קרן אורה עירובין סו

מרובה ועיין בריטב"א ז"ל ולפי מאי דאמרינן לקמן דר"י מתיר ארוך וקטן י"ל קצת ועפ"ז יש לדקדק אמתניתין דמסיימי רבנן במילתייהו ומותר להרחיק כ"ש ובלבד שירבה בפסין ומשמע דקאי איותר מב"ס וא"כ איך אפשר לפרש ובלבד שירבה בפסין היינו להאריך בדיומדין וא"כ מא"ל בור הא בעלמא נמי מותר בה"ג כיון דעומד מרובה וי"ל דרבנן נמי קיימי בשיטת ר"י דמתיר י"ג אמה ושליש ודו"ק:

שם גמרא א"ד גודריתא דקני קא מיבעי לי' לפירש"י ז"ל נראה דמיבעי לי' כיון דלמעלה הם מפורשים אי אמרינן רואין כיון דלמטה אחד הם ומש"כ אע"ג דאין עוביו ד' בגובה עשרה אינו מובן ויותר נראה דה"ג אע"ג דאין עוביו בגובה עשרה והריטב"א ז"ל כ' דעד עשרה הם מחוברים יפה ומעשרה ולמעלה הם מתפרשין וע"ז קשה מאי איכפת לן במה שלמעלה מעשרה ולרש"י ז"ל ג"כ תיקשי אם יש במקום שמתפרשין בין זל"ז יותר מג' אמאי מותר ואי אין בין זל"ז פשיטא דמותר ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה דגודריתא דקני היינו חבילה של קנים ואמרינן בי' נמי רואין כל שאילו יחקק ויש בו אמה על אמה וגם בזה יש לדקדק א"כ מאי קמיבעי לי' וצ"ע:

דף כ גמרא אמר רב הונא שתים אסורים ואפילו עירבו שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין ופירש"י ז"ל דיאמרו העירוב מהני אפילו אם נתנו בין הפסין והלשון לא משמע כן והיה נראה לפרש שמא יאמרו דהעירוב מועיל להתיר לטלטל כל צרכו אפי' לאדם ועיין תוס' לקמן ד"ה מודו דחזו לאדם ובירושלמי ראיתי דגזרי' שמא יאמרו דעירוב מועיל אפילו אם תחרב הבאר ע"ש ואיכא התם מ"ד דעירבו לא מהני שאין העירוב עושה אותן אחד שלא יאסרו זע"ז בין הפסין ואמרינן ר"ה בדעתי' דאמר גבי מבוי שצדו אחד כותי וצדו א' ישראל אפילו עירבו לא חשיבי כחד שלא יאסר הכותי עליהם אפילו עירבו דרך פתחים ור' יוחנן ס"ל התם דאפילו עירבו דרך חלונות אין הכותי אוסר עליהם דחשיבי כחד ומדברי הירושלמי האלו הוי סייעתא לפי' הרמב"ם ז"ל במימרא דלקמן דף ע"ד ועיין בפ"ב מהל' עירובין ובמ"מ שם אלא דיש לדקדק לפ"ז כיון דפסקינן לקמן במבוי שצידו אחד כותי כו' דאין עירוב מועיל א"כ ה"נ לא יועיל עירוב וצ"ל דלפי שיטת תלמודין לא מדמינן להו אהדדי ועיין בק"ע מש"כ על הרמב"ם ז"ל ואין דבריו ז"ל מובנים ודו"ק:

שם גמרא יבשו מים בשבת מהו צ"ל אף דאין עושין פסין אלא לבאר מים חיים דלא עבידי דפסקי מ"מ אפשר שייבש ע"י מקרה וק"ל:

שם גמרא באו נמי לא תיבעי לך דהוי לה מחיצה הנעשית בשבת כו' והקשו מהרש"א "ל לשיטת ר"ת ז"ל בשבת דהא דאמר רב נחמן ל"ש כו' אינו אלא במחיצה שנעשית ע"י רה"י א"כ הכא דממילא הוי רה"י אפילו במזיד הוי מחיצה ע"ש וי"ל דאין זה חשיב מחיצה כיון דהוי פרוץ מרובה על העומד ומדרבנן לאו מחיצה היא ולא דמי לספינות שנתקשרו דהמחיצות הם מחיצות שלימות ועיין בתוס' ד"ה כי איתמר מש"כ במזיד לא חזרו לגמרי להתירן אלא דהוי רה"י דאורייתא ואין זה מובן דהא ספינות בלא"ה רה"י הם ועיין בתוס' שבת פרק הזורק:

