קרן אורה עירובין עג

האי מילתא ולמסקנא דמוקים לה בהנדקוקי ודאי משמע דרבנן מודו בכה"ג דבעינן מידי דחזי לי' וא"כ ליכא למימר כסברת התוס' ושפיר אתיא מתניתין כרבנן ואחולה וזקן אלא דקשה ע"ז מה שכ' הרא"ש דסתם מתניתין דכלים אתיא כסומכוס ולמש"כ "כ אין זה מוכרח ועיין בר"ש ז"ל בפי"ז דכלים מש"כ ואפשר דהני תנאי פליגי את"ק דברייתא וקיימי אפילו אחולה וזקן ולא ידענא מאן ניהו ת"ק דברייתא וגם מה שנראה מדבריו ז"ל דר"מ ור"י פליגי ארשב"א ג"כ צ"ע ודו"ק היטב כי קצרתי:

שם גמרא ולכהן בבית הפרס דאמר רב יהודא כו' כבר הערתי לעיל במתניתין דבלא"ה איכא תקנתא בביה"פ דיכול לחוץ ולילך שוב מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' באמת לשני התקנות או שילך במגדל הפורח או שינפח:

שם גמרא תנא מפני שיכול לחוץ כו' עיין בדברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב אלא אוקימתא בתרייתא וכבר עמדו ע"ז האחרונים ז"ל ועיין מהרש"א ז"ל. ונראה דמשמע לי' להרמב"ם ז"ל דאין חילוק בין ביה"ק לקבר יחידי וכל השקלא וטריא דהש"ס שייך נמי אמתני' דפליגי בביה"ק וא"כ לרבנן אין חילוק בין כהן לישראל והא דמוקמינן לעיל דפליגי באהל זרוק לאו טעמא דרבנן קאמר אלא טעמא דר' יהודא קמ"ל דמש"ה מתיר אפילו לכהן ועוד נראה דהוא ז"ל מפרש הא דפריך הש"ס אי הכי מ"ט דרבנן היינו לבתר דמשני דמייתי לה בפשוטי כלי עץ א"כ אין צריך לילך כלל באהל זרוק ומצי מייתי לה ע"כ פריך אי הכי מ"ט דרבנן ומסיק דפליגי מטעמא אחריתי ואפילו בישראל אלא דלפ"ז תיקשי ל"ל לר' יהודא למימר מפני שיכול לחוץ ולילך ועל דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו היה אפשר לומר כן דהוא אזיל בשיטת רש"י ז"ל דרבנן ור"י כסומכוס ס"ל ע"כ למאי דקי"ל כרבנן דסומכוס ליכא נ"מ במאי דפליגי באהל זרוק ולא כתב בהלכותיו אלא טעמא דקבר אסור בהנאה אבל בפי' המשניות פי' להדיא פלוגתא דמתניתין בהאי טעמא ומשמע מדבריו ז"ל דליכא פלוגתא אחריתי בזה ועיין בריטב"א ז"ל שהאריך בהך פלוגתא דאהל זרוק ועיין במשל"מ פי"א מהל' ט"מ שהאריך ג"כ בזה. עוד יש לדקדק מש"כ הרמב"ם ז"ל דבדיעבד לא הוי עירוב ומפשט ההלכה זו לא שמענו כיון דעיקר הטעם הוא משום הנאה שאחר קנית העירוב אמאי לא יוכשר העירוב בדיעבד וצ"ל דקנס הוא. והנה רבנן ור"י לכאורה החליפו שיטתן בזה דבעיקר העירוב ס"ל לרבנן דלא בעינן שיהי' ראוי לו לאוכלו דהא מכשרי לישראל בתרומה והכא ס"ל דניחא לי' דמינטר דאי איצטריך אכיל לי' ור"י ס"ל דבעינן ראוי לאוכלו וכסומכוס כמש"כ התוס' לעיל והכא ס"ל דלא ניחא לי' דמינטר לאוכלו ויש ליישב ודו"ק. ועיין ברבינו יהונתן ז"ל מש"כ בהך דאהל זרוק ודבריו ז"ל צריך ביאור:

דף לא ע"ב גמרא השולח עירובו ביד חש"ו כו' ומסקינן בגמ' כאן בעירובי תחומין אין יכול לשלוח ע"י קטן ופירש"י ז"ל משום דלא אלים למיקני שביתה וא"כ אפי' עומד ורואהו עד שהניחו שם לא מהני והקשו התוס' מהא דמעילה דתניא התם נתנו על הפיל או על הקוף הרי זה עירוב אלמא דאפילו על הפיל ה"ז עירוב ולא ניחא להו להתוס' לפרש דהתם איירי באמר לאחר לקבלו הימנו דא"כ מאי פשיט התם לענין מעילה והתוס' במעילה כתבו בשם הר"ר אפרים ליישב דאיירי באמר לאחר לקבלו ממנו ודחה דבריו מטעם הנ"ל ע"כ פירשו התוס' ז"ל דהטעם הוא משום דלא הימנוהו רבנן לקטן אבל בעומד ורואהו שהניח שם ה"ז עירוב ואפי' על הפיל והקוף. ויש לדקדק לפירושם ז"ל למה תנינן במתני' ה"ז עירוב דווקא באמר לאחר לקבלו כיון דאיצטריך לאוקמי' בעומד ורואהו א"כ אפילו לא אמר לאחר לקבלו הימנו הרי זה עירוב ועוד הא דנתנו על הפיל דהוי עירוב בעומד ורואהו במאי עסקינן אי דאמר המשלח תיקני לי פת זה א"כ גם רש"י ז"ל נראה דמודה בזה דמהני כיון שהמערב עצמו אומר שיקנה לו פת ואי דהמערב לא אמר כלום א"כ אמאי ה"ז עירוב. ע"כ נראה ליישב שיטת רש"י ז"ל דהא דמעילה איירי דאמר המערב עצמו תיקני לי הפת והא דתנן הכא בקטן דאין זה עירוב היינו היכא דהוא סומך על אמירת הקטן וקטן לאו בר אקנוי' הוא ואין אמירתו כלום וכן כתבו התוס' במעילה במסקנת דבריהם. והריטב"א ז"ל הביא לפרש כן בסוגיין בשם הר"ר אפרים ז"ל ולמאי שפירשו התוס' במעילה בשם הר"ר אפרים י"ל למה הביא הש"ס שם ברייתא דנתנו על הפיל ולא הביאו מתניתין דאמר לאחר לקבלו הימנו מהני בחש"ו ועיין בריטב"א ז"ל הדברים מבוארים היטב ולפ"ז אין צריך לומר דלא שמיע לי' לרב חסדא ברייתא דמעילה וכ"ת א"כ מאי פריך הש"ס וליחוש דילמא לא ממטילי' דילמא מהימן שפיר וי"ל דפריך אשוטה וחרש ומי שאינו מודה בעירוב דהני ודאי לא מהימני ובירושלמי אמרינן דקטן היינו פחות מבן ט' אבל בן ט' שפיר מערב ואיכא פלוגתא התם לחד מ"ד קטן בכל גוונא צריך לעמוד עליו ולחד מ"ד דווקא היכא דאמר צא וערב אבל אם אמר הקטן אצא ואערב לך שפיר מהימן ואי"ה לקמן יבואר יותר ועל הא דלא אמר רב חסדא למילתי' אמתניתין י"ל דמתניתין פשיטא לי' דאיירי בעומד ורואהו ואפ"ה איכא רבותא ברישא דלא סמכינן עלייהו ועל אמירתן אבל ברייתא לא ניחא לי' להמקשן לאוקמי בעומד ורואהו דא"כ מאי קמ"ל ברישא ליכא רבותא דפשיטא דאם לא אמר בעצמו שיקנה לו הפת דלא הוי עירוב ואי אמר פשיטא דהוי עירוב ובסיפא נמי ליכא רבותא אלא ע"כ איירי באינו עומד עליו ואיכא רבותא בסיפא וע"ז משני רב חסדא דע"כ איירי בעומד ורואהו וצריך לעיין לקמן בפ' מש"ה בהא דפליגי רש"י ותוס' לענין קטן בעירובי חצירות ודו"ק ועיין ברבינו יהונתן בזה ועיין מהר"מ ז"ל:

דף לב ע"א גמרא פלוגתא דר"נ ור"ש בחזקת שליח עושה שליחותו בשל תורה והנה התוס' ז"ל הביאו כאן מחלוקת בין הראשונים ז"ל ר"ת ז"ל פסק כר"נ מהא דחולין דמסקינן אין חזקתו תרום ומהא דגיטין פ' התקבל והר"י ז"ל דחה ראיותיו דלא פליגי אלא היכא דהמשלח יבא לידי מכשול ע"י והתם גבי תרומה ידע המשלח כשיראה שלא הניח התרומה בצד הכרי כמש"כ הרא"ש ז"ל ועיין במשל"מ שהאריך בזה לעשות מחלוקת בין הרא"ש ז"ל והר"י ז"ל ואינו מוכרח כי שניהם לדבר אחד נתכוונו ע"ש בפ"ד מה' בכורות אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאין חילוק בזה דהרי כתב בפ"ד מהל' תרומות האי דינא דאין חזקתו תרום וכן בכל איסורי תורה אין סומכין אחזקה זו להקל משמע דהא דאמר לשלוחו לתרום ג"כ שייכא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת וכן משמע מירושלמי במעשרות במכילתין דאמר רב ששת התם דהאומר לחבירו הריני מעשר ע"י אין צריך לעמוד עליו אלמא דבתרומה ומעשר נמי פליג רב ששת וס"ל חזקה שליח עושה שליחותו אף דאין מכשול לפני המשלח והנה איכא מ"ד בירושלמי דהא דאמר רב ששת דאין צריך לעמוד עליו היינו דווקא אם אמר השליח הריני מעשר על ידיך אבל אם אמר המשלח צא עשר ע"י צריך לעמוד עליו ומזה נראה ג"כ דעיקר טעמא דחזקה שליח כו' היינו דוודאי נעשה כמו שאמר ואפילו היכא דליכא מכשול דאי הטעם דוקא משום מכשול א"כ אין סברא לחלק בין אמר השליח לאמר המשלח מ"מ כיון דהמשלח סומך עליו ודאי לא יעבור אלפני עור ועוד דכי היכי דאם אמר השליח קודם מהני אפילו היכא דליכא מכשול ה"נ סתם שליחות לרב ששת והנה הרמב"ם ז"ל בה' מעשרות פ"א ה"ח פסק כשיטת הירושלמי דאם אמר השליח הריני מעשר ע"י מהני וקשה לי דא"כ מאי מייתי ר"ש ראיה מהא דמלא לך כלכלה תאינים הלא זה דומה לאומר אצא ואעשר וא"כ ר"נ נמי מודה בזה וכן נראה קצת מירושלמי מעשרות פ' שהביאו התם הא דרב ששת אבריי' זו דמלא לך כלכלה ועוד להאי חילוקא אין להוכיח כלל מכהנים כיון שהם מצווין מצד עצמן מפי הגבורה וכבר קיבלו עליהם לעמוד לשרת. והנה מאי דכתיבנא להוכיח מן הירושלמי דרב ששת פליג אפילו בדבר שאין מכשול למשלח מהא דהריני מעשר על ידיך יש לדחות ולומר דמיירי דהשליח מעשר משלו על המשלח וא"כ ה"נ יש מכשול למשלח ובזה יתיישב לי מאי דקשיא על המשל"מ שהביא ד' תה"ד דהא דחיישינן דילמא אחר שמע ותרם והוי תורם שלא ברשות היינו דווקא בתרומה דיש בה עין יפה ובינונית ורעה אבל בדבר השוה כששמע האחר ועשה מה שעשה עשוי כיון דניחא לי' להמשלח בזה וכתב המשל"מ דא"כ לענין מעשר אם שמע אחר ועישר הוי כמעשר מדעת ולפ"ז תיקשי אמאי כי אמר המשלח לך ועשר על ידי אינו סומך עליו כיון דרואה שהוא מעושר א"כ אין בזה שום חשש אבל למאי דכתיבנא דאיירי במעשר משלו א"ש והנה הטור ז"ל בי"ד סי' של"ה כתב פלוגתא דר"ת ורבינו שמשון וכ' אדעת ר"ש הלכך אם