קרן אורה עירובין סז

מש"ה התיר ר"ע בבור הרבים משום דמימיו מלוין לכלות ע"כ התירו לעשות פסין אולי לא ימצא מים אח"כ אבל בור היחיד אין מימיו מצוין לכלות להכי לא התירו לו אבל באר דמים חשובים הם התירו אפילו ליחיד ועיין בק"ע מה שפי' בזה וצ"ע ועיין בריטב"א ז"ל שפי' דהש"ס פריך מהא דנקט שמואל מים חיים דמשמע מים זכים ולפ"ז מיושב הכל אלא דא"כ הוי מצי למיעבד לקמן בתרי מימרא דשמואל האי צריכותא ודו"ק:

דף כב גמרא או דילמא אדם נותן עיניו במחיצתו וגזרינן דילמא אתי לאיחלופי יותר מב"ס בקרפף נראה מכאן דטעמא דר' יהודא לא משום דלא חשיב לה מוקף לדירה דא"כ למה קאמר הש"ס דגזרינן אטו קרפף תיפוק לי' דאסור מחמת עצמו אלא טעמא דר"י הוא משום גזירה אטו קרפף אבל בלא"ה היו מתירין אפילו יותר מב"ס וא"כ הא דאמרי לי' רבנן מדיר וסהר ג"כ סובב והולך על זו הסברא והכי קאמרי רבנן כי היכא דלא גזרינן בדיר וסהר ה"נ לא גזרינן בפסין ואמר להו ר"י זו מחיצה וזו פסין והכא שייך למיגזר יותר דכיון שיראו שהתירו אפילו במחיצה גרועה יותר מב"ס וודאי אתי לאיחלופי להתיר בקרפף דאיכא מחיצה מעלייתא ומשמע מכאן כשיטת רש"י ז"ל דפסין חשיבי מוקף לדירה ועיין בתוס' ריש פירקין ובריטב"א ז"ל. ומדמיבעי לן אי בור ופסין או בור פסין ולא מיבעי לן אי פסין ולא בור ש"מ דהא לא מספקא לן כלל ופשיטא דלא התיר ר"י ב"ס לבד הבור אלא דהבור ודאי עולה למידת ב"ס ולא מיבעי לן אלא בשיעור ראשה ורובה אם זה ג"כ בכלל ב"ס או לא תדע דלר"י בכל ב"ס צריך שיהי' בור בתוכו והבור עולה מן המדה דאל"כ מאי קאמר אדם נותן עיניו במחיצתו וגזרינן אטו קרפף הא בקרפף כה"ג מותר אלא ש"מ דהבור עולה מן המדה וכ"כ הריטב"א ז"ל ועיין תוס' ד"ה בור ופסין ועיין מהרש"א ז"ל שם אבל בירושלמי מיבעי להו אי בור עולה למידת בית סאתיים ופשיט מהא דרשב"א דבור עולה מן המדה ועיין בק"ע שם:

ע"ב תוס' בד"ה מעלות ומורדות ותימא דלרבנן כו' וי"ל דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא חשיבא מחיצה כולי האי ולא ביארו ז"ל שיעור לדבר דליכא למימר דבכל מחיצה שאינה עשוי' בידי אדם ס"ל לרבנן דאתו רבים ומבטלי א"כ מאי קאמר הש"ס בתל המתלקט אליבא דרבנן לא תיבעי לך ואמאי כיון דרבנן מודו בזה דאתו רבים ומבטלי מחיצה וע"כ צ"ל דבמקום גדול מודו רבנן ומה שיעור יש לזה והריטב"א ז"ל כתב דכל שאינו רואה המחיצות לא חשיבא מחיצה וא"כ אין אנו צריכין לחלק בין עשוי' בידי אדם או לא ועוד לשיטת התוס' שכ' דרבנן מודו היכא דאתו רבים ומבטלי מחיצה אכתי תיקשי מכולי עלמא דמקיף אוקיינוס ולא בקעי בה רבים ע"כ היה נראה דלפי המסקנא לא מהני מחיצות כלל במדינה שלימה כיון דרה"ר הוא בתוך המחיצות ולא דמי לירושלים דמהני דלתות נעולות דהתם בשעת נעילות הדלתות לא בקעי בה רבים משא"כ במדינה שלימה ואפשר עוד לומר דהיכא דאיכא בתוך המחיצה ס"ר יש לחלק בין מחיצה העשוי' בידי אדם כיון דבכוונה עשאוה בני המדינה מיחזי כרה"י אבל אם יש סביבה מחיצות מימות העולם לא מהני לה כלל וחשיבא רה"ר וצ"ע יותר בזה ועיין מש"כ לעיל על ד' הרמב"ם ז"ל בדין ירושלים ועיין בבעה"מ ז"ל מה שהביא בשם רבינו אפרים ז"ל:

שם גמרא הוא דניחא תשמישתי'. מדלא מחלק הש"ס בין פרוץ מרובה על העומד כמו בפסי ביראות התם אמר רב יהודא דאתו רבים ומבטלי אבל בעומד מרובה מודה דלא מבטלי משמע דאין חילוק בזה דכל שרבים בוקעים בו לא חשיב כפתח אליבי' אלא כפירצה וא"כ גם העומד בטל אפילו הוא מרובה אלא דלפ"ז לא בטלו מחיצות אלא לטלטל אבל לזרוק אין פירצה פוסלת מה"ת בעומד מרובה אפילו יותר מעשר לר' יהודא ועיין רמב"ן ז"ל במלחמות שדעתו באמת דבעומד מרובה אינו פוסל בקיעת רבים אם לא שרוחב הבקיעה הוא וטומאה ע"ש בדבריו ז"ל וצ"ע ליישב הסוגיא לשיטתו ז"ל והוא ז"ל בעצמו כתב ליישב הא בחצר שרבים כו' וצ"ע לעיל בפ"ק גבי מבוי שנפרץ לחצר ונפרצה חצר כנגדו והדברים ארוכים לבארן די באר וכבר כתבנו קצת בפ"ק:

שם גמרא מבואות המפולשין לבורות כו'. יש לדקדק מנ"ל דאיירי בבקעי בה רבים וי"ל דא"כ פשיטא דהוי רה"י ועוד י"ל דמדהוי רה"ר לטומאה ש"מ דבקעי בי' רבים תדע מדלא קאמר דכל מבואות הוי רה"ר לטומאה והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות במס' טהרות פי' דהבור הוי מחיצה משמע דהולך מכותל לכותל. וכן בשבילי בית גלגל נראה דדייק דמיירי ברבים בוקעים בו מדהוי רה"ר לטומאה או דסתם שבילין רבים בוקעין בהם ובטהרות פליג עלה ר"א ואומר דאפי' לטומאה נמי הוי רה"י משמע מזה דלא בעינן בקיעת ס"ר דאל"כ וודאי לא הוי ר"ה לטומאה כיון דכ"כ רבים בוקעים בו ומש"ה נראה דלא משני הש"ס לעולם רבנן כו' משום דלא ניחא לי' להש"ס לומר דלר"י יהי' רה"ר אפילו לענין שבת ולר"א הוי רה"י אפילו לענין טומאה וגם י"ל דמש"ה אמר ר' ינאי כל שאין העבד כו' משום ד' ר"א ועיין תוס' ד"ה ואיזהו שבילי כו' ועיין בכ"מ פ"ך מאבה"ט על ד' הרמב"ם ז"ל בשבילין מפולשים מש"כ וכת"ק ולא ידענא מאן פליג עלי' והך דשבילי בית גלגל לא הביא הרמב"ם ז"ל כלל ועיין ריטב"א ז"ל בסוגיא זו:

דף כג משנה ועוד אמר ריב"ב כו' התוס' ז"ל כתבו לפרש ד' ריב"ב בג' אנפי הא' הא דבעי ריב"ב שומירה בית דירה היינו דווקא בב"ס אבל פחות א"צ שומירה ויתר לא סגי דשומירה ודחו פי' זה דלא מסתבר שיהא חלוק בג' משהויים הב' דיתר מב"ס שוה עם ב"ס ולשניהם סגי בשומירה וריב"ב אתי למעט פחות מב"ס דלא בעי שומירה ודחו דא"כ אין בין ריב"ב ור"ע ולא כלום למאי דקאמר הש"ס דריב"ב איירי בדבר מועט ולב"ס בשלימות הוא מצריך שומירה אבל פחות מעט א"צ שומירה והיינו דר"ע דלר"ע ג"כ ב"ס בשלימות צריך שומירה והא דאמר ר"ע אפי' אין בה אחת מכל אלו היינו בלא דבר מיעוט ובזה ריב"ב מודה ולפי' קמא לא תיקשי לה מאי בינייהו משום דלפי' זה י"ל הא דאמרינן דריב"ב איירי בדבר מועט היינו דעם הדבר מועט נמי דינו כב"ס ולא כיתר מב"ס אבל מ"מ גם בלא דבר מועט דינו כב"ס ולא כפחות דהא סתמא אמר שהן ע' אמה כו' וא"כ פליג עלי' ר"ע בע' אמה ושירים בלא דבר מועט דלריב"ב צריך שומירה ולר"ע אין צריך אבל אם נפרש דלריב"ב ביותר מב"ס נמי סגי בשומירה וא"כ ע"כ הא דאמרינן דריב"ב איירי בדבר מועט היינו דווקא ב"ס שלימות הוא דצריך שומירה אבל בלא דבר מועט ה"ה בכלל פחות מב"ס ולא צריך שמירה וא"כ במאי פליגי ועיין מהרש"א ז"ל ומסקו התוס' ז"ל דפחות מב"ס וב"ט הכל שוה וצריך שומירה ויתר מב"ס לא סגי לי' בשומירה. והתוס' ז"ל הביאו ראי' לזה מדברי ר"י דאליבי' ע"כ בור ושיח אינו מתיר אלא בב"ס כדאמר ר"י לעיל גבי פסין עד ב"ס ועיין מהרש"א ז"ל שהקשה דילמא התם שאני דלא הוי מחיצות גמורות אלא פסין וכדאמר ר"י זו מחיצה כו' ולדידי לא קשיא דהא בהדיא אמרינן לעיל דטעמא דר"י גזירה משום קרפף יותר מב"ס אלמא דלר"י יש חילוק בין ב"ס ליתר מב"ס וזה ברור:

ע"ב גמרא ר"ע היינו ת"ק ופירש"י ז"ל ת"ק דאמרו לו כו' אלמא היכא דאיכא בית דירה אפילו טובא מלשון רש"י ז"ל כאן נראה דריב"ב פליג אפילו בדיר וסהר ומה שלא פי' ז"ל כפי' התוס' נראה משום דלא מסתבר לומר דלא פריך אלא איתור לישנא. ועוד כיון דריב"ב מצריך שמירה וגם שתהא מרובעת כדקתני שהן ע' אמה כו ואי הוי אמר ר"ע סתמא אפילו אין בה אחת מכל אלו ה"א דלא בעינן נמי מרובעת קמ"ל ובלבד אבל השתא פריך שפיר דהא דאפילו אין בו אחת מכל אלו ל"ל. והתוס' ז"ל הקשו ע"ז לימא ארוך וקטן איכא בינייהו ומסתמא לא פליגי אר"י דאמר לעיל אפילו ארוך וקטן ויש לדקדק דהא ממתניתין משמע דר"י ס"ל דווקא מרובעת דקאי אריב"ב דאמר שהן ע' אמה כו'. ועוד אי נימא דר"י לא מצריך מרובעת וכיון דהוא אפסיק במילתי' בין ריב"ב לדברי ר"ע א"כ מש"ה איצטריך לר"ע לחזור ולשנות ובלבד כו' לאפוקי מדר"י דלא מצריך מרובעת אבל הריטב"א ז"ל כתב לעיל דהא דמכשיר ר"י ארוך וקטן היינו דווקא בפסי ביראות דהקילו בה אבל בקרפף ס"ל דבעינן מרובעת וא"כ אמרו לו דר"י נמי הכי ס"ל ושפיר פריך היינו ת"ק אלא דלפי הנראה משיטת רש"י ז"ל דריב"ב אפילו בהיקף לדירה אינו מותר אלא ב"ס קשה הדבר לומר דבעינן אליביה ג"כ מרובעת דווקא וכל היקף שאין ארכו כרחבו יאסר לטלטל בו