שם גמרא אמר ר"א הזורק לבין פסי ביראות חייב כו' עיין בדברי הרמב"ם ז"ל ונראה מדבריו ז"ל דעיקר הדבר מה"ת הוא שיהי' מן הצדדים פסין רחבין ד' דהכי הוי מקום חשוב וכן מצינו לעיל שהתירו בפס ד' אפילו מצד אחד והא דהצריכו חכמים הכא רחבים אמה הוא לחומרא משום דהוי פרוץ מרובה על העומד וכן איתא להדיא בירושלמי בכ"מ אתה מתיר בפס ד' והכא ע"י שהפרוץ מרובה הצרכת רחבים אמה אלא דצ"ע בריש סוכה הא דאמר ר' יעקב דיומדי סוכה טפח ועיין בתוס' שם שכתבו דגבי שבת החמירו משמע דמה"ת סגי בטפח ועיין ברמב"ם ז"ל שפסק בתל המתלקט דנידון משום דיומד ואמרינן תרי רואין אף דפלוגתא דתנאי היא משום דממחלוקת ר' יעקב וחכמים משמע ג"כ דאמרינן תרי רואין ועיין ברש"י ז"ל שם בסוכה:

שם גמרא חדא מכלל חברתה איתמר עיין בריטב"א ז"ל ובמהרש"ל ובירושלמי ריש פירקין משמע כד' הריטב"א ז"ל ע"ש:

ע"ב גמרא גבי אדם כו' גבי פרה מי בעינן ראשה ורובה יש לדקדק מאי קמיבעי לי' וכי לא ידע מתניתין דתנן ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בין הפסין וגם הא דקאמר גבי אדם כל משמע דבעי למילף מאדם לבהמה ול"ל הא כיון דתנינן להא מילתא בבהמה גופא ונראה לומר דאי לאו דמצינו דגזרינן באדם כה"ג לא הוי שמעינן ממתניתין כלום דהוי מפרשינן הא דתנן ובלבד היינו לשיעורא דהרחקת הפסין מן הבור אבל לא לעיכובא וכשיטת הירושלמי שהבאתי לעיל דמתיר אפילו בגמל שאין ראשו ורובו בפנים אבל כיון דאשכחן באדם דגזרינן כה"ג א"כ שמעינן מינה דבבהמה נמי גזרינן וצריך ראשה ורובה היכא דלא נקיט לה אבל בנקט לה קמיבעי לי' והשתא פשיט ממתניתין כיון דממתניתין לעיכובא קתני שתהא ראשה ורובה בפנים ותנן סתמא ש"מ דאפילו בנקיט לה בעינן ראשה ורובה וכן היה נראה לפרש להך לישנא אבל לאיכא דאמרי א"א לפרש כן עכ"פ שמעינן מסוגיא זו דבעינן דווקא ראשה ורובה של פרה בפנים אבל בלא"ה גזרינן שמא תעקם ראשה ויוליך הכלי אחריו וכן מוכח להדיא מברייתא דגמל דאפילו נקיט לי' בעינן ראשה ורובה בפנים וזה דלא כשיטת הירושלמי דגמל ואפילו כולו מבחוץ מותר כשיעור הזה ועיין במ"מ שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל ג"כ לפי שיטת הירושלמי ולענ"ד נראה בדעת הרמב"ם ז"ל דבעינן ראשו ורובו בגמל ועיקר הרבותא דמהני בי' ראשו ורובו אע"ג דצוארו ארוך ור"א אוסר מטעם זה וכן מבואר מל' הרמב"ם ז"ל ע"ש ועיין בריטב"א ז"ל שכתב על ברייתא דגמל דלשיעורא קאמר ולא הבנתי דבריו ז"ל ובירושלמי נמי נראה דאיכא פלוגתא בזה ע"ש. והרמב"ם ז"ל פסק דבנקט לה לא בעינן ראשה ורובה וכתב לחלק בין בהמה לגמל עי' בר"פ ט"ו ועי' בתוס' ד"ה מה הועילו כו':

