קרן אורה עירובין קד

אלא דלרש"י ז"ל נמי קשה אפי' שבת לאו זמן תפילין נמי לא שרינן אלא דרך מלבוש בחול והי' נראה לומר דטעמי' דר"ג דאמר שנים שנים הוא כדי למעט בהילוכא וזה אינו אלא אי שבת לאו ז"ת ואפי' זוג אחד לאו מלבוש גמור הוא אלא דרך מלבוש ע"כ שרינן אפילו שנים דרך מלבוש כדי למעט בהילוכא וע"כ צ"ל כן דהא דקא' רבא דקאמר דרך מלבושו כחול שוי' רבנן וזוג אחד אין כו' היינו למ"ד שבת זמן תפילין דאי אפילו למ"ד לאו זמן תפילין לא הוי דרך מלבוש אלא זוג אחד והשני הוי משאוי כמו יותר מי"ח כלים לר' יוסי שכתבן הר"ן ז"ל דהוי משאוי א"כ אמאי שרו ר"ג שנים שנים הא יש בזה חיוב חטאת אלא ש"מ דכל שהוא דרך מלבוש אפילו יותר מכדי צרכו שרי אליבא דר"מ ולהכי שרי לר"ג שנים שנים והא דאמר רבא דלא שרינן אלא זוג אחד אפילו לר"מ היינו משום דשבת זמן תפילין והא עדיפא כמש"כ והנה בפ' במה אשה דף נ"ט אמרינן תרי המיינא קאמרת ופירש"י ז"ל ותוס' ז"ל דמה צורך יש בב' חגורות זע"ז ולא דמי להרבה מלבושים וכתבו שם דהוי משאוי וא"כ מ"ש מב' זוגות תפילין דלא הוי משאוי וכן יש לדקדק למש"כ הר"ן ז"ל אליבא דר"מ דמלבוש שאין בו צורך הוי משאוי א"כ הא דתנן גבי תפילין ואם יצא אינו חייב חטאת דלא כר' יוסי היא כיון דאין בהם צורך בשבת ודוחק לומר כיון דבחול יש בהם צורך חשיב דרך מלבוש אפי' בשבת והי' נראה דגם לר' יוסי כל שהוא דרך מלבוש אפילו אין בו צורך אין בזה חייב חטאת וכ"ז כתבתי לשיטת רש"י ז"ל להשוות דברי רבא עם הא דמסיק הש"ס דפליגי בזמן תפילין ולזמן תפילין אלא דלהני שינוי' דר"ג נמי ס"ל דשבת זמן תפילין הדק"ל אמאי שרי שנים שנים הא זוג אחד עדיף דהוי דרך מצותו ומזה משמע דלא תליא חד בחברי' אלא למ"ד דהוי תכשיט אפילו למ"ד שבת זמן תפילין מותר להכניס שנים שנים וטעמא דת"ק או משום דס"ל דלא הוי תכשיט כלל אפי' זוג אחד אלא משום דשבת זמן תפילין או לת"ק נמי הוי תכשיט ומשום בל תוסיף לא שרינן אלא חד זוגא ומש"כ רש"י ז"ל אתי איסור בל תוסיף ועביד לה כמשאוי אינו מדוקדק כ"כ דבלא"ה אסור משום בל תוסיף וגם ע"ז יש לדקדק היכא מצינן למימר דת"ק ס"ל דלאו תכשיט הוא הא תנן סתמא בפרק במה אשה דאם יצא אינו חייב חטאת ולכ"ע תכשיט הוא ויש ליישב ושיטת התוס' דלא פליגי כלל בתכשיט ולאו תכשיט אלא משום בל תוסיף לחוד הוא דאתאן עלה ורש"י ז"ל נמי כתב לתרווייהו ומה שהוצרך לזה נראה דלא פסיקא לי' איסור דבל תוסיף כיון דלא מכוין אלא כיון דאיכא איסור בל תוסיף בכוונה משוי לה כמשאוי וא"ש בזה מה שדקדקתי לעיל בלשון רש"י ז"ל והשתא לכולהו פירושא אכתי לא יתיישב הא דאמר רבא לעיל לחלק בין זוג אחד לשנים משום דרך מלבוש ובכל הני אוקימתא אחרנייתא לא הוזכר מזה כלל אבל מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל נראה דסמכו על שינוי' דרבא ומש"ה פסקו כת"ק דזוג אחד אין גם לפי דבריהם דשבת לאו זמן תפילין ועיין תוי"ט ז"ל. וראיתי לבאר כאן שיטת הירושלמי במתני' כי נפלאה היא והכי אמרינן התם ע"ד דרבנן אינו מחוור הא דשבת לאו זמן תפילין בשבת אינו מחוור מה"ת אלא אסמכתא בעלמא כדאיתא התם כל מילי דלא מיחוורא כו' ומש"ה לא שרינן אלא זוג אחד דהוי דרך מצותו ע"ד דר"ג מחוור לפטור ומש"ה אמר שנים שנים אמר ר' ירמי' בשם ר' שמואל שיערו לומר עד מקום שגבהו של ראש מחזיק פ"ו אפילו אי נימא דלר"ג נמי אינו מחוור אפ"ה מותר שנים שנים כיון שהוא מקום תפילין ופריך מעתה אפילו בחול נמי אמר ר' חגי אין בעי מיהב יהבי משמע מזה דליכא בל תוסיף בב' זוגות. אמר ר' יוסי ובלבד ע"י שנים היינו דווקא שנים שנים ר' יוסי בשם ר' אחא ואפי' שנים שנים ואם רוצה להכניסן זוג זוג הרשות בידו הוון בעי מימר ע"ד דרבנן אינו מחוור ע"ד דר' אחא מחוור והי' נראה להגיה איפכא לר' יוסי מחוור מש"ה דווקא שנים שנים דהכי עדיף כדאמרינן לקמן ע"ד דר' אחא אינו מחוור ומש"ה אפילו שנים שנים וכש"כ זוג זוג כיון דאינו מחוור ופריך למ"ד מחוור ויביאם בידו ומשני מוטב להביאו דרך מלבוש מוטב לדחות את השבת פעם א' ולא שני פעמים ומש"ה יכניסם שנים בבת אחת תני אחד האיש ואחד האשה הוון בעי מימר מ"ד מחוור דשבת לאו זמן תפילין ואפ"ה שרינן ניחא דאשה נמי שריא אלא למ"ד אינו מחוור ומש"ה שרינן זוג אחד אצל איש אבל אשה ודאי מחוור לפטור כדאמרינן התם מולמדתם אותם את בניכם וא"כ אמאי שרי לאשה אמר ר"א מאן תנא אשה ר"ג דתני טבי עבדו הי' מניח תפילין ולא מיחו בידו וה"ה אשה שייכא במצוה זו העולה לנו מהלכה זו חדא דליכא בל תוסיף בב' זוגות ועיין ריטב"א ז"ל מה שהקשה מריבוי המינים בלולב ועוד דאיכא מ"ד דכל הני דרשות דדרשינן דשבת לאו זמן תפילין אינן אלא אסמכתא בעלמא ועוד דאשה לכ"ע פטורה מן התפילין מולמדתם וברייתא דאחד האיש ואחד האשה היינו משום דאין מוחין בידה ולפנינו יתבאר אי"ה מה שנצרך מזה לסוגיין:

דף צו ע"א תוס' בד"ה ימים כו' ולכאורה אין להניח תפילין בחוה"מ כו' אבל בירושלמי משמע דצריך להניח כו' ועיין בביאורי הגאון ר"א ז"ל שדחה דרב אליבא דר' יהודא קאי דס"ל שבת זמן תפילין ולפמש"כ לעיל בשיטת הירושלמי דהא דתניא אחד האיש ואחד האשה אתיא כמ"ד לא מיחו בידם אבל לא לחיובא א"כ לא שמעינן כלל לר"מ ור"י דשבת זמן תפילין ושפיר שמעינן מעובדא דר' חננאל דצריך. להניח תפילין בחוה"מ אפילו למ"ד שבת וי"ט לאו זמן תפילין והתוס' ז"ל במ"ק הביאו ראי' ממתני' דכותב אדם תפילין לעצמו ואי לאחר המועד מה לי לעצמו מה לי לאחרים ודחו דהתם ר"מ ור"י איירי במתניתין והם סברי דשבת זמן תפילין וגם ע"ז ק"ק א"כ אמאי לא הביאו הש"ס להוכיח הכא ממתניתין דמ"ק דס"ל לר"מ ור"י שבת זמן תפילין והוי עדיף יותר מלהוכיח מדיוקא דברייתא ועל עובדא דרב חננאל י"ל דהוא ס"ל כת"ק דהכא דפטור שבת וי"ט לא מחוור היא ולהכי בחוה"מ חייב להניחם והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' תפילין כתב דפטור דלילה ילפינן מושמרת את החוקה כו' ופטור דשבת מולך לאות והוא דלא כמאן וי"ל בזה דממשנתינו יש קצת ראי' לדבריו ז"ל דלמ"ד דהכל ילפינן מושמרת א"כ כי היכא דאיכא איסורא להניח בלילה לר"א בעשה ולר"י בלאו ה"נ דאיכא איסורא בשבת וא"כ אמאי שרינן להכניסן זוג זוג כיון דאיכא איסורא אלא ש"מ דסתמא דמתני' יליף מלך לאות אלא די"ל דשלא בכוונה ליכא איסורא וכן משמע במנחות פ' הקומץ אך קשה א"כ הא דפליגי התם ר"א ור"י אי עובר בעשה או בלאו תיפוק לי' משום בל תוסיף כיון דמיירי ע"י כוונה דווקא ולפנינו יתבאר עוד אי"ה בדין בל תוסיף:

שם גמרא הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח כו' יונתן הקיטוני אומר אין מניחין תפילין בלילה מכאן משמע דלמ"ד לילה לאו זמן תפילין אסור להניחן בלילה אפילו אם הם על ראשו מבע"י והרמב"ם ז"ל לא כ' כן וגם במנחות צ"ע לפי שיטתו ואין כאן מקומו:

שם גמרא מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ש"מ דלאו מצוה שהזמן גרמא היא ופירשו ז"ל דאל"ה הוי כמוספת על התורה והתוס' חלקו עליו מהא דהילני המלכה שישבה בסוכה ופי' הם דהטעם הוא משום גוף נקי והנה יש לדקדק לדבריהם ז"ל במאי פליגי ר' יהודא ור' יוסי דלתרווייהו יכולה אשה להחמיר על עצמה בכל המצות ולא פליגי אלא במצות שיש בהן חשש עבירה וע"כ אין זה אלא מדרבנן וא"כ לא שייכא פלוגתייהו כלל לענין אי חשיב תכשיט לאשה וכי משום דלמר מדרבנן אסורה להניח תפילין לא יחשב תכשיט ולמר יחשב תכשיט כיון דמדאורייתא שניהם שוין ועוד בעיקר פלוגתייהו גבי סמיכה לא מסתבר למימר דבדרבנן פליגי אלא העיקר נראה דבהא פליגי ת"ק סבר דהתורה פטרינהו לגמרי ולא שייכא נשים כלל בכל מצות שהזמן גרמא ואם מחמרת על עצמה עוברת על בל תוסיף כמו האיש אם מוסיף על המצות שנאמרו למשה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בה' ממרים אם ב"ד אומרין על בשר עוף בחלב שהוא אסור מה"ת הרי זה בל תוסיף וכמעשה דשאול ע"ה ור"י ור"ש סברי דהתורה לא רמי עלייהו בחובה כל הני מצות אבל אם תרצה לקיימן הרשות בידה וגם היא שייכא בהן ואפ"ל דר' יוסי אזיל בשיטת ר"ש חברי' דדריש טעמי' דקרא דמה שפטרה התורה את הנשים מאלו המצות היינו משום שהם משועבדות לבעליהם אבל מ"מ שייכא בהן וכי תשמרם אין זה בל תוסיף והשתא פליגי בדאורייתא דמדאורייתא ניתן להם רשות לקיימן והוי דומיא דהא דאמרינן בפסחים נשים בפסח רשות מריבוי' דקרא ואין להקשות לפ"ז למה לי קרא התם בפסח דהוי רשות תיפוק לי' דהוי ככל מצות די"ל דפסח שאני דבעינן שיהי' נאכל למנויו ומש"ה