קרן אורה עירובין נח

דף ז גמרא השתא סרטיא מכאן כו' ודקדקו התוס' דילמא קמ"ל דצריך צה"פ וי"ל דזה לאו רבותא היא דלא מצינו התירא דלחי וקורה בשני מחיצות אלא אליבא דר' יהודא דס"ל לחי וקורה משום מחיצה כמש"כ בריש מכילתין אבל לרבנן ודאי לא מהני לחי בשני רוחות אלא דלקמן משמע דגם אליבא דידן איכא מאן דס"ל דלחי מחיצה גמורה היא גבי מבוי שהכשירו בלחי:

שם גמרא אם הי' מבוי כלה לרחבה מותר שיטת רש"י ז"ל דקמ"ל דלא הוי כמפולש משום דנפרצה חצר כנגדו אבל משום איסור דיורין אהדדי חייש מדנקט דווקא רחבה אבל חצר אסרי אהדדי אם לא עירבו ואמר אביי דמשמיה דשמואל הוא דאי דרב קשיא דרב אדרב בתרתי דאמר רב מבוי שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו מבוי אסור וחצר מותר מדנקט ונפרצה חצר כנגדו משמע דאיסור המבוי הוא משום מפולש אבל בלא פירצה משום דיורין לא אסרי אהדדי ומסיק הש"ס כאן שעירבו כו' דהא דאוסר רב המבוי הוא משום דאסרי אהדדי ולא משום מפולש משום דנפרצו זשלכנ"ז כו' והנה לפי פי' רבינו תם לקמן במבוי העשוי כנדל דזה חשיב מבוי העקום מה שמבואות הקטנים הם מפולשים מזל"ז אף שהם זשלכנ"ז א"כ הכא שמואל לטעמי' דמבוי עקום הוי כסתום ולא חשיב מפולש ורב לטעמיה דס"ל מבוי עקום כמפולש אבל למאי דמסיק כאן שעירבו כו' ורב נמי ס"ל דזשלכנ"ז לא הוי כמפולש קשה מ"ש ממבוי העשוי כנדל דהא התם נמי כותל המבוי הגדול נמשכין לכל צד ונראה שהוא מפולש למבוי הגדול ולא לרה"ר דאידך גיסא ולרש"י ז"ל לא תיקשי דרש"י ז"ל מפרש התם באנפי אחריתא אבל לשיטת התוספ' דלמאי דס"ד נמי מודה רב דבאמצע רחבה לא הוי מפולש ולמסקנא נמי בהכי איירי תיקשי מ"ש במבוי העשוי כנדל לפי' ר"ת וי"ל דשאני הכא כיון דחצר מותר לא חשיב כמפולש דדווקא במבוי עקום דשניהם אסורים וחשובים כאלו עומדים ביושר חשיבי כמפולש אבל הכא דחצר מותר אין המבוי נידון כמפולש והא דחצר מותר היינו משום דבי' איכא שם ד' מחיצות שלימות ולא אתו רבים ומבטלי אבל זכנ"ז אסור המבוי משום דהפילוש נראה והחצר מותר ובצידי רחבה ג"כ אסור אפילו זשלכנ"ז כיון דהכותל נמשך מזה לזה ומכוליה שמעתא משמע דחצר וודאי מותר באיזה אופן שיהיה הפירצה אבל בסוף שמעתא אמרינן דרב אתי לאשמעינן שריותא דחצר ופריך פשיטא מהא דחצר קטנה ומשני אי מהתם ה"א ה"מ היכא דלא דרסי בה רבים היינו דלא הוי פירצה אבל אם נפרצו דבקעי בה רבים חצר נמי אסור קמ"ל הא נמי תנינא חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' אי מהתם ה"א ה"מ זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה אימא לא קמ"ל ולרבה דאמר לא שנו אלא זשלכנ"ז אבל זכנ"ז אסור הא דרב במאי מוקי לה בזשלכנ"ז מאי קמ"ל ומשני ה"מ לזרוק אבל לטלטל לא קמ"ל מכאן נראה דלרבה זכנ"ז אפילו חצר אסור וי"ל דילמא דס"ד דאיסורא דמבוי הוא מחמת מפולש א"כ שמעינן מינה דבחצר לא חיישינן לבקיעת רבים כלל אבל לפי המסקנא דאיסורא דמבוי הוא בלא עירבו ומשום דאסרי אהדדי א"כ לא שמעינן דיש חילוק בין מבוי לחצר לענין מפולש והיכא דמבוי אסור חצר נמי אסור אבל זה נראה לי דוודאי ליכא למימר דחצר אסור אפילו לזרוק כיון דאיכא ד' מחיצות וקי"ל כרבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה אלא האי איסורא אינו אלא לטלטל כמו המבוי דאיסורו מדרבנן הוא כמש"כ לעיל. ובזה מיושב מאי דקאמר לרבה אי מהתם ה"א ה"מ לזרוק כו' ולא קאמר הכי לעיל כי פריך הא נמי תנינא משום דהשתא וודאי מתני' לא איירי אלא לזרוק דמתני' בכל גוונא איירי אפילו זכנ"ז וא"כ אפילו זשלכנ"ז לא שמעינן דמותר לטלטל וקמ"ל רב בזשלכנ"ז מותר אפילו לטלטל וזו היא שיטת הריא"ז בשלטי הגבורים ע"ש ועיין מהרש"א ז"ל ומהרש"ל ז"ל מש"כ על ד' רש"י ז"ל בזה והרי"ף ז"ל כתב מבוי אסור משום מפולש וחצר מותר כדתנן חצר שרבים נכנסין לה בזו כו' ולא הביא כל החילוקים דרב יוסף ורבה ורב משרשיא ויש לדקדק הא מסקינן טעמא דמבוי אסור הוא משום דלא עירבו ולא משום מפולש אם לא שנאמר דסמך אהא דאמר רבא במבוי העשוי כנדל דצריכי צה"פ אף דאיירי בזה שלא כנגד זה דאל"כ לא הוי אמר אביי דסגי בצה"פ ועיין בהג"א מש"כ ולפי' רשב"ם אפילו זה כנגד זה והוא צריך ביאור ועיין בריטב"א ז"ל שכתב אם לא נפרץ המבוי במילואו גם המבוי מותר ולפ"ז אין חילוק בין חצר למבוי דבחצר נמי אם נפרץ במילואו וודאי אסור והיכא דאיכא גיפופי מבוי נמי מותר. והיכא דכל חד לחודי' אינן שוין דמבוי אם נפרץ משתי רוחות אפילו איכא גיפופי אסור לטלטל וחצר מותר וגבי מבוי עקום נמי לא מהני אם יעשה גיפופי בעקמימות וא"כ נראה דזה נמי דמיא למבוי עקום ועיין רש"י ז"ל שכ' בכלה לצידי רחבה מידי דהוי אמבוי עקום שיש בעקמימותו יותר מעשר ועיין לעיל גבי מבוי עקום מש"כ בזה ובעה"מ ז"ל כ' כאן פי' מחודש דהיכא דעירבו אסור משום מפולש דהכל אחד הוא ואם לא עירבו גם המבוי מותר ולא ביאר מאורן של ישראל כל סוגיא דשמעתא אליבא דהאי פירושא כי פירוש נפלא הוא ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל ואין לשונו ז"ל מדוקדק:

דף ח ע"ב גמרא מבוי העשוי כנדל עיין ריטב"א ז"ל שביאר דברי רש"י ז"ל באורך ופירש ר"ת שהביאו התוס' ז"ל הוא ליישב שיטת ר"י ז"ל לעיל גבי מבוי עקום ומפרש הא דאמר רבא עושה צה"פ להאי גיסא ואידך גיסא בלחי וקורה קאי אמבואות שבשני הצדדים ומצד אחד עושה צה"פ ולצד השני לחי וקורה והכל בראשי המבואות הפתוחות לרה"ר משום דמבוי קטן שבצד זה הוי מבוי עקום למבוי שבצד שני והגדול היה מפולש ע"כ גם אביי הצריך למבוי הגדול צה"פ ולפי' זה מוכח דעשוי כח' לא חשיב מבוי עקום דאל"כ איך מכשרינן כל המבואות שבצד אחד בלחי הא כ"א הוי לחבירו עקום כמין ח' ועיין בדברי הרא"ש ז"ל וכן נראה דעת הרב אלפס בפירושא דהאי שמעתא ויש לדקדק בדברי הרא"ש ז"ל דלעיל בסוגיא דמבוי עקום נשאר בקושיא על פי' הר"י ז"ל מהא דמבוי העשוי כנדל וכאן כתב גירסת הרי"ף ז"ל ופירושו ותו לא קשיא ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל והר"ר יהונתן פי' ג"כ דברי הרי"ף ז"ל ע"ד שיטת רש"י ז"ל ול"נ כמש"כ וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל שהוא הולך תמיד בשיטת הרי"ף רבו ובש"ג כתב בשם המז"ה דהא דצריך צה"פ למבואות הקטנים היינו דווקא אם המבוי הגדול הוא מפולש אבל אם הוא סתום הוי כמבוי שכלה לאמצע רחבה והוא סיוע למש"כ לעיל בהא דמבוי שכלה לרחבה אבל הוא דבר מחודש:

שם גמרא אמר רב כהנא מבוי שצידו אחד ארוך וצידו אחד קצר כו' עיין בדברי הרא"ש ז"ל שכ' מדהביא הרי"ף ז"ל הא דרב כהנא אם יש באלכסונו יותר מעשר נראה דהוא פוסק כשמעתי' דכהנא ותמה ע"ז אמאי לא פסק כרבא דבתראה הוא וי"ל כיון דרב כהנא דהוא בתרא מפרש למילתייהו דבהני הלכה כמותן וכמדומה ששמעתי כן מהגאון מהר"ח מוואלאזין ז"ל אבל אכתי תקשי הא אנן קיי"ל קורה משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר והנה לפי מה שכתבו התוס' בטעמא דמותר להשתמש נגד כותל הארוך אף דאין שם ג' מחיצות היינו משום דקורה הוי מחיצה מה"ת א"כ הא דקאמר למ"ד משום היכירא באלכסון לא הוי היכר היינו משום דליכא מחיצות וא"כ פשיטא היכא דרוצה להניח קורה באלכסון באמצע המבוי מותר ולפ"ז איכא נפ"מ בהא דרב כהנא גם לרבא דאם מניח הקורה באמצע המבוי לא יהי' אלכסונו יותר מעשר אבל לאידך תירוצא דהיתירא הוא משום דבטל הוא לגבי מבוי וע"כ טעמא למ"ד משום היכר דאסור היינו משום דקורה מונחת באלכסון לא הוי היכר וא"כ אפילו באמצע המבוי אסור להניח באלכסון וא"כ לדידן ליכא נפ"מ בהא דרב כהנא אבל הרא"ש ז"ל כתב דמתוך המבוי לכ"ע מותר להניח באלכסון ואפשר לומר דבתוך המבוי מותר אפילו יש באלכסונו יותר מעשר עוד אפ"ל דאיכא נ"מ לדידן כגון דכותל אחד ארוך מחבירו פחות מג' דבאלכסון כי האי אפשר מודה רבא דמותר להניח באלכסון ועכ"פ צריך שלא יהי' אורך האלכסון יותר מעשר אלא דבירושלמי מצאתי דבפחות מג' מותר אפילו יותר מעשר וי"ל דהוא לשיטתיה דמתיר קורה שחוץ למבוי בפחות מג' וא"כ ה"נ אמרינן לבוד בראש האחד אבל למאי דקי"ל דבעינן קורה ע"ג מבוי דווקא אפשר דאפילו בפחות מג' פוסל יותר מעשר והנה למש"כ התוס' דקורה משום מחיצה מה"ת צריך ליתן טעם אמאי אינה מתרת ביותר מעשר ועיין בהג"מ פי"ז מהל' שבת מש"כ בזה משום מהר"מ ז"ל:

דף ט גמרא תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן בין לחיים ותחת הקורה נידון ככרמלית ועיין בדברי הראשונים ז"ל שהאריכו לחלק בין קורה ללחי ולענ"ד נראה פשוט לחלק דבקורה שפיר איכא