קרן אורה עירובין ס

מעשר הא קי"ל כרב דאפילו בעשר הוי מבוי עקום וצריך לעיין בד' האחרונים ז"ל וכ"כ הריטב"א ז"ל דהכא דפס אינו אלא להיכירא ע"ש וקאמר הש"ס אי נמי כדרב יהודא היינו אם רוצה להכשיר בקורה אחת יעשה כדרב יהודא ואין המרחק ב' אמות צריך שום תיקון משום דניתר בעומד מרובה על הפרוץ. והנה התוס' כתבו לעיל דלרב הונא נמי דאמר לעיל אחד זה ואחד זה בד' צ"ל דנפרץ בקרן זוית מהא דרב יהודא דהכא ול"נ כיון דרב הונא דאמר פירצת מבוי בד' ליכא למילף אליבי' דמבוי ניתר בעומד מרובה וכדכתיבנא לעיל א"כ ודאי לא ס"ל הא דרב יהודא כיון דאין עומד מרובה מתיר א"כ הוי כמבוי שיש לו שני פתחים שוין שצריך תיקון לשניהם וי"ל דאליבא דרב הונא בנפרץ מראשו די בשניהם בקורה כיון דשני הפתחים שוין אבל בנפרץ מצידו צריך צה"פ כיון דהוי כפירצה נחשב כמבוי מפולש ועקום אי אפשר לש"ס דילן לא מהני כלל תיקון לשני פתחי מבוי מצד אחד כיון דהוא הכל אחד והוא יותר מעשר אבל בירושלמי איתא דמהני לכמה פתחים וכברייתא דתני לוי ע"ש ועיין בדברי האחרונים ז"ל מש"כ על דברי הטור ז"ל שכתב סתמא מראשו בד' ולא ביאר דאיירי בקרן זוית ועיין בריטב"א ז"ל שהאריך בזה הרבה ומצאתי בו קצת סיוע לדברי ע"ש:

ופריך הש"ס משמעתא דר' אמי ור' אסי דאמרי אם לא נשתייר פס ד' פוסל בו אפילו פחות מעשר כיון דשבקי רבים פיתחא רבא ולא נשתייר שיעור מבוי לקורה נשאר המבוי בלא תיקון ה"נ שבקי פיתחא רבא והוי מבוי בלא תיקון כיון דעיקר ההילוך יהי' בלא תיקון ומשני הכא ממעט בהלוכא ועיין ריטב"א ז"ל מה שדקדק מלשון שבקי פיתחא רבא כו' אם היה המבוי רחב ל"א אמות ובאמצע עומד י"א אמה אי מהני אי לא כיון דשני הפתחים שוין. ולכאורה נראה דאחד ניכר בעומד מרובה על הפרוץ והשני צריך לחי או קורה וכן משמע קצת בירושלמי אבל מלשון הש"ס דאמרינן לא שבקי פיתחא רבא כו' משמע אם שניהם שוין צריך תיקון לשניהם והא דמשמע לעיל מדרב חנן בר רבא דמראשו נמי בעשר תירץ המהרש"א ז"ל דהתם שאני דהורגלו בפתח הראשון ואח"כ נפרץ מותר אפילו בשניהם שוין והכא איירי בתחילת מבוי ע"כ צריך תיקון לשניהם והוא להיפך מסברת הט"ז בישוב ד' הטור ז"ל ויש להאריך בזה הרבה בדברי הט"ז והמ"א ז"ל ואני לדרכי דרך הפשט אני הולך:

תוס' בד"ה ועושה פס ג' אמות וצריך לחי אחר כו' יש לדקדק בד' ל"ל טעמא דהרחוק מן הכותל תיפוק להו דצריך שלא יהי' עשר בלא לחי והלחי צריך שיהי' בתוך עשר וכן מבואר להדיא בירושלמי דיעשה פס ג' ומשהו לצורך הלחי ועוד דהכא בלא"ה נראה דלא הוי לחי כיון דשתי אמות הם כסתומים א"כ הוי רוחב הלחי יותר מד' אמות ואם לא נחשב השתי אמות א"כ הלחי מתיר ביותר מעשר ואפי' אם יעשה משהו יותר לא מהני כדאמרינן לעיל או דמוקים לי' בהדיא כו' והנה לשיטת הירושלמי לא תיקשי מהא דהרחיקו מן הכותל די"ל דהג' אמות אינן נידונין משום לחי כלל אלא משום עומד והמשהו הוא דעולה לתורת לחי ואפילו אם הי' פס שלם רחב ה' אמות ומשהו לתוך עשר נידון משום לחי ועוד דנראה משיטת הירושלמי דלא פסיל הרחיקו מן הכותל אלא בלחי משהו אבל בלחי רחב כמו האויר לא פסיל המרחק דהכי איתא התם אפלוגתא דר' יוסי ורבנן בשיעור לחי מתניתין במשוכים מן הכותל אבל בסמוכים גם ר"י מודה דסגי במשהו ותני כן הרחיקו פחות מג' מותר ג' והוא שיהא עומד רבה על החלל ולפי נוסחא זו צ"ל דברייתא אתיא כר' יוסי וזה דוחק ואפ"ל דמשוכין היינו פחות מג' ולרבנן סגי בזה במשהו ולר' יוסי בעי ג' טפחים כל שמשוכים קצת אפילו פחות מג' ויותר נראה דגרסינן איפכא מתניתין בסמוכים אבל במשוכים גם רבנן מודו ותני כן ג' והוא שיהי' עומד רבה על החלל ואיך שיהי' עכ"פ שמעינן דלרבנן אינו פוסל המרחק אם העומד רבה עליו וכ"כ הש"ג וכן נראה מדברי הר"ר יהונתן שכ' דלהכי מצריך ר' יוסי ג' משום גזירה שמא ירחיקנו ג' והוא כשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן נראה דהרחיק ג' בכל ענין פסול דהירושלמי לשיטתו גם פס דאם עושה משהו יותר הוי לחי אף דהשאר לאו לחי הוא אבל לתלמודין דבעינן שיהי' ניכר לשם לחי א"כ אם הרחיק מן הכותל ע"כ צריך אתה לומר דהוי כסתום משום דעומד מרובה ומנ"ל דתקינו רבנן תרתי קולא דעומד מרובה ואפ"ה יהיה עליו תורת לחי ואף דבאינו רחב אלא עשר יש להקל אבל אם המבוי רחב יותר מעשר והוא מעמיד לחי רחב עד שממעטו מעשר וודאי יש לדון בזה דאם הוא נידון כולו משום לחי א"כ הרי לחי מתיר ביותר מעשר ואם נאמר דמה שהוא עד עשר נידון משום עומד והמשהו תורת לחי עליו גם זה לא מהני כדמוכח מהא דאמרינן אי דמוקים לי' בהדיא ועיין תוס' לעיל דפשיטא להו דמהני כה"ג בסוגיא דכיצד מערבין מבוי המפולש. ועוד לר' יוסי דאמר שיעור לחי ג' טפחים אטו אליבי' יכשר לחי מבוי שהוא רחב י"ג פחות משהו כיון דהאויר אינו אלא עשרה אלא ודאי אין לחי מתיר אלא במבוי שאינו רחב אלא עשר ואם הוא רחב יותר ימעטנו בפס ואח"כ יעמיד לחי אצל הפס וצ"ע יותר בזה בדברי הפוסקים ז"ל:

שם גמרא ת"ה עור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח פירש"י ותוס' ז"ל לענין טע"ט של טומאות אהל ובשם הגאון ר"א ז"ל מווילנא שמעתי דקאי לענין קבלת טומאה דפחות מטפח לאו כלי הוא וכן נראה מדברי התוספתא למעיין שם. והנה לשיטת רש"י ז"ל יש לדקדק במאי פליגי רבנן ורב דימי הא אי הטומאה מונחת תחת העומד והכלי תחת האויר מה שכנגד האויר טהור כמו בארובה שאין בה פותח טפח ושם ודאי הוי עומד מרובה וצ"ל דמחלוקתן היכא דשניהם תחת העור טהור. וכ"כ התוס' ז"ל. ומה שדקדקו התוס' מתורת לבוד הוא ש"ס ערוך בסוכה דף י"ח ע"ש ולפי מאי דמסקינן תרווייהו ס"ל עומד מרובה משתי רוחות לא הוי עומד ובפרוץ כעומד פליגי. והנה הא דקי"ל פרוץ כעומד או לרב הונא ברי' דרב יהושע עומד מרובה היינו דחשיב כסתום אפילו כנגד הפירצה וא"כ הכא דאפילו עומד מרובה אין הפרוץ חשוב כסתום א"כ מנ"ל דמצרפין הפרוץ ולמאן דמצריך הכא עומד מרובה י"ל דמ"מ כיון דהעומד מרובה בטל האויר כמו אויר פחות מג' בסוכה. אבל למ"ד דפרוץ כעומד נמי מצטרף צריך טעמא אמאי יצטרף הא הפרוץ חשוב כמו העומד ואם נפרש דלענין טומאת כלים איתמר א"ש טפי דדמיא לשאר פרוץ כעומד דהעומד חשוב לבטולי הפרוץ וה"נ לענין כלי שיהי' העומד כפרוץ ועיין בירושלמי בפירקין דאמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין לד' והוא שיהא העומד רבה:

דף יא ע"א גמרא איפכא מאי מהני צה"פ בגובה והקשו התוס' תיפוק לי' בקנה מכאן יהי' נידון משום לחי ותירצו דאיירי ביותר מעשר או במפולש א"נ כר' יוסי דבעי ג' טפחים ובהכי מיתוקמא נמי ברייתא וקשי' לי הא ברייתא איירי במבוי שניתר בקורה דקתני ימעט וא"כ ע"כ לא איירי ביותר מעשר ולא במפולש וא"כ ל"ל צה"פ תיפוק לי' משום לחי ודוחק לומר דהא באם יש לו צה"פ לא קאי ארישא אלא אמבוי שדינו בצה"פ דלשון אם יש לו משמע דקאי אמבוי דרישא וי"ל דנפ"מ לענין בין הלחיים למ"ד אסור ובצה"פ מותר תחתיו. ועוד י"ל דבלחי בעינן או נראה מבחוץ או מבפנים ובקנים של צה"פ מהני אפילו אינן נראין מבפנים ומבחוץ כיון דמחיצה גמורה היא והאחרונים ז"ל דקדקו מד' התוס' דבצה"פ אם הרחיקה מן הכותל ג' נמי אינה מתרת דאל"כ איכא לאוקמא כגון שהרחיק מן הכותל ועיין בית אפרים שהאריך בזה:

שם גמרא אמלתרא ברוחבה מאי לא איפשיטא ופסקו הראשונים ז"ל לחומרא והש"ג פסק דמהני לקולא בשל סופרים ולפ"ז מה שכ' לעיל דבשיעור הרוחב לכ"ע ילפינן מפתחו של היכל א"כ מסתברא דלא תיהני אמלתרא ברוחבה ודווקא בגופה הוא דמהני משום היכירא דשלטא בי' עינא ועיין ברא"ש ז"ל אבל בירושלמי איתא בהדיא דאמלתרא מהני ברוחבה אבל לא נתבאר פי' אמלתרא לשיטת הירושלמי:

שם גמרא אמר לי' רב אתניי' צריך למעט. הנה הראשונים ז"ל עמדו על ד' הרי"ף ז"ל שהשמיט הא דאמר ר"ל צה"פ צריכה היכר ציר וכתב הרא"ש ז"ל משום דבירושלמי פליגי בזה ר' יוחנן ור"ל ור"י ס"ל דלא בעי היכר ציר והלכתא כר' יוחנן. ויש להקשות הא איתא התם בירושלמי דהך פלוגתא אי מהני צה"פ ביותר מעשר אי לא תליא בהך פלוגתא אי בעי היכר ציר דלמ"ד בעי היכר ציר מתיר אפילו יותר מעשר דהוי כמו דלת ולמ"ד לא בעינן היכר ציר אינו חשוב להתיר אלא עשר אבל לא יותר מעשר וא"כ ר"ל לטעמיה דס"ל דבעינן היכר ציר להכי ס"ל דמהני ביותר מעשר ור"י דס"ל דאינו מתיר יותר מעשר לטעמיה דס"ל בירושלמי דסגי בקנה