קרן אורה עירובין סד

דהיינו טעמא דבעינן לסמוך מאתמול משום חשש שיטלטלו אפי' ינטל הדקל ע"כ אסור עליהם בשבת זו ויש שם תרי לישנא בהאי עובדא לחד לישנא ניתר המבוי הזה בלחי כעובדא דש"ס דילן ואסר עליהם משום חשש שמא יטלטלו אפילו ינטל הדקל ולאידך לישנא ניתר המבוי בקורה וניטלה בשבת ולהאי לישנא אסר עליהם מטעמא אחרינא שמא יסברו כר' יהודא דלא בעינן קורה בריאה אבל בלחי לא שייכא כלל פלוגתא דר"י ורבנן ועיין בק"ע שפי' בלחי נמי בעינן שתהא בריאה שלא ברוח וכן נראה כיון דהוא משום מחיצה ומחיצה הניטלת ברוח לאו מחיצה היא ויש ליישב בזה קושיית התוס' מהא דהואיל והותרה הותרה דהכא לחי פסול הוי מ"מ אין זה ענין להא דפליגי ר' יהודה ורבנן ומה שהביאו התם ד' ר' יהודא בקרפף נראה דאין כאן מקומו כלל וצ"ע בפוסקים בזה:

ע"ב מתני' בכל עושין לחיים כו' ור"מ אוסר ומטמא משום גולל ור"מ מטהר עיין ברבינו יהונתן שפי' טעמא דר"מ בלחי משום שמא תמות והא דמטהר משום גולל היינו דדריש לקרא לרבות עובר שמת במעי אשה והוא תימה גדולה שהוא נגד הש"ס בסוכה דמהא דר"מ מטהר משום גולל איפריכו הני טעמא דשמא תמות ותברח אלא הטעם דס"ל לר"מ דכל מחיצה העומדת ברוח לא שמה מחיצה ומש"כ דר"מ ס"ל דכל אשר יגע ע"פ השדה אתי לעובר ג"כ קשה א"כ כל מילי לא ליטמא משום גולל אלא ע"כ לכ"ע מטמאי משום גולל או מעל פני השדה או מהלכתא כדאיתא בחולין פ' בהמה המקשה וא"כ אפילו בע"ח נמי אפ"ל כיון דלר"מ הילכתא גמירי לה א"כ היכי גמירי דבע"ח לא ליטמאי משום גולל אבל מ"מ הוא כנגד הש"ס בסוכה וצ"ע ובירושלמי דבכל הני הוי טעמא משום דלא קביעי ויכול להשמט ע"כ לא הוי מחיצה ואינו מטמא משום גולל:

ע"ב תוס' בד"ה פרוץ כעומד כו' עיין מהרש"א ז"ל ועיין בתוס' סוכה שם מבוארים הדברים יותר:

שם תוס' בד"ה רש"י גרס והא אפשר לצמצם ובירושלמי סוכה נראה כגירסת ר"ת דאיתא התם אמתניתין דהמקרה סוכתו בשפודין כו' תני יותר מכמותן חברייא אמרינן שאין טפח נכנס בתוך טפח והיינו משום דאם כמותן ממש א"כ א"א להניח כשר ג"כ כמותן דאמתא באמתא כו' ע"ש היטב אבל הרמב"ם ז"ל חילק בין סוכה לשבת דבסוכה פרוץ כעומד פסול משום דמפרש כפרש"י ז"ל בהא דכזוזא מלעיל כאיי תורא מלתתא ורב פפא גופא מודה בסוכה דחמתה כצילתה פסולה משום דלמטה יהי' יותר וה"נ בסכך פסול דהוי כאויר בעינן שיהי' הכשר יותר והא דפריך סתמא דתלמודא ממשנה זו על ר"ה ברדר"י ומשמע דלרב פפא ניחא אפילו כמותן ממש י"ל דס"ל כשיטת הירושלמי בסוכה דמחצה על מחצה כשר אפילו באויר ומתרץ התם לדיוקא דמתניתין אהדדי באנפי אחריתי:

דף טז ע"א גמרא פחות מג' מני רבנן אימא סיפא כל שהוא אלה ג' ומג' ועד ארבעה מני רשב"ג הוא דפחות מד' לא חשיב והקשו בתוס' מסיפא גופא הוי מצי לאקשויי דלא אתיא כרשב"ג דא"כ אפילו יותר ממילואו נמי מותר והיה נראה לומר בשלמא לרבנן דפחות מג' הילכתא גמירי לה דהוי כסתום ע"כ מותר אפילו אם העומד הוא משהו אבל לרשב"ג דטעמא הוא משום דפחות מד' לא חשיב א"כ העומד נמי צריך שיהי' כמו האויר אבל אם העומד הוא פחות מן האויר העומד ג"כ לא חשיב אלא דלפ"ז א"כ מצינן למימר דרשב"ג מודה לחכמים בפחות מג' לענין אם העומד הוא משהו ורישא נמי מצי אתיא כרשב"ג ובירושלמי איכא מ"ד דעומד פחות מד' אינו מתיר כל שיש פירצה ג' אפילו אם העומד מרובה משום דאין בו כדי מקום ולא חשיב להתיר ופריך מהא דמקיפין בקנים דאין ברוחבן אלא משהו ומשני דשאני התם דאמרינן לבוד ורב אמר מ"מ ניתר בעומד מרובה על הפרוץ וי"ל דבזה פליגי אביי ורבא ואביי נמי מודה לרבא דלמטה אפילו לרשב"ג לא אמרינן לבוד בפחות מד' אלא דאפ"ה לא מוקים לה כרשב"ג כיון דלדידי' פחות מד' לא חשיב אינו ניתר אפילו אם בין זל"ז אלא מילואו ולהכי מוקים לה כרבנן ושפיר מתיר בעומד מרובה ורבה ס"ל דמ"מ ניתר בעומד מרובה אפילו לרשב"ג כרב דבירושלמי ולהכי מוקים לה כרשב"ג אבל לרבנן אפילו פחות מד' כנגד העומד מותר וכסתמא דתנן בכלאים דכנגד העומד מותר בכל גוונא וכן פסק הרמב"ם ז"ל כרבא ולא הביא שום חילוק בין פחות מד' לד' ודו"ק וכן כתב בעה"מ ז"ל:

ע"ב גמרא תיובתא דרב פפא תיובתא. יש לדקדק לפי מש"כ התוס' ז"ל דרב פפא ס"ל כמ"ד אפשר לצמצם בידי אדם א"כ אמאי סליק הא דרב פפא בתיובתא והוי מצי לשנויי דברייתא אתיא כמ"ד אי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ובהדיא פליגי תנאי בזה בבכורות ד' לענין עגלה ערופה דאם היא סמוכה לשני עיירות בשוה מביאין עגלה בשותפות משום דא"א לצמצם וכן יש לדקדק בהא דקשיא לן בסוכה דיוקא דמתניתין אהדדי לענין מחצה על מחצה חמתה וצלתה וע"ז ג"כ הוי מצי לשנויי דאתיא כתרי תנאי וכבר הערתי בזה לעיל במכילתין והבאתי שדעת הרמב"ם ז"ל הוא דא"א לצמצם אפילו בידי אדם וגם פסק דפרוץ כעומד מותר:

שם גמרא אמר רב המנונא הרי אמרו כו' בערב מאי נראה דמיבעי לי' משום דבשתי איכא למימר דפתחא הוא אבל בערב ליכא למימר הכי ופשיט לי' ממתניתין ודחי הש"ס כו' אי מוקים לי' במיצעי הוי לי' עומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות ופי' התוס' משום דאוירי דהאי גיסא משום דלא הוי גרסי שמעת מינה כו' ועיין במ"א סי' שס"ב ובריטב"א ז"ל ולכאורה למאי דמשמע לעיל דפאה אינה אסורה לענין שבת אלא מדרבנן א"כ אין לצרף הכא האויר של מעלה לבטלה העומד כיון דבחבל העליון לבד ניתר מה"ת אלא דנראה כיון דעשה ג' חבלים בטל שם צה"פ ואין עליו אלא שם מחיצה ובהג"א כתב דמש"ה לא הוי הכא עומד משתי רוחות לכ"ע משום דהעומד אינו אלא ע"י לבוד והוא דבר מחודש ועיין ברא"ש ז"ל שכתב דמהא דמוקי רב אשי במחיצה תלוי' קמיבעי' ליה משמע דפשיטא לי' דבערב נמי מותר עומד מרובה על הפרוץ והי' אפשר לומר דאדרבה פשיטא לי' דלא מהני כדמשמע מלישנא דמתני' דבשתי דווקא מותר משום שהוא כפתח אבל בערב ליכא למימר הכי אלא שבטלה דעתי נגד דעת הראשונים ז"ל ובירושלמי נראה קצת דכל שהעומד מרובה אפי' בערב מצטרף נמי החלל לשיעור מחיצה ע"ש:

שם גמרא בשיירא דברו כו' הנה תוכן הלכה זו כי ג' מחלוקות בדבר לרבנן מותר כ"צ אפילו במחיצה של שתי או ערב ולר' יהודא ביחיד או שנים לא הותר אלא בית סאתיים ולג' שהיא שיירא מותר כ"צ וריבר"י ביחיד ושנים כאבוה ס"ל דלא הותר אלא בית סאתיים ולג' נותנים להם בית שש ואיפסיקא הלכתא בזה ביחיד ושנים כריבר"י ובשיירא כרבנן ועיין ברבינו יהונתן שכ' לשנים ד' סאין ולא מצאתי חבר לזה ועוד לפ"ז אין ג' חלוקים מב' וא' לריבר"י ועיין בריטב"א ז"ל ביאור הדברים יותר וכ"ז במחיצה של שתי או ערב אבל מחיצה מעלייתא מהני אפילו ליחיד ליתן לו כ"צ ועיין במרדכי שכתב בשם דבית שש לשיירא אפילו אם יש ב"ס פנוי אינו פוסל ועיין בריטב"א ז"ל שדחה סברא זו ומפשטי' דסוגיא משמע דהא דשרינן פרוץ כעומד נמי הוא דווקא בשיירא וכן משמע בתוס' ובירושלמי. וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכתב אין הלכה כר"י ולא כר' יוסי ולפי המבואר הלכה כר"י בין ביחיד בין בשיירא ונראה מדבריו ז"ל דלר"י וריבר"י מחיצה של שתי או ערב לאו כלום היא ליחיד אפילו לבית סאתיים ורבנן הוא דשרו ליחיד ב"ס וכן נראה מלשון הרע"ב ז"ל וקשה דהוא דלא כמשמעות הסוגיא דרבנן התירו כ"צ אפילו ליחיד ור"י וריבר"י מתירין ליחיד ב"ס ומדברי הרמב"ם ז"ל בפסקיו נראה דאין חילוק בין מחיצה מעלייתא למחיצה של שתי ובשניהם לא התירו ליחיד אלא ב"ס וע"כ היינו משום דלא חשיב תוקף לדירה כיון דאינו אלא לשבת אחת ונראה דיצא לו מהא דתנן לעיל שיירא כו' והקיפוה כו' אף דהוי מחיצה גמורה כיון דהפרוץ כעומד או עומד מרובה אלא ש"מ דאפי' מחיצה גמורה לא התירו ליחיד אלא ב"ס וא"כ ע"כ הא דפליגי ר"י ורבנן וכן ריבר"י במחיצה של שתי היינו דמחיצה גרועה לא מהני כלל ליחיד ואיפסיק הלכתא כחכמים ולא הי' גורס כגירסת הרי"ף ז"ל בהא דרב נחמן ויש סיוע לזה מהא דאמרינן לעיל שבת בתל וקמה קצורה מקיפות אותה ובעינן למימר דמיירי שעשאו מתחילה לכך ואפ"ה לא הותר אלא בי"ס ובסוכה מוקמינן לה דעביד לה בהוצא ודפנא אלמא דלא התירו ליחיד בכה"ג יותר מב"ס אפילו במחיצה גמורה אלא דמסוגיא זו לא משמע כן ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ז מה' עירובין ובהה"מ שם וצ"ע ושיטת הירושלמי ג"כ מסייע לשיטת הרמב"ם ז"ל דלר"י