קרן אורה עירובין נט

למימר או חודו החיצון יורד וסותם למ"ד משום מחיצה או היכירא מלבר למ"ד משום היכר וא"כ תחת הקורה הוא מוכשר בד' מחיצות כמו המבוי דהקורה מונחת ע"ג מבוי אבל בלחי עיקר שריותא הוא משום דעושה למבוי מחיצה רביעית אפילו משהו לא הוי פרוץ במלואו ואין תיקון זה מועיל אלא תוך המבוי דשם איכא ד' מחיצות אבל בין הלחיים ליכא אלא ג' מחיצות דליכא למימר חודו החיצון הולך לרוחב המבוי דלא מצינו כזאת שמחיצה יתפשט לרוחב וליכא טעמא להתירא בין הלחיים אלא מחמת דבטל הוא אצל המבוי ובהא פליגי אביי ורבא אביי מביא ראיה מהא דאמר רב חמא בר גוריא תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו אלמא דלא בטיל אפילו אין בו דע"ד ורבא אמר דמיירי בפתוח לכרמלית דמצא מין את מינו אבל פתוח לרה"ר יותר הוא מינו עם רה"י כיון דתוך הפתח איכא ג"כ ג' מחיצות ורבא דייק מהא דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו דע"ד מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתוב עליו דבטיל להכי ולהכי אלמא דמקום שאינו חשוב מיבטיל למקום חשוב ואף דהכא בטל הוא לשניהם לרה"ר ולרה"י היינו משום דאינו מינו הוא עד שניהם אבל בין הלחיים יותר הוא מינו עם המבוי כיון דיש בו ג' מחיצות ודינו כרה"י ואפשר עוד לומר דלרבא בין הלחיים בטל הוא אפילו רחב ד' כיון דמין אחד הוא עם המבוי ולא בעינן אין בו דע"ד אלא במקום פטור שהוא רשות בפ"ע. ובזה יש ליישב דעת הרי"ף ז"ל שלא חילק אלא בין רה"ר לכרמלית ועיין במלחמות שהאריך בזה ואביי אמר מהא לא איריא דהתם בגבוה ג' ולהכי לא בטיל לרה"ר אבל בין הלחיים שהוא סמוך לרה"ר דין כרמלית עלי'. והנה התוס' ד"ה ורבא כתבו דהוי מצי לשנויי גבי אסקופה לאביי דאיירי בגבוה ג' דהוי מקום פטור צ"ל דלאו דוקא מקום פטור כיון דיש לאיסקופה ג' מחיצות כן הי' נראה פשטי' דשמעתא אבל מדברי כל הראשונים משמע דיש לחלק בלחי ג"כ בין חודו החיצון לחודו הפנימי והנה דעת הרמב"ם ז"ל להשוות קורה ולחיים ובתרווייהו לרה"ר מותר לכרמלית אסור נראה מזה דגם בקורה לאו מטעמיה דחודו החיצון יורד וסותם אלא מחמת דבטיל למבוי וע"כ רבא מפרש הכי פלוגתייהו דפליגי לעיל בקורה דמאן דשרי הוא ג"כ מהאי טעמא דאל"ה תיקשי מכל הני אמוראי דפליגי בקורה ש"מ דבלחי מודו דאסור אלא ש"מ דלרבא קורה ולחיים דין אחד להם ומאן דשרי בקורה שרי נמי בלחיים אבל קשה ע"ז מהא דאיתא בשבת אחרים אומרים איסקופה משמשת שתי רשויות כו' ופריך אע"ג דלית ליה לחי והאמר רב חמא בר גוריא תוך הפתח כו' וכ' התוס' ז"ל בסוגיין ובשבת דהא דלא משני דאיירי בפתוח לרה"ר לרבא משום דא"כ אפילו פתח נעול כלפנים והשתא מאי משני התם רב יהודה דאיירי באיסקופות מבוי והכשירו בקורה וקירויו כלפי פנים ולפי הנ"ל גם בקורה תיקשי אי פתוח לכרמלית אפילו פתח פתוח כלחוץ ואי בפתוח לרה"ר אפילו פתח נעול כלפנים כיון דלאו מטעם חודו החיצון יורד וסותם אתינן עלה וקורה ולחי שניהם שוין וצ"ל דסוגיא זו לא אתיא כרבא אלא כאביי דקורה מותר דחודו החיצון יורד וסותם ובין הלחיים אסור ורבא מתרץ לה כשינויא דרב אשי דבאיסקופת בית איירי ובזה אמרינן פי תקרה יורד וסותם. והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות כתב על הא דנראה מדברי הרי"ף ז"ל דאפילו ברחב ד' אמר רבא דמותר היינו משום דעיקר טעמיה הוא משום חודו החיצון הוי היכירא ואפ"ה בפתוח לכרמלית אסור וא"כ ה"נ בקורה אפילו אם חודו החיצון יורד וסותם מ"מ בפתוח לכרמלית אסור וא"כ נראה דדעת הרי"ף ז"ל ג"כ כשיטת הרמב"ם ז"ל דקורה ולחי שוין והרא"ש ז"ל לא כ' כן ולפ"ז הדק"ל כיון דלדעת הרי"ף ז"ל ג"כ קורה ולחי שוין א"כ מאי נ"מ בהא דפתח נעול או פתח פתוח אלא דהרמב"ן ז"ל במלחמותיו בריש מסכת שבת כתב בדעת הרי"ף ז"ל דבקורה אין חילוק בין כרמלית לרה"ר ולא ידענא טעמא מאי כיון דבלחי נמי הטעם הוא משום חודו החיצון ואפ"ה אסור בפתוח לכרמלית אלא דא"כ למה כתב הרי"ף ז"ל שם בשבת אוקימתא דחציו מקורה וקירוי כלפי פנים הא לפי הנ"ל אפ"ה מותר הוא אי איירי בפתוח לרה"ר אי בפתוח לכרמלית אפילו פתח פתוח כלחוץ והדברים עמוקים דוק בהם ועיין בתוס' שבת בסוגיא דאיסקופה מש"כ בזה ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ על לשון רש"י ז"ל ובין לחיים נמי כו' ובטל להכא ולהכא ע"ש:

דף ט ע"ב גמרא רב אשי אמר כגון שרצפו בלחיים כו' לפי' רש"י ז"ל בשם רבותיו דהא דצריך לחי אחר להתירו היינו בין הלחיים וקשה מאי איריא ארבע אמות אפילו ד' טפחים נמי צריך לחי אחר דרבא לא התיר אלא פחות מד' וסייעתא מזה לד' הרי"ף ז"ל דאפילו ד' מותר לרבא וכן הביא הרמב"ן ז"ל ראיה מהא דאמרינן לקמן גבי לחי המושך בדופנו של מבוי ש"מ בין לחיים אסור אלמא דמאן דמתיר מתיר כל שהוא פחות מד' אמות ויש לדקדק לפי' רבותיו מ"ש הכא דמתיר את המבוי אפילו בד' אמות ולקמן גבי לחי המושך אמר רב הונא דאסור להשתמש בכולו ונפלאו מאתי דברי הר"ר יהונתן ז"ל בריש מכילתין דנראה מדבריו ז"ל בהא דלחי המושך היינו שנמשך בתוך המבוי כמו הכא שרצפו בלחיים ואם הוא ד' אמות ניתר המבוי הגדול בנראה מבפנים והמבוי הקטן ניתר בנראה מבחוץ ואם הוא פחות מד' אמות המבוי הקטן אסור דבין הלחיים אסור ולא זכיתי להבין דברים אלו דלכאורה הוא נגד סוגיית הש"ס והרי"ף ז"ל השמיט הא דלחי המושך ואולי משום דכבר השמיענו כל ההלכות דשמעינן מינה:

שם גמרא ולרשב"ג ליהוי כנראה מבחוץ ושוה מבפנים הנה ג' עניני נראה מבחוץ איכא בלחי הא' הוא כזה $ציור בספר$ כדמוכח גבי חצר קטנה שנפרצה לגדולה והב' הוא כזה $ציור בספר$ והוא מה שפי' רש"י ז"ל גבי כותל שצידו אחד כנוס. והג' כזה $ציור בספר$ מה שפירש לעיל בהא דפריך לרשב"ג והתוס' חולקין על הצורה הג' מהא דמוקמינן בנכנסין כותלי קטנה לגדולה ולא ביארו ז"ל איך יפרשו הקושיא ולרשב"ג כו' ואפ"ל לפי' רבותיו של רש"י ז"ל דהמבוי הגדול ניתר אלא דמבוי הקטן צריך לחי אחר משום דלדידיה לית לי' היכירא ולהכי פריך כי היכי דשרינן בנראה מבחוץ אף דבפנים אין להם היכר ה"נ המבוי הקטן אף דבתוכן אין היכר מ"מ כיון דהוי הכירא למבוי הגדול גם לעצמו יהי' נחשב ללחי וזש"א ליהוי כנראה מבחוץ היינו דומיא דנראה מבחוץ ולא נראה מבחוץ ממש ולפ"ז יש מקום לומר היכא דהוי הלחי ד' אמות דהוא מבוי בפ"ע וניתר בנראה מבחוץ וודאי מותר להשתמש בין הלחי אבל אם הוא פחות מד' אמות דאין בין הלחיים תורת מבוי אסור להשתמש נגד הלחי דלמ"ד בין הלחיים אסור ובזה י"ל קצת דברי הר"ר יהונתן שהבאתי לעיל אבל לא מצאתי חבר לדבר זה והנה בירושלמי ראיתי טעם להא דלחי המושך מתיר משום דרואין אותו כאלו הוא כנוס וי"ל דהיינו כיון דהוא יוצא להלן מכותל המבוי שכנגדו רואין אותו כאלו הוא כנוס לתוך המבוי ונידון משום לחי וא"כ י"ל דהיינו דווקא אם הוא יוצא מצד אחד אבל אם שני הכתלים שוין הרי הן ממחיצות המבוי ולפ"ז לא קשיא לרש"י ז"ל מהא דנכנסין כותלי קטנה כיון דשני הצדדים שוין ועדיין צ"ע ועיין בב"י וט"ז ז"ל והרא"ש ז"ל כתב ג"כ כלשון התוס' דלא חשיב נראה מבחוץ אם העמיד הלחי בשוה עם הכותל לפנים והכותל בולט בחוץ והא דכתב בלחי המושך בין אם הכותל בולט מלפניו או מלאחריו כוונתו ז"ל משום דרש"י ז"ל פי' בלשון לחי המושך היינו שנמשך בשוה עם הדופן מבפנים וכשיטתו ע"כ כתב דיש לפרש לשון המושך בין שהכותל בולט מלפניו בין מלאחריו והעיקר הוא שהכותל בולט מלפניו לצד פנים ודו"ק:

דף י גמרא מבוי שהוא רחב ט"ו אמה כו' ומסיק עושה פס גבוה יוד במשך ד' אמות ומעמידו לארכו של מבוי אי נמי כדרב יהודא דאמר מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות נראה דנפ"מ בין אלו השתי תקנות דלתיקון הראשון צריך שתהא הקורה על שני הפתחים דכ"א הוא פתח בפ"ע והתוס' כתבו דצריך צה"פ למבוי זה וקשה א"כ ל"ל כל התקנות יעשה צה"פ ויותר הכל ועוד דאי חשבינן להו לשתי מבואות א"כ יצטרך בתים וחצרות לכ"א אלא ודאי הכל מבוי אחד הוא אלא דלענין זה הוי כשני מבואות דמהני להו קורה ועיין בר' יהונתן שכתב דפחות מד' אמות אתי אוירא דהאי כו' ומבטל לה מבואר מדבריו דהא דצריך הכא ד' אמות הוא רק כדי שלא תבטל בין האוירים ובזה א"ש מאי דקשיא לפי' רש"י לעיל גבי הא דר' אמי ור' אסי דאפילו אם לא נשתייר שם פס יכול לעשות פס ד' טפחים לכתחילה וזה חשיב סוף מבוי א"כ אמאי בעינן הכא ד' אמות אמאי לא תיהוי בסוף מבוי אבל לדברי ה"ר יהונתן ניחא ולשון הרא"ש ז"ל צ"ע שכתב אם יש בין הכותל האמצעי למבוי יותר