קרן אורה עירובין קא

אפילו באותו מקום הא מיא אזלי מכחו חוץ למחיצה וצ"ל דסוגיא אזלי התם כלישנא בתרא דבזה וודאי לא חשיב כחו דמה בין זה לעוקה כיון דלא איכפת לי' דליפקי אבראי אבל למאי דאמר דשפוך לי' אדופנא דספינה דניחא לי' שירדו לשם והוי כמו חצר הפחותה מד' אמות דניחא לי' שיצאו לחוץ ע"ז פריך שפיר והא כחו הוא ומשני כחו בכרמלית לא גזרו ומזה שמעינן דבחצר הפחותה מד' אמות אם סמוכה לכרמלית אין צריכה עוקה וכ"כ הה"מ בפט"ו מה' שבת בדעת הרמב"ם ז"ל ע"ש ודו"ק:

שם גמרא יש דין גזל בשבת החורבה מחזיר לבעלים מכאן משמע קצת כפי' רש"י ז"ל לעיל דאסור לטלטל בחורבה שיש לה בעלים אף שאין הבעלים דרים בה כסתם חורבה ומלשון רש"י ז"ל שכתב ואין הבעלים משתמשין בו כ"כ משמע דקצת שימוש יש להם ולפי מה שפירשו ז"ל ברייתא השנוי' בריש פ' הדר גבי עכו"ם מוכח מהאי ברייתא האי דינא דיש גזל בשבת ודו"ק ועיין מהרש"א ז"ל מש"כ בזה. ע"ב תוס' בד"ה מחזיק סאתים כו' עיין מהרש"א ז"ל מה שהק' על דברי התוס' מברייתא דלקמן אע"פ שנתמלאו מים כו' ועיין ריטב"א ז"ל ותמצא ישוב לזה ועיין ברמב"ם ז"ל פ' ט"ו מה' שבת ובדברי הה"מ שם ודו"ק:

דף פט ע"א תוס' בד"ה ל"ש אלא שלא עירבו כו' והרמב"ם ז"ל נראה דעתו בענין אחר דכתב בפ"ד מהלכות עירובין דלשפוך לחצר שניהם אסורין היכא דלא עירבו ואם א' עשה עוקה זה שעשה עוקה מותר לשפוך לעוקה וזה שלא עשה אסור לשפוך לחצר ואם שניהם עשו עוקה זה שופך לעוקה שלו וזה שופך לעוקה שלו ע"ש וא"כ ליכא למימר בדבריו ז"ל כשיטת התוס' דשופך על הדיוטא דא"כ בכה"ג אמאי אסורין לשפוך לחצר אלא וודאי מותר לשפוך להדיא לעוקה שלו משום דהיא אינה בכלל איסור חצר שאינה מעורבת אלא של מי שעשאה לבד היא ולהכי מותרת לשפוך לעוקה שלה אלא דלפ"ז למה קאמר הש"ס טעמא לאותה שלא עשתה עוקה משום דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר בלא"ה ליתסר כיון דאין העוקה שלה ועיין בפי' המשניות:

הדרן עלך פרק כיצד משתתפין ובעז"ה נתחיל לפרש פ' כל גגות פ' תשיעי שם גמרא גזירה משום תל ברה"ר עיין ברבינו יהונתן בפירוש המשנה ודבריו ז"ל צריכין ביאור מש"כ דעמוד בחצר שאינה מעורבת אסור לטלטל מחצר לעמוד ומ"א חצר שאינה מעורבת אפילו מעורבת או של אדם אחד נמי אסור לר"מ כדמשמע בכל דוכתי שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שהביא בשם רבותיו דעה זו דדווקא ברשות של שני בני אדם גזר ר"מ ובריש שבת לא משמע כן ע"ש:

תוס' בד"ה במחיצות שאינן ניכרות כו' והאריכו בדין מקום ד' למעלה מעשרה בלא מחיצות אי יש לו דין מקום פטור אי דין כרמלית והביאו ראי' מירושלמי דמקום פטור הוא דאר"י זיזין וכתלים שהיו גבוהים י' ורחבים ד' מותרין כאן וכאן וכתבו דרחב ד' רבותא קמ"ל דאפילו מקום ד' הוי מקום פטור ע"ש והנה לקמן בפ' המוציא אמתני' דזיז שלפני החלון לא משמע כן בירושלמי אלא נראה משם דדווקא רחב ד' הוי מקום פטור אבל אינו רחב ד' בטיל לגבי רה"י והוי כחורי רה"י. ומדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה דכל למעלה מעשרה אפילו רחב ד' מקום פטור הוא עיין בדבריו ז"ל בפ' ט"ו מה' שבת מש"כ בדין הזיז ועיין בדברי הה"מ שם וסיוע לדבריו ז"ל הוא מדברי הירושלמי על משנה דזיז עוד נראה בדברי התוס' דהיכא דליכא בקיעת גדיים אמרינן גוד אחית אפילו ליכא מחיצות כלל ויש להבין מ"ש דלענין להתיר בכל ד' מחיצות עדיף גוד אחית מדין פי תקרה דפי תקרה לא אמרינן בכל ד' מחיצות ולענין בקיעות גדיים עדיף פי תקרה ופי תקרה לא בטיל אפילו גדיים בוקעים תחתיו ודו"ק:

ע"ב גמרא אלא לרב קשיא כו' הא דלא מוקי לה במחיצות הניכרות עיין בריטב"א ז"ל:

דף צ גמרא ב' אמות בגג וב' אמות באכסדרה ופי' רש"י ז"ל ע"ג תקרה של אכסדרה יותר מב"ס ואין לה מחיצה ולא פי תקרה דעבידי כי אורזילא יש לדקדק למה כתב רש"י ז"ל שני סברות על הא דאכסדרה הוי כרמלית חדא משום דמיירי ע"ג תקרה והוי יותר מב"ס משמע דבתוך האכסדרה לאו כרמלית היא וכמש"כ התוס' ועוד כתב דלית לי' מחיצות ועבידא כאורזילא וא"כ אפילו בתוך האכסדרה כרמלית הוא והתוס' לא כתבו בשם רש"י ז"ל אלא הא דמיירי ע"ג תקרה ולא הזכירו הא דלית לי' מחיצות. והריטב"א ז"ל לא כתב בלשון רש"י ז"ל הא דע"ג תקרה ולא כתב אלא הא לחוד דמיירי דלית לי' מחיצות ועבידי כי אורזילא אלא דהקשה ע"ז א"כ מאי קמיבעי לי' כרמלית ורה"י דהא גג רה"י היא מה"ת ואכסדרה דלית לה מחיצות כרמלית גמור הוא ותי' דמיירי דלא חסר אלא מחיצה רביעית ומש"ה לא הוי מצי לאוקמא בעמוד שאינו גבוה יו"ד דאכתי כרמלית ורה"י היא ועיין מהרש"א ז"ל ואי"ה לקמן יבואר עוד:

ע"ב רש"י בד"ה קשיא דרב אדרב עיין תוס' לעיל בד"ה במחיצות שאינן ניכרות מש"כ בזה והריטב"א ז"ל הביא בשם השר מקוצי מהא דאמרינן לעיל בתל שהוא מד' אמות עד בית סאתים מטלטל בכולו והתם ליכא מחיצות הניכרות למימר גוד אסיק ולפ"ז אפילו רה"י הוי כל שגבוה יו"ד ורחב ד' והוי למעלה רה"י אף דליכא מחיצות דאל"כ לא הי' נחשב בד' אמות ומדברי התוס' משמע דהוי מקום פטור:

שם גמרא ורב אליבא דר"מ כו' רש"י ז"ל מחולק כאן עם שיטת התוס' לדברי רש"י ז"ל גגין חשובין כמו חצר דחזיא לדירה ומש"ה לא פריך לשמואל אליבא דר"מ משום דסתם גגין הם יותר מב"ס והוי כרמלית אבל גג בית סאתים באמת מותר לטלטל ממנו לחצר לדעת המקשה וכן נראה מלשונו ז"ל כמש"כ לרבנן ואשמעינן אע"ג דגג רה"י כו' ולא כתב רבותא לאידך גיסא דקמ"ל אע"ג דגג חשיב כקרפף מותר לטלטל לחצר מזה משמע דלא סבירא לי' סברת התוס' אפילו אליבא דר"מ והתוס' כתבו דלשמואל אליבא דר"מ הוי ניחא לי' אפילו בגג פחות מב"ס דאין מטלטלין ממנו לחצר משום דחשיב כקרפף כמו יותר מבית סאתים דחשיב כקרפף לשמואל ורבנן דשרו מגג לחצר ס"ל דגג ב"ס לא חשיב כקרפף וכ' המהרש"ל ז"ל דלטעמייהו אזלי לרבנן חשיב גג כבתים כדפירש"י ז"ל לקמן ולר"מ לא הוי גג כבתים ולא משמע כן משיטת התוס' לקמן שפי' לטלטל מגג לקרפף היינו לקרפף פחות מב"ס ואי לרבנן גגין כבתים חשיב להו מאי קושיא אלא וודאי גם לרבנן גג דומה לקרפף יותר מלחצר אליבא דשמואל ולר"מ ג"כ ליכא למימר דלגמרי חשיב כקרפף דמנ"ל הא דילמא ס"ל לר"מ דכל שאין שמותן ותשמישן שוה אסור לטלטל מזה לזה ובאמת לא ידענא למה להו לחלק בין ר"מ לרבנן ולמה לא ניחא דלתרווייהו תשמיש גג אינו דומה לחצר ולא לקרפף ולרבנן נמי מן הדין מגג לקרפף נמי שרי אלא גזירה שמא יפחת ולר"מ מגג לשניהם אסור מן הדין כיון דאין דומין בתשמישן זה לזה אלא דיש לדקדק לדברי המקשה דלא שייך בזה גזירה דתל ברה"ר א"כ מנ"ל דאין מטלטלין לר"מ מגג לחצר דהא כתב רש"י ז"ל לקמן דהא דלא מוקמינן לברייתא דגג וחצר ואכסדרה כולן רשות אחת הן כר"מ משום דר"מ אסר במתני' מגבוה לנמוך וכיון דס"ד דמגג אל לא דמי לגבוה ונמוך א"כ מנ"ל דאוסר ר"מ בהו וצ"ל דפשיטא לי' הא מילתא מעלמא ועיין ריטב"א ז"ל:

דף צב תוס' בד"ה והאמר ר"י הלכה כו' וקשה דסתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין קושיא זו מוכרחת דהיכן מצינו מחלוקת בזה אדרבה לרבנן נמי תיקשי אמאי לא יורידו למטה הא לדידהו נמי חצירות רשות אחת הם וע"כ צריך למימר בה טעמא דגזירה דילמא אתי לאתויי מאני דבתים ובזה לא פליגי כאן ודקארי להו מאי קארי להו וי"ל דדעת המקשין כמו שרצו התוס' לומר לעיל בפ' חלון דטעמא דרבנן הוא משום דהגג חשיב כקרפף. והריטב"א ז"ל כתב באמת דהוי מצי לשנויי הכי וקשה לדבריו הא לא מצינו מחלוקת במתני' בהא מילתא וצ"ל לדבריו דמד' ר"ש במתני' משמע דמיירי אפילו עירבו מדקתני אבל לא לכלים ששבתו בבית וכדדייק הש"ס לעיל ומש"ה הוי סתם ואח"כ מחלוקת ועיין בדבריו ז"ל ובירושלמי איתא בשם ר' יוחנן דעירבו לא לענין להוציא מחצר לגג ומטעם אחר דכיון דעירבו נעשה חצר כבתים ואסור להוציא לגג ע"ש:

תוס' בד"ה איכא דאמרי עיין מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא