קרן אורה עירובין עו

לענין זה שצריך להוליכו למקום השביתה ליכא איסורא דאורייתא אפי' בי"ט אחר השבת אם הוציאו מביתו קודם השבת וי"ל כיון דגזרו להוציאו מביתו גזרו נמי להוליכו למקום שביתתו ועיין בהג"ה בתוס' ומכאן מוכח דרבי ס"ל דלא גזרינן משום שבות אפילו ביה"ש של מוצאי שבת ועיין במ"א:

נתכוין לשבות בראש השובך כו' עיין בזה בריטב"א ז"ל ובמהרש"א ומהר"מ ז"ל ביאור שיטת רש"י ותוס' ז"ל בזה:

ע"ב תוס' בד"ה אי למעלה כו' ולעיל גבי אילן לא רצה לתרץ כו' עמש"כ לעיל בזה ולשון פי' המשניות להרמב"ם ז"ל צ"ע בזה דז"ל והוא שיהי' הבור כרמלית ושביתתו ברה"ר והוא דלא כדמוקים לה הש"ס וכמדומה שהוא לפי הנוסחא בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ד דבור שבכרמלית הוי כרמלית אפילו עמוק י' ורחב ד' ובזה ניחא מאי דתנן האי בבא דהא כרבי כבר סתם לן ברישא ועוד י"ל דמיירי בבור שאינו רחב ד' דהוי כרמלית לשיטת הרמב"ם ז"ל אלא דסוגיית הש"ס לא משמע כן ועיין בתוי"ט מה שדקדק כאן ודו"ק:

שם פירש"י ז"ל אפילו גבוה מאה אמה כו' ואע"ג דלמעלה ד' כו' ובירושלמי משמע דאי איכא למעלה ד' הוי רה"ר דמוקי להאי דווקא דאם אין תלוש ונעוץ לא היינו בנתונה טבלה של ד' על ראשו והוי רה"ר ולא מצי לשנויי משום שימוש באילן משום דיכול לעבור על שבות וכמבואר שם וק"ל דא"כ אפילו תלוש ונעוץ נמי ועיין במפרש שלא עמד ע"ז וצ"ע:

שם גמרא איתבי' רמי ב"ח כו' עיין בריטב"א ז"ל:

שם גמרא ומנא תימרא דשאני בין עוזרדין כו' עיין בריטב"א ז"ל ועמש"כ לעיל גבי שבולת מקיפות אותה ע"ד מהרש"א ז"ל ע"ש:

שם גמרא ואמאי הוא ועירובו כו' מכאן קשה לפירש"י ז"ל גבי ביה"ק דדווקא אליבא דסומכוס קאי דא"כ היכי פריך הש"ס הכא בפשיטות וי"ל דכאן לא חזי לשום אדם וק"ל:

תוס' בד"ה אמאי כו' והקשו מהא דשובר אדם את החבית דמגדל נמי כלי הוא ורצו לחלק בין מגדל גדול למגדל קטן דבקטן אין בנין וסתירה אפילו בכוונה להכי מותר לשבור בלא כוונה אפי' לכתחלה ולפ"ז לא הוי צריך הש"ס בביצה לאוקמי' אליבא דר' אליעזר הא דשובר את החבית במוסתקי כיון דליכא חיובא דאורייתא בזה וא"ל כיון דמחייב ר"א בקטמו לחצוץ בו שיניו ש"מ דס"ל יש בנין בכלים ז"א דהא משמע לקמן באוקימתא דרבה ורב יוסף דר"א נמי ס"ל אין בנין בכלים אבל למאי דכתבו לחלק בין בנין גמור לתיקון בעלמא א"ש כא אצטריך לאוקמי הא דשובר את החבית במוסתקי. ומד' הרי"ף ז"ל בשבת ובביצה נראה דלרבנן אפילו שלא במוסתקי מותר לשבר וכתב הר"ן ז"ל בשבת לחלק בין כלי קטן לגדול דגדול הוי כאהל ושייך בו בנין וסתירה והקשו לדידי' ע"כ צ"ל דר"א ס"ל יש בנין אפילו בכלי קטן מהא דמוקמינן אליבי' במוסתקי וא"כ מצינן לאוקמי פלוגתייהו הכא במגדל קטן אבל הוא עצמו בביצה כתב סברא אחרינ' דלהכי שרו רבנן בחבית משום דאפילו מכוין לעשות כלי לא מיתסר אלא מדרבנן דמלאכה שלא כדרכו הוא ור"א דס"ל דאפילו שלא כדרכו חייב בקיסם צריך לאוקמ' אליבי' במוסתקי ולפ"ז הד"ק התוס' לדוכתי' מ"ש מגדל מחבית דה"נ שלא כדרכו הוא וצ"ל דבדבר השייך סתירה גמורה אסור אפילו כה"ג אלא דאכתי תיקשי למה ליה להר"ן ז"ל למימר דמש"ה לא מיתסר אלא מדרבנן משום דשלא כדרכו הוא תיפוק לי' משום דאין בנין וסתירה בכלי קטן וי"ל דהא דמחייב ר"א נמי לאו משום בנין וסתירה הוא אלא משום מכה בפטיש ולזה צ"ל אליבא דרבנן דהוי שלא כדרכו ועיין בש"ג בשבת פ' חבית שכתב לב' סברות הר"ן ז"ל יחד ולא הבנתי עוד כתב שם דלדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל דיש בנין גמור בכלים ע"כ מוקי למתני' במוסתקי ולא משמע כן מדלא פי' זאת בהלכותיו אבל לסברת הר"ן ז"ל דהוי מלאכה שלא כדרכו איכא לאוקמי אפילו שלא במוסתקי ועיין בפי"א מה' שבת מה שהקשה הכ"מ ד' הרמב"ם ז"ל אהדדי בעושה נקב בלול ומה שהביא התוס' וירושלמי לא הבנתי דהא ע"כ הירושלמי פליג אגמרא דידן דהא דאמר בירושלמי אבל במגדל של עץ כו' קאי אר"א דגם ר"א מודה בזה ובש"ס דילן מוקמינן אליבא דר"א במוסתקי ובתוספתא גרסינן הכא ר' אלעזר וא"ש ועדיין צ"ע בזה. והרמב"ם ז"ל כתב האי דינא דנתנו במגדל בסתם אם יכול להוציאו בלא מלאכה ה"ז עירוב וא"כ אליבי' מותר לפוחתו ביה"ש דלא הוי אלא שבות אלא דא"כ אינו מיושב לשונו ז"ל בפ"א מה' עירובין מש"כ אם א"א לו להוציא אא"כ עשה מלאכה והיכא מצינן לאשכוחי כה"ג כיון דאפילו אם ישברנו אינו אלא משום שבות אפילו במגדל של אבן דסותר שלא ע"מ לבנות אינה אלא שבות וצ"ע:

דף לה ע"א תוס' בד"ה חס"מ פ"ה כו' ולא דק עיין מהרש"א ז"ל ומהר"מ ז"ל אבל בריטב"א ז"ל ראיתי שרש"י ז"ל פי' כן לפי המסקנא דג' מחלוקת בדבר בנמצא המפתח בשבת לרבנן בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב דאפילו בשדה מצי למעבד כר"ש דנותן לחבירו וחבירו לחבירו ור' אליעזר דברייתא בשדה לא הוי עירוב ולר"א דמתניתין אפילו בעיר אינו עירוב ונראה שכן הי' גירסת התוס' ברש"י וע"ז הקשו דר"א דמתניתין איירי בי"ט ולא מיירי כלל בנמצא המפתח אבל דעת רש"י ז"ל הוא דר"א קאי נמי אשבת מדאמר כל שאינו במקומו אין עירובו עירוב משמע אפילו נמצא אבל אינו במקומו אבל נוסחא דילן לת"ק בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב דלא מסתבר למימר לת"ק בתרווייהו הוי עירוב דהא דר"ש לא איתמר אלא גבי תינוק וספר וא"כ באבד המפתח הוי ת"ק לקולא דמצי סתיר ליה אבל בנמצא המפתח בשבת או במגדל גמור או בבית רבנן לחומרא דלא ס"ל כר"ש בגגין וחצירות ועפ"ז יש לפרש דברי התוספתא שהביאו התוס' ומודים חכמים לר"א בחצר ומרפסת ונתנוהו בבית אע"פ שיודעין שאין המפתח במקומו אלא נמצא בחצר או במרפסת שעירובו עירוב דהא יכול להביאו דהכל רשות אחד ומד' התוס' נראה דהוי גרסי בד' ת"ק אין עירובו עירוב ומש"כ התוס' דבעירובי חצירות הקילו הרמב"ם ז"ל לא כתב כן דהא כתב להאי דינא בעירובי חצירות ובעירובי תחומין ומש"א בגמרא אליבא דר"א בשדה אין עירובו עירוב כרבנן צריך לפרש דהיינו רבנן דרבי דלא התירו שבות ביה"ש להכי אינו עירוב אפילו יכול להביאו פחות פחות מד' אלא דמאי אירי' ר"א כרבנן הא ת"ק נמי כרבנן ס"ל בהא דלא התירו שבות וכמש"כ התוס' והריטב"א ז"ל פי' לשיטתו דת"ק מתיר אפילו בשדה משום דס"ל כר' יהודא בהמוציא דאפילו חבית מותר ליתן מחבירו לחבירו ור"א ס"ל כרבנן היינו ר"ש דלא התיר אלא בספר ותינוק או כת"ק דפחות פחות מד' עדיף מחבירו לחבירו ונוסחת הריטב"א ז"ל ג"כ צ"ע דא"כ לעיל שכתבו התוס' דאפילו רבי לא התיר שבות דפחות מד' אמות ואכתי הא אפשר ע"י חבירו לחבירו והדבר פלאי ועיין בריטב"א ז"ל בזה ומה שכ' בהניחו בביה"ק אינו מובן ודו"ק ועיין בבעה"מ ובר' יהונתן משפי' כרבנן היינו דלא כר"ש ואינו מובן דהא לרבנן ג"כ איכא תקנתא דפחות פחות מד':

תוס' בד"ה בעיר כו' אע"פ שהי' אבוד בין השמשות ולא ידע נאמנין להם כן וגם טעמא בעי:

שם גמרא אביי ורבא דאמרי תרווייהו כו' ופירש"י ז"ל דר"א ס"ל כרבי ולפ"ז אין אנו צריכין למימר דהא דמתיר ר"א בנמצא בעיר הוא משום דס"ל דגגין וחצירות רשות א' הם אלא משום דס"ל כרבי והשתא ליכא לפרושי דר"א דמתניתין אסר אפילו בעיר ולעיל איצטריך למימר דר"א כר"ש משום דלאוקימתא דלעיל ע"כ ר"א ס"ל כרבנן מדלא שרי למיסתר באוירא אבל למש"כ הריטב"א ז"ל דבשבות כהאי לא התיר רבי הוי מצי למימר דטעמא דר"א בעיר הוא משום דס"ל כרבי והוא ז"ל הקשה קושיית רש"י ז"ל מחותמות שבקרקע את"ק ולא אר"א משום דס"ל דאיסור חתיכה אינו אלא בסכין ותי' דת"ק ס"ל כרבי דלא גזרו על שבות והא דאיצטריך למימר דת"ק ס"ל כר' יוסי צ"ל נמי דשבות כהאי מודה רבי ולפ"ז ת"ק ור"א ס"ל כרבי ולשיטת התוס' כולהו ס"ל כרבנן:

שם גמרא אבל נתגלגל זימנין דאתי זיקא ומייתי ליה והוי מצי למימר דמצי אתוי' לי' בעצמו כמש"כ התוס' אלא דהא דנעשה ממילא עדיף:

ע"ב גמרא וסבר ר"מ ספיקא לחומרא כו' הנה התוס' נסתפקו לקמן אי חזקה שלא עירב הוי חזקה אי לא ואם נאמר דלא הוי חזקה א"כ ליכא הכא בעירוב אלא חזקה לקולא דהעמד תרומה על חזקתה וא"כ פריך הכא דברי ר"מ אהדדי בפלוגתא רחוקה דהכא גבי עירוב מחמיר בספק אפילו איכא חזקה לקולא וגבי טומאה