קרן אורה עירובין קה

איכא מ"ד דאפילו רשות לא הוי ואסורין בפסח ובחגיגה בהא דאמר ר' יוסי לא שהסמיכה בנשים משמע דטעמא דת"ק משום שלא יאמרו דהנשים מחוייבות ויהי' בגדר בל תוסיף כמש"כ הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל חלק עליו שם בה' ממרים וכתב הכ"מ ולא ידעתי טעמו והטעם מבואר בשלטי הגבורים בראש השנה דליכא בל תוסיף אלא כמו ב' זוגות תפילין או חמש פרשיות אבל שלא במקום תפילין ליכא בל תוסיף ועיין מהרש"א ז"ל שם בר"ה ע"ד רש"י ז"ל והוא פלאי ולפי הנראה הא דבשר עוף בחלב הוי דומיא דתפילין שלא בזמנן דעובר עליהם וה"ה נשים בתפילין כיון דאנשים חייבים אם יורו ב"ד דנשים נמי חייבים וודאי הוי בל תוסיף אבל אם יעשו לעצמן איזה דבר חדש לחוק אין זה בכלל בל תוסיף דלא תוסיפון על הדבר כתיב אלא הוא דרך החיצונים ומעשה דשאול במלחמת עמלק הא דקרו לה חכמים באל תוסיף הוא משום דדרש ק"ו והדבר הזה צ"ע בש"ס ופוסקים עכ"פ העיקר נראה בזה כשיטת רש"י ז"ל דטעמי' דת"ק הוא משום דיש בזה חשש בל תוסיף ולפ"ז פלוגתייהו הוי כללא לכל מצות שהזמן גרמא דלשיטת התוס' דילמא גבי תפילין מודה ר' יוסי דיש למחות משום דלא זהירי בהו ועיין בריטב"א ז"ל מש"כ בשם הרמב"ן וכתבו התוס' בד"ה דילמא דברכת הנשים במצות שהזמ"ג תליא נמי בפלוגתא דר' יהודא ור' יוסי ולא הבנתי הא לשיטתן בשאר מצות ר' יהודא נמי מודה דיכולין להחמיר על עצמן ועיין בדברי הרא"ש בקידושין שכ' דטעמא דמ"ד דיש למחות בנשים הוא משום הברכה וזה דלא כשיטת התוס' וקשה לדבריו ז"ל הא בסמיכה ודאי לא בירכו כיון דלא הוי באקפי ידייהו וא"כ במאי קמיפלגי התם אבל לשיטת רש"י ז"ל שפיר תליא דין ברכה במחלקותן אלא דהתוס' הקשו היכא יכולין למימר וצונו וע"כ צ"ל בזה כמש"כ הר"ן ז"ל בר"ה דצונו קאי אכללות ישראל והנה רוב הפוסקים פסקו כר' יוסי דרשות לנשים לקיים כל מצות שהז"ג כמבואר בש"ע בה' ר"ה דאין מעכבין את הנשים מלתקוע והוא כר' יוסי וא"כ קשיא לי מהא דכתב רמ"א ז"ל דיש למחות בנשים להניח תפילין והוא דלא כר' יוסי ודעת רמ"א ז"ל בה' ר"ה דאפילו ברוכי יכולין לברך וע"כ הוא כר' יוסי ולזה י"ל דמטעם חומרא כתב כן אכתי קשה על הא דכתב המ"א בסי' ש"א דאשה אסורה להכניס זוג זוג ואמאי כיון דפסקינן כר' יוסי הוי תכשיט אפילו לאשה והכי אמרינן להדיא בסוגיין וכן מש"כ שם דאשה שיצאה בטלית מצוייצת חייבת חטאת ג"כ צ"ע ומהא דלא כתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל האי דינא דאחד האיש ואחד האשה נראה דס"ל דלא כר' יוסי אבל בסוף הל' ציצית כתב דבכל מצות שהזמן גרמא אין ממחים בנשים אם יקיימו וזה כר' יוסי ודוחק לומר דאזיל בשיטת התוס' דבשאר מצות גם לר' יהודא אין מוחים בידם וצ"ל דס"ל דלמסקנא מוקמינן הא דאחד איש ואחד האשה משום דשבת ז"ת א"כ למאן דאמר לאו ז"ת לא הוי תכשיט לאשה אפילו לר' יוסי כיון דרשות הוא ובזה יש ליישב גם דברי המ"א ז"ל ועיין בשלטי הגבורים בר"ה שכתב דהנחת תפילין בנשים הוי דרך החיצונים ולא ידעתי זו מנין לו ודו"ק היטב ועיין מהרש"א ז"ל מש"כ בזה. שוב ראיתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל בסי' ל"ה שהעיר על דברי רמ"א ז"ל ע"ש:

ע"ב תוס' בד"ה לא ס"ד ע"ש מה שהקשה הרי"ט מווין ותירץ הר"י ז"ל דע"כ מתני' דברכות ס"ל דלא אמרינן נשים סומכות רשות ע"ש. ויש לדקדק א"כ מאי פריך הש"ס התם פשיטא דילמא הא קמ"ל דמוחין בידם וכמש"כ התוס' דמש"ה נקט קטנים ולפמש"כ לעיל יש ליישב קושיית הרי"ט דע"כ לא בעי הש"ס למימר דטעמי' דר"מ משום רשות נמי הוי תכשיט היינו משום דלא מצינו מי שסובר דשבת זמן תפילין א"כ מסתבר למימר דטעמי' דר"מ משום רשות הוא ולא למיעבד פלוגתא חדשה אבל למסקנא דר' יהודא ע"כ ס"ל שבת זמן תפילין א"כ עדיף לן למימר דר"מ נמי הכי ס"ל ומש"ה מתיר באשה ולא מסתבר לי' למימר לפי המסקנא דמשום רשות הוי תכשיט לאשה ומכאן יש סמך לדברי הרמב"ם ז"ל שלא כ' הא דאחד האיש ואחד האשה וכמש"כ לעיל:

שם גמרא אמר רבא וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין ועיין תוס' ז"ל וביאור דבריהם דא"א לומר דהשתא ס"ד דהכל איירי במקושרות א"כ ישנות נמי דילמא קמיע הם ואי ישנות היינו מקושרות וחדשות שאינן מקושרות א"כ היינו דתני אבוה דשמואל ומנ"ל דטעמא משום חשש קמיע דילמא טעמא משום קשירה היא וכדמסיק הש"ס אלא ש"מ דהוי ס"ד דהכל איירי אפילו באינן מקושרות וישנות מותרות משום דניכר הקשר וכולי האי וודאי לא טרח וחדשות אסורות משום קמיע ולפ"ז לא חיישינן כלל לאיסור קשירה ולמסקנא חדיש אבוה דשמואל דישנות היינו מקושרות דווקא והשתא מצינן למימר דכ"ע ס"ל לא טרח אלא טעמי' דר' יהודא משום איסור קשירה והא דלא עניב לה או משום דעניבה פסולה בתפילין או משום דר' יהודא לטעמי' דעניבה גופא קשירה היא והק' בתוס' אטו רב חסדא לא ידע דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא ולפי שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכל שאינו מעשה אומן אין בזה איסור מה"ת א"כ הא דאמר ר' יהודא ובלבד שלא יענבנו הוא מדרבנן לא תיקשי כ"כ. ויש לדקדק בהא דתני אבוה דשמואל חדשות יש בהן רצועות ולא מקושרות וכי אין בהן רצועות מה דינן ולולי ד' התוס' ז"ל הי' נראה דלמאי דס"ד הוי טעמא דישנות מותרות משום דאין דרך קמיע להתיישן כ"כ והשתא דתני אבוה דשמואל דכל שהן מקושרות הם בכלל ישנות אף דחדשות הם מוכח מזה דלכ"ע לא טרח והרי"ף והרמב"ם ז"ל כתבו להלכה דטעמא דחדשות אסורות היינו משום חשש קמיע ועיין בעה"מ ז"ל והמלחמות ז"ל כתב דמכח סתמא דמתניתין דפוטר בחדשות כתבו כן דלא מסתבר למימר דמתניתין אתיא כר"י דעניבה קשירה מעלייתא היא והגאון ר"א ז"ל כתב דא"כ הוי ליה למיתני דצריך להחשיך עליהם ועיין בריטב"א ז"ל ועיין בפי' המשניות ובירושלמי אמרו הטעם בחדשות משום דאינן בדוקות ולשיטת התוס' דילן צ"ל כמש"כ התוס' לעיל לענין חוטי הציצית אם מצאן לא חיישינן שמא שלא מן המומחה הם ה"נ גבי תפילין אם מצאן אין צריכין בדיקה ודו"ק. שוב ראיתי בתוס' מנחות דף מ"ב שהרגישו בזה וכתבו שם דרוב מצוין אצל תפילין מומחים הם ועוד כתבו דמשום בזיון תפילין לא החמירו וע"ז קשה דאדרבה יש להחמיר לענין שבת כי היכי דחיישינן דילמא קמיע הוא:

דף צז ע"ב גמרא ר"ש אומר וכן בנו נותנו לחבירו לפי פשט המשנה נראה דהא דתנן וכן בנו כו' דברי ר"ש הם שאמר דהא עדיפא מלהוליכו פחות מד' אמות וא"כ יש לדקדק על פסקי הרא"ש דלענין תפילין פסק כת"ק דמוליכין פחות מד' אמות ובהא דבנו כתב דנותנו לחבירו וחבירו לחבירו אבל הרמב"ם ז"ל פסק לכולהו תקנתא בפ' י"ט מה' שבת ונראה שדעתו ז"ל דכל חד מודה לחבירו דאם אי אפשר בחדא תקנתא יעשה תקנתא אחריתי ועיקר מחלקותן היכא דאפשר בשניהם הוי עדיפא אלא דבפ' י"ב כתב דהא דחבירו לחבירו שרי אפילו לדבר הרשות וכתבו מפרשי דבריו דסמך אדר"י וחכמים לא פליגי אלא אחוץ לתחום ולאוקימתא דרב יוסף דמוקי לה בשיירא אין ראיה ועיין לעיל בפ' בכל מערבין גבי הא דנתנו בשדה אין עירובו עירוב:

שם גמרא בנו מאי בעי התם עיין בריטב"א שכ' דלאו במקום סכנה איירי ע"ש ובירושלמי אמרו אפילו במקום סכנה הואיל ויכול להביאו דרך היתר:

שם גמרא כדתנן והקשה הריטב"א ז"ל הא ליכא מאן דפליג אמתני' דהחי במטה ועיין בפ' במה אשה דף ס"ב דאמר רב אדא בר אהבה דר"א פליג אמתני' ע"ש:

שם גמרא אלא אמר רב יוסף כו' בשיירא תנן. מלשון רש"י ז"ל נראה דגם בשיירא לא התירו אלא במים שלא קנו שביתה ומלשון אלא אמר רב יוסף לא משמע כן ומה שהביאו לרש"י ז"ל לפרש כן הוא מדאמר אביי בשיירא ואפילו אם נפרש דרב יוסף נמי הכי קאמר א"כ מאי חידש אביי וק"ל:

דף צח תוס' בד"ה אלא אמר אביי כו' ומסקנת דבריהם דבכרמלית ליכא איסורא היכא דאגודי בידו אפילו לאביי ולמאן דאמר לעיל לענין להחליף במקום פטור דאפילו ברשויות דרבנן אסור נראה קצת דגם לענין איגודו בידו בכרמלית נמי אסור אלא דמצינו לענין כחו דכרמלית קיל מרה"י וכן לענין מלאכה שאין צריכה לגופא ולפ"ז צ"ע בזה עוקר וזה מניח לענין כרמלית מה דינו ומלשון רבינו יהונתן נראה דאיכא איסורא באיגודו בידו אפילו בכרמלית וצ"ל דהא דאמרינן לקמן דאפילו שבות נמי ליכא היינו שבות חמור:

שם גמרא והאמר רבא המעביר חפץ כו' והרמב"ם ז"ל פירש