דף כא גמרא אבל אדם מטפס ועולה מטפס ויורד. משמע דאפי' בא"י לא הותר לאדם ולשון הרמב"ם ז"ל בפי"ז הלכה ל' צריך ביאור שכ' אבל בשאר ארצות אדם ירד לבאר וישתה ומ"א שאר ארצות אפילו בא"י נמי אדם מטפס ועולה כו' והי' נראה להגיה דהנך ג' תיבות אבל בשאר ארצות שייכין בריש הלכה ל"א ע"ש ודו"ק וכן מבואר בפי' המשניות שלו:

שם גמרא דחזי לאדם בעינן והקשו התוס' ז"ל אמאי בעינן מידי דחזי לאדם כו' ולפי מש"כ רש"י ז"ל במתני' דמש"ה הוי מוקף לדירה כיון דחזי לאדם א"כ אמאי פסק שמואל כר' יהודא ב"ב דילמא ריב"ב לטעמיה דאפילו בבית סאתים בעינן שומירה או בית דירה להכי אין עושין פסין אלא לבאר הרבים מידי דחזי לאדם וכיון דלא קי"ל בהא כריב"ב באידך נמי לא קי"ל כוותי' וי"ל לפ"מ שכתבו התוס' ז"ל לקמן דבדיר וסהר מודה ריב"ב דלא בעינן מידי א"כ האי בור ופסין לדיר וסהר דמי ומש"כ רש"י ז"ל דמשום דמימיהם ראויין לשתות אדם הוי מוקף לדירה הוא ל"ד דאטו לר' עקיבא יש חילוק בין פסי באר דמותרים אפי' יותר מב"ס לפסי בור אלא ודאי גם לר"ע הכל חשיב מוקף לדירה וכתבו התוס' לעיל דהא דמשמע מכאן דמש"ה דווקא באר משום דבעינן מידי דחזי לאדם ולעיל גבי פלוגתא דחנניא פי' רש"י ז"ל משום דבור עביד דפסיק דהתם פי' למאן דמתיר בבור הרבים וע"כ אליבי' לא בעינן מידי דחזי לאדם אלא טעמא הוא משום דעביד דפסיק ולהכי אין עושין לבור היחיד אבל רבים מדכרי אהדדי והכא אליבא דר"י ב"ב קיימינן דאוסר אפילו בור הרבים אע"ג דליכא בזה חששא דעביד דפסיק וע"כ הטעם משום דבעינן מידי דחזי לאדם. והנה מאי דפסיקא להו הך סברא דמדכרי אהדדי יש לי לדון בזה הא איכא מ"ד בריש מכילתין גבי מקצת קורה למעלה מכ' דאדרבה רבים גריעי ולא מדכרי אהדדי וגם צ"ע מי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש לעיל דטעמא דחנני' הוא משום דבור עביד דפסיק וא"כ ת"ק דאמר עושין פסין לבור הוא אפילו לבור דיחיד וא"כ מתני' לא אתי' כוותי' כמש"כ מהרש"א ז"ל לעיל ואמאי לא פירש דחנני' ס"ל כריב"ב דאפילו לבור הרבים אין עושין פסין ות"ק מתיר בבור הרבים כר"ע ומל' רש"י ז"ל לקמן במתני' נראה קצת דטעמא דריב"ב דאוסר בבור הרבים הוא ג"כ משום דפסיק שכ' דריב"ב בעי תרתי למעליותא ע"ש ולענ"ד היה נראה דלכולהו תנאי טעמא הוא משום דבעינן מיהו דחזי לאדם ולהכי התירו יותר בבאר דמים חשובים הם ור"ע ס"ל דלצורך רבים התירו אפילו בבור וריב"ב ס"ל דלא התירו ליחיד כלל אפילו בבאר ולרבים נמי בעינן דווקא מים חשובים וחזי לאדם ובירושלמי נראה דאדרבה