קרן אורה עירובין ע

אלא פרי מפרי וגידולי קרקע לא אימעיט כמהין ופטריות דהא בברכות אמרינן דחשיבי גידולי קרקע וא"כ היכא פריך והאיכא כמהין בפשיטות כ"כ ואין זה אלא אליבא דחד תנא. ועוד יש לדקדק למה ליה למימר לקמן דעופות איכא בינייהו לימא דכמהין ופטריות איכא בינייהו וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מעשר שני שכתב אין לוקחין מים ומלח וכמהין ופטריות לפי שאין גידוליהן מן הארץ ולפי הנ"ל צ"ל דפסק כהאי תנא דכללא קמא דווקא ובעינן וולדות הארץ יצאו כמהין ופטריות דלא היו וולדות הארץ אלא דא"א לומר כן דהא מסיק הש"ס דעופות נמי לאו וולדות הארץ הם ואיך כתב שם דדבש וביצים נקחים בכסף מעשר דהוי גידולי גידולי' וע"כ צ"ל דזה שכתב הרמב"ם ז"ל לפי שאין גידוליהם מן הארץ היינו שאין גדלים מן הארץ והא דאמרינן בברכות דכמהין ופטריות חשיבי גידולי קרקע עכ"פ אינן גדלים מן הקרקע כ"כ כמו הני פרטי ויצא לו ז"ל כן מדלא קאמר דכמהין ופטריות איכא בינייהו ש"מ דאפילו לתנא דס"ל כללא בתרא דווקא נמי ממעטינן כמהין ופטריות כו' ואם נאמר דכמהין ופטריות לא חשיבי פירי מפירי הוי אתי שפיר הא דקאמר הני שני צדדים פירי מפירי וגידולי קרקע בחד צד ממעט כמהין כו' ובחד צד ממעט דגים. אבל אם נאמר דהכל ממיעוטא דגידולי קרקע נפקי. א"כ לענין מאי קאמר כלל האי צד דפירי מפירי והנה למש"כ הרמב"ם ז"ל דחלב וביצים ניקחים משום דהוי גידולי גידולא א"כ היה אפ"ל דהאי תנא דאמר וולד וולדות הארץ הוא מרבי טפי מתנא דבעי גידולי קרקע דלתנא דבעי דווקא גידולי קרקע יצאו חלב וביצים דלא חשיבי גידולי קרקע ולמ"ד וולד וולדות הארץ הני נמי הוי בכלל וצ"ע מה שהשוה הירושלמי דגים וחגבים ומה ענין דגים וחגבים כי חגבים הם בכלל עופות ועיין בריטב"א ז"ל שכ' להדיא דכמהין ופטריות אימעיט מצד דפירי מפירי וצ"ל דהא דאמרינן בירושלמי אליבא דר"ע דניקחים היינו משום מכשירי פירי ועיין במפרש במס' מע"ש:

שם תוס' בד"ה ולכהן בבית הפרס ע"ש מה שהקשה דהא אסור לילך דהעמידו דבריהם וי"ל דהכא וודאי יכול לילך בשידה תיבה ומגדל דהא בה"פ אינו מטמא באהל ואי"ה לקמן יבואר:

דף כז ע"א גמרא אמר רב יוסף ל"נ אלא שנתן לתוכן שמן התוס' ז"ל מפרשים דמאן דמתני אעירוב נמי איירי בנתן לתוכן שמן וכן נראה דבחד גוונא איירי אלא דא"כ תיקשי הא דאמרינן מאן דמתני אמעשר כש"כ אעירוב מנ"ל דילמא מעשר שאני דשרי' בהבלעה אבל לעירוב אפשר אין מצטרפין מים ומלח לשמן ובעינן משמן לחוד כדי שיעור וכן תיקשי למאן דמתני אעירוב אבל אמעשר לא וכי פליגי אהא דבן בג בג ודוחק לומר דהבלעה זו גריעא משאר הבלעות ע"כ נראה דלפי המסקנא ר"א וריב"ח לא פליגי אהדדי כלל ומר אמר חדא אעירוב היינו אפי' בלא שמן ומ"א אמעשר היינו בנתן לתוכן שמן וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל דבעירוב לא בעינן נתן לתוכן שמן אבל בירושלמי נראה דקאי נמי אעירוב ופריך התם אלא מעתה לא יערב אלא לפי חשבון ע"ש:

ע"ב גמרא בבקר מלמד שלוקחין בקר אגב עורו כו' והקשו התוס' ז"ל הא איצטריך לפרטי ע"ש בד' ז"ל והיה נראה לומר דבן בג בג ס"ל כמאן דדריש רבויא ומיעוטא וריבה כל מילי ולמים ומלח לא איצטריך למעוטי מפרטי אלא ממילא אימעיט כי היכא דלר"א דאמר מיעט ציר ע"כ ס"ל דלמים ומלח לא צריך מיעוטא וכמש"כ הריטב"א ז"ל וא"כ בן בג בג נמי הכי ס"ל ולא איצטריך מיעוטא ע"כ דריש בבקר להבלעה ועיין ברע"ב ובתוי"ט ז"ל בפ"ר דמעשר שני מש"כ בזה ויש לדקדק בהא דתנן התם דאין ניקח במחובר לקרקע וכתב הרע"ב ז"ל שם דילפינן מכלל ופרט דדווקא תלוש והתינח למאן דדריש כללי ופרטי אבל למאן דדריש רבוי' ומיעוטא היכי ממעטינן מחובר לקרקע ומתניתין דמע"ש נראה דאתיא כמאן דדריש רבויא ומיעוטא מדלא מיעט אלא מים ומלח אבל הר"ש ז"ל פי' דלא איצטריך קרא למעוטי דמסברא נפקא כיון דמחובר הרי היא כקרקע ואין הקדש נפדה בקרקע וא"כ שפיר יש לומר למאן דדריש ריבויא ומיעוטא לא צריכי כל הני פרטי דמים ומלח ג"כ מסברא נפקא ולא איצטריך אלא להבלעה אלא דא"כ כל הני תנאי דדרשי כללי ופרטי פליגי אבן בג בג זה לא מסתבר דכמה סתמא איכא כבן בג בג. עוד הקשו התוס' למה לי קרא לדבילה קעילית הא בלא"ה הוי פירי מפירי וקושיא גדולה היא ומה שתי' התוס' ז"ל הוא דחוק קצת ועיין מהרש"א ז"ל כי דבריו ז"ל נפלאו וכבר עמדו עלי' המפרשים ואפשר לפרש דבן בג בג דריש למילתי' מהא דכתב רחמנא בכל אשר תאוה נפשך בבקר כו' ושדינן לכללא אפרטא ובבקר מרבינן אגב עורו ולצאן אגב גיזתא דכל רבויא הוא ומרבינן דדרך אגב מותר אפילו דברים שאינן ניקחים בפ"ע ומסייע לי לשון הירושלמי ז"ל תניא בן בג בג אומר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך לוקח הוא אדם פרה מפני עורה וצאן מפני גיזתה וכן מרבינן אכל פרטא דבר השייך לו וא"כ שפיר קאמר הש"ס דאי כתב רחמנא בשכר היינו דרשא בן בג בג אי לא הוי דריש אלא אבשכר לא הוי מרבינן תמיד דה"א דשכר היא דבילה קעילית וליכא לרבויי מידי דשייכא לי' אבל כיון דכללא קאי אפרטי קמא מרבינן נמי אהאי פרטא אבל ז"א דגם השתא תיקשי מנ"ל לרבוי' תמיד דילמא לא קאי רבוי' דכל אלא אפרט קמאי ועוד דמשמע בכל הסוגיא דיתורא דקרא דרשינן וצ"ע:

והנה הא דמשמע מסוגיין דאי הוי דרשינן לתמד משהחמיץ הוי ידעינן שפיר יין ע"ג קנקנו ואינך מילי וקשה מנ"ל הא תמד משהחמיץ לאו מטעם הבלעה הוא דשרי אלא דהוא עצמו יעשה פרי כמש"כ התוס' בחולין דף ק"ו אלא דלשון התוס' ז"ל שם צריך ביאור שכתבו דא"א לומר דמשום הבלעה הוא דלא דמי ליין ע"ג קנקנו דהיינו נטירותי' והרי צאן ע"ג גיזתה נמי מותר וכן שרינן הכא מים ומלח בשמן מעורב בהם ועיין בירושלמי מעשר שני על מתניתין דתמד ועיין ברמב"ם ז"ל שכתב דהא דיצא הקנקן לחולין היינו בלוקח ממי שאינו תגר שאינו מוכר לו אלא היין אבל אם לקח מתגר לא יצא הקנקן לחולין וא"כ למה לי קרא לזה ואין כאן מקומו להאריך בזה ודו"ק:

דף כח ע"א גמרא תרגמא אמרובי בנים כו' ואיבעית אימא כו'. נראה דהא לא ניחא לי' לשנויא קמא בשנוייא בתרא משום דמסתברא לי' לחלק בין דבר שאינו ראוי לו מחמת איסורא דרביע עליו ובין דבר שאינו ראוי לו משום דמזיק לי' וכן כתב הריטב"א ז"ל אלא דלקמן גבי מערבין לחולה ולזקן לא משמע כן ושם יתבאר אי"ה:

שם גמרא ובבל הוי רובא דעלמא עיין ריטב"א ז"ל שהאריך בזה:

שם גמרא כשות וחזיז מערבין בהם ומברכין עליהם בפה"א מכל הסוגיא נראה דעירוב עדיף מברכה דהא איכא כמה דברים שמברכים בפה"א ואפ"ה אין מערבין בהם כמו כפניות וחטים חיים וקורא ויש לדקדק מהא דאמרינן לקמן דמערבין בסילקא חייא ובברכות אמרינן להדיא דאסילקא חייא מברך שהכל בפ' כיצד מברכין גבי כל שתחילתו שהכל וי"ל דוודאי איכא כמה דברים שמערבין בהם ומברכין שהכל דלעירוב כיון דראוי לאכילה אפילו עודנו חי שפיר הוי מזון אבל לענין ברכה כל שיש לו חשיבות ע"י בישול א"כ עיקר נטיעותי' להכי הוא ולאו אדעתיה לאוכלן חיין אבל חטים אין ראויין לאכילה כ"כ ואין חשובין מזון אעפ"כ מברכין עליהם בפה"א כיון דאחר עליין יש להם ברכה חשובה המוציא או במ"מ וכן הוא דאין מערבין בחזיז וכפניות היינו משום דאין ראוי לאכילה כ"כ אבל לענין ברכה אי לאו דלא הוי גמר פירי היה צריך לברך על חזיז בפה"א ועל כפניות בפה"ע והנה מדנקט רב במילתי' כפניות שאין ראויים לאכילה דאין מערבין בהם משמע דשאר פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות שפיר מערבין בהם. וא"כ לכאורה לענין ברכה נמי מברכין עליהם ברכה הצריכה להם ויש להביא ראי' מזה דברכה לא תליא בעונת המעשרות אבל לפי מש"כ אדרבה מוכח דכל שלא נגמר פריין אין לברך עליהם ברכה הצריכה להם כדמשמע מהא דחזיז דעיקר הטעם הוא משום דלא נגמר פריו ועיין בד' הראשונים ז"ל בברכות פרק כיצד מברכין גבי אביונות וקפריסין:

ודרך אגב ראיתי להזכיר בזה דבר אחד מאי דקשיא לי בדברי הר"ש והרע"ב ז"ל בפ"א דערלה דאמר ר' יוסי אין מרכיבין בכפניות של ערלה והביא הר"ש ז"ל בשם הירושלמי דר' יוסי לטעמיה דאמר סמדר אסור וה"נ אסור בכפניות וכן כ' הרע"ב ז"ל וכתב עוד דלית הלכתא כר' יוסי בהא דסמדר וכן בכפניות דהוי כסמדר בענבים וקשיא לי הא מסיק הש"ס בברכות ובפסחים להדיא דבשאר פירות לד"ה הוי השיעור משיוציאו ובפסחים פרק מקום שנהגו אמרינן להדיא דרבנן