קרן אורה עירובין סא

מכאן וקנה מכאן ולא בעינן היכר ציר אלא דבירושלמי נראה דברייתא דקנה מכאן כו' פליגי אר"ל דבעי היכר ציר ומש"ה השמיט הרי"ף ז"ל למימרא זו ולא לאידך מימרות דרב חסדא דאמר צריכה שתהא בריאה כו':

שם גמרא אמר רב יוסף מדברי רבינו נלמד חצר שרובה פתחים אינה ניתרת בצה"פ כו' והקשו התוס' ז"ל א"כ אפי' במחיצה אחת נילף דלא מהני צה"פ כי היכי דלא מהני ביותר מעשר אפילו במחיצה אחת ואין לשונם ז"ל מדוקדק אטו בעינן צה"פ הא אפילו בלחי וקורה סגי ואין פרוץ מרובה אוסר כלל במחיצה אחת. ועיקר איסורא דפרוץ מרובה על העומד הוא בכל ד' מחיצות. והש"ס דחי להא דרב יוסף דיותר מעשר חמיר דאינו ניתר בפס אבל פרוץ מרובה על העומד הפרוץ דניתר בפסי ביראות ניתר בצה"פ ולפ"ז אינו ניתר אלא כעין פסי ביראות דכה"ג בעלמא מה"ת הוי מחיצה מעלייתא וכמו שכתבו התוס' בריש עושין פסים כיון דאיכא דיומדין בארבע קרנות שם ד' מחיצות אבל היכא דליכא מקצת מחיצות מכאן ומכאן בזה פרוץ מרובה לאו מחיצה הוא מה"ת וא"כ בכה"ג אינו מועיל צה"פ וילפינן שפיר מיותר מעשר וא"כ תיקשי הא דמוכח הש"ס לקמן מר' יוחנן דאסר פאה לענין שב דס"ל כרב ביותר מעשר הא התם הוי פרוץ מרובה על העומד ומה"ת לא הוי מחיצה כלל דלא הוי אלא ד' קונדסין וליכא שם ד' מחיצות וא"כ אפילו בעשר לא תיהני לענין שבת וכקושיית התוס' ז"ל ועוד דע"כ יותר מעשר אינו פוסל אלא מדרבנן מדמכשיר ר' יהודא בפסי ביראות אפילו יותר מעשר ובפרוץ מרובה כי ההיא דד' קונדסין ודאי מה"ת לאו מחיצה הוא וא"כ אפילו אי ס"ל לר' יוחנן דצה"פ מתיר ביותר מעשר אפ"ה פאה אינה מתרת כיון דלאו מחיצה הוא כלל וי"ל כיון דצה"פ מהני אפי' במבוי מפולש והתם נמי ליכא מחיצות ואפ"ה ניתר בצה"פ ואפילו יתר מעשר א"כ ה"נ מתיר בפרוץ מרובה בכל גוונא אלא ע"כ דר' יוחנן ס"ל כרב דאינו מתיר ביותר מעשר והנה הא דמודה רב דמהני צה"פ במבוי מפולש ובפרוץ מרובה לא מהני לרב יוסף אף דאיסור דפרוץ מרובה אינו אלא מדרבנן היכא דאיכא שם ד' מחיצות ומבוי מפולש אין לו מחיצות מה"ת וי"ל דבאמת צה"פ מהני מה"ת בכל גוונא ואפ"ה אסרו רבנן ביותר מעשר כיון דאין זה שיעור פתח ה"נ בפרוץ מרובה וכמש"כ התוס' ז"ל אבל במבוי מפולש דרך הוא לעשות פתח משני הצדדים. ומאי דכתיבנא דפירצה יותר מעשר לאו מה"ת הוא מדהתיר ר' יהודא בפסי ביראות אין ראיה כ"כ דר"י לטעמי' דיליף מפיתחא דמלכין ואפילו לחי מהני ליותר מעשר אבל לר"מ אפשר דהפירצות יותר מעשר מה"ת אוסרת וכן נראה מהא דיותר מעשר אוסר לכלאים וכ"ת הא פרוץ מרובה על העומד אינו אלא מדרבנן ואפ"ה אוסרת בכלאים י"ל דדווקא לענין שבת אין איסורו אלא מדרבנן היכא דאיכא שם ד' מחיצות אבל לענין כלאים דאמחיצה אחת