קרן אורה עירובין עד

יודע שכריו תרום לא חיישינן שמא תרם אחר [ונראה כוונתו דמיירי שגם השליח יודע שהאחר רוצה לתרום א"כ אם לא יתרום הוא יהי' מכשול לפני המשלח] אבל אם אין ידוע לו שהוא תרום לא יסמוך אשליח שהשליח חושש שמא לא יסמוך עליו ואין כוונתו ז"ל דמספק לא יסמוך אשליח דהא משמע בכולי' סוגיא דהמשלח סומך אשליח אף דלא ידע אם עשה שליחותי' מ"מ סומך הוא אחזקתו אלא צ"ל דתרומה שאני שהי' לו להניח התרומה בצד הכרי כמש"כ הרא"ש ז"ל או אפשר לומר דע"כ לא אמרינן דיכול המשלח לסמוך אחזקה גם אם לא ידע בבירור אם עשה השליח שליחותו אלא בדבר שאין ביד המשלח לעשות וא"כ ע"כ סמיך על השליח אבל בתרומה שיכול הוא עצמו לתרום וודאי לא סמיך אשליח וסברא נכונה הוא. [אנ"ה לפ"ז לא אבין התחלת הסוגיא היכא מדמה עירוב דיכול לעשות בעצמו להא דעומר וקרבן יולדת וזבה דאין בעה"ב יכול לעשותם] אלא דמהא דמלא לך כלכלה תאנים לא משמע כן דהא התם יכול המקבל לעשר לעצמו ואפ"ה הוא סומך על הנותן שהוא שלוחו ובאמת יש לדקדק אמאי לא חיישינן בהא דמלא לך כו' שהנותן לא עישר מפני שבדעתו שהמקבל יחוש לעצמו ויעשר ולא יסמוך עליו וצ"ע בזה בפ"ק דדמאי בהא דפליגי ר' יוסי ורבנן אם מותר לשלוחו טבל וודאי ובפ"ה שם ע"ש. [ואפ"ל דהרמב"ם ז"ל נטה מפי' רש"י ז"ל דחשיב לי' לבע"ה לשליח שהוא שליח על כך לעשר מה שהוא נותן דבאמת יפלא גם בלא דברי הירושלמי דהיאך נחשבים לבע"ה כשליח הא בע"ה עלי' דידי' רמיא חיובא ואין רשות לאחר לעשות בלתי רשותו בע"כ נותן דעתו משא"כ בשליח החושב בלבו ודאי לא יסמוך עלי בע"ה ויפריש בעצמו לכן פי' הרמב"ם ז"ל דברי הגמ' דדייק חזקה שליח עושה שליחותו מדסמיך בע"ה על המלקט שצוה לנו ללקוט דהא לקיטה מן המחובר הוא וכדמשמע לישנא דלקוט לך תאנים מתאנתי ולא חיישינן אולי לא ילקוט ולא יעשר כי היכא דלא להוי מן החיוב על הפטור מן התלוש על המחובר וישאר המעשר טבל כמו שהוא וע"ז תי' בגמ' התם כדר' חנינא חוזאה דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ומסתמא בקש לו עצה לפוטרן כגון ששיער באומד את תאנתו כמה תעשה וקרא עליהם מעשר ממקום אחר לכשיתלשו דדבריו קיימין כדאיתא קדושין ס"ב]. [ובאמת כהנים לא דמו דאע"פ שקבלו בסיני הא קבלו בכללות שיקריבו קרבנותיו של ישראל משא"כ דהכא צריך ליחות לפרטא דכהן זה יקריב קרבנו של זה והדר הוי ליה בכלל שליחות סתם]. וכבר עמדו על דברי הטור ז"ל המ"א בסי' ת"ט והמשל"מ שם בפ"ד מה' בכורות ולענ"ד יש ליישב דבריו ז"ל קצת כמש"ל ומימרא דרב נחמן בחולין יפרש דרב נחמן אזיל לשיטתו וכן מבואר בריטב"א ז"ל דיש שתירצו כן. וכתב עוד המשל"מ דהיכא דאין מכשול למשל אפילו בדרבנן לא סמכינן אחזקה. ויש לדקדק לפ"ז הא דתנן מי שאינו מודה בעירוב מנו כותאי אינם נאמנים משמע דוקא משום דאינן מודים בעירוב אבל אם היו מודים בעירוב היו נאמנים אף דחשודי אלפני עור ולא חיישי למכשול המשלח ולזה יש לומר דמ"מ החזקה עדיפא הוא כיון דהמשלח סומך עליו לעשות דבר על נאמנותו וודאי יעשה כן ולא מרע חזקתו אלא דאכתי קשה מהא דמשמע לעיל דבעירובי חצירות סומכין על הקטן ובקטן וודאי ליכא למימר סברא זו דחייש שיבא מכשול למשלחו ואפ"ה נאמן ע"י חזקה ולפמש"כ התוספ' בד"ה והיכא איתמר כו' לרב חסדא אפילו בעירובי תחומין קטן מהימן מזה מוכח דלא בעינן בדרבנן שיבא המשלח לידי מכשול וצ"ל לד' המשל"מ ז"ל דהתם מיירי שחזר הקטן למשלחו ואמר לו עשיתי שליחותיך ובדרבנן מהימן ועיין בי"ד סי' ק"כ לענין טבילת כלים ע"י קטן ובא"ח סי' תל"ז לענין בדיקת חמץ ובמ"א שם אבל מלשון התוס' ז"ל לעיל בד"ה כאן בע"ת שכתבו אבל שליחות איכא למימר דמיתשלי לא משמע כן ובירושלמי ג"כ משמע דאם אמר אצא ואערב לך סמכינן נמי אקטן אלא דבהא מודו כ"ע דלא בעינן שיהא מכשול דהא בתרומה ומעשר נמי מהני כלשון הזה ועיין פסחים דף ד' ע"ב בתוס' ד"ה מאי לאו כו' ודו"ק שם היטב. עוד הצצתי בד' המשל"מ ונראה מדבריו ז"ל דלא סמכינן אשליח אלא אם עבר היום מהא דאמרינן הכא שליח כולי' יומא נראה לי דאין מזה ראיה דדווקא בדבר שיש לו זמן אז חיישינן לעצלות השליח עד סוף הזמן אבל בדבר שאין לו זמן יכול לסמוך אחזקה תיכף בכדי שיעשה שליחותו והא דאשה טובלת ואוכלת בקדשים לערב היינו משום דהרבה קינים יש בשופר ואין ידוע איזה קרב תחילה ע"כ אסורה עד לערב ועיין תוס' חגיגה דף ק"א ד"ה האונן וכ"ז צ"ע בדברי הפוסקים ז"ל כי הלכות גדולות הם:

שם תוס' בד"ה תאנים מתאינתי אע"ג כו' ולדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל תחומין י"ב מיל מה"ת א"כ תחומין ג"כ יש להם עיקר מה"ת ואפ"ה אמרינן בה חזקה שליח עושה שליחותו מתיישבין דבריו ז"ל דידי' בדידי' דאיהו ס"ל מעשר פירות מה"ת ואי תיקשי הא מעשר בזה"ז דרבנן כבר הערתי בזה ביבמות פ' הערל ועוד יש לחלק בזה ולא רציתי להאריך:

ע"ב תוס' בד"ה ולא לעביד כו' ע"ש שהקשו מהא דעברו כהני אעשה דהשלמה ואין זו קושיא כ"כ כיון דהכהנים מצווין ע"כ אין כאן עבירה כלל ועיין בריטב"א ז"ל באריכות בזה:

דף לב ע"ב משנה נתנו באילן ומסיק הש"ס דמיירי באילן דקאי ברה"ר ונתכוין לשבות למטה מכאן מוכח דרבי לא גזר ביה"ש אפילו בשני שבותין דהא הכא איכא שני שבותין מכרמלית לרה"ר ושימוש באילן וכן מוכח בעיקר מחלוקת של רבי ורבנן ומלשון הירושלמי נראה דגם רבי ס"ל דגזרו על שבות ביה"ש אלא דאפ"ה הוי עירוב כיון דיכול לעבור על שבות וליטלו ועיין בשבת דף קנ"ה תוס' ד"ה למטה מי' טפחים שדבריהם ז"ל צ"ע וכבר עמדו המפרשים ע"ד ע"ש ודו"ק ועיין בריטב"א ז"ל שפי' כן בשם הראב"ד לשיטת הש"ס דילן ועיין בתוספתא בפ"ב דשבת כלל אמר רשב"א דלא משמע כן:

שם גמרא אמר רבא לא שנו אלא חוץ לעיבורה של עיר כו' והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו למימרא דרבא ונראה דטעמייהו כיון דמ"מ אינו יכול ליטלו ולאוכלו לא הוי עירוב ולסומכוס ור' יהודא וודאי נראה דלא הוי עירוב כל שאינו יכול לאוכלו במקום שביתתו והתוי"ט ז"ל כ' בפרקין דדעת הרי"ף בהא דפסק דמערבין בתרומה לישראל הוא משום דאי בעי מיתשיל עלי' וכרבי אבל בשאר מילי קי"ל כסומכוס וא"כ הכא לא הוי עירוב לדידהו אלא דדברי התוי"ט צ"ע דוודאי נראה מדברי הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דהלכה כרבנן דסומכוס דמידי דחזי לאחריני שפיר הוי עירוב וכבר כתבתי לעיל מזה ואי"ה לקמן בסוגיא יבואר עוד מזה:

שם גמרא הכא באילן הנוטה חוץ לד' אמות עסקינן עיין פירש"י ז"ל ותוס' ז"ל ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל דד' אמות של עירוב הוא באמצען וכמש"כ הה"מ שם א"כ הא דאמרינן הכא שנוטה חוץ לד' אמות היינו חוץ לב' אמות שהוא שיעור ד' אמות א"כ אין כאן קושיא למטה מי' היכי מצי מייתי לה ודו"ק ולשיטת רש"י ותוס' ז"ל יש להקשות מהא דפריך רב משרשיא לרבא בשבת דף ח' על הא דאמר תשמיש ע"י הדחק לא שמי' תשמיש מהא דתניא נתכוין לשבות בר"ה והניח עירובו בבור למעלה מי' טפחים עירובו עירוב למטה מי' טפחים אין עירובו עירוב ואי תשמיש ע"י הדחק לא שמי' תשמיש אכתי הוי מכרמלית לרה"ר זימנין משני לי' דקאי בכרמלית ואמאי קרי לי' כו' וזה וודאי נראה שצ"ל גם שם שנתכוין לשבות חוץ לד' אמות מן הבור דאי בתוך ד' אמות הא ד' אמותיו הוי כרה"י ועולה עד לרקיע ויורד עד התהום וא"כ אמאי למעלה מי' לא הוי עירוב אלא ע"כ צ"ל דנתכוין לשבות חוץ לד' אמות מן הבור וא"כ לפירש"י ותוס' תיקשי למטה מי' אמאי עירובו עירוב הא אסור הוא לטלטל יותר מד' אמות אפילו בכרמלית וברייתא אתיא כרבנן דלא התירו שבות ביה"ש וצ"ל דמיירי דלא נתרחק הרבה חוץ מד' אמות וכמש"כ התוס' ז"ל והנה מהא דמשנינן באילן הנוטה וע"ז איצטריך למימר דהדר זקיף ואמאי לא מוקי הש"ס דמקום שביתתו הי' רחוק ד' אמות מן האילן נראה מזה דהכי לא הוי עירוב כיון דהעירוב מונח חוץ לד' אמותיו ודווקא באילן הנוטה דנתכוין לשבות בעיקרו ונוף האילן נוטה חוץ לד' אמות הכל א' הוא וכ"כ הריטב"א ז"ל והשתא תיקשי גבי בור מא"ל ויותר תיקשי לשיטת בעה"מ ז"ל ורבינו יהונתן דקושיית הש"ס מאי למעלה ומאי למטה היינו דאמאי הוי עירוב כיון דהוא חוץ לד' אמות ומשני דהדר זקיף שהרוח יטנו לתוך ד' אמות א"כ גבי בור מאי איכא למימר אם לא שנאמר דלענין בור לא מהני ד' אמות לעשות הוא ועירובו במקום א' אך לא ידענא לחלק