קרן אורה עירובין קז

התוס' משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדמסקינן התם בזבחים ולבסוף כתב דאין צריך לזה אלא כסברת התוס' דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת אלא היכא דהלאו בא מאליו כמו בכלאים בציצית ומילה בצרעת אבל הכא ע"י בא הלאו ועשה יחד וא"כ תיקשי מהא דזבחים ויש לחלק קצת דהתם מותר לאכול כיון דמקיים עשה אף דאיכא לאו אתי עשה ודחי אבל הכא יש לחלק ההזאה ובחדא עביד מצוה ובחדא עבר בלאו בזה לא אתי עשה ודחי מפני שבהזאות הפסול לא עביד מצוה כלל ואיך שיהי' יש לדקדק מ"ט דר"א דאמר ינתן במתן ד' הא קעבר בבל תוסיף ומ"ט דקאמר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו ואין לומר דר"א לטעמי' דאמר רואין אותן כאלו הן מים דא"כ לא אתי שפיר הא דאמרינן הכא כתנאי כיון דלר"א ליכא איסורא כלל ועיין בתוס' זבחים שם ומטעם זה אין לומר נמי דר"א ס"ל לעבור בזמנו בעי כוונה וצ"ל דר"א ס"ל דבלאו דבל תוסיף לחוד עשה דוח' אותו דטוב לעבור על בל תוסיף בלא כוונה מלעבור על בל תגרע בכוונה ובירושלמי פסחים גבי פלוגתא דכיצד מפרישין חלה בטומאה מפרש נמי דר"א ור"י פליגי בזה ר"א אמר לא תקרא לה שם עד שתאפה ומניח את החלה לישרף ור"י ס"ל דטוב יותר שיעבור על בל יראה ולא יעשה מעשה מלעבור על שריפת קדשים ע"י מעשה וש"ס דילן לא ס"ל הכי ועיין בסוף מכילתין בירושלמי ושם יבואר אי"ה תוס' בד"ה ונתנו במתנה אחת כו' וכתב מהרש"א ז"ל דאי לא כיפר לא הוי פליג ר' יהושע וינתן מתן ד' וקשה לו הא עבר בבל תוסיף אלא הי' נראה דלית להו תקנתא כלל אבל ז"א דעכ"פ מתנה אחת יכול ליתן ממ"נ אם לא שנאמר דאם לא יתן אלא מתנה אחת א"כ הדם של מתן ד' חשיב דם פסול ואסור ליתנו ע"ג מזבח וצ"ע ומלשון רש"י ז"ל נראה כמש"כ המהרש"א ז"ל:

ע"ב גמרא והאי דינא דקי"ל כר"ש כולהו שרי וכתבו התוס' דלא קאי אלא אעשבים והרא"ש ז"ל כתב דמד' הרי"ף ז"ל נראה דאין חילוק בין עשבים לאילן ומש"ה לא הביא הא דאילן יבש ולא נתברר כוונתו ז"ל בזה ויותר נראה דדעת הרי"ף הוא כדעת הרמב"ם ז"ל דלדידן באילן הכל אסור מטעמא דאמרינן בקעה מצא כו' וכמש"כ הראשונים ז"ל:

שם גמרא ואלא דאסירא לבי תרי קצת קשה אטו קודם החטא מותרת היתה לשנים והלא התורה קדומה היא ונאמר בה איסור אשת איש וי"ל כיון דאסירא לבי תרי א"כ אסורה ביחוד מה"ת עם כל אדם אבל לא אסור ביחוד מן התורה אלא בקרובות ושאר עריות:

דף קא ע"ב גמרא ת"ר פיתחי שערי גינה כו' עיין בהלכה זו בדברי המהרש"א ז"ל ובריטב"א ז"ל מבוארי' הדברים באריכות ע"ש:

דף קב ע"א גמרא כי פליגי בשאין ניטל באוגדו גם בזה ע' בריטב"א ז"ל ותמצא נחת ועי' בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ובחיבורו פ' כ"ו מה' שבת:

שם תוס' בד"ה לא אמרן כו' עיין מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא שרי לכתחילה לעשות הכפין בפחות מג' ואח"כ להוסיף על אוהל ולא זכיתי להבין כיון דנעשה בשבת אהל שלם ודאי אסור אטו אם עושה אוהל בפחות פחות מטפח ודאי מצטרף וחייב וה"נ כן ויש לחלק דהכא כיון דעיקר האהל כבר נעשה בהיתר כי מוסיף אח"כ אמאי יתחייב אבל מ"מ אין זה מוכרח וק"ל:

ע"ב גמרא רטי' שפירשה ופירש"י ז"ל להכי נקט פירשה דלא נטלה מדעת נראה מפירש"י ז"ל דמתני' מיירי בנטלה מדעת ובזה כ"ע מודו דאסור להחזירה במדינה וכי פליגי רבנן ור"י בנפלה מעצמה דהוי מילתא דלא שכיחא וא"כ מתניתין אתיא ככ"ע ולמאי דקאמר רב חסדא דפליגי בפירשה ע"ג כלי אבל בע"ג קרקע כ"ע מודו דאסור הי' אפשר לומר דמתני' מיירי ע"ג קרקע אלא מדקאמר סתמא אבל לא במדינה משמע אפילו ע"ג כלי נמי לא אלא דלמאי דמסיק הש"ס דרב אשי לא ס"ל הא דרב חסדא ופירש"י ז"ל דס"ל דפליגי ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר דהוי כהוחלקה א"כ בנטלה מדעת נמי לישתרי ע"ג כלי כמו הוחלקה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות נראה דאין חילוק בין מדעת לשלא מדעת ובנפלה ע"ג כלי בכל גוונא מותר וכן נראה בחיבורו פכ"א ועי' בד' הה"מ שם ועיין ברא"ש ז"ל מש"כ על דברי הרי"ף ז"ל ובנוסחא שלפנינו אתיין דברי הרי"ף שפיר ולפי מש"כ לעיל דלמסקנא דע"ג כלי הוי כהוחלקה יש להשוות דברי הרמב"ם ז"ל עם דברי רש"י ז"ל ומה שדייק רש"י ז"ל בהא דנקט פירשה היינו בע"ג קרקע ובזה הלכה כר' יהודא א"כ מדעת ושלא מדעת שוין אבל אם נפרש דלא שמיע לי' הא דהלכה כר"י א"כ ע"כ מדעת אפילו ע"ג כלי אסור אם נדייק הא דנקט פירשה ודו"ק:

תוס' בד"ה רטי' שפירשה וא"ת כו' נראה דקושיא זו קאי אפי' הר"ר יוסף דהתם נמי טעמא משום שחיקת סממנים אבל לפי' התוס' דהתם טעמא מפני שמערמת להוציא תו לא תיקשי מהא דאם נפלה לא תחזור דבזה נמי נראה כמערמת להוציא שוב ראיתי במ"א סי' ש"ג שכתב כן וכתב עוד דכן כתבו התוס' בשבת ואין הכרח מדברי התוס' שם דהם הקשו למאי דמשמע מכאן דלא שייך שחיקת סממנים היכא דמאתמול הוי עילוי' א"כ אם נפל אמאי לא תחזור וע"ז כתבו דהטעם משום דנראה כמערמת להוציא ומ"מ אפשר לומר כי היכא דהכא חזרה אסור שמא ימרח אעפ"כ מע"ג כלי מותר ה"נ יש לומר לענין הך סברא דמערמת להוציא ובירושלמי בפ' במה אשה פליגי בזה אי הא דתנן ובלבד שלא תתן לכתחילה קאי אפלפל וגרגיר מלח לחוד או אשאר מילי נמי דתנן התם במתני' ע"ש בקרבן עדה ועיין במ"א סי' שכ"ח שכתב בפשיטות דאם נטל הרטי' במזיד אסור להחזיר וכבר כתבתי דמדברי הראשונים לא נראה כן ודו"ק:

שם משנה קושרין נימא במקדש כו' ורמינהו כו' העולה מהלכה זו לשיטת רש"י ז"ל דלרבנן דפליגי אר"א ודאי דאסור לקשור דהוי מלאכה ומכשירין לא דחו וע"כ מתני' אתיא כר"א אלא דסבר לה כוותי' בחדא היכא דא"א לעשות מאתמול ופליג עלי' בחדא היכא דאפשר לעשות מאתמול ומש"ה בתחילה אסור והתוס' פירשו בתחילה היינו לשלשל ורש"י לא ניחא לי' בזה דהא שלשול טעמי' נמי משום דמיחלף בלכתחילה וברייתא מוקמינן לה כר"ש וא"כ לדידן דקי"ל כר"ע דמכשירין לא דחו וודאי דאין קושרין אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה דקשירה זו לאו מלאכה דאורייתא היא אלא שבות דלא הוי של קיימ' ומש"ה פסק כמתניתין אפילו לדידן דקי"ל כרבנן וקשה דמסוגיין משמע דבקשירה דאורייתא איירי ומתני' כר"א ונראה לומר דסוגיא דילן אזלי כמ"ד עיקר שירה בכלי ולהכי דוחה שבת אפילו במלאכה גמורה אבל למאי דמסקינן בסוכה פ' החליל ובערכין דכ"ע ס"ל עיקר שירה בפה וודאי לא דחי השיר אלא דבר שהוא משום שבות כמו שכ' התוס' ז"ל בסוכה שם א"כ ליכא לפרש מתני' בקשירה גמורה דלכ"ע לא דחו אלא ע"כ צריך לפרש בקשירה שאינה של קיימא ומסייע להאי פירושא הא דאמרינן לקמן א"ד ר"ש קשירה דאתי לידי חיוב חטאת ופירש"י במדינה ועיין מהרש"א ז"ל ולפי הנ"ל א"ש כפשטא דקשירה זו אין בה אלא שבות אבל משום דאיכא קשירה דאתי לידי חיוב חטאת מש"ה גזר ר"ש אלא דיש לדקדק מ"ט דר"ש דאסר קשירה של שבות הא שרינן קשירה של שבות לכל דבר מצוה כדתנן בסוף שבת ומדבריהם למדנו כו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל וצ"ל דהכא איכא למיגזר טפי אטו קשירה של קיימא ואין לדקדק דהא רבנן דר"א אפילו שבות לא התירו לצורך מכשירי קרבן כדמשמע ממתני' דפסחים שהביא הש"ס לקמן י"ל דלאו כל השבותין שוין וע' תוס' פסחים בעובדא דבני בתירא ובאמת לפי מאי דמשמע משמעתין דבקשירה דאורייתא איירי מתני' אין משנה זו דומה לכל הני דתנינן לעיל לחלק בין מקדש למדינה דאיירי הכל בשבות ועוד דמאי חידושא איכא בזה וכי זו בלבד והלא כל המלאכות הותרו לצרכי עבודה ועוד דלפ"ז צריך לומר דכל הני תנאי כולהו ס"ל כר"א במכשירין דלא קי"ל כוותי' וגם מה שמחלק רש"י ז"ל במכשירין בין אפשר לעשותן מאתמול אי לא ג"כ קשה דהא כל המכשירין נקראין דבר שאפשר לעשותן מאתמול כיון דאין זמנן בשבת וכמו שכתבנו במקום אחר ואי"ה לקמן בשמעתין דחתיכת יבלתו יבואר עוד וכתב המהרש"א ז"ל לקמן בסוף מכילתין גבי הא דקאמר ר"ש קשירה דאתי לידי חיוב חטאת דלהאי אוקימתא דר"ש גזר באמצע אטו מן הצד איכא חיוב חטאת ע"ש גם בזה צריך לדקדק כיון דס"ל דמכשירין דוחין אפילו אפשר לעשות ע"י שבות אם עשה מלאכה ליכא איסורא דאורייתא כדמשמע בריש פ' ר"א דמילה וגם זה לקמן יבואר אי"ה שוב מצאתי בתוי"ט