קרן אורה עירובין עח

משום דעירובו לא קנה לי' ומביתו עקר דעתו וזה ניחא יותר משיטת רש"י ז"ל בלי"ב פרק מי שהוציאוהו ומש"א התם עירובו עשו אותה כספק חרש לא ידענא פירושו ופי' המפרש אינו מובן וצ"ע. ולמאי דמסקינן הכא דר"מ ס"ל תחומין דאורייתא יש לדקדק מהא דאיתא בתוספתא פ"ש דר"מ מתיר לשלוח עירוב ע"י בנו ובתו הקטנים ור"נ ס"ל דאפילו בגדול לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ודו"ק היטב:

שם גמרא בעי מיני' רבא מר"נ כו' והקשו המפרשים אמאי לא קאמר ר"נ משום סעודה הראויה מבע"י והי' נראה דאם ביה"ש ראוי' היא אף דמבע"י אינה ראוי' לא איכפת לן וכן נראה קצת מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב היום קודש כו' אין מערבין בה שאינה ראוי' עד שתחשך וצ"ע לקמן דף ל"ח ועיין ריטב"א ז"ל בזה:

דף לו ע"ב גמרא לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי. יש לדקדק למה לי' האי תנאה כיון דאמר אם בא חכם למזרח ממילא ש"מ אם לא בא חכם כו' לא הוי עירוב ומסתמא הוא כבני עירו. וראיתי בירושלמי שהקשו זאת ומשני התם דר"מ היא בקידושין אם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ה"ז מקודשת אע"ג דלא כפלי' לתנאה וה"נ אם לא אמר לא בא לכאן כו' לא הוי נידן כבני עירו ור' יוסי אמר ר"מ דעירובין הוא דאמר הרי זה חמר גמל ואפילו אלפים שבין ביתו לעירובו אין לו וה"נ אם לא אמר הך תנאה דאם לא בא בפירוש הי' נידון כספק והוי חמר גמל ומסיק התם עוד דר"מ לא אמר אלא לחומרא דאם לא כפל תנאי לא הוי עירוב וגם אינו כבני עירו וה"נ בקידושין אם לא ירדו גשמים לא הוי קידושין גמורים אבל לשיטת תלמודין קשה מאי הוי אי לא אמר אם לא בא לכאן ולא לכאן אמאי לא יהי' כבני עירו ועוד יש להסתפק למאן דס"ל דאין ברירה ולא הוי עירוב אפי' בא חכם וא"כ לא יהי' כבני עירו דהא גם זה אמר ע"פ תנאי דברירה או דילמא דווקא לקנות מקום שביתה מחדש לא מהני ע"י ברירה אבל תחום ביתו אינו מפסיד וגם כיון דלא מהני תנאי לעקור שביתתו ממילא קאי אתחום ביתו וצ"ע:

(דיני ברירה אין פנאי כעת לברר כי מעיין גדול הוא ומקור חכמה) דף לז תוס' בד"ה כשהתנו עיין בזה בריטב"א ז"ל:

ע"ב גמרא ולימא לי' תנא דבי איו היא כו' מ"ט מכאן קשה על הרא"ש ז"ל שכ' בפ' מי שהוציאוהו דר"י ס"ל תחומין דאורייתא מדמחמיר בספק עירוב וא"כ מאי קאמר הש"ס ולימא לי' תנא דבי איו היא הא איו ד' ר' יהודא קאמר ואליביה תחומין מה"ת אלא ש"מ דלר"י נמי תחומין דרבנן אלא דצריך ליישב אמאי מחמיר בספק עירוב הא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא ובפרט היכא דאיכא חזקה והי' נראה לפי מה שהבאתי לעיל שיטת הירושלמי דחמר גמל לר"מ היינו דאין לו כלל אפילו אלפים שבין ביתו לעירובו ע"כ צריך לומר אליבי' דתחומין מה"ת וספיקא לחומרא אבל לר' יהודא דאית לי' אלפים שבין ביתו לעירובו א"כ הא דלא שרינן ליה יותר היינו משום דאית לי' חזקת תחום ביתו ואין אנו יודעים לאיזה צד נתיר לו ולא שייך בזה ספיקא דרבנן לקולא דא"כ נתיר לו לילך לעבר ביתו אלפים. אבל אין זה לומר דר' יהודא ס"ל כר' יוסי דאפי' בטומאה דרבנן ספיקו לחומרא דהא מודה ר' יוסי דהיכא דאיכא חזקה לקולא ספיקו טהור כדתנן אבל ליטמא ולטמא אחרים טהור ועוד דקי"ל בכ"ד ספיקא דרבנן לקולא אטו דלא כר' יהודא היא ועיין בפי' המשניות שכתב ג"כ דר' יהודא ס"ל תחומין ד"ת:

דף לח משנה ר"א אומר כו' צריך לדקדק לרבנן דס"ל קדושה אחת היא. אי סברא זו מה"ת היא. או רבנן שוינהו כיומא אריכתא ונ"מ דאי מה"ת היא מהני אפילו במילי דאורייתא ואי מדרבנן לא מהני אלא במילי דרבנן. והנה מדלא מצינו בכולא סוגיא דלמ"ד תחומין דאורייתא לאו קדושה אחת היא משמע דלכ"ע שייכי הך פלוגתא וכן נראה מהא דאמרינן בגמ' ר"י אומר ה"ז חמר גמל הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כתבו דר"י ס"ל תחומין דאורייתא כמו שהבאתי לעיל ואפ"ה מספקא לי' שמא קדושה אחת היא אלא די"ל דר"י פשיטא לי' לשאר מילי דרבנן דהוי קדושה אחת והא דקאמר נאכל עירובו בראשון ה"ז חמר גמל היינו משום דלענין תחומין דאורייתא לא אמרינן קדושה אחת היא להקל בש"ת. ועוד דכבר כתבתי לעיל דר"י נמי ס"ל תחומין דרבנן והיה אפשר לומר דהא דאמרינן דרבנן ספוקא מספקא לי' לאו דמספקא להו בעיקר הך מילתא אלא דס"ל דהא דשוינהו רבנן כקדושה אחת לא מהני אלא לחומרא ולא לקולא וכן נראה קצת מהא דאפיך רב דברי רשב"ג ור"י בנו של ר"י בן ברוקא ומשמע דמסברא אפיך להו דבתר הכי קאמר הש"ס רב גמרא גמיר לה והיינו משום דלא מסתבר לרב שיסבור שום תנא דוודאי קדושה אחת היא אפילו לקולא דאין זה אלא מדרבנן. ועוד נראה דלמ"ד תחומין דאורייתא וודאי ליכא למימר קדושה אחת היא אפילו לקולא בנאכל עירובו בראשון דנהי דבשבת תחומין דאו' בי"ט לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן וא"כ איך אפשר לומר דע"י קנינו בי"ט יוצא בו בשבת כי דבי"ט לאו בר תחומין היא מה"ת אם לא שנאמר כיון דכבר קבעו ביתו במקום עירובו בי"ט מהני גם לשבת שאחריו ומה שאמרו ז"ל בפ' משילין ש"מ תחומין דאורייתא כבר כתבו המפרשים ע"ז והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות בפ' אלו עוברין כתב דטעמא דרב חסדא דאמר מדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט היינו משום דקדושה אחת היא משמע מזה דמה"ת קדושה אחת היא אלא דצ"ע ר"ח כמאן דרבנן דר"א מספקא להו ולא מצינו שום תנא דאמר וודאי קדושה אחת היא. וצ"ל דר"ח לא מפיק דברי רשב"ג ור"י וכוותייהו ס"ל ויתיישב בזה מאי דפסק רב חסדא בביצה הלכה כרבי לחומרא דאין מערבין לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין מי"ט לשבת ואמאי הא ר"ח לית לי' הכנה אלא טעמא משום קדושה אחת היא ועפ"ז יש לפרש מאי דשלח ר"א לא כמו שאתם שונים בבבל רבי מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין במאי פליגי משנת בכל עם משנת א"י אלא דבבבל ס"ל דהא דתנא רבי הכא בדברי ר"א תני לה וסבר לה דשתי קדושות הם ומש"ה מתיר בע"ח ובע"ת אוסר משום קנין שביתה בשבת אבל בא"י ס"ל דרבי תני לה ולא סבר לה וס"ל דקדושה אחת הוא וע"כ איפכא תניא דרבי אוסר ועי"ש תוס' ביצה שהקשו שם דף ט"ז ע"ב תימא הא רבי ס"ל בפ' בכל מערבין קדושה אחת היא כו' לא הבנתי קושייתם היכן מצינו דרבי ס"ל כן הא בברייתא תני לדברי ר"א ואי משום דמסיק הש"ס תני לה ולא סבר לה באמת גם הכא לפי המסקנא תנינא דרבי אוסר בין בע"ח בין בע"ת ולפ"ז רב דפסק שם הלכה כת"ק היינו לקולא דע"ח מערבין משום דב' קדושות הם וע"ת אין מערבין משום הכנה או משום קנין שביתה בשבת ואף דרב שרי להתנות בע"ת בשני י"ט שלפני השבת היינו משום דמ"מ אחד מהם חול אבל לערב לכתחילה בי"ט מודה דאסור משום קנין שביתה וא"ש בזה מאי דלא רמי רב חסדא רב אדרב מהא דאמר הלכה כת"ק ולא זכיתי להבין דברי התוס' ז"ל בד"ה ר' אליעזר במאי דמשמע מדבריהם דאיכא פלוגתא בהא דקנין שביתה בשבת וכתבו דמש"ה לא קאמר הש"ס הכא על ד' ר"א טעמא דקנין שביתה לא ידענא מהכין משמע להו כן דרב לא שרי התם אלא ע"י תנאה אבל בוודאי יו"ט מודה דאסור וגם מ"ש כדאמר בפ"ב דביצה אין מניחין ע"ת מי"ט לחבירו גם זה לא זכיתי להבין דלא איירי התם הש"ס כלל מדין עירוב י"ט לחבירו אלא בדין עירוב מי"ט לשבת וע"י תנאי ובזה שייך שפיר נמי טעמא דהכנה וגם מה שהוכיחו דשייך הכנה בע"ח מהא דרב כבר כתבתי דרב לקולא פסק כת"ק ע"כ נראה עיקר בזה כשיטת התוס' בביצה דהא דאמרינן התם למקנא שבית' בשבתא אסור היינו הך דהכנה והכוונה דנהי דשרינן לערב ברגליו בשני היינו דווקא היכא דכבר עירב בראשון אבל לערב לכתחלה בי"ט שלפני השבת לקנות שביתה מחדש לכ"ע אסור ואפילו ר"ח מודה כמש"כ התוס' בביצה אליבא דר' יוחנן דל"ל הכנה גבי ביצה אפ"ה מודה דאסור לערב מיו"ט לשבת ובזה א"ש דלא תיקשי אדר"ח מהא דאין מערבין מתחילה מי"ט לשבת לר"א דבהכנה כי האי מודה ר"ח ור"ח לא פריך אלא מביצה דהוי הכנה דממילא זה לא ס"ל ובע"ח ס"ל למאן דמתיר דלא חשיבא הכנה שאין אתה אוסרו בדבר המותר לה. וע"פ דברים אלו יש לדון על הא דכתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דבע"ח יכול להתנות בשני י"ט שלפני השבת משום דדווקא בע"ת אסור משום קנין שביתה ודייקי לה מהא דקאמר רבא אבל לא ע"ת דלמקנא ביתא בי"ט לא ולפי הנ"ל אין ראיה דהתם אליבא דרב קיימינן דס"ל דע"ח מותר לערב מי"ט לשבת אפילו בלא תנאי להכי פליג רבא ואוסר בע"ת אפילו ע"י תנאי. אבל לדידן דקי"ל דעירובי חצירות ועירובי תחומין שוין