קרן אורה עירובין עז

קלה מיקל בספק אפילו נגד החזקה ומשני דס"ל תחומין מה"ת ומש"ה מחמירינן בספיקא אפילו היכא דאיכא חזקה ובדרבנן מקילין אליבי' אפילו נגד חזקה ופריך מנגע בא' בלילה דמטהר ר"מ מטעם חזקה ואמאי והא מה"ת היא ומשני בשני כיתי עדים דווקא מחמיר ר"מ הכא בעירוב וס"ל דנגד עדים חזקה לאו כלום הוא אבל היכא דאיכא חזקה לקולא אפילו בדבר שהוא מה"ת אזלינן בתרה וספיקא מותר ורבא לא ניחא לי' לאוקמי הך דספק עירוב דווקא בב' כיתי עדים ומשמע לי' דלר"מ מחמרינן בספיקא דאורייתא אפילו במקום חזקה ובנגע בא' בלילה שאני דאיכא תרי חזקות ומלשון רש"י ז"ל נראה דאין סברא לומר אליבא דרבא דלר"מ לא יועיל חזקה בספיקא ע"כ מפרש דרבא קאי אב' כיתי עדים ובהא מחלק בין תרי חזקות לחדא חזקה אבל בסתם ספק אפילו בחדא חזקה אזלינן לקולא כדקי"ל בכל דוכתא לאוקמי אחזקה אלא דלשיטתו בלא"ה לא קשיא מנגע בא' בלילה דהתם ספק טומאה ברה"ר הלכתא גמירי לה דטהור אפילו נגד החזקה בשלמא אם נפרש דרבא לא מוקי לה בב' כיתי עדים א"כ הכא גבי עירוב ג"כ ודאי מה"ת אזלינן בתר חזקה ואפ"ה ס"ל לר"מ דרבנן החמירו בספק א"כ אמאי לא החמירו גם בספק טומאה ברה"ר ע"כ צריך לחלק בין תרי חזקו' לחדא חזקה אבל אם בב' כיתי עדים עסקינן וספק עירוב אסור מה"ת ומאי פריך מספק טומאה ברה"ר. עכ"פ העולה מהלכה זו לדברי ר"מ בספיקא דרבנן אזלינן לקולא אפילו נגד החזקה כמו בטומאה ובספיקא דאורייתא היכא דאיכא חזקה לקולא מודה ר"מ דאזלינן בתר חזקה אפילו אם איתרע השתא החזקה כמו גבי נגע בא' בלילה או גבי עירוב ומתניתין בב' כיתי עדים ואין הכרח אליבא דר"מ אי ב' כיתי עדים הוי ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן ורבא נמי קאי אב' כיתי עדים ובזה מחלק בין תרי חזקו' לחדא חזקה לפירש"י ז"ל ולפ"ז נראה דלא הוי אלא ספיקא דרבנן דאי מה"ת אין סברא לחלק בין תרי חזקו' לחד חזקה ואם נפרש כפשוטו דרבא לא איירי בב' כיתי עדים א"כ ר"מ מחמיר בספק דאורייתא אפילו במקום חדא חזקה אבל דווקא במקום דהשתא איתרע החזקה כמו הכא דוודאי טמאה היא ופריך הש"ס דר' יוסי אדר' יוסי דגבי טומאה מחמיר בספיקא דרבנן והכא בעירוב מיקל ומשני דשאני טומאה דיש לה עיקר מה"ת אבל עירוב אין לה עיקר ולפ"ז בדבר שאין לו עיקר ליכא פלוגתא בין ר"מ לר"י ולתרוייהו ספיקא לקולא אפילו נגד החזקה ולא שמיע לי' הא דתניא כיצד אמר ר' יוסי כו' דמשמע דמטעם חזקה הוא דמיקל ורבא לא ניחא ליה בהאי שינוייא מחמת הברייתא הנ"ל ע"כ מחלק דהתם איכא חזקה לחומרא בזה מחמרינן בכל איסורין דרבנן אפילו שאין להם עיקר מה"ת. והכא איכא חזקה לקולא ואפ"ל דשינוייא קמא קאי בשינויא דרבה ורב יוסף דמיירי בב' כיתי עדים ועדים מרעי החזקה ע"כ צריך לחלק בין דבר שיש לו עיקר כו' ורבא אזיל לטעמי' דלא מוקי לה בב' כיתי עדים ע"כ אזיל הכא בתר החזקה אלא דשיטת רש"י ז"ל אינו כן וכמש"כ ובאמת יש לדקדק דקארי לה כו' הא תנן בהדיא דהיכא דאיכא חזקה לקולא מודה ר"י כדאמר שספק ליטמא ולטמא אחרים טהור והיינו משום חזקה ועי' תוס' וצ"ע. וא"כ העולה לד' ר"י לשינויא קמא בדבר שי"ל עיקר מה"ת מחמיר אפילו במקום דאיכא חזקה לקולא ובדבר שאין לו עיקר מיקל אפילו אי איכא חזקה לחומרא אלא דצ"ע ממשנה דמקוואת דמיקל ר"י היכא דאיכא חזקה לקולא ואם נאמר דהכא איירי הכל בב' כיתי עדים י"ל קצת ולרבא אזלינן בתר חזקה והיכא דאיכא חזקה ולקולא ולחומרא לא שמעינן אליבא דרבא לר"י אלא דרש"י ז"ל חידש כאן דבעירוב נמי איכא חזקה לחומרא חזקת תחום ביתו ונראה שהכריח כן מדפריך הש"ס אדרבה העמד מצוה על חזקתו ואי נימא דגבי עירוב ליכא אלא חזקה לקולא א"כ מאי פריך אדרבה דילמא היכא דאיכא חזקה לקולא ולחומרא מחמיר ר"י אלא ש"מ דבעירוב נמי איכא חזקה לקולא ולחומרא ואפ"ה מיקל ר"י ולהכי פריך אדרבה כו' וא"כ שמעינן לר"י דאזלינן בדרבנן לקולא אפילו אי איכא לקולא ולחומרא וה"ה היכא דליכא חזקה כלל והא דתניא לקמן אבל עירב בתרומה ספק טמאה כו' לא הוי עירוב היינו מחמת חזקת תחום ביתו ונוראות נפלאתי על המשל"מ בהל' בכורות שהעיר על הא דפרכינן לעיל גבי שלח עירובו ודילמא לא ממטי לי' ואיצטריך לחזקת שליח כו' ול"ל האי תיפוק לי' דספיקא דרבנן לקולא והוא תמוה דבהדיא תניא דהיכא דליכא חזקה להתירא לא הוי עירוב וע"ש שחילק בין ספק הינוח ובין ספק בזמן או בשיעור ואין אנו צריכין לכ"ז אלא דהכל תלוי בחזקה ומאי דמקשה התם מספק טבל הוא ג"כ תמוה דזה ר"מ הוא דס"ל היכא דאיכא חזקה לחומרא נמי אזלינן בספיקא דרבנן לקולא דו"ק בזה. והנה הרמב"ם ז"ל פסק כהאי ברייתא דאם עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה אין זה ויש לדקדק כיון דהוא ז"ל פסק כר"מ גבי טומאה דרבנן דאפילו במקום חזקה לחומרא ספיקא לקולא כש"כ הכא בספק טמאה והיה נראה לומר דהרמב"ם ז"ל פי' בפ"ט מהל' מקוואות דטומאה קלה היינו דווקא אוכלין טמאים שאין לו עיקר מה"ת אבל דבר שיש לו עיקר אפילו טומאה דרבנן ספיקו לחומרא וא"כ לשיטתו דפסק די"ב מיל מה"ת א"כ תחומין הוי דבר שיש לו עיקר ע"כ היכא דליכא חזקת היתר מחמרינן בספיקא ונכון לכאורה אלא דלפ"ז לא הוי איצטריך הש"ס למימר אליבא דר"מ דתחומין דאורייתא לימא דתחומין דרבנן וי"ב מיל מה"ת ואין לומר דהא דקאמר י"ב תחומין דאורייתא היינו י"ב מיל א"כ מאי פריך מהא דמקדרין בהרים כיון דתחום דאלפים אמה דרבנן אלא ש"מ דתחומין אין לו עיקר אפילו אם י"ב מיל מה"ת ועיין בריטב"א ז"ל ועוד דהא הך טומאה דטומאת אוכלין קרי לה הש"ס הכא יש לו עיקר מה"ת ולשון הרמב"ם ז"ל דחשיב להו באין לו עיקר צריך ליישב וא"כ הדק"ל אמאי פסק בספק טומאה דלא הוי עירוב אבל אחר העיון בלשון הרמב"ם ז"ל לא קשיא דהוא ז"ל כ' טעמא אחרינא בספק טמאה משום דהוי סעודה שאינו ראוי מבע"י ומסתבר טעמי' דמה לי אם הוא איסור וודאי או איסור ספק עכ"פ אסור לאוכלו והוי כמו איסור דרבנן ולפ"ז אין אנו צריכין למש"כ התוס' ז"ל כגון שהי' ב' ציבורין. ובזה מיושב קושיית התוס' בשבת דף ל"ד אפירש"י בהא דאמר רבא נאכל עירובו ביה"ש הוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא והקשו הא ר' יוסי מודה היכא דליכא חזקת כשרות ולפי הנ"ל ניחא דהתם טעמא משום דלא הוי סעודה הראויה אבל בשאר ספיקא מותר אפילו בלא חזקת כשרות אלא דמוכח מזה דחזקת תחום ביתו לאו כלום הוא דאל"כ הא איכא חזקה לחומרא ולקולא ליכא שום חזקה ועיין במ"מ פ"ו מהל' עירובין שכ' כן ועיין מ"א סי' שצ"ד מש"כ בזה והדברים עמוקים ורחבים מני ים ועיין בש"ך ופי"ח בכללי ספיקות ועל דברי הש"ע יש להעיר דבא"ח סי' שצ"ד משמע דאזיל בשיטת הרשב"א ז"ל דהא דעירב בספק טמאה לא הוי עירוב היינו משום דליכא חזקת כשרות וכשיטת התוס' ז"ל ובי"ד סי' ר"א כתב כלשון הרמב"ם ז"ל דפסק כר"מ בטומאה קלה וא"כ אפילו ליכא חזקת כשרות אמאי לא הוי עירוב ועיין בט"ז שם ובמשל"מ בפ"ט מהל' מקוואות ודו"ק היטב בכל הנ"ל כי דברים עמוקי' הם. עוד זאת יש להעיר לשיטת רש"י ז"ל דאיכא בעירוב חזקה לביתו וחזקה לעירובו ואזלינן לקולא ואזלינן בתר חזקת עירוב ואמאי לא אזלינן לקולא להתיר לו תחום ביתו מחמת חזקת תחום ביתו ואימא לא עירב ועוד גבי ביה"ש ליכא אלא חזקת תחום ביתו לחוד ואמאי הוי עירוב וצ"ל דחזקה זו דתחום ביתו לאו חזקה גמורה כיון דכבר עירב אלא דעכ"פ מצטרפת עם הריעותא דהשתא טמאה היא התרומה אבל למיזל בתרא לחוד וודאי לא אזלינן. ועפ"ז יש ליישב קצת קושיית התוס' לעיל מאי פריך לר"מ מנגע בא' בלילה הא בעירוב איכא נמי חזקה לחומרא אבל למש"כ ניחא כיון דר"מ לא ס"ל האי ריעותא דהשתא הוא מת ולא איתרע בזה החזקה הראשונה ה"נ בעירוב לא חשיבא ריעותא ואין חזקת תחום ביתו כלום אבל לרבנן ור"י בכללן דאיכא ריעותא מצטרף שפיר חזקת תחום ביתו. ובזה א"ש נמי הא דאיתא בסוף מי שהוציאוהו דלר"מ הוי חמר גמל אפילו בוודאי לא עירב משום דמספקינן בדעתי' ואמאי לא מוקמינן אתחום ביתו ולפי הנ"ל א"ש ולפי מש"כ רש"י ז"ל שם בל"ב דלר"מ אפילו אירע לו המקרים מבע"י הפסיד אלפים שמעבר ביתו בלא"ה א"ש לר"מ דלא חשב חזקת תחום ביתו לחזקה כלל ואי"ה שם בסוגיא יבואר יותר ובירושלמי נראה דר"מ ור' יהודא נמי טעמייהו מחמת חזקה דהכי התיבו לר"י ור"ש אילו נאכל מבע"י ודאי אסור לעולם הוא באיסורו עד שיוודע לו שהוא מותר אלמא דטעמי' דר"מ מחמת חזקת תחום ביתו והיינו דהי' בחזקת איסור לילך יותר מאלפים וגם עתה עומד בחזקת כן ואמרו עוד התם דאליבא דר"מ אין לו אפילו אלפים שבין ביתו לעירובו