קרן אורה עירובין סח

ועוד יש לדקדק בזה דלפי' רש"י ז"ל דר"ע ל"ל דבר מועט מדקאמר ע' אמה ושיריים וא"כ ריב"ב נמי לית לי' דבר מועט ור"י נמי עלי' קאי ואינו מכשיר אלא בלא דבר מועט ואתי אליבי' ד' ר"י בדבר מועט כפשטי' דלא שיערו בו חכמים א"כ אמאי לא קאמר לעיל דאיכא בינייהו בין ר"י לרשב"א דבר מועט דר"י אינו מכשיר אלא עד ב"ס היינו בלא דבר מועט ורשב"א מכשיר ב"ס שלימים ויש ליישב ודו"ק ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל:

שם גמרא איכא בינייהו רבוע דרבעוהו רבנן ועיין תוס' ז"ל ובפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מבוארים הדברים יותר ע"ש ועיין במאור ובמלחמות:

תוס' בד"ה פשטי' דקרא כו' ומיהו בכיצד מעברין פריך כו'. ולא ידענא מאי מספקא להו ז"ל אי דרשא גמורה כיון דעיקר הדבר מדרבנן הוא מה"ת אפילו כור ואפילו כוריים מותר לטלטל אלא וודאי אסמכתא בעלמא ובכיצד מעברין פריך שפיר דהתם דריש לה למדוד בחבל חמשים והיינו נמי אסמכתא בעלמא דתחומים לאו דאוריי' ע"כ פריך שפיר הא איצטריך לטול חמשים וסבב חמשים וק"ל:

(שייך לעיל) ולפי הנראה מדברי הרא"ש ז"ל דר"א דווקא קאמר יתר אמה אחת ע"פ שנים א"כ אמאי לא קאמר הש"ס דאיכא בינייהו דלר"י אם הוא פ"ש ברחבה מטלטלין אבל במשהו יותר אין מטלטלין ולר"א בעינן דווקא אמה אחת וצ"ע:

רש"י בד"ה אבל ב"ס כו' הואיל ודחד גברא הוא עיין מהרש"א ז"ל שכתב דהיכא דפרוצין זל"ז או הוי של ב' בעלים הוי אסרי אהדדי אף דמותרין לטלטל מזל"ז אם יש מחיצה ביניהם ואיני יודע טעם לזה כיון דמותרים זל"ז א"כ הוי נפרץ למקום המותר לו וכמש"כ רש"י ז"ל לקמן בהאי שמעתא ואי משום דשני רשויות שולטין בו מה איכפת לן בזה לענין לטלטל כלים ששבתו בתוכו ועוד דא"כ מזל"ז כשמחיצה ביניהם נמי יהא אסור והריטב"א ז"ל פי' ד' רש"י ז"ל בע"א היינו שהחצר יהי' של אדם אחד אכל אם החצר הוא של ב' בני אדם ויש בו דיורין ואסרי אהדדי אז אסור גם מקרפף לתוכו וגם זה אינו מובן דאפילו אם יש דיורין בחצר כלים ששבתו בתוכו מותר לטלטל לקרפף ולשון רש"י ז"ל עדיין צ"ע:

דף כד גמרא אלא אי איתמר הכי איתמר כו' העולה מהלכה זו אם מקום הזרוע הוא יותר מב"ס לכ"ע אסור הכל אפילו אם מקום הזרוע הוא מיעוט ולא אמרינן דליבטל לגבי רובא ואם מקום הזרוע הוא ב"ס לרבנן אסור הכל בכל גוונא אפי' אם הוא מיעוט ולר"ש אם הוא מיעוט הכל מותר ואם מקום הזרוע הוא רוב גם לר"ש אסור ואפילו הוא פחות מב"ס משום דהשאר בטל לגבי' והא דבנזרע רובו אסור אפילו אם הוא פחות מב"ס אין זה מוכרח אלא ללישנא דהא דר"ה ברדר"י איתמר אליבא דרבנן ומיעוטא הוא דשרי בפחות מב"ס אבל אם הוא רוב אסור אבל אי ר"ה אליבא דר"ש קאמר ואיירי בב"ס א"כ הא דנזרע רובו אסור וי"ל דהיינו דווקא אם הוא ב"ס אבל בפחות מב"ס אפ"ל דאין המיעוט בטל לגבי' אלא דא"כ הוי מצי למימר דהא דר"ה אנזרע רובו איתמר לא אמרן אלא ב"ס אבל פחות מב"ס מותר אלא ש"מ דכל שנזרע רובו המיעוט בטיל והנה לרבנן דהש"ס איירי בפחות מב"ס א"כ הא דאמרינן הא מיעוטא שרי הוא דווקא אבל הא דאמר רובו אסור הוא לאו דווקא אלא אפילו מחצה ע"מ נמי אסור כיון דאינו בטל וקרפף וחצר אסרי אהדדי לרבנן ועיין בל' התוס' ד"ה לא אמרן שכ' ובנזרע רובו כו' דבטיל לגבי רוב כו' לא הבנתי ל"ל דאי בטיל אפילו אי לא בטיל זל"ז אסרי אהדדי ולמאן דמתני אליבא דר"ש ואיירי בב"ס א"כ הא דנזרע רובו הוא דווקא אבל מע"מ מותר אליבא דר"ש כיון דלא אסרי אהדדי ולשון הרמב"ם ז"ל בפי' צ"ע שלא הזכיר כלל הא דנזרע רובו אלא כתב סתמא דאם הזרוע הוא ב"ס מותר ואם הוא יותר מב"ס אסור ולא חילק כלל בין רובו למיעוטו וצ"ע ועיין ברא"ש ז"ל שדחה להנך יש אומרים דפחות מב"ס אין לו דין קרפף דהא דמחלקינן הכא בין ב"ס לפחות היינו משום דבטיל לגבי רוב אבל בנזרע רובא איכא למימר דאפילו פחות מב"ס אסור ואין זה מדוקדק דבזה כ"ע מודו משום דהמיעוט בטיל וחשיב יתר מב"ס ומסקנת הרא"ש ז"ל דפחות מב"ס דינו כב"ס וכן מסתבר מהא דלעיל שהוכיחו התוס' דלריב"ב בעי נמי בפחות מב"ס שומירה ואי כהנך יש אומרים מנ"ל הא וכן משמע מהא דקרפף שנפרץ לחצר וכמש"כ התוס' ז"ל שם ועיין בגליון תוס' ד"ה ונזרע רובו נראה לר"ח דדווקא יותר מב"ס אבל ב"ס אפילו נזרע כולו לא בטלה דירתו והביאו ראי' מריב"ב ולא זכיתי להבין למה להו ראי' לזה פשיטא דב"ס מותר אפילו בלא הוקף לדירה כלל כדאמר ר"ע בגינה אפילו אין בה אחת מכל אלו ועיין בדברי הרא"ש ז"ל ויש ליישב דבריהם בדבריו ז"ל ע"ש:

שם גמרא קרפף יותר מב"ס שהוקף לדירה ונתמלא מים סבור רבנן למימר כזרעים דמו ואסור נראה מפשט ההלכה דאיירי בנתמלא רובו מים כי היכא דאיתמר בזרעים נזרע רובו אסור ומסיק דכנטעים דמו דמותר אפילו נטע רובו ואמר אמימר והוא דחזיין לתשמישתא אבל לא חזיין לא א"ר אשי ודחזיין נמי לא אמרן אלא שאין בעומקו יותר מב"ס אבל יש בעומקו יותר מב"ס אסור ופי' התוס' ז"ל משום דהוי כזרעים וא"כ קשה אפי' ב"ס נמי אסור כיון דהוי רובו וכ' התוס' ז"ל דאיירי דלא הוי אלא מיעוט' ויש לדקדק א"כ מאי אירי' חזיין לתשמישתא אפילו לא חזיין לתשמישתא נמי מותר אי הוי מיעוטא וצ"ל דמיירי שנתמלא רובו מים אלא דהעומק לא הוי אלא מיעוטא ואכתי אינו מיושב א"כ ל"ל לחלק בין ב"ס ליותר מב"ס לימא ודחזיין לתשמישא לא אמרן אלא שאין עמוקים יו"ד אבל עמוקים יו"ד הוי כזרעים וממילא ש"מ האי חילוקא בין ב"ס ליתר מב"ס ופי' הר"י ז"ל מיושב יותר אלא דמש"כ אליבי' לחלק בין בור מתוקן לשוחה צ"ע דמנ"ל דבור יותר מב"ס מותר וחשיב מוקף לדירה ומהא דאמר ר"י זו מחיצה וזו פסין י"ל דלהרחיק המחיצות מן הבור קאמר אבל הבור עצמו יכול להיות דלכ"ע אסור לעשותו יותר מב"ס אלא דלעיל נראה דרבנן שרו אפילו בבור יותר מב"ס ולפי' ר"י ז"ל אמאי לא קאמר מידי דהוי אבור וא"ל דבור חשוב יותר מוקף לדירה כיון דמתוקן הוא דע"כ התיקון אינו מועיל בפ"ע אלא מפני שהוא עשוי לשאוב מים ממנו א"כ כריא דפירא נמי כיון דהוא עשוי ליטול ממנו פירות ג"כ אין לדמותו לשוחה שנתמלא מים מאיליו והריטב"א ז"ל חלק ג"כ אכריא דפירא וס"ל דאי הוי יותר מב"ס אסור ליטול ממנו כדמשמע בפירא דבי תורי אבל התוס' ז"ל כתבו לקמן דהכא שאני כיון דראוי למאכל אדם וצ"ע בזה בדברי הראשונים ז"ל:

ע"ב גמרא ההוא רחבה כו' עיין בריטב"א ז"ל בביאור הלכה זו בפירש"י ז"ל ותוס' ז"ל:

שם תוס' בד"ה ההיא רחבה כו' ואע"ג דלרחבה הוי גיפופין כו' כיון דלא מהני לרחבה כו' והריטב"א ז"ל תמה על סברא זו. ובירושלמי בפ"ק משני על הא דחצר קטנה כו' דפריך מינה למ"ד נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי כדפריך בש"ס דילן ומשני בשם רבנן דתמן לגדולה היא נידון ואינו נידון לקטנה לכאורה משמע מזה איפכא מסברת התוס' דהתם כיון דנידונת היא לגדולה שוב אינו נידון לקטנה אבל הכא דאינו נידון לרחבה שפיר נידון לשביל אבל העיקר נראה בכוונת הירושלמי דכל שהיא מחיצה למקום אחר לא חשיב נראה מבחוץ דהכל רואין שם מחיצה לגדולה הוא ולא לחי וא"כ א"ש נמי הכא ובזה א"ש נמי הא דאמרינן לעיל תיובתא והילכתא משום דתני ר' חייא כוותיה ומאי אולמי' דהאי מהאי. אבל לפי הנ"ל ניחא דהש"ס דילן נמי סמיך אשינוי' דהירושלמי וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שפסק סתמא להאי מתניתין דחצר קטנה כו' קטנה אסורה וגדולה מותרת ולא כ' דאיירי בנכנסין כותלי קטנה לגדולה אלא כדפרישית דזה לא חשיב נראה מבחוץ ודו"ק כי זה ברור:

דף כה גמרא מג' ועד ד' רבה אמר הוי מיעוט ורבא אמר לא הוי מיעוט דלאו מקום חשוב הוא לכאורה קשה דרבא אדרבא מהא דלעיל גבי כלאים דאם הוא פחות מד' אף כנגד העומד אסור ואוקמא רבא כרשב"ג ולא ניחא לי' לרבא לאוקמי כאביי דאתיא כרבנן ומשום דלא הוי דבר חשוב משמע דלרבא לרבנן פחות מד' כד' הוא חשוב ואפ"ל דמש"ה מתני רב שימי לקולא וסייעתא מזה לפסק הא"ז דפסק כרב שימי ועיין ברא"ש ובהג"א ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בזה ובדברי הה"מ שהי' לו גירסא אחרת בהרחיק מן הכותל ונראה דמודה גם לפירש"י לענין להועיל כדמוכח מפסקיו בהרחיק מן התל ג' ועשה מחיצה דהועיל ולא ביאר הרמב"ם