קרן אורה עירובין סט

ז"ל הא דאמר רב חסדא ומודה לי ר"ש שאם עשה מחיצה על התל כו' שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שהעיר מהא דרבא לעיל גבי כלאים ע"ש עיין בש"ג פי' נפלא בהא דטחו בטיט ע"ש ודו"ק:

שם גמרא נבלעו מחיצות התחתונות כו' ואלא לענין שבת נראה דמיבעי להו אם הועיל להיקף לדירה כיון דבשעה שעשאן לדירה לא הועילו ע"כ י"ל דאפילו אחר שנבלעו מחיצות התחתונות ג"כ לא יועילו דהשתא נעשו מאליהם או דילמא כיון דעשאן לדירה והשתא ליכא אלא הני הרי זה מועיל וקמיבעי לי' אפי' נבלעו ע"ש וא"כ צריך להבין מה ענין מחיצה הנעשית בשבת לכאן וצ"ל דמדמי מילתא למילתא כי היכא דמחיצה הנעשית מאלו בשבת מתרת לטלטל ה"נ מחיצה שנעשית מאליה מועלת להקיף דירה אבל באמת אין הנידון דומה וצ"ע:

שם ע"ב גמרא אי דעבדא כאכסדרה כו' עיין בריטב"א ז"ל מבואר יפה שיטת רש"י ותוס' ז"ל ולשיטת התוס' ז"ל צ"ל דר"ז ס"ל דהכא לענין למעט אמרינן פי תקרה אפי' בד' רוחות והרמב"ם ז"ל כתב סתמא להאי פיסקא ולא ביאר הא דעבדא כי אורזילא ויש לדקדק לשיטתו בפי"ז דפי תקרה יורד וסותם הוא רק מדרבנן כקורה א"כ אמאי לא תיהני הכא קורה בעלמא ואכ"מ בזה כי יש לדבר בשיטתו הרבה מהא דסוכה דפליגי אביי ורבא בזה ואם יזכיני ד' לקמן במכילתין יבואר יותר וזה אין לומר ליחשב פ"ת כמחיצה אחריתי להועיל אפילו אם נשאר יותר מב"ס דאין זה מחיצה גמורה:

תוס' בד"ה וכי אויר המותר לה אוסרה כללא דהאי שמעתא לרבנן קרפף שנפרץ במילואו לחצר אסור מתרי טעמא חדא דנפרץ במילואו למקום האסור לו ועוד דאויר החצר מייתרו והוי יותר מב"ס אבל לר"ש דאמר דכולן רשות אחת הם אין אויר החצר מייתרו וגם אינו אוסר משום נפרץ במילואו והקשו התוס' ז"ל דמשמע דמילתא דר' זירא אתיא כרבנן בפשיטות וא"כ ל"ל הא דאויר חצר מייתרו תיפוק לי' משום פרוץ במילואו למקום האסור לו ותירצו דנ"מ אם נפרץ מצד אחר לרה"ר צריך צה"פ מכאן ולחי מכאן אבל מטעם דנפרץ במילואו לא היה צריך אלא לחי לצד רה"ר כדמשמע בפ"ק דמבוי שנפרץ לחצר אין צריך כלום אפילו לא עירבו והדברים סתומים עיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל בפי' דבריהם מהרש"ל ז"ל פי' דמשום פרוץ במילואו לא הוי נאסר כיון דיש לו פתח אחר לרה"ר ואינו רגיל בפתח אשר לחצר ואף דנפרץ במילואו ניתר בנראה מבחוץ והא דמשמע מכאן דאסור משום פרוץ במילואו היינו היכא דלא נפרץ לרה"ר דרגיל בפתח זה וכבר תמה מהרש"א ז"ל ע"ז ופי' הוא ז"ל דמש"ה בעינן נפרץ לרה"ר משום דאי לאו לא היה נאסר משום אויר חצר משום דהכל אחד וקרפף בטל לגבי חצר ולענין פרוץ במילואו בנכנסין כותלי כו' נאסר אפילו לא נפרץ לרה"ר אבל היכא דאין נכנסין ונפרץ לרה"ר נאסר משום אויר החצר דלענין זה לא מהני נראה מבחוץ אבל מחמת פרוץ במילואו אינו נאסר ע"ש והדברים נפלאים לפרש בדברי תוס' דברים שאין להם שום רמז ועוד אמאי לא מהני נראה מבחוץ לענין אויר חצר כיון דמהני לענין פרוץ במילואו והנראה לי בכוונת דברי התוס' דלאו למעוטי הלחי שבין חצר לקרפף אתי אלא לענין צה"פ אשר לצד רה"ר איכא נ"מ דלטעמא דאויר חצר מייתרו ה"ז חשוב כאילו הקרפף פתוח לכרמלית וצריך צה"פ לצד רה"ר כדאמרינן לעיל בנפרץ לסרטי' ולבקעה אבל משום דנפרץ במילואו א"צ אלא לחי לצד רה"ר וכן משמע לעיל אם הי' מבוי כלה לרחבה אין צריך כלום אפי' לא עירבו ואין צריך צה"פ בצד השני והשתא איירי הכא בנכנסין כותלי קטנה כו' או כמש"כ לעיל דכה"ג לא חשיב נראה מבחוץ או כמו שהביא הה"מ בשם הרשב"א ז"ל דמיירי שהגופפין רחבים ד' דיצא מתורת לחי אלא דיש לדקדק ע"ז הא בפסי חצר לא איכפת לן אם רחבים כיון דהוי משום מחיצה וכן משמע לעיל בסוגיא דלחי הבולט ודו"ק. ושיטת הרמב"ם ז"ל בזה נפלאה היא ועיין בדברי הה"מ ובמגדול עוז שגירסא אחרת הי' לו ז"ל ומש"כ הה"מ והטעם כו' עיין בלח"מ ולא הבנתי אמאי יאסר החצר כיון דלא נפרץ במילואו ואי נפרץ במילואו אמאי לא יאסר ומה שנראה מל' הרמב"ם ז"ל דהוי ס"ד דאויר החצר מתירו היינו משום דהוי ס"ד דהקרפף בטל לגבי החצר אבל נעלמה מאתי מוצא סברא זו וצ"ע:

תוס' ד"ה קרפף שנפרץ כו' א"נ כו' אבל במשהו פחות מב"ס שרי טפי וצריך לעיין לעיל בהא דאמרינן איכא בינייהו דבר מועט וגם בהא דפריך דר"א אדר"א ודו"ק היטב:

שם גמרא ההוא אבוורנקא כו' עיין פירש"י ותוס' ז"ל ומכולהו פירושא מוכח דהא דמחיצות אדרכלין ומחיצה העשוי' לנחת אינה מחיצה היינו לענין לעשות היקף לדירה ויש גורסין שאינה עשוי' לנחת היינו שאינו עומד להתקיים ועיין בש"ג והרמב"ם ז"ל גרס נמי שאינה עשוי' לנחת אבל פירשו בו בע"א דהיינו שאינה עשוי' לשום צורך כלל ופי' הה"מ דבריו ז"ל דלא הוי מחיצה כלל לענין שבת וגריעא מתל ונקע ויש לדקדק ע"ז מהא דבעינן למימר לעיל דשיבולת מקיפות אותה מיירי אפילו לא עשאו לשם מחיצה אלמא דחשיבא מחיצה לבית סאתיים וגם הא דפירא דבי תורא צריך ליישב לשיטתו ז"ל ויותר היה נראה לפרש בשיטת הרמב"ם ז"ל ג"כ כמו שפירש בש"ג דאינה עשוי' לנחת היינו שאינה אלא לפי שעה אלא דגם ע"ז קש' מהא דהותר' מחיצה של שתי או של ערב ביחיד או בשייר' ודו"ק:

דף כו ע"ב גמרא פשיטא כו' עיין מהרש"א ז"ל שהקשה ע"ז הא איכא לספוקי כדאמר רב פפא לאביי דהטעם הוא משום דבית בלא חצר לאו דיירי אינשי ע"ש בדבריו ז"ל ולענ"ד נראה דליכא מחלוקת בזה דלרב ששת נמי פליגי בהאי סברא ר"א ס"ל בסתמא ביטל רשות ביתו דבית בלא חצר לא דיירי אינשי ומסתמא ביטל גם רשות ביתו אע"ג דלא הוכר בפירוש ורבנן ס"ל דמסתמא לא ביטל רשות ביתו דלא מסלק נפשי' לגמרי ושניהם מודים באלו הסברות אלא דר"א ס"ל דמבטל בעין יפה מבטל וביטל הבית והחצר כיון דשייכים זל"ז ורבנן ס"ל דמבטל צריך שיפרש ומה שלא פירש לא פירש ולרב פפא מיבעי לי' בפי' לר"א דאמר לא מבטילנא מי אמרינן דלאו בלב שלם אומר כן או דילמא כיון דגלי גלי וכן לרבנן אי אמר מבטילנא וא"כ מדרב ששת לא מוכח כלל לענין היכא דגלי וא"כ שפיר פריך פשיטא וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שפי' לר"א דאמר מסתמא ביטל ולרבנן דאמרי מסתמא לא ביטל משמע דא"ד רב ששת קמיבעי לי' וכן משמע לקמן בפ' הדר דאמרינן לר"א טעמא הוא משום דבית בלא חצר לא עביד אינש דדייר. והנה משיטת תלמודין משמע דר"א ורבנן פליגי היכא דאמר הריני מבטל רשות חצירי ולא מיבעי לי' לר"א אלא אי אמר בהדיא לא מבטילנא. ובירושלמי נראה דבסתמא פליגי דאמר הריני מבטל רשותי אבל אם אמר הריני מבטל רשות חצירי הוי כמו דפי' ולא רשות ביתי ועיין בריטב"א ז"ל שהקשה על פירש"י ז"ל אמאי הא אסור לאחר שהחזיקו בחצירו כיון דתו לא מצי לאסור עליהם ובירושלמי פריך עלה ומשני דקנס הוא לר"א ע"ש:

שם גמרא מאי ערקבלין כו' עיין בריטב"א ז"ל שכתב דטעמיה דר"א דלא בעי מרור מין זרעים ולדבריו תיקשי אליבא דר"א אימא הירדוף כדפריך הש"ס בפסחים ונראה יותר כשיטת התוס' דמין זרעים הוא וק"ל:

הדרן עלך פרק עושין פסין ונתחיל לפרש בעז"ה פ' בכל מערבין פ"ג שם במשנה חוץ ממים ומלח והכל ניקח בכסף מעשר חוץ ממים ומלח ובגמרא פליגי ע"ז ר"א וריב"ח חד מתני אעירוב ל"ש אלא בפ"ע אבל מים ומלח מערבין וחד מתני אמעשר נראה מזה דמוקמי למתניתין כר"א דדריש רבוי' ומיעוטא וא"כ האי כללא דווקא ואין יוצאין מן הכלל בדבר שהוא אוכל אלא מים ומלח לבד אלא דלפי המסקנא דמוקים לה בנתן לתוכו שמן אין ראי' דבזה כולהו תנאי מודו דמותר ליקח בהבלעה וא"כ האי כללא ג"כ לאו דוקא והנה הגאון ז"ל בא"ר פי' להא דאמרינן והאיכא כמהין ופטריות קאי אמעשר ויש לדקדק דע"כ לא קשיא לי' אלא למאן דדריש כללי ופרטי א"כ אמאי לא קאמר והא איכא דגים כדאמרינן לקמן ועוד דבירושלמי פליגי ר"ע ור"י ר"י דריש מה הפרט וולד וולדות הארץ ור"ע דריש פרי וולד פרי וקאמר דאיכא בינייהו דגים וחגבים וכמהים ופטריות לר"ע ניקחים א"כ משמע דכמהין ופטריות הוי וולד פרי ולא אימעיט אלא מוולדות הארץ וא"כ לתנא דאמר כללא בתרא דווקא ולא בעי