' דפת בא להקל על העשיר לשלוח עירובו דהא לדידי' אין לסמוך אשליח וא"כ למה הקילו חכמים לערב בפת כיון דליכא קולא דע"כ צריך לילך בעצמו להניח עירובו ודוחק לומר דנפ"מ לענין עומד ורואהו ור"ח ס"ל כר"ש לעיל דאפילו בשל תורה אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ע"כ אמר דר"מ נמי ס"ל דתיקנו פת להקל על העשיר אלא דכבר הבאתי לעיל דברי התוספתא דאיתא התם דר"מ מתיר לשלוח אפילו ע"י קטן. ויש לדקדק עוד בזה בשלמא לר"נ דאמר לר"מ עיקר עירוב בפת ורבנן אקילו לעני ברגל לא תיקשי היאך אקילו רבנן בתחומין דאורייתא משום דכבר כתבתי דע"פ ד"ת בכל גוונא יש לו ממקום שעומד שם אלפים לכל רוח אלא דרבנן החמירו לעשיר בפת אבל לרב חסדא דאמר לר"מ נמי עיקר עירוב ברגל אלא דחכמים הקילו בפת על העשיר שלא יצטרך לילך ברגליו היאך תקינו רבנן מילתא לעבור על דין תורה כיון דמה"ת עיקר עירוב ברגל והוא הי' ביה"ש בביתו ואיך ילך יותר מב' אלפים ע"י עירוב פת וצ"ע:

דף נב גמרא הנותן עירובו יש לו ד"א כו' נראה דלא מיבעי לי' אלא אליבא דר' יהודא דאמר עיקר עירוב ברגל ופת הוא משום דאקילו רבנן על העשיר אבל לר"מ דאמר עיקר עירוב בפת ק"ו א"כ כיון דמערב ברגל נתנו לו ד' אמות כש"כ בעירוב בפת אלא דלפמש"כ לעיל דמ"ד תחומין דאורייתא ע"כ ס"ל עיקר עירוב בפת א"כ הא דאמרינן לקמן לענין שבת במערה לכ"ע חשובה כולה כד"א והניח עירובו במערה אין לו אלא ד' אמות אלמא דאפילו למ"ד פת עיקר מ"מ שבת עדיף ועוד דהא פת ודאי חשיב כמו שביתתי במקום פלוני דפת הותר בין לעני בין לעשיר ומקום פלוני לא הותר אלא לעני ואפ"ה במקום פלוני פשיטא דיש לו ד"א וע"כ צ"ל דמערב ברגליו עדיף לענין זה לכ"ע וקרינן בי' יותר שבו איש תחתיו ודו"ק:

שם משנה מי שיצא לילך כו' הרמב"ם ז"ל לא הביא אוקימתא דיש לו ב' בתים ופי' למתניתין שבני עירו עשאוהו שליח לערב בפת והחזירו חבירו ולא עירב להם הוא מותר כיון דהחזיק בדרך והם אסורים דהא לא עירב להם וכן פי' הרמב"ן ז"ל במלחמות שיטת הרי"ף ז"ל ועפ"ז א"ש לישנא דאמרינן לקמן אלא אפילו ודאי לא עירב היינו אף דהלך לערב בפת ולא עירב כיון דהחזיק בדרך חשוב כעני וקנה שביתתו בסוף התחום ור"מ ס"ל כיון דלא עירב בפת הוי ספק והרי הוא חמר גמל ובב' הלשונות של רש"י ז"ל בהא דרבה ורב יוסף עיין בריטב"א ז"ל שביאר בארוכה אלו הלשונות ושם תראה כי מה שכתב רש"י ז"ל לעיל בד"ה איהו כיון דנפק לאורחי' הוא ראי' ללשון ראשון ע"ש ודו"ק:

שם ע"ב משנה מי שיצא חוץ לתחום כו' ר"א שתים יכנס כו' בירושלמי אמרו דר"א פליג נמי אמי שהחשיך חוץ לתחום ואין נראה כן לפי שיטת תלמודינו דהכא הטעם הוא משום הבלעת תחומין אבל בהחשיך חוץ לתחום היינו חוץ לתחומו וד' אמותיו פשיטא דלא יכנס כמש"כ התוס' דאין לו לצאת חוץ לתחומו ועיין רבינו יהונתן שפי' דבהחשיך חוץ לתחום מיירי דאמר שביתתי בביתי ג"כ פשיטא דאין שביתתו כלום כמו בנתגלגל עירובו חוץ לתחום ושיטת הירושלמי ז"ל טעמא בעי וכן בהא דר"ש איתא בירושלמי דאיצא נמי פליג ע"ש:

הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו ובעז"ה נתחיל לפרש פרק כיצד מעברין דף נה תוס' בד"ה עיר העשויה כקשת כו' עיין בהלכה זו בד' הריטב"א ז"ל ותמצא נחת כי שם ביאר הדברים היטב וגם מש"כ התוס' לקמן ד"ה פחות מד' אלפים עיין גם בזה בריטב"א ז"ל מש"כ שם:

דף נה ע"ב גמרא תניא אמר ר"א בר"י תחום ערי לוים כו' עיין בדברי הרמב"ם ז"ל פי"ב מה' שמיטה ויובל שכתב דנותנין להם לכל רוח ג' אלפים אמה אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים וכבר הקשה הכ"מ ז"ל מסוגיין דמשמע דהאלף של מגרש הן בכלל אלפים של התחום ויש ליישב דלפי מאי דמשני רב אשי דלר"א בר"י אין נותנין מגרש אלא לקרנות כמו שפי' התוס' א"כ לדידי' מתחילין למדוד אלפים של שדות וכרמים מקיר העיר וחוצה דהא בצדדין אין להם מגרש אבל יחידאה הוא בזה ור"א בנו של ר' יוסי הגלילי ס"ל דנותנין מגרש סביב כל העיר א"כ האלפים הם חוץ לאלף של מגרש אלא דיש לדקדק לדברי ר' אשי אין צריך כלל מגרש סביב לעיר ובכמה דוכתי קי"ל דעושין מגרש לעיר אפילו בערי ישראל כדאיתא בב"ב פ' לא יחפור והדברים נפלאים:

שם גמרא אמר רבא דאמר קרא יש לדקדק מאי חידש רבא הא בהדיא תנן לדרשא זו במשנה דסוטה פ' כשם ואפ"ל דר"א בר"י אזיל בשיטת ר"ע דאמר דקרא דומדותם מחוץ לעיר אתי לשיעור תחומין משום דלא ניחא לי' למימר דאלפים הם חוץ לאלף של מגרש דהא כתיב מחוץ לעיר אלא וודאי האלף הם בכלל האלפים וא"כ למה נאמר אלפים כיון דאין התוס' אלא אלף בלבד למדידה זו אלא ש"מ למילף לענין תחומין דהכי הוי שיעור תחום העיר אבל גם לר"ע האלף הב' נותנין ללוים לשדות ולכרמים וא"כ לפ"ז לא שמעינן המגרש היכן הוא אם סמוך לעיר או באלף הב' ע"ז קאמר רבא דילפינן מסביב דהמגרש הוא סביבות העיר ור"א בנו של ריה"ג ס"ל דאלפים הם לבד מן האלף של מגרש ולא שמעינן מינה לתחומין אלא דבתוספתא סוף עירכין איתא ר"א בנו של ריה"ג בברייתא דסוגיין ע"ש:

דף נז משנה וחכ"א לא אמרי קרפף אלא בין ב' עיירות עיין בדברי הרא"ש ז"ל שכתב לשיטת ר"ת דל"ד שני עיירות אלא ה"ה עיר ובית והא דנקט ב' עיירות לאו דווקא כי היכא דלחייא בר רב ל"ד ב' עיירות דה"ה עיר ובית נותנין להם קרפף אחד כדאמרינן ע"י בורגנין וכן נראה מלשון התוס' ז"ל דלחייא בר רב אין חילוק בין ב' עיירות לעיר ובית וקשה דע"י בורגנין הולך היינו דווקא אם כ"א מופלא בתוך ע' אמה של חבירו אבל בב' עיירות אפילו יש ביניהם קרפף שלא נחשבין כאחת וכן מבואר בדברי הריטב"א ז"ל להדיא:

שם גמרא דאמר קרא מקיר העיר וחוצה כו' משמע מזה דדרשא גמורה היא דהא לר"מ תחומין דאורייתא וכן למדידת תחומין של ערי לוים אבל רבנן לא דרשי להאי קרא ותחומין של לוים נמי מודדין מקיר העיר אלא דבין ב' עיירות כיון דדחוקא תשמישתייהו נתנו להם חכמים קרפף דלדידהו תחומין דרבנן ולפ"ז לא שייך בזה הלכה כדברי המיקל בעירוב כיון דעיקר פלוגתייהו הוא בתחום ערי לוים אלא דבירושלמי משמע דרבנן נמי ילפי מקרא דכתיב מקיר העיר וכתיב חוצה כאן בעיר אחת כאן בב' עיירות ועיין ריטב"א ז"ל והה"מ הביא בשם הראשונים ז"ל ראי' דהלכה כר"מ מהא דנדרים הנודר מן העיר אסור ליכנוס בעיבורה של עיר דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו אלמא דעיבורה של עיר כעיר ולפ"ז אמאי לא הביא הש"ס הכא האי קרא דיריחו אבל נראה דמיריחו לא שמעינן אלא בעיבור שמעברין ע"י בית או פגום ושמא הי' שם בית או פגום אבל מחוצה ילפינן דאפילו בלא בית נותנין עיבור ועיין ריטב"א ז"ל:

ע"ב גמרא לא משולשין ממש כו' עיין ריטב"א ז"ל מה שפירשו הראשונים ז"ל בזה ליישב קושיית התוס' ועיין בד' הרמב"ם ז"ל בזה והראב"ד ז"ל:

שם תוס' בד"ה התם ליכא למימר מלי כו' עיין בריטב"א ז"ל מה שכתב על דבריהם ז"ל ועיין מה שכתבו התוספת לעיל לענין שני פגומים והנכון כמ"ש הריטב"א ז"ל ע"ש:

דף נח ע"א גמרא אמר ר"י אמר שמואל ל"ש אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו כבר האריכו התוס' ז"ל בזה ועיין עוד בדברי הרמב"ם ז"ל ובדברי הה"מ שם והדברים מונחים עד יבא יורה צדק ועיין ברא"ש ז"ל עוד דרך אחר בזה