קרן אורה עירובין קו

ג"כ כמו שפירש"י ז"ל דדרך עליו היינו למעלה מראשו ונראה דגם אליבייהו הוי רבותא הא דעומד במקום אחד וה"א דרבנן דבן עזאי מודו בזה אבל מה שהוא מעביר נגד גופו לא הוי רבותא לדידהו כיון דהכל במקום חיוב וכתב הרמב"ם ז"ל לאוקימתא דאיסקופה כרמלית ולא ביאר דבעינן דווקא איסקופה ארוכה ובעה"מ ז"ל דחי להא דאיסקופה ארוכה מהא דקי"ל לא יקרא לאור הנר אפי' גבוה שתי קומות ואם נאמר דהכא משום ספר הקילו אין ראי' דעכ"פ לא חמיר איסורא ועיין ברא"ש ז"ל ובלא"ה יש לחלק ועיין בשבת דף קמ"ט שקלא וטרי' אי אביי אית לי' דרבה בהא דאפילו גבוה שתי קומות אי לא וק"ל:

ע"ב תוס' בד"ה אלא כולה ר' יהודא תימא כו' ובירושלמי מוקמי לת"ק כר' יהודא דאמר אסור להשתמש באויר רה"ר והיינו משום קלוטה ומגיה בסיפא ר' מאיר אומר והתוס' חילקו בין הכא שדעתו ורצונו שינוחו שם ובין שאין רצונו שיונח שם וצריך להבין הא עיקר החששא הכא הוא משום שמא יפול מידו לגמרי ואח"כ יביאנו אליו א"כ מאי מהני רצונו בזה ואכתי הא קעקר לי' מר"ה וי"ל דלענין עקירה נמי בעינן מקום חשוב והי' אפשר לומר דע"כ לא קאמר ר' יהודא דאמרינן קלוטה אלא לענין הנחה אבל לענין עקירה לא אמרינן קלוטה ולהכי לא גזרינן שמא יפול מידו אלא דלפ"ז לא שמעינן מר' יהודא דתוך ג' צריך הנחה ע"ג משהו וא"כ תיקשי לרבא מברייתא דתוך ג' ד"ה חייב דר' יהודא לא פליג אלא לענין עקירה וי"ל דתוך ג' אין לחלק בין עקירה להנחה דאי ארעא סמיכתא היא לענין הנחה ה"ה לענין עקירה ודו"ק ועיין מהרש"א ז"ל בזה:

שם משנה זיז שלפני החלון כו' אמר אביי תחתון כו' עיין רמב"ם ז"ל בזה ומעין דבריו ז"ל מבואר בירושלמי אבל קשה ליישב דבריו במה שמחלק בין רחב ד' או לא ובירושלמי נראה איפכא ע"ש ועיין בדברי הה"מ שם ודו"ק:

דף צט ע"א תוס' בד"ה הוא סבר כו' ובירושלמי משמע כפי' רש"י ז"ל ע"ש וכ"כ הק"ע:

שם תוס' בד"ה מחשבתו משוי לי' מקום כו' אבל זרק על מקלות כו' ועיין רא"ש ז"ל שכתב דאפילו בידו של אדם לא אמרינן מחשבתו משוי לי' מקום אי לאו משום דידו חשובה כדע"ד וכן משמע בריש שבת ולכאורה משמע שם איפכא דאי לאו דאמר ר"י הא דהלכה ונחה בידו של חבירו ה"א דווקא במתכוין חשיבא כדע"ד משום מחשבתו אלמא דביד נמי שייך למימר מחשבתו משוי לי' מקום משום דזה נמי חשיב הנאה מה שנותן לעני אלמא דמכל הני אמוראי דמשני התם בגווני אחריני משמע דלא אמרינן מחשבתו משוי ליה מקום בידו של אדם וק"ל:

שם גמרא ואע"ג דלא היפך בה כו' הטור ז"ל בסי' ש"נ כתב דהלכה כר' יהודא דאסור להלך משנתלש רוקו וכ' הב"י דמשמע לי' דת"ק לא פליג אבל מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דלית הלכתא כר"י וכ"כ להדיא בפי' המשניות ואפילו בהיפך בה וצ"ל הטעם לדעת הרמב"ם ז"ל משום דלאו דרך הוצאה בכך דליכא למימר משום דלא חשיב משקה אפילו היפך בה דהא בפ"י מהל' טומאת אוכלין פסק דהיפך בה טעמא אלא ע"כ משום דלאו דרך הוצאה היא ובדברי הטור ז"ל נראה ג"כ דבעינן דווקא היפך בה וזש"כ שם ומוכן לזרקו ולפ"ז לא צריכינן למימר לדעת הטור ז"ל דת"ק לא פליג אלא דת"ק היינו ר"מ כמש"כ התוס' וגרסינן ר"מ מטהר ועיין בפי' הרמב"ם ז"ל בפ"ח דכלים פי' נפלא שכתב שם בטעם המטהר משום דאין מתכוין ליגע ברוק ולפ"ז לא הוי פריך הש"ס כלל ע"ש ובחיבורו ג"כ כתב דהא דלא היפך בה טהור לאו דלא חשיב משקה אלא דהוי כמים מחוברים דלא מכשרי ולענין מה שכתבתי דאין דרך הוצאה בכך עיין רבינו יהונתן שכ' דברוק ואוכלין דרך הוצאה בכך כדתנן אם הי' שבת והוציאהו בפיו חייב ובסוף פ' הזורק משמע דגם זה לא חשיב דרך הוצאה אלא הטעם משום דמחשבתו משוי לי' מקום ובאמת יפלא אמאי הביא הש"ס לסיועי לרב יוסף מהא דרבא ועדיפא הוי להו לאתויי מהא דתנן אם הי' שבת והוציאו בפיו כו' ועיין בתוס' שבת דף צ"ב ד"ה המוציא כו' וכ' הרי"ף ז"ל דהא דאמר רב יוסף דחייב חטאת במשתין ורק היינו כר' יהודא דמחוייב במלאכה שאצ"ל אבל לר"ש בלא"ה פטור משום מלאכה שאצ"ל. ונראה דמש"ה השמיט הרי"ף ז"ל להא דבעי רבא הוא ברה"י כו' דלשיטתו דפסק כר"ש במלאכה שאצ"ל הוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא ולמאי דמוקי ר"ל להא דר' יהודא בכרחי ע"כ צ"ל דטעמא דת"ק היא משום דאין דרך הוצאה בכך וק"ל וע' מהרש"א ז"ל מה שפי' בזה ולא נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו וגם הלשון דחוק לפי':

שם משנה לא יעמוד ברה"י וישתה ברה"ר ומוקי לה בחפצים הצריכים לו והקשה רש"י ז"ל מ"ש ממשתין ורק ותי' דהכא נחין תחילה בפה שהוא מקום פטור ודקדקו התוס' והרא"ש ז"ל מזה דלענין לרוק ג"כ מותר אם הוציא פיו לרה"ר כיון דנח במקום פטור אלא דהקשו ע"ז מהא דהוציא ידו מלאה פירות דחייב אי שדי לה וחילקו בזה דווקא אם מניח במקום פטור הוא דפטור אבל אם נח ממילא במקום פטור חייב וא"כ אסור לרוק אפילו פיו לרה"ר ולענ"ד ברקיקה ודאי שרי אי פיו לרה"ר דהא רוק לא חשיב אלא בשעה שהוא רוצה לרוק היינו נתלש והיפך בה אבל בתחילה לאו כלום הוא וא"כ תחילת יציאתו מן הפה הוא שהוא מקום פטור משא"כ מי רגלים שיציאתן מן הגוף והנה לפי שיטת רש"י ז"ל אם לא נח כלל בפיו כגון ששפך לו חבירו לגרונו אסור לשתות מן הדין וכן נראה בירושלמי דטעמא דמתני' הוא משום איסור הוצאה ופריך תינח עומד ברה"י אלא עומד ברה"ר אמאי לא ישתה ברה"י הא פיו למעלה מי' ומשני מפני שמתגלגלין ויורדין למטה משמע דהנחת פיו לא חשוב הנחה אלא דבש"ס דילן לא משמע הכי וק"ל וגם קצת קשה אמאי לא הקשו בירושלמי כן ג"כ אמתני' דלא ירוק מרה"ר לרה"י ואמאי הא פיו למעלה מי' ועיין תוס' שבת דף צ"ב:

ע"ב גמרא שותין על הגת כו' ר"א בר"צ מחייב ופי' רש"י ז"ל דמה שמוזגו הוי קבע והר"ש והרע"ב במעשרות פי' דר"א ב"צ גזר שמא יוציא לחוץ וישתה ולפי מאי דגרסינן הכא בד' חכמים מפני שהוא מחזיר את המותר מסייע לפי' רש"י ז"ל ומש"ה איצטריך להאי טעמא דמחזיר את המותר ולא משווי' המזיגה קבע וכמו שפירש"י ז"ל בדברי חכמים אבל לפי' הר"ש ז"ל למה לי האי טעמא דמחזיר את המותר בלא"ה נמי חשיב שתיית ארעי על הגת ויש ליישב ומפי' הרמב"ם ז"ל במשנה ומחיבורו נראה דהא דמחייבי רבנן בחמין היינו משום דקיי"ל דאור קובע למעשר ולפ"ז ודאי לא גרסינן מפני שהוא מחזיר את המותר וכ' התוס' ז"ל דמתני' אתיא כר"מ וכ"כ רש"י ז"ל ואין זה מוכרח דכרבנן נמי מצי אתיא ואצונן ואפילו לר"א בר"צ היכא דלא מזיג לי' אלא די"ל דחי לא אורחי' למישתרי' אבל כרבנן ודאי מצי אתיא וכן פירש הר"ר יהונתן ועיין מהרש"א ז"ל בשבת דף י"א ולפירש"י ז"ל יש לדקדק הא אמרינן בביצה דלא מהני לרבנן מותר וחוזר היכא דחשיב קבע ויש לחלק וק"ל:

שם משנה קולט אדם מן המזחילה כו' עיין ברבינו יהונתן בזה באורך גירסת הרי"ף ז"ל ועיין ברמב"ם ז"ל ובדברי הה"מ שם ודו"ק ובאמת לשיטת רש"י ז"ל הא דאמרינן דכל פחות מג' סמוך לגג כגג אפילו הוא למטה מי' קצת צ"ע מהא דתנן הזורק ד' אמות ברה"ר ונח בכותל למטה מי' כזורק בארץ וסתם כותל אינו גבוה אלא יו"ד וא"כ הוי פחות מג' מראש הכותל ואפ"ה הוי כזורק בארץ אם לא שנחלק בין גג לכותל:

שם גמרא הא ליכא חוליא עשרה קמטלטל מרה"ר לרה"י דרך רה"ר עיין ריטב"א ז"ל מש"כ בזה:

שם גמרא הא קמ"ל דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה ונראה מד' התוס' בכמה דוכתי דהרבותא היא דמצטרפין הגידוד והמחיצה אבל רבינו יהונתן כתב רבותא אע"ג דהחוליא אינה חזקה ובריאה להשתמש בה תשמיש קל וכבד ועיין לעיל דף ע"ח וכדברי התוס' שם:

שם רש"י בד"ה שרשיו גבוהים כו' עיין ברש"י באלפס ותמצא לשון רש"י על מכונו ע"ש:

דף ק ע"א תוס' בד"ה מתן ד' כמתן אחת כו' וא"ת ליתי עשה כו' ותירצו כיון דע"י הוא בא לא אמרי' אתי עשה ודוחה ל"ת וכבר הקשו ע"ז מהא דזבחים דפריך הש"ס גבי יאכל כחמור שבה וליתי עשה ולידחי ל"ת והתם נמי ע"י פשיעה בא לו ויותר קשה על הריטב"א ז"ל שהביא הא דזבחים לתרץ קושיית