קרן אורה עירובין עט

הם לאיסורא מי"ט לשבת א"כ הדין דאסור להתנות אפי' בע"ח כיון דהכל משום הכנה הוא או יש לדון איפכא מ"ט פסקו הראשונים ז"ל כר"ח אליבא דרבי דע"ח ג"כ אסור דילמא ר"ח ורבי לטעמייהו דס"ל קדושה אחת היא ע"כ אוסרין גם בע"ח אבל לדידן דקי"ל שתי קדושות הם וכרב גם בהאי דינא הלכתא כרב דפסק כת"ק ולקולא אלא דהרי"ף ז"ל גרס אמר רבא אמר רב סחורה והא דמשמע לקמן בסוגיין דר"ח לית ליה הכנה אפילו גבי עירוב היינו דווקא בהכנה כל דהו כי האי שעירב כבר ברגליו בראשון או בזה הפת אבל לערב לכתחילה מודה ר"ח והיה נראה ליישב בזה קושיית התוס' ז"ל ע"ב ד"ה והא קא מכין מיו"ט לשבת שהקשו אמאי לא פריך מר"י גופי' אמילתא דנפשי' דקאמר אין מערבין בתחילה בפת ש"מ דאית ליה הכנה. ולפי הנ"ל ניחא דבפת אחרת הוי הכנה גמורה ומודה בה ר"ח אלא דמהא דמסיק הש"ס בסוף הסוגיא ורבנן התם עצה טובה קמ"ל משמע דאפילו בפת אחרת לא הוי הכנה לר"ח ועדיין צ"ע בזה. ועיין בריטב"א ז"ל וקצת כוונתי לדבריו ת"ל. נחזור לראשית דבר לסברת הרמב"ן דלמ"ד קדושה אחת היא מה"ת היא אפילו לענין צרכי שבת לעשותו בי"ט אלא דיש לדקדק ע"ז ממאי דאמרינן בפ' אלו עוברין דר"א לית ליה הואיל ע"כ צריך לומר אליבי' דס"ל כסברת ר"ח דמדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט אלמא דלא תליא הא דצרכי שבת נעשים בי"ט להא דקדושה אחת או שתי קדושות דהא ר"א ס"ל דשתי קדושות הן ואפ"ה צריך לומר אליבי' צרכי שבת נעשים בי"ט ועיין בתוס' ד"ה משום הכנה אלא דהתם לא אמרינן כן אלא דרך דיחוי אבל לפי האמת ר"א אית לי' הואיל ומש"ה פסק רבי נמי התם הלכה כר"א דרבי לטעמיה דמספקא ליה אי קדושה אחת היא וא"כ האי ספיקא נמי איכא בצרכי שבת לעשותן בי"ט ע"כ צ"ל דהא דאופין ומבשלין מי"ט לשבת היינו משום הואיל. העולה מזה דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא מהני הך סברא דקדושה אחת אבל מדברי הראב"ד ז"ל שכתב דהא דב' י"ט של ר"ה הוי קדושה אחת אין זה אלא לחומרא אבל לא לקולא אף דלא מצינו כן בש"ס משמע דדעתו ז"ל דהך סברא דקדושה אחת ליכא למ"ד שתהני אף לקולא בין בי"ט ושבת בין בשני י"ט של ר"ה ומסייע לי' הא דאפיך רב דברי רשב"ג מסברא ש"מ דאין מי שיאמר קדושה אחת היא גם לקולא ודו"ק:

שם גמרא אי אתם מודים נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני אמרו לו אבל לכאורה למ"ד ספק עירוב כשר ה"נ יכול לצאת עליו בשני כיון דספיקא הוא אבל מדלא מצינו מי שיאמר כן יש מכאן סיוע למה שכתבו הפוסקים דספק הינוח כ"ע מודים דאסור והא נמי להאי דמיא:

ע"ב גמרא אלא מעתה יערבו בלגין עיין תוס' לעיל דף ל"ו ד"ה מ"ש שכתבו דהא דרבא דייק מהא דלגין דסוף היום קונה עירוב היינו אליבא דברייתא דלגין ולי' לא ס"ל ותמוה לי דמשנה מפורשת היא במס' טבול יום הא דאמר אם עירבו לי בזה לא אמר כלום אלא נראה דרבא ל"ל הכנה והא דפסק כרב בנולדה בזה אסורה בזה היינו לא מטעמיה דרב אלא משום דס"ל קדושה אחת היא:

שם גמרא הא בעינן סעודה הראויה מבע"י עיין בתוס' מה שהקשו ועיין במאור מחמת קושיא זו גרס בש"ס הא קא מכין מי"ט לשבת ולפ"ז מאי פריך הש"ס קושיא זו לרבה הא ר"א בלא"ה ע"כ אית לי הכנה כדאמר הש"ס לעיל ולפמ"ש לעיל ניחא ועיין בריטב"א ז"ל:

שם גמרא דאזיל ושתיף כו' עיין בריטב"א ז"ל שהאריך בזה אי בעינן אמירה בעירוב דעלמא והרמב"ם ז"ל כ' דצריך שיחשוב בלבו לקנות שום שביתה כשמערב ברגליו בשני ולפ"ז קשה מאי קאמר כמאן כר"י בן נורי כו' מאי ענין חפצי הפקר לכאן כיון דמחשב בלבו לשם קנין. ונראה מדבריו דמחשבה לא מהני בעלמא ובעינן דווקא אמירה והא דמצריך לחשוב היינו לרווחא דמילתא וצריך שיאמר ביום ראשון שיקנה לו שביתתו גם ביום השני ועיין מה שכתבתי לעיל גבי שולח עירובו ע"י קוף וקטן עיין ברבינו יהונתן מ"ש וצ"ע אם הוא כבני עירו ואין לדבריו ז"ל ביאור גם לא ידענא היכי פליגי בזה ר"י ור' יוסי:

דף לט משנה ר' יהודא אומר ר"ה שהוא ירא כו' מערב שני עירובין מכאן משמע דאפילו בי"ט של גליות אין יכול לערב מי"ט לחבירו דהא בי"ט של ר"ה לר"י כי"ט של גליות דמי. וכבר עמדתי לעיל על דברי התוס' דמשמע מדבריהם דאיכא פלוגתא בזה וכן בדין דאסור להכין בידים מי"ט לחבירו אפילו דבר שאין בו מלאכה כדאי' בש"ע סי' תק"ג והרמב"ם והראב"ד ז"ל מחולקים בענין ב' י"ט של ר"ה לדידן דקי"ל כחכמים דקדושה אחת היא והרמב"ם ז"ל סובר דגם לקולא קדושה אחת היא. והראב"ד ז"ל כתב דדווקא לחומרא ובש"ע סי' תי"ו פסק כהרמב"ם ז"ל ובסי' תק"ג פסק דאסור לשחוט ולבשל מי"ט לחבירו אפילו בי"ט של ר"ה הקשה המ"א מסי' תי"ו דפסק אפילו לקולא קדושה אחת היא ותירץ דראשון עיקר ולהכי אסור לבשל מראשון לשני אבל לענין תחומין לא איכפת לן כיון דשני לאו עיקר הוא מותר לצאת בו חוץ לתחום ודבריו ז"ל צ"ע דהא דראשון עיקר היינו דווקא אחר החורבן דבטלה תקנת ר"י בן זכאי אבל קודם החורבן שניהם שוים וא"כ ר"י דאמר קדושה אחת היא היינו דווקא לחומרא. אבל נאכל עירובו בראשון אין יוצא עליו בשני וא"כ מנ"ל דלאחר החורבן הוי קדושה אחת גם לקולא אבל העיקר נראה דלבשל ודאי אסור דנהי דקדושה אחת הם אין זה אלא מתקנת חכמים ולא מהני זאת להתיר מלאכות של תורה. אבל למילי דרבנן הוי קדושה אחת אפילו לקולא ואכתי קשה כיון דיום אחד הוא י"ט מה"ת והב' מדרבנן ואנן לא ידעינן א"כ כי נאכל עירובו בראשון מ"ט יוצא עליו בשני דילמא י"ט שני הוא י"ט גמור מכ"ש למ"ד תחומין דאורייתא. עוד יש להסתפק היכי דחל י"ט שני של ר"ה בשבת בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה אי בזה ג"כ יוצא עליו בשני אם נאכל בראשון וצ"ע:

תוס' בד"ה מודים חכמים לר"א כו' תימא כו' קושייתם מבוארת בירושלמי ומשני דר"י סבר די"ט של ר"ה מספיקא עבדינן להו אבל י"ט ושבת קדושה אחת היא ורבנן סברי די"ט של ר"ה לאו מספק עבדינן ושניהם שוים בקדושה אחת אבל י"ט לגבי שבת כחול הוא. וקצת סיוע מזה לדעת הרמב"ם ז"ל דיום הכיפורים ושבת קדושה אחת הם משום דדווקא י"ט לגבי שבת חול הוא משום דהותר בו מלאכת אוכל נפש אבל יום הכיפורים ושבת וודאי קדושה אחת היא וצ"ע גבי פלוגתא דר"י ור' עקיבא חלבי שבת אי קריבה ביום הכיפורים ודו"ק:

ע"ב גמרא וצריכי. בילדותי הקשיתי שמואל אדשמואל דבמכילתין אמר שמואל כ"מ שאמר ר"י בעירובין הלכה כמותו וא"כ משמע דס"ל ב' קדושות הם ובריש ביצה אמרינן רב ושמואל דאמרי תרווייהו נולד בזה אסורה בזה אלמא דקדושה אחת היא. ולפ"מ דעביד הש"ס הכא צריכותא בין ביצה לעירוב הי' אפשר לומר דשמואל דווקא בביצה אסור ובזה מיושב נמי הא דרב אסי אוסר בביצה אפילו בי"ט של גליות והכי משמע דרבנן לא פליגי עלי' דר"י אלא בר"ה אבל בי"ט של גליות מודו וכן תנא רבה בר שמואל מודה ר"י בשני י"ט של גליות אבל אם נאמר דדווקא בביצה אסרי א"ש. אבל לפי האמת אין נראה לחלק לדינא והש"ס לא עביד אלא צריכותא בעלמא וצ"ל האי כללא דאמר שמואל כ"מ שאמר ר"י כו' לא אמר היכי דרבנן פליגי עלי' דר"י וגם רבי סתם במתניתין ולא הודו לו חכמים ועיין ברא"ש במתני' דנתנו באילן שכ' דכללא דשמואל איתמר ואפילו ביחיד במקום רבים:

שם גמרא אבל ביצה דאיכא למיגזר בה משום פירות הנושרין או משום משקין שזבו יש לדקדק לרבה דאמר ביצה אסורה מחמת הכנה א"כ ל"ל הך בבא דוכן בביצה וכן לר"נ דאמר משום מוקצה וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכ' רבותא אחריתי דקמ"ל דלא גזרינן שמא יאכל נולד בי"ט והיינו כאוקימתא דר"נ וע"כ צריך לומר כן לרבינא ברי' דרב עולא דאמר בריש ביצה דלר"י ליכא איסורא בביצה אלא בתרנגולת העומדת לאכילה ולא ס"ל גזירה דמשקין שזבו וק"ל:

דף מ ע"א גמרא הכי נמי מסתברא מדקתני בברייתא כו' מכאן נראה דהא דפליגי ר"י וחכמים בתנאה או משום דר"י ס"ל דשתי קדושות הן ועבדינן להו מספיקא וחכמים סברי קדושה אחת היא ולא מספיקא עבדינן דא"כ מאי טעמייהו דרבנן דפליגי בר"ח הא בר"ח ודאי מספיקא עבדינן אלא ש"מ דאפי'