אין דנין להפסיק בין אילן לזרע אוסר פרוץ מרובה מה"ת ובירושלמי כלאים נראה קצת דפאה אינה מתרת אלא היכא דאיכא גיפופי בצדדים דפריך התם על הא דאמר דפאה מתיר אפילו גבוה ך' אמה מ"ש מקורה דאינה מתרת אלא גבוה ך' ומשני קורה מתרת ברוח אחת פאה אינה מתרת אלא עד שתהא מקופפת מד' רוחות ופי' המפרש דאין פאה מתרת מרוח אחת ואין לזה טעם ונראה דהכי פירושא קורה מתרת רוח אחת אפילו מילואו אבל פאה אינה מתרת אלא היכא דאיכא גיפופי וצ"ע הא פאה הוי צה"פ וא"כ היכא מדמי לה לקורה הא צה"פ מהני בגובה אפי' כמה. והנה הרמב"ם ז"ל פסק דצה"פ מתיר ביותר מעשר אבל דווקא היכא דעומד מרובה על הפרוץ אבל אם פרוץ מרובה אינו מתיר וכתב הה"מ דפסק כפשטי' דברייתא דפנות הללו כו' ומספקא לי' להה"מ ז"ל בפרוץ מרובה ורוחב עשר אי מהני צה"פ. והנה אם נאמר דמחמת ברייתא דדפנות הללו פסק כן נראה דאין חילוק בין עשר ליותר מעשר ועיין בריטב"א ז"ל שכ' ג"כ דרב יוסף אמר למילתי' אפילו אליבא דהלכתא אלא דגבי סוכה כתב דביותר מעשר לא מהני צה"פ בפרוץ מרובה ומנ"ל האי מילתא ע"כ נראה דסמך אסתמא דהש"ס דאמרינן אהא דאמר ר' יוחנן דלא התירו פאה לענין שבת אי בעשר בהא לימא ר' יוחנן לענין שבת לא אלמא דפשיטא לי' להש"ס דבעשר מתיר צה"פ אפילו פרוץ מרובה ור' יוחנן איירי ביתר מעשר וכיון דאיכא תרווייהו יותר מעשר ופרוץ מרובה לא מהני צה"פ וא"כ ה"נ לענין סוכה נהי דבעשר מותר פרוץ מרובה אפילו בלא צה"פ דהא דופן רביעית פרוצה במילואה ובדופן שלישית ג"כ פרוץ מרובה אף דבעינן בה צה"פ ובאידך ב' מחיצות ג"כ אין פתחים בעשר פוסלת בהם וא"כ בין הכל יחד הוי פרוץ מרובה וזהו דתניא התם יתירה שבת על סוכה שהשבת אינה ניתר אלא בעומד מרובה וסוכה ניתרת בפרוץ מרובה היינו בכללות כל המחיצות אבל ביותר מעשר דמי' סוכה לשבת דלא מהני צה"פ ועיין בלח"מ בה' סוכה משה"ק שם ולמש"כ ניחא ומאי דבעי למימר התם דבחצר אינו מתיר צה"פ מב' צדדים משום דחצר חמור ממבוי אין לשונו ז"ל מובן ע"ש וזה ברור דהרמב"ם ז"ל אהא דר' יוחנן דאמר לכלאים התירו כו' אלא דקשה הא למסקנא מוקמינן לה במן הצד אבל על גבן כ"ע מודו דאפילו יותר מעשר מתיר ועוד אם נפרש הא דפליגי ר"י ור"ל לענין שבת היינו ביותר מעשר א"כ אידך פלוגתא דפליגי לענין כלאים במאי מוקים לה אבל באמת הדברים נפלאו שהרי"ף והרמב"ם ז"ל לא הביאו בכל מחלוקת דר"י ור"ל כלום וכן בהל' כלאים לא מצאתי האידנא דפאה אי מתרת בכלאים וגם הם ז"ל פירשו הא דצה"פ מן הצד היינו בקרן זוית וכבר תמהו עליהם הראשונים ז"ל ועיין בזה בדברי הרא"ש והר"ן ז"ל בסוכה ובש"ג שם שכ'. ודעת הר"ן ז"ל דבסוכה ודאי לא מהני האי תקנתא דפאה והחמירו בה יותר משבת. ובירושלמי כלאים אמרו ז"ל דשבת חמורה מסוכה לענין זה ומה שהביא ראיה מהא דסיכך ע"ג עמוד גבוה עשרה דלענין שבת אמרינן גוד אסיק ולענין סוכה לא אין זה ראי' כ"כ דצה"פ עדיפא אפילו מפי תקרה דפי תקרה אינה מתרת אלא במחיצה אחת לענין שבת וצה"פ מתיר בכל ד' רוחות וכן נראה מהא דפליגי אביי ורבא באכסדרא בסוכה והדברים ארוכים. והנה למאי דמסקינן דפלוגתא דר"ל ור' יוחנן במן הצד ור"ל ס"ל דבעשר מתיר מן הצד אפילו לענין שבת ולענין כלאים מותר אפילו ביותר מעשר ור' יוחנן ס"ל דבעשר מתיר לענין כלאים וביותר מעשר אסור אפי' לכלאים א"כ נראה דלתרווייהו פסולה דמן הצד אינו אלא מדרבנן לא מיבעי לר"ל דס"ל דמהני לענין כלאים אפילו ביותר מעשר ולענין שבת בעשר ש"מ דהא דאינו מתיר ביותר מעשר בשבת הוא רק מדרבנן וכמש"כ התוס' לעיל אליבא דרב אלא אפילו לר"י כיון דאמר דמתיר בעשר לענין כלאים ש"מ דשפיר הוי מה"ת צה"פ אפילו מן הצד אלא דרבנן החמירו לענין כלאים ביותר מעשר ולענין שבת אפילו בעשר אבל לישנא דרב חסדא דאמר לא עשה ולא כלום משמע דלא הוי צה"פ כלל. ועוד נראה מזה דכל הני מילי דאמרי' בצה"פ כגון צריכה שתהא בריאה לקבל דלת של קשין אי היכר ציר הכל הוא מדרבנן דהא גבי ד' קונדסים וגבי מעשה דר' יוחנן בן נורי משמע דלא הוי כל הני מילי ואפ"ה מתיר לענין כלאים וכ"ת הא ר"ל אמר דהתירו לו נמי לענין שבת ור"ל גופא בעי היכר ציר י"ל דר"ל אמר כל חד כדיני' לענין שבת בעינן היכר ציר ולענין כלאים סגי בלא היכר ציר ויש בזה קצת סעד להרי"ף ז"ל שהשמיט להא דר"ל במילי דרבנן אלא דלפ"ז א"כ נימא נמי מ"ד צריך ליגע הוא ג"כ מדרבנן ולא תיקשי עליו מהא דכופה דחייב במזוזה דמה"ת פתח הוא אפילו אין נוגעים ונפ"מ בכ"ז לענין מזוזה ודוק היטב ועיין בירושלמי ריש מכילתין מה שחילק בין מבוי לסוכה בנעץ ד' דוקרנין ובק"ע משפ"י כאן ובסוכה דמן הצד עדיף מלמעלה והדברים נפלאו:

ע"ב גמרא ואמר אביי הכל מודים כו' עיין בריטב"א ז"ל שהאריך בזה ועיין בעה"מ ז"ל:

שם גמרא איבעי' להו ר"א לחיים וקורה קאמר כו' יש להקשות אי ר"א לחיים וקורה קאמר א"כ היינו צוה"פ למ"ד אין צריכין ליגע וצ"ל כיון דהקורה מונחת על כותלי מבוי אינו נראה בצה"פ והנה לב"ש דאמרי במבוי מפולש צריך שני דלתות ואמאי לא סגי ברוח אחת לחי וקורה צ"ל כיון דלאו מחיצה גמורה היא אינה ניתרת כלל בלחי וקורה אפילו אי נימא דס"ל ד' מחיצות דאורייתא ולחי וקורה הוי מחיצה מה"ת ה"מ היכא דאיכא ג' מחיצות שלימות אבל היכא דהשלישית ניתרת בדלתות צריך דלת גם לרביעית. וצ"ל דהא דמספקא לן לב"ש אי ד' מחיצות דאורייתא היינו לת"ק דמתני' דבכל מבואות מצריך כ"ש לחי וקורה אבל לד' ר' ישמעאל ע"כ צ"ל דלב"ש ג' מחיצות דאורייתא מדלא מצריך שניהם במבוי פחות מארבע