קרן אורה עירובין סג

שהוא פחות מד' אמות שאין צריך כלום היינו כל שמיעוטו לפחות מארבע אמות תו לא צריך כלום:

ע"ב תוס' בד"ה שיודע לטהר כו'. עיין מהרש"א ז"ל וכבר עמדו עליו ממשנה דריש כלים דתנינן התם להדיא דאין שרץ מטמא במשא ע"ש:

דף יד גמרא וכן שתי קורות המתאימות אם מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת צריך לדקדק מה שאמרו ז"ל אם מקבלות אריח לרחבו אי קאי על רוחב הקורות דשניהם יחד יהי' רחבן טפח אבל לא יהי' ביניהם שום הפסק או דילמא דקאי אהפסק שיהי' ביניהם דלא יהי' אויר ביניהם כ"כ שאין יכולין לקבל אריח אלא דלפ"ז א"כ אין שיעור לרוחב הקורות דכל שהאויר הוא פחות מטפח יכולין לקבל אריח אף דהם עצמן כ"ש ע"כ נראה דארוחב הקורות קאי ורוחב האויר שביניהם לא שמענו אבל בירושלמי נחלקו ח"א שהקורות כ"א יהי' רחבו חצי טפח והאויר שבין הקורות ג"כ חצי טפח כשר וח"א שיהי' טפח בין הכל והקורות יהי' כ"א שליש ומשהו והאויר יהי' פחות משליש ואז מצטרף גם האויר כיון שהעומד מרובה ומ"ד חצי טפח מכאן כו' ס"ל דאין האויר מצטרף ואפ"ה אינו מפסיק כיון שאין רחבו יותר מן הקורות עכ"פ שמעינן מזה דלבוד לא אמרינן בזה להכשיר באויר פחות מג' וצריך לפרש לפ"ז פלוגתא דרשב"ג דאמר אם מקבלות אריח לארכו ג' היינו דפליג אשיעור קורה וס"ל דצריך שיקבל אריח לארכו כיון דהכי מיירי בלא אויר בינתים וכן משמע בירושלמי דרשב"ג פליג בכל קורה אלא דמפרש לה התם במילתא אחריתי ע"ש דצריך שתהא בריאה לקבל שורה של אריחים ורבינו יהונתן ז"ל פי' דאאויר קאי שלא יהי' האויר אלא טפח ואצבע על הקירה מכאן ולפ"ז צ"ע מאי פליג רשב"ג ע"כ היינו דמותר שיהי' בין הקירות פחות מג' ומטעם לבוד וא"כ אפילו פחות מד' לישתרי אבל באמת למאן דלית לי' רואין לא אמרי' לבוד וכמש"כ התוס' בד"ה ובלבד וריבר"י דאית ליה רואין כאבוה הוא דמכשיר בפחות מג' בין זו למעלה וזו למטה או ברווח שביניהם אבל לרבנן צריך שיהי' נוגעין זב"ז לפשטי' דתלמודין או כשיטת הירושלמי שהבאתי והרמב"ם ז"ל פסק כריבר"י בהא דאחת למעלה ע"כ מכשיר ביש ביניהם פחות מג' כמבואר בלשונו ז"ל בפי"ז הלכה כ"ה ולא יהי' ביניהם ג' טפחים כשרואין אותו כו' אלא דהה"מ הקשה עליו אמאי לא ביאר שלא יהיו זו למעלה מזו יותר מג' כדמסיק בסוכה דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מטפח ולזה י"ל דהא דמשנינן הכי בסוכה היינו למאן דלא מחלק בין קורה לשאר מחיצות לענין לבוד באמצע אבל למ"ד התם קורה שאני דאקילו בה רבנן א"כ י"ל דלענין סוכות נמי אקילו בה רבנן וי"ל בזה הא דאמר אביי ריבר"י סבר לה כאבוה בחדא כו' ולכאורה מאי ענין זל"ז אבל לפי הנ"ל ניחא דהא בהא תליא דכיון דס"ל דקורה משום היכר ומדרבנן ע"כ אית לי' חבוט אפילו בפחות מטפח אלא דאכתי תיקשי כיון דריבר"י כשיטת ר' יהודא דאית לי' רואין אמרה וכיון דאין הלכה כר' יהודא אמאי פסק כריבר"י ועיין ברא"ש ז"ל והנה הר"ר יונתן ז"ל כתב דטעמא דר"י דלית לי' רחבה אע"פ שאינה בריאה היא משום דס"ל קורה משום מחיצה וא"כ י"ל דע"כ ברואין דר"י בר"י כ"ע מודים דהא איהו ס"ל קורה משום היכר ובעינן רחבה ובריאה ולא ס"ל רואין וע"כ צריך לחלק בינייהו עכ"פ זה ברור דלשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק כר"י בר"י בחבוט ה"ה בשניהם שוין אמרינן לבוד ועיין בהגה"מ פי"ז ועיין בריטב"א ז"ל שכתב ג"כ דרואין דריבר"י רבנן מודו ועיין בהרי"ף ז"ל שכתב דליתא לדריבר"י ומלשון הרא"ש ז"ל נראה שלא היה כתוב לפניו בדברי הרי"ף ז"ל הא דליתא לדריבר"י ע"ש ועיין רש"י בסוכה מה שפירש בדברי רשב"ג וכן פי' הריטב"א ז"ל ועיין בהגה"מ שתמה על הרמב"ם ז"ל אמאי לא הביא לאוקימתא דרב אשי לעיל משוכה והיא תלוי' דאמרינן לבוד וחבוט ולפי' מש"כ שמעינן להאי מילתא מד' ריבר"י דבזה נמי בעינן חבוט ולבוד ועיין בק"ע בזה ותראה שאין דבריו ז"ל מוכרחים ועיין בב"י סי' שס"ג מש"כ בזה ועיין מ"א סי' שס"ג ס"ק י"ט מש"כ ושפתיו ברור מללו ובחנם השיג עליו הק"ע ע"ש ודו"ק:

שם גמרא מתני לי' רב יהודא כו' הפי' הנכון יותר הוא מה שפי' בתוס' ישינים דלהלכה אתני' רב יהודא וכשיטת שמואל לרבי' דפסק בירושלמי כר' יהודא רחבה אע"פ שאינה בריאה ואמר לי' רב אתני' רחבה ובריאה לטעמי' דפסק התם כת"ק דבעינן רחבה ובריאה. והרי"ף ז"ל לא הביא להא דר' אלעאי ברחבה ד' ועיין בריטב"א ז"ל:

שם גמרא עקומה רואין כו' פשיטא קמ"ל כדר' זירא עיין ברא"ש ז"ל שכתב דרבנן נמי מודו בהא וכן מבואר בירושלמי דמודו חכמים בהא דר' זירא ומשמע התם דאליבא דר' יהודא אפילו אם תינטל העקמומי' יהי' יותר מג' בין זל"ז אפ"ה רואין אותו כאלו היא פשוטה אלא דמשמע לעיל דממקום שאינו ראוי לא אמרינן רואין אפילו לר' יהודא מהא דאמרינן לעיל ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ' וריבר"י בשיטת ר' יהודא אבוה אמרה ומזה נראה דאפילו לר' יהודא בעינן שלא יהי' בין זל"ז ג' אם תנטל העקמומי'. אבל רבינו יהונתן ז"ל כתב דג' מחלוקת בדבר אליבא דר' יהודא אמרינן רואין אפילו ממקום שאינו ראוי ואם העקמומי' חוץ למבוי או למעלה מכ' אפילו יש ביניהם ג' אז תנטל אפ"ה אמרינן רואין ורבנן ס"ל דלא אמרינן רואין כלל וריבר"י ס"ל דאמרינן רואין בפחות מג' ודווקא במקום ראוי וקשה לי א"כ הא דאמרינן דפליג עלי' בחדא דאלו ר' יהודא סבר למעלה מעשרים משמע דווקא משום דמכשיר ר' יהודא למעלה מעשרים אבל למטה מעשרה גם לר' יהודא לא אמרי' רואין אם לא שנחלק בין למעלה מכ' ובין למטה מעשרה דבלמטה מעשרה לכ"ע לא אמרינן רואין כיון דלאו פתח הוא כלל גם מה שכ' דהא דר' זירא איצטריך לריבר"י דלית לי' רואין ממקום שאינו כשר ג"כ קשה א"כ אפילו אין ביניהם ג' לא נימא רואין כי היכא דלית ליה רואין בואחת למעלה מכ' אפילו אם השני' בתוך ג' אלא ע"כ צריך לחלק דהכא שאני דהעקמימות שחוץ למבוי או למעלה מכ' רואין כאלו אינו וכ"ע מודים בזה וכן הוא דעת הרי"ף ז"ל לפי הנוסחא שלפנינו דליתא לדריבר"י ואפ"ה פסק להא דר' זירא. והנה אם העקמומים כולה היא בתוך המבוי יש להסתפק אם פוסלת וצ"ע לעיל בהא דהקורה באלכסון ועיין בב"י סי' שס"ג מש"כ ובקורה עגולה נראה מדברי הירושלמי דכר' יהודא אתיא אבל הראשונים ז"ל פסקו גם בזה דאמרינן רואין אפילו לרבנן וצריך לעיין בהא דאמרינן לעיל קליש במקצת קורה למעלה מכ' ודו"ק:

ע"ב גמרא בלחיים לא אמרת לן משום דקאי רב כוותיה. יש לדקדק לפי שיטת התוס' לעיל דהא דתני אדא בר מניומי לא ס"ל אליבא דרבי דמהני פס ד' מצד אחד וא"כ שמואל דס"ל לעיל דחצר ניתר בפס ארבעה ורב יוסף גופי' אמר כן משמי' ע"כ לא ס"ל הא דאדא בר מניומי א"כ מאי קאמר לרב יוסף הואיל וקאי רבי כוותיה ועיין בריטב"א ז"ל לעיל שם וצ"ע:

דף טו תוס' ד"ה תל ונקע כו' עיין מהרש"א ז"ל שכ' דבקמה איכא רבותא דלא גזרינן דילמא אתי לאישתמושי ועיין לקמן בפ' בכל מערבין גבי נתנו בקנה דבקנים הרכים לא שייך בהו גזירה דשימוש באילן וכן פסק הרמ"א ז"ל בש"ע סי' של"ו ועיין בט"ז שם:

שם גמרא אלא המחיצות כ"ע לא פליגי כו' כי פליגי בלחי אביי אמר משום מחיצה כו' וכתב הרא"ש ז"ל דבמחיצה לא בעינן סמכינן עלי' מאתמול אבל בלחי בעינן סמכינן עלי' מאתמול והנה אם נאמר דאפילו מ"ד לחי משום מחיצה היינו מדרבנן א"ש דבעינן נמי היכירא וכמש"כ התוס' לעיל גבי לחי הבולט אבל אם נאמר דלחי משום מחיצה היינו מה"ת משום הל"מ ואוקימתא לרביעית אמשהו א"כ מ"ט בעינן בלחי סמוכה מאתמול יותר מבמחיצה וצ"ל דבאמת אין זה אלא מדרבנן אבל מה"ת אפילו לא סמך עלי' מאתמול מהני ומל' הר"ר יהונתן נראה דלמ"ד לחי משום מחיצה לא בעינן לסמוך מאתמול ע"ש דלא גריס להא דאביי לטעמי' וכן צ"ל על הא דפסלינן לעיל לחי רחב ד' אמות היינו נמי מדרבנן אבל לענין דין תורה כמו במבוי מפולש לחייב הזורק לתוכו מרה"ר בכל גוונא הוי לחי ודו"ק ויש לכוין בזה הא דאמרינן לימא אביי ורבא בלא סמכינן עלי' מאתמול פליגי ומה הכרח יש לזה אלא כיון דמסקינן דפליגי בלחי אי משום מחיצה אי משום היכר א"כ מסתבר למימר דאביי מכשיר אפילו לא סמכינן עלי' מאתמול כמו במחיצה ולהכי קאמר דילמא בלא סמכינן עלי' פליגי ובירושלמי מעובדא דרב הונא נראה