קרן אורה עירובין פ

היכי דעבדינן מספיקא לא אמרו רבנן להתנות אבל למאי דעביד הש"ס צריכותא דאי פליגי בר"ה לחוד ה"א בהא קאמרי רבנן משום דאתי לזלזולא בי' ולמה לי' האי סברא תיפוק לי' דה"א דדווקא בר"ה פליגי רבנן משום דקדושה אחת היא אלא דיש לדקדק במתני' שלא הזכיר ר' דוסא אלא תנאה דר"ח ולא הזכיר תנאה דר"ה מזה נראה דמודי ר' דוסא בשל ר"ה עצמו דאינו מזכיר תנאי משום דמודי בזה דאסור לזלזולי בי' ובזה ניחא דלא מצינו דפליגי ר' דוסא ורבנן בי"ט של גליות משום דר"ד נמי מודה בהזכרת י"ט דאינו מזכיר תנאי דהוי זילותא ולא פליגי אלא בר"ח דלא חיישינן לזילותא וס"ל לר"ד דאפי' בר"ח של ר"ה ג"כ מזכיר תנאי של ר"ח ולא חיישינן לזילותא כיון דאינו מזכיר התנאי בשל י"ט עצמו השתא עביד הש"ס שפיר צריכותא דה"א דרבנן לא פליגי אלא בר"ח של ר"ה משום דמ"מ איכא קצת זילותא אף כשמזכיר התנאי בשל ר"ח אלא דמלשון פי' המשניות נראה דתנאי דר"ד קאי נמי אר"ה עצמו וסיים שם בטעמא דרבנן דאין להתנות משום דקדושה אחת היא וגם מהאי טעמא דלא יזלזלו בי' וכתב עוד דנחוש לזה בר"ה כי אפילו בזמן שהיו עושין ע"פ הראי' היו עושין ר"ה שני ימים ע"פ הרוב ולא זכיתי להבין לשונו הזהב מה שהצריך לשני הטעמים ועוד הא אפילו בר"ח בעלמא פליגא רבנן עלי' דר"ד אף דליכא חד מהני טעמא גם מ"ש ונחוש לזה אינו מובן. עוד דבר חידוש ראיתי בדבריו ז"ל במשנה זו שכ' הלכה כר"י בזו ההלכה די"ט של ר"ה שני קדושות הן אבל בזה"ז שני י"ט של ר"ה שאנו עושין ע"פ החשבון אסור לחלק בהן העירוב לפי שהן קדושה אחת נראה מדבריו דעיקר הטעם דקדושה אחת הוא מפני שאנו עושין ע"פ החשבון והוא פלאי כי אדרבא משמע בסוגיין ובריש ביצה דעיקר החומרא הוא מפני זמן המקדש שהיו מקדשין ע"פ הראי' ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה היו נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. הן אמת דלפי משמעות דבריו ז"ל יש ליישב מה שדקדקתי לעיל ארב אסי דאמר בי"ט של גליות נמי קדושה אחת מהא דמשמע במתני' דלא פליגי רבנן אר"י אלא בר"ה אבל בי"ט של גליות מודו לי' דנולדה בזה מותרת בזה כדתניא מודו ר"י בי"ט של גליות ולפי דבריו ז"ל ניחא דרב אסי לא אמר אלא בזה"ז שעושין ע"פ החשבון ולא מספיקא אבל לא משמע כן שם בביצה ודו"ק. ועי' ברמב"ם ז"ל פ"ז מהל' י"ט שדעתו ז"ל דבזה"ז שנוהגין ע"פ החשבון אסור להתנות על הכלכלה ועל עירוב אפילו בי"ט של גליות עיין בלח"מ שם מש"כ לענין ביצה ומפלוגתא דרב ורב אסי מוכח דאפילו בזה"ז ביצה שריא וכן מוכח מעובדא דההוא טביא אלא דמלשונו ז"ל בפ"ה מהל' קידוש החודש נראה דגם בימי אביי ורבא היו מקדשין ע"פ הראי' ועיי"ש מ"ש בטעם שני י"ט של ר"ה וצ"ע לדבריו הא דאמר ר"ז בריש ביצה תדע דאנן ידעינן בקביע דירחא:

דף מא תוס' בד"ה מודה הי' שאין משלימין עיין מהרש"א ז"ל מה שהקשה ובתוס' תענית משמע להדיא הא דנכנס ר"י להפר דברי ר"ג היינו על הא דאמר אין מפסיקין ור"י ס"ל דמפסיקין כדאיתא שם נכנס ר' יהושע ורחץ ר"א וסיפר והי' נראה ליישב דהא בהא תליא דרבנן דס"ל כל תענית צריך להשלים מש"ה אמרו דמפסיקין ואסור להתענות כל היום בר"ח חנוכה ופורים ורשב"ג ס"ל אין צריך להשלים מש"ה אמר דאין מפסיקין ושפיר מוכח הש"ס דהלכה כר"ג דאין צריך להשלים אלא דלשיטת התוס' דכתבו דמ"ד מתענה ומשלים היינו אם ירצה אבל אינו מחויב אי אפשר לומר כן ולקמן נמי משמע דרבנן דאמר מתענה ומשלים קאי גם אחנוכה ופורים וצ"ל דמעשה דר"י ור' יוחנן בן נורי קאי אהפסקה ובזה נקבע הלכה כר"ג ממילא שמעינן דנהגו בדורו של ר"ג ככל דברי ר"ג אף לענין השלמה:

ע"ב גמרא ולטעמיך לפי מאי דמשמע בתענית דהא דאמר רב הונא הלכה מתענה ומשלים קאי אדברי חכמים שאמר רב יהודא א"כ דילמא ר"ה ג"כ קאמר הלכה אחנוכה ופורים וצ"ל דפשיטא לי' להש"ס דרב הונא פסק הלכה אכולהו ועיין תוספ' שם ומהרש"א ז"ל בסוגיין:

הדרן עלך פרק בכל מערבין ובעז"ה נתחיל לפרש פרק מי שהוציאוהו שם גמרא יצא לדעת פשיטא ולא ניחא לי' להש"ס למימר דקמ"ל אפילו יצא לעיר אין לו אלא ד' אמות ולא חשבינן כל העיר כד"א משום דזה נמי שמעינן ממתני' דהוליכוהו לעיר אחרת משמע דוקא הוליכוהו דהוי אונס אבל יצא לדעת לא וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדיא ועיין מ"מ שהביא בשם הרשב"א ז"ל וקושיא זו דאמאי לא קאמר הש"ס דשמואל הא קמ"ל וצ"ל דלא ניחא לי' למידק ממתני' דהוליכוהו דדילמא משום רבותא דר' יהושע ור"ע נקט הוליכוהו והה"מ תירץ דלא מצי למימר דשמואל הא קמ"ל כיון דשמואל לא קאמר אלא כלשון מתני' אין לו אלא ד' ולא הזכיר כלל הא דנכנס לעיר ולפ"ז גם דיוק מהר"מ ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל בחזר לדעת לעירו דהוי כד"א מדלא אמרינן דבחזר לדעת הא קמ"ל ע"ש ברא"ש ולפי דברי הה"מ אין כאן דיוק ועוד כיון דלר"ע דאמר דאפילו ספינה אין לו אלא ד' אמות אע"ג דשבת בה פשיטא לדידי' דאין לו אלא ד' אמות אפילו חזר לדעת לעיר להכי לא ניחא לי' למימר דהא קמ"ל אלא דיש לחלק בין ספינה לחזר לעירו ועוד נראה דהא דאמרינן אלא אימא חזר לדעת לאו דמגיה דברי ר"נ אלא דמוסיף על דבריו הראשונים ואמר יצא לדעת וחזר לדעת ומש"ה ניחא לי' טפי למימר דר"נ קי"ל רבותא ביצא לדעת וק"ל ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ בשם הרשב"א ז"ל ומש"כ על קושיית התוס' בד"ה לצדדים:

שם גמרא אמר רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן דאנוסים הם וכתבו התוס' ז"ל דאפילו האי דאפקא מותר לאוכלן ולא דמי למבשל בשבת דהוי דאורייתא וצ"ע דהא למי שנשתלח לו אסור אפילו בחוץ לתחום דהוי דרבנן וי"ל דהתם טעמא הוא משום שלא יאמר להביא לו ע"ש בתוס' בביצה ועיין במ"א סי' ת"ה עכ"פ שמעינן מדברי ר"פ אם הפירות הם חוץ לתחומן אסורין באכילה וכשחזרו הותרו דהוי כאלו לא יצאו ופריך מר"נ וראב"י דאפילו במקומן דוקא שוגגין אבל במזיד אסורין ומשני תנאי היא דת"ק מחלק בין שוגג למזיד אפילו שלא במקומן ובשוגג יאכלו למי שיכול לילך לשם ולא גרע ממבשל בשבת בשוגג יאכל ובמקומן אפילו במזיד יאכלו כיון שחזרו ור"נ וראב"י ס"ל דשלא במקומן לא יאכלו אפילו בשוגג וכתבו התוס' דטעם שלא יוציאן חוץ לד' אמות ובמקומן דווקא בשוגג יאכלו אבל מזיד לא יאכלו דלא ס"ל דאנוסין הם והוי כאילו לא חזרו ולפ"ז יש לומר דאסרי ר"נ וראב"י שלא במקומן אפילו בשוגג הוא מטעם דקנסו שוגג אטו מזיד והא דלא קנסי במקומן היינו דלא גריעי מבעלים שיצאו וחזרו בשוגג דהוי כאילו לא יצא והא דאמרינן בירושלמי דאתיא כר"מ נראה משיטת הירושלמי דגם באדם גופא הא דבשוגג כאילו לא יצא אתיא כר"מ דאמרינן התם דמתניתין דמשמע אם חזר לדעת אין לו אלא ד"א אתיא כר"נ דאמר עד שיחזרו למקומן שוגגין משמע דלת"ק באדם נמי אפילו מזיד כאילו לא יצא עכ"פ שמעינן מהאי דכל שחזרו למקומן אפילו במזיד כאלו לא יצאו בין לענין תחומין בי"ט בין לענין היתר אכילה ושלא במקומן לת"ק בשוגג לא קנסינן ומותר לאכלן במקום שהן ואין חילוק בזה בין י"ט לשבת ועיין בריטב"א ז"ל בזה. אבל שיטת הרמב"ם ז"ל בזה נפלאה היא דבפ"י מה' שבת כתב פירות שיצאו וחזרו במזיד אסור עד מוצאי שבת ובפ"ה מהל' י"ט כתב יצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו תחומין דהוי כאנוסין וע"כ צ"ל דמותרין באכילה דאל"ה מאי נפ"מ דלא הפסידו תחומין וא"כ צריך לחלק בין י"ט לשבת דהא דרב פפא איירי בי"ט ומשום איסור תחומין מותרין ע"י חזרה אפילו במזיד כיון דאנוסין הם והא דפליגי ת"ק ור"נ וראב"י מיירי בשבת ופסק כאותו הזוג דבמזיד אסור אפי' חזרו כיון דאיתעביד מלאכה ע"י העברה ד"א ברה"ר והא דאוסר ת"ק שלא במקומן במזיד ומשום איסור תחומין ובמקומן התירו מזיד אף דהעביר ד"א צ"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם ועיין במ"מ אבל הוא נגד גירסת הש"ס תנאי הוא כמש"כ הה"מ שם ואי לא הוי גרסינן בדברי הרמב"ם ז"ל בהל' שבת וחזרו הוי אתי שפיר דבה' שבת קמ"ל דין פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג מותר כיון דלא נעשה מעשה בגופן לא נשתנו ולא הוי דומיא דמבשל דאפילו בשוגג אסור ובהל' י"ט קמ"ל דין אם חזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן ומותר לטלטלן בכל תחומין הראשון וז"א אלא בי"ט אבל בשבת אין נ"מ בחזרה ובמזיד בכ"ע אסור וכל הלכה זו איירי בי"ט ופליגי בחזרת פירות אי חשיבי כאונסים אי לא ופסק כת"ק בכל מילתי' וכרב פפא ועדיין צ"ע עיין