קרן אורה עירובין פא

בריטב"א ז"ל בזה וברבינו יהונתן ז"ל מש"כ על הרי"ף בזה:

שם גמרא אמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוהו כותים מחיצה מהלך אלפים אמה ופירש"י ז"ל דאתיא אפילו כר"ג דדווקא היכא דנאנס ואין לו אלא ד' אמות הוא דשוינהו לדיר וסהר כד' אמות. אבל הכא דיש לו תחום אלפים לא התירו לו יותר מאלפים כיון דלא שבת באויר מחיצות וכן איתא בירושלמי אפילו תימא כר"ג קל הוא מי שקנה שביתה ממי שלא קנה שביתה ועיין בריטב"א ז"ל ולפ"ז היכא דיצא שלא לדעת והקיפוהו כותים מחיצה מהלך את כולה אבל דעת הרמב"ם ז"ל אינו כן בפכ"ז מה' שבת שכתב דאינו מהלך אלא אלפים וכתב הה"מ ז"ל בטעמו דכל שאם שבת במקום הזה הי' נחשב כולו כד' ה"ה אם הוציאוהו לשם בשבת מהלך את כולו אבל כשהקיפוהו כותים מחיצה דאם שבת שם אינו מהלך אלא אלפים ה"ה אם יצא שלא לדעת אין לו אלא ד' ועוד נראה כיון דכבר קנה מקומו מקום ד' לבד לא מהני מה שאח"כ הקיפוהו מחיצות אלא דצריך ליישב לשון הירושלמי לשיטתו ז"ל וההיא דמודד וכלתה מידתו בחצי העיר דלא חשיבא כד' היינו משום דאין מקומו שם אבל אם הוציאוהו כותים לחצי האחר או במחיצה שהקיפוהו כותי' חוץ לאלפים נראה דחשובה כולה כד"א אלא דמסתבר דלא עדיף ממה שהי' בתחילה במקום שביתתו ואפ"ה נאסר להלוך את כולה ובכלתה מידתו בחצי העיר ג"כ לא עדיף ממה שהי' מהלך בתחילה בתוך העיר ולא הי' מהלך את כולה כללא דמילתא אין העיר נחשבת כד' היכא דלא שבת באויר מחיצות אלא היכא דתחילת כניסתו לתוכה הוא חוץ לתחום אבל כל שהוא מקומו שם בתחילה ע"י היתר תחומו אפילו יצא אח"כ מתחומו אינה חשובה כד' ודו"ק ואי"ה לקמן יבואר עוד בזה:

שם גמרא מטלטל בכולה ע"י זריקה רש"י ז"ל פי' דבתוך אלפים מותר לטלטל כי אורחי' ולא הוי פרוץ למקום האסור לה כיון דחוץ לאלפים נמי מותר לטלטל ע"י זריקה ורב הונא אמר מטלטל בד' בין בזריקה בין בטלטול ולא אמרינן דרב הונא פליג אטלטול כי אורחי' משום דהוי פרוץ במילואו כו' דלא מסתבר לומר כן כמש"כ רש"י ז"ל ועיין מהרש"א ז"ל ודו"ק. והתוס' פי' דלשמואל נמי אסור לטלטל כי אורחי' אלא בד' מחמת פרוץ במילואו ונראה דרש"י ז"ל לא פירש כן מהא דפריך הש"ס על ר"ה באלפים מיהת לטלטל כי אורחי' ולא פריך לשמואל משמע דלשמואל באמת מטלטל באלפים כי אורחי' והתוס' ז"ל צ"ל דלמסקנא כתבו כן אלא דיש לדקדק לשיטת רש"י ז"ל אפילו לר"ה אמאי הוי פרוץ במילואו למקום האסור כיון דמותר מחוץ לאלפים ע"י משיכה אלא דרש"י ז"ל לא גרס לה לקמן ובין לשיטת התוס' ובין לשיטת רש"י ז"ל לא ניחא לי' להש"ס למימר דחייא בר רב בא להכריע ולהתיר לטלטל בתוך אלפים דממ"נ כיון דאוסר חוץ לאלפים אפילו ע"י זריקה הוי כנפרצה במילואו למקום האסור לה והנה לפרש"י ז"ל לקמן גבי כלתה מידתו בחצי חצר דפי' דווקא להלך אבל לטלטל אסור אפילו בחצר לרב הונא א"כ מוכח מהא דאמר רב נחמן מודה לי הונא בכלתה מידתו על שפת התקרה הואיל ותקרת הבית חובטת משמע דאליבי' בלא"ה מותר לטלטל ואי כשיטת התוס' לר"נ נ"מ בהא דתקרה חובטת דמותר לטלטל כי אורחי' בכל תחומו אלא די"ל דלזה לא מהני מה שהתקרה חובטת ולא הותר לטלטל אלא ע"י זריקה דלא גזרינן שמא ימשך אבל לענין טלטול כי אורחי' לא מהני ובדברי הרמב"ם ז"ל אין הכרע בזה עיין בפכ"ז:

(נשמט מלעיל) גדול כבוד הבריות כו' נראה מכאן דהא דיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד"א אפילו למ"ד תחומין ד"ת זה מדרבנן היא דאלת"ה למ"ד תחומין ד"ת מה יעשה דהא כבוד הבריות אינו דוחה אלא לאו דלא תסור ועיין בדברי הרא"ש ז"ל אי האי כבוד הבריות היא כבוד עצמו או כבוד אחרים:

שם גמרא ושמואל אמר הלכתא כר"ג בספינה לקמן דייקינן הלכתא מכלל דפליגי אלא דנחלקו רבה ור"ז רבה ס"ל דלא פליגי בספינה אלא בעומדת אבל במהלכת ר"ע נמי מודה מטעם הואיל וספינה נוטלתו ור"ז ס"ל דבמהלכת נמי פליגי ובהא דפסק שמואל כר"ג בספינה לרבה אפילו בעמדה הלכה כר"ג הואיל ושבת באויר מחיצות ולר"ז לא פסק שמואל כר"ג אלא במהלכת ועוד אפ"ל דר"ז בעמדה נמי ס"ל כר"ג והא דאמר טעמא דהואיל ונוטלתו היינו לענין אם נפחתו דופני הספינה דלענין זה לא מהני הואיל ושבת באויר מחיצות ע"כ אמר טעמא דהואיל ונוטלתו כו' אלא דלפ"ז לא הוי אצטריך למימר דר"ז ס"ל מחיצות להבריח מים עשויות ומדקאמר הש"ס הכי משמע קצת דלר"ז מודה ר"ג בעמדה וכמש"כ רש"י ז"ל אבל א"כ אמאי לא קאמר הש"ס אליבי' דר"ז בעמדה כ"ע לא פליגי אלא נראה עיקר דלר"ז נמי פליג ר"ג אפילו בעמדה ושמואל לא פסק כוותיה אלא במהלכת מטעם דמחיצות להבריח מים עשויות ולא חשיב שבת באויר מחיצות והא דלא קאמר הש"ס דר"ז אמר טעמא דהואיל ונוטלתו לענין נפחת דופני הספינה משום דא"כ ליכא פלוגתא בין רבה לר"ז לענין דינא וכן משמע מדברי התוס' דבעמדה ודאי פליגי ר"ג ור"ע לכ"ע וטעם דמחיצות להבריח מים כו' לא מהני אלא דלא הוי שבת באויר מחיצות אבל מ"מ מחיצות הם לר"ג דלא בעי שבת באויר מחיצות ועיין בתוס' ד"ה אבל היכא ובדברי הרמב"ם ז"ל אינו מבואר דין נפחתו דופני הספינה ועיין בפי' המשניות שכתב בטעמא דר"י ור"ע משום גזירה דבקעה והוא דלא כמסקנת הש"ס:

דף מג תוס' בד"ה האי רצו כו' ולמאי דמסיק הש"ס דר' יהושע גופי' הכריע כר"ג בספינה אתי שפיר לישנא דרצו וכן מבואר בירושלמי ע"ש ועיין מהרש"ל ועיין מהרש"א ז"ל בזה:

שם גמרא בעי ר' חנניא יש תחומין למעלה מעשרה כו' משמע דיש איסור תחומין אפילו בכרמלית או ברה"י היכא דאינו נחשב כד'. והרמב"ם ז"ל כתב בתשובה דאפילו למ"ד תחומין מה"ת בכרמלית ובימים ונהרות לא הוי אלא מדרבנן דלא עדיף ממעביר חפץ והוצאת חפץ ויצאה חוץ לתחום מחד קרא נפקא מאל יצא ולפ"ז אפילו אי נימא דיש תחומין למעלה מי' לא הוי אלא מדרבנן דלמעלה מי' לאו רה"ר היא וא"כ הא דאמרינן לקמן כתנא ספוקי מספקא לי' ואזיל לחומרא מצי אתיא אפילו כמ"ד ספק נזירות להקל אלא דאסור משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא ושרי לילך למעלה מי' אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דמחמת ספק דתחומין אזלינן לקולא בנזירות ומש"ה מותר בשבתא דקאי נדר דספק שמא לא יבוא בשבת משיח וע"כ הספק הוא משום תחומין וכן מסתבר דלענין ביאת המשיח לא שייך למימר ספיקא דרבנן לקולא דאם לדידן ספיקא הוא קמי' משיח ליכא ספיקא ושמא יש תחומין ועוד אפ"ל דלמעלה מי' הוי ספיקא דאורייתא אם הי' שביתתו בקרקע ואח"כ חוזר על הקרקע. והנה מש"כ הה"מ דספיקא דרבנן לקולא בתחומין צ"ע דאיכא כמה ספיקות בתחומין דאזלינן לחומרא ולדעת הרמב"ם ז"ל דתלו תחומין בהוצאה א"כ בי"ט ודאי ליכא איסור תחומין מה"ת כיון דהותרה הוצאה ולא מצינו לשארי ראשונים ז"ל בסברא זו. ומה שהקשו המפרשים ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל בהא דהריני נזיר ביום שבן דוד בא אי לא דמסתפינא הייתי אומר דכל הסוגיא אזלא דלא כשמואל דאמר אין בין עוה"ז כו' וכבר כתב הרמב"ם ז"ל דעתו בסוף ה' מלכים דלא יעלה על הדעת שמלך המשיח יחדש אותות ומופתים אלא עיקר הדבר שאחד מן הדור יעמוד מבית דוד ויחזק בדקי התורה ויעשה ויצליח במלחמות ד' ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל זהו מלך המשיח ומביא ראי' מבן כוזיבא וא"כ אין ספיקא של ביאת המשיח בשבתות וי"ט מחמת תחומים כלל כי מי יודע מקומו איו ושמא הי' מקומו במקום ב"ד הגדול וע"כ מטעם אחר לא יבא בשבת מפני הטורח או איזה טעם אחר ומה שהקשו מביאת אליהו ז"ל על חד בשבתא עיין בלח"מ עיין בפי"ב מהל' מלכים שכ' דהחכמים נחלקו אי ביאת אליהו ז"ל יהי' קודם ביאת המשיח או אח"כ לפני מלחמות גוג ומגוג והדברים נפלאים ומכוסים המה וכבר עמדו על דעתו הרבה מהראשונים ועיין בהשגת הראב"ד ז"ל ועיין בריטב"א ז"ל באורך ונראה מדבריו דילפי' להא מילתא דס' תחומין לקולא מהא דספק עירוב ע"כ היכא דאיכא חזקת תחום ביתו לא מקלינן בספיקו וכבר הארכתי לעיל דזה לפי מאי דפסקו כר' יוסי אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק כר' מאיר אפי' במקום חזקה אזלינן לקולא ודו"ק:

שם גמרא מאי קמיבעי' לי' לרב חסדא בדמלי גברי או בדלא מלי גברי לפמש"כ הרמב"ם ז"ל דלא הותר במחיצה שנעשית אח"כ אלא אלפים ולא כולה בד' אמות א"כ איכא לספוקי אפילו מלי גברי אם כבר יצא חוץ לתחום יותר מאלפים וי"ל דמסתמא לא יצא יותר מאלפים ואי מלו גברי היה יכול ליכנס בתחומו